חטא העגל היה חטא של שיטה, של דרך חיים. השקפה שנטועה ביסוד החיים של חלק מיוצאי מצרים. האדם, לשיטתו של פרעה, הוא מכונה במערכת. אין משהו מעבר לעבודה ולהספקים. "בלא מחשבה ובלא ייעוד" – זה הסלוגן שנגזר מתפיסת החיים הפרעונית.
הדמות של מיכה המתמכמך בבניין, אותו אחד שפרעה הניח אותו במקום אבן והראה כי אין משהו מעבר לעבודה והקידום החומרי, מספק לנו הצצה נדירה לעד היכן יכולה להגיע השקפה שאינה יונקת מהקודש. על פי המדרש, מיכה לוקח את הטס עם הכיתוב "עלה שור" שזורק משה ליאור, על-מנת להעלות את עצמות יוסף מהמצולות. את הטס לוקח מיכה וזורק אותו לאש שהתיכה את תכשיטי הזהב. יוסף מייצג את כוח העבודה, הכלכלה. כוחו ככוח השור התמסר לבניין החיים הארציים ולשפע הכלכלי. "ורב תבואות בכוח שור" (משלי יד,ד).
משה מעלה מהמצולות את עצמות יוסף ומבקש לרתום את הכוח העצום של הכלכלה והחומר למהלך רוחני, למסע שבסופו ייכנסו עם ישראל לארץ כנען. יש כאן אמירה כי כוחות הקודש לא יבטלו אלא ינחו את החול.
חטא העגל בעטיו של היעדרות משה, מציף את הדעה כי אולי ניתן ליצור לאומיות רגילה ככל העמים. לדידם של החוטאים יש אמנם לעם ישראל מגמות של קדושה, אבל החיים הלאומיים אינם בהכרח חייבים לסבוב סביב מגמות אלו. הקודש, לדידם, הוא עבודה של הפרט, ואילו בכלל ניתן ליצור תודעה לאומית טבעית המאפשרת התלכדות סביב מוטיבים חברתיים וליברליים, ודי בכך כדי ליצור חברה מתוקנת ואיתנה.
השלכת הטס לעגל בעת היעדרו של משה ובשימוש הפוך מהשימוש המקורי שלו, מנסה להכניס בתודעה כי ממצרים לכניסה לארץ ישראל אין את מעמד הר סיני, וניתן ליצור גשר תודעתי בין התרבויות.
ישנה גמרא במסכת שבת (ס"ג): "אמר רחבה אמר ר' יהודה: עצי ירושלים של קינמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהן ריחן נודף בכל ארץ ישראל, ומשחרבה ירושלים נגנזו ולא נשתייר אלא כשעורה".
הרב קוק בספרו עין אי"ה שופך אור על מסורת זו: "בדרך כלל כשיש תסיסה בחברת בני-אדם התוצאה היא שלילית. אווירה עכורה שולטת וכל האמוציות מתגלות. כל כוחות הרשעה והנבלות המסתעפות ממנה מבאישים את האוויר הטוב והזך. זה הכלל הנוהג בכל מיני קיבוץ שאור החיים הפנימיים איננו מהווה להם יסוד. לא כך האומה הישראלית שהחזון הקיבוצי שלהם הוא בא לא רק כדי להוות מסגרת כללית והסדרה של פתרון בעיות, אלא יש להם יסוד פעיל, ייעוד ותפקיד. דרך זה מסביר הרב כי הבערת עץ הקינמון, העץ ששומר על חום פנימי של גזעו, משולה להתעוררות לאומית, שכאשר ישנה התעוררות לאומית וכששלהבת החיים החברתיים מובערת ומתלהטת באומה, מופץ ריח טוב. אז כל הארץ על מרחביה מתבשמים ומתחדשים.
מכאן נלמד שכאשר החיבור בין האנשים באומה בין מפלגותיה מוסדותיה ומפעליה נעשה מתוך מגמה של קדושה, אזי החיים הלאומיים על כל מורכבותם יביאו להעצמה של חיבור שיוציא מכולם דברים טובים.
ואם בלאומיות וסוגי שלטון עסקינן, אזי לא ניתן להתעלם מכך שנגיף הקורונה פרץ דווקא בסין. סין הינה רפובליקה עממית בעלת משטר חד-מפלגתי הנשלטת על ידי המפלגה הקומוניסטית שמדכאת כל התאגדות ומונעת זכויות אדם אלמנטריות מאזרחיה. המפלגה השלטת הבינה שלמען שרידותה יש להפוך את היחידים למקשה אחת. יש לטשטש את זהותם וחשיבתם העצמית של האזרחים.
הופעת נגיף הקורונה שינתה באחת את הגישה. עצם החשש מהדבקה התחילה תהליך חסר ממדים של בידוד, של הפרדה. בלית ברירה ובניגוד לתפיסה כל אחד תופס מקום ומשאבים כלכליים.
בורא העולם רוצה לומר להם ולנו שתפיסות מעוותות סופן לקרוס. סין, שתרבותה עתיקה כימי ההיסטוריה הישראלית, נדחקת בזאת ונאלצת להודות כי לאומיות המתבססת על אינטרסים בלבד סופה לקרוס ואולי להיאבד מהעולם. הלאומיות הישראלית ששורשה הוא הקדושה וההופעה הא-לוקית, היא זו שתשרוד לנצח.
הכותב הוא ספרן בספרייה התורנית בבית המדרש של המרכז האקדמי לב
