לכבוד הבחירות שמאחורינו וחג הפורים שלפנינו, רציתי לחזור שנים רבות אחורה, עת ראיינתי את הרמב"ם עבור קציני הצבא. לא גיליתי אז ולא אגלה היום את דרך התקשורת שבינינו. העיקר, אל תחשדו שחלילה השתמשנו במֶדיום או במתקשר, או בהבלים אחרים שבהם מאס הרמב"ם.
אפתח בדברים שכתב במורה הנבוכים שלו, דברים שעוררו פולמוס בזמנו ושנשארו אקטואליים עד היום:
– רבנו משה! אנא עזור לנו להבין את הנאמר בתורה שאברהם "ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם… וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו", בהמשך מתברר שלא היו אלה עוברי אורח, אלא מלאכים. מלאכים? האם האדם בן־זמננו, החי בעולם של מכונות ורובוטים, יכול עדיין לחשוב על יצורים כאלה?
הרמב"ם: אומר, לשם הקיצור, ששלושה מובנים שונים יש למושג מלאך במקרא. המובן הראשון בא לידי ביטוי בפסוק "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט".
־כוונתך שהמילה "מלאך" הינה מטאפורה לכוחות הטבע?
הרמב"ם: מטאפורה? מילה זאת אינה במילוני. מתרגמי, שמואל אבן תיבון, שפעל רבות כדי ליצור מינוח פילוסופי עברי, השתמש בביטוי המופלא 'מילה מושאלת'. מכל מקום, 'מלאך' פירושו שליח, וכ'שם מושאל' הוא מתאר את כוחות הטבע כשליחי הקב"ה. הדבר נכון אף לכוחות הנפש, כמו רבי יוחנן המזכיר את ה'מלאך הממונה על התאווה'.
– האמנם תיאורי המלאכים במקרא מתאימים לפירושך? כמו גם דבריו של ישעיהו (ו, ב): "שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד"?
הרמב"ם: לפנינו המובן השני של 'מלאך'. המלאכים הם דמויות שבתוך החזון הנבואי או במסגרת תיאורים ספרותיים כמו בפתיחת ספר איוב. הנבואה נשלחת ממרום אל הנביאים, והם עוברים דרך הדמיון שהוא כמכחול היוצר ציורים פלסטיים. אלה הם המלאכים שאליהם נתפסה האמנות.
אולם יש ל'מלאך' מושג שלישי, שחוששני שיהיה לכם קשה לקבל. אני האמנתי בחיי, שבנוסף לכוחות הטבע שכולנו מכירים יש בעולם "שכלים נפרדים", הנעלים יותר מן האדם, דוגמת המושג הנשכח: "השכל הפועל".
– אנו החלפנו אותו ב"ועד הפועל", וגם הוא נשכח.
הרמב"ם: מושגים אלה היו שייכים לעולם המדעי של זמני. כדי להבין את כוונתי במושג השכל הפועל, חשוב על מאגר ידע אוניברסלי, שנשמר אי שם, לא באמצעות נייר, סרטים או תקליטורים, אלא בצורה מופשטת. חשוב על אנטנה קוסמית, המשדרת באופן מתמיד את הידע על כל גווניו, ומאפשרת לאדם לתפוס אותו: מהפיסיקה שאיינשטיין גילה ועד המוסיקה שמוצארט שמע והעתיק. חשוב גם על זרקור מיוחד המאיר את עולמנו ומאפשר לנו לראות את האמיתויות המופשטות המסתתרות במציאות המוחשית שמסביבנו. אם יש ישויות מופשטות מעין אלו, הרי הן הסוג השלישי, של מלאכים.
ואוסיף משהו, אף אם בכך לא אהיה פופולרי. בעולמך, מוסברת הפסיכולוגיה על ידי הביולוגיה, הביולוגיה על ידי הכימיה, הכימיה על ידי הפיסיקה, והפיסיקה – נסכים למען הקיצור – על ידי הקוסמולוגיה – הידע היסודי על העולם. אני האמנתי שהפסיכולוגיה והחוויה האנושית הינן יותר מאשר תוצאה של הפיזיקה והכימיה אלא הן נגזרות ישר מהקוסמולוגיה. אמנם כן, רוב המושגים המדעיים שלי קרסו ונעלמו כלא היו. ואף על פי כן, לאחרונה מרגיש אני שוב בבית בעולמך. האם לא הופתעת שבתורת הקוונטים שלך, בבסיס הכול, הופיע מושג הצופה שעצם ידיעתו משנה את הפיזיקה? האין זה סובייקט הנמצא מעבר לאובייקט?
– לאור דברך, האם נכון יהיה להאשימך שגזלת מאיתנו את שני המלאכים המלווים אותנו בשבת?
הרמב"ם: לגיטימי מאוד שתמשיך להשתמש בשפה שירית כדי לבטא את עולמך הדתי. אכן מלווים אותך שני מלאכים, אלא שאלו מצויים בתוכך, אחד טוב ואחד רע, העונה על כורחו אמן.
– והמלאכים שבאו אל אברהם ואל לוט?
הרמב"ם: הם היו דמויות שבחזונו הנבואי של אברהם.
– האמנם? האם לא צדק הרמב"ן כשהקשה עליך וטען שלדבריך "לא לשה שרה עוגות, ולא עשה אברהם בן בקר, וגם לא צחקה שרה, רק הכל מראה, ואם כן בא החלום הזה ברוב עניין" – זאת אומרת שהחזון מרובה בפרטים לכאורה לא רלוונטיים?
הרמב"ם: אכן, כך הם מראות הנבואה הבאות לאדם אחרי שנצטיירו על ידי הדמיון. לפעמים הם עשירים בפרטים משניים כמו החלום. הלוא כבר אמרו החסידים, אותם אתה הלוא מעריך, שטיהור החלומות הוא מדרגה גבוהה שאליה יש לשאוף. זאת למרות פרויד, ואולי דווקא בעקבותיו! אך אוסיף, שהתנהגותו של אברהם בחזון היא מופלאה, וגם מהפרטים, הלכאורה משניים, אפשר ללמוד הרבה.
– אבל הרמב"ן החריף את ביקורתו ואינני רואה מענה אפשרי לקושיותיו. לפי דעתך "יצטרך לומר כן בענין לוט", דהיינו שגם המאורעות בסדום היו חלק של חזון נבואי, ו"לא באו המלאכים אל ביתו, ולא אפה להם מצות ויאכלו, אבל הכל היה מראה". הרמב"ן מכה בפטישו: "ואם יעלה את לוט למעלת מראה הנבואה איך יהיו אנשי סדום הרעים והחטאים נביאים", והלוא הם ראו את המלאכים, "ואלה דברים… אסור לשומעם אף כי להאמין בהם"!
הרמב"ם: בעניין זה אפנה אותך אל דון יצחק אברבנאל שכתב שגם הסיפור על לוט ואנשי סדום אינו אלא חלק של חזונו של אברהם המסתיים רק עם הפיכתה של אשת לוט לנציב מלח.
– לפי זה יוצא שגם הסיפור על ההתעללות בסדום הינו חלק מהחלום ואינו אלא תשובת הקב"ה לאברהם שחשב שיש עשרה צדיקים בסדום?!
הרמב"ם: הבנת נכון.
– האם לא נראה לך שפירושך זה נועז מדי?
נועז? במבוא לפרק "חלק" שבמשנת סנהדרין הסברתי שיש בין לומדי המדרשים שלוש כיתות. אלו המאמינים בדברים כפשוטם, אלו המזלזלין ולועגים, אך אני פונה אל כת שלישית "והם מעטים" ההולכים בדרך האמצע שבין הפונדמנטליזם לכפירה, ומנסים להבין את חידות החכמים וחזונות הנבואה.
– האם גם השטן הוא שם מושאל?
הרמב"ם: עולמכם המודרני איבד את המלאכים אך לדאבון לבי "פגש" את השטן. אך על כך בהזדמנות אחרת. בינתיים, הקשב לצלילים: 'שטן' מתאר את הסטייה מהדרך הנכונה. החכמים תיארו את המלאכים המלווים אותך בצורה סמלית – האחד, הטוב, לימינך; השני, הרע, לשמאלך. מכאן השם סמאל.
– יש בדבריך רמז פוליטי?
הרמב"ם: ביישתני! שכחת את הנאמר בזכריה: "וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ"? גם השמאל וגם הימין יכולים להיהפך לשטניים, הסוטים מהדרך הנכונה. אך הגלישה לפוליטיקה סיימה את שיחתנו.
