"למה ההלכה יורדת לפרטים הקטנים"; "האם התורה שוויונית?"; "האם הייתה יציאת מצרים?"; "אם תהיה מדינת הלכה – הלכה המדינה?" – אלו רק חלק מהנושאים הטעונים שתמצאו באתר "לדעת להאמין", שלקח על עצמו "לספק תשובות פשוטות לשאלות גדולות", כך לפי הגדרתו. מדי יום זורמים לאתר עשרות הודעות דוא"ל אנונימיות, ובהן שאלות הרות גורל בנושאי אמונה. בצד השני של המסך ניצבת חבורת רבנים ואנשי חינוך, חברי "מכון ידעיה", המנסה לספק תשובות.
אני פוגשת ארבעה מהם בירושלים, אחרי כנס שבו התייעצו ודנו עם רבנים כיצד להתמודד עם שאלות אמונה שמגיעות מהתלמידים. מסביב לשולחן ישובים יועצת ההלכה הרבנית ד"ר חני פרנק, ראש בית המדרש מתן שומרון ועובדת המכון, הרב אליסף ליבי – מנהל המכון ורב קהילת חסד ואמת בנתניה, הרב דני לביא – ר"מ בישיבה הגבוהה באלון מורה וחבר הנהלת המכון, והרב משה רט, דוקטור לפילוסופיה ומחבר הספרים "פשוט להאמין" ו"פנטזיהדות". אליהם מצטרף מאור, חוקר, ראש מחלקה בחברת הייטק וחבר הנהלת המכון, שמפאת תפקידו הרגיש בעבר בתחום המודיעין נאסר עליו להתראיין.
כבר למעלה משנתיים שהם קיימים. הופכים כל ספר אתאיזם, בוחשים בכל ספר אמונה, בניסיון לייצר מענה רציני לקהל הולך וגדל של דתיים עם שאלות באמונה. האתר שחנכו לפני כשנה מספק תשובות מעמיקות בכל נושא שתעלו על הדעת: איש־אישה, א-לוהים ואדם, מקרא וארכאולוגיה, תורה ומוסר, ועוד. וכך כותב להם הראל, תלמיד שיעור א' בישיבת הסדר: "שנים רבות שאני שואל את עצמי שאלות אמוניות. זכור לי שבכיתה ז׳ פניתי בתמימות להורים שלי ואמרתי להם שלאחר חיפוש קצר באינטרנט לא מצאתי הוכחה לקיומו של א-לוהים. נעניתי בחיוך מבודח. עם השנים קצת התבגרתי והתפכחתי, אבל לצערי, במשך כל הזמן הזה אני שומר את התחושות בבטן ומתחמק מבירור".
גם ר', תלמיד שיעור ג' בישיבה גבוהה, לא מוצא מנוח: "בחור שישן איתי בחדר התחיל להפנות אליי קושיות מסרטונים שראה בזמן שקראתי ספר. הוא תהה בפניי האם התורה היא לא מיתוס. 'תחשוב כמה הסבתות־רבות שלנו היו טיפשות והאמינו לכל דבר', הוא טען, והתחיל להעלות שאלות מצד ביקורת המקרא. לא ידעתי מה לענות לו, ולא יכולתי שלא לתהות: מדוע אתרים אתאיסטיים יכולים להביא פרופסורים ודוקטורים שיכתבו אצלם באריכות, ואתרים דתיים לא?"
תגובה לנשירה הדתית
בפתח השיחה מבהיר ליבי "אנחנו לא באים להחזיר בתשובה". יותר מזה, הוא מדגיש, "הפנייה היא לאו דווקא לדתל"שים. אנחנו פה בשביל הציבור שלנו. בשביל הילדים שלנו. אם חילוני רוצה לבוא ולשמוע הוא כמובן מוזמן ונספק לו מענה, אבל אנחנו מתמקדים במיינסטרים הדתי לאומי". "המטרה של המכון היא לענות לכל מה שיוצר פער בין התורה לבין החיים", מוסיף לביא, "ברובד הקיומי, השכלי או הרגשי".
אתם יכולים לתת דוגמה לפער כזה?
רט: "יש בעצם שלושה נושאים עיקריים שנחשבים הכי חמים: היחס לגוי, מעמד האישה והיחס ללהט"בים. כמובן שגם נושא כמו מחיית עמלק מעלה שאלות, אבל הוא לא בדיוק אקטואלי ולא נתקלים בו ביומיום".
לביא: "אחת הסיבות להקמת המכון זו תופעת הנשירה בציבור הדתי. יש מחלוקות על הסטטיסטיקה, אבל נהוג לדבר על 20% דתל"שים ו־15 אחוז דתיי רצף. זה גרם לנו להבין שאם יש שוליים אז המיינסטרים צריך חיזוק. כלומר, אנחנו לא פונים רק לאלו שעזבו או לאלו שמתנדנדים, אלא למכלול הציבור הדתי לאומי. מהרגע שהאינטרנט נכנס למשחק, התכנים שהצעירים נחשפים אליהם הם בלתי מבוקרים. הזירה הפכה למופקרת ואין מישהו שמספק מענה רציני ושיטתי. אז נכון שיש שו"ת סמס ו'חברים מקשיבים', אבל חסר מנגנון שיספק תשובות סדורות ולא אקראיות. אם הרב קוק אמר בעבר ש'צריך לקחת את העט ולהשתמש בו כנשק מודרני מול כותבי ספרי כפירה למיניהם', היום צריך לקחת את המקלדת. זה כלי הנשק המודרני".
איזה סוג של שאלות מגיעות אליכם?
"זה יכול להיות שאלות כמו 'כל הדתות חושבות שהן צודקות, מי אמר שדווקא התורה היא נכונה?', או 'איך יכול להיות שהיהדות מתירה עבדות'".
לביא: "אנחנו כמובן מקבלים הרבה שאלות בנושא הלהט"בי. זה אחד הנושאים הכי חמים עכשיו, והוא מעסיק לא מעט צעירים ומחנכים. אז קודם כול חשוב להבהיר שלא לכל שאלה יש לנו תשובה מיידית וברורה. אני יכול לומר לך שכבר שנה שלמה אנחנו עובדים על ניסוח נייר עמדה בסוגיה הלהט"בית, ושוברים את הראש איך להביא את הזווית היהודית, בגלל המורכבות והרגישות שיש ביחס לנושא הזה".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף שבת, מקור ראשון
