ציבור המשתתפים באירוע בבית הנשיא, שעסק ביחסי ישראל עם יהדות התפוצות, לא היה מוכן להפתעה שהכינו עבורו. אחד הנואמים שהוזמן לדבר לא היה אחד מהסלבריטאים שהיו נוכחים במקום או שהגיעו לאירוע במיוחד מארה"ב, אלא דווקא מי שנראה ממבט ראשון לא קשור לנושא – הרב עמיחי אליהו, בנו של הרב שמואל אליהו, מנכ"ל ארגון רבני קהילות. המשתתפים לא שיערו לעצמם שאליהו ידבר בצורה כה חיונית על הקשר עם יהודי העולם, שרבים מהם אינם אורתודוקסים. לפני שדיבר הוא היה אלמוני באולם, אך לאחר מכן הפך למסמר האירוע. אליהו נאם בערב מיוחד של קרן רודרמן, גשר ומשרד התפוצות, על חשיבות הקשר עם התפוצות. שבועות קודם לכן, חזר אליהו ממשלחת להכרת יהדות ארה"ב.
בדבריו אמר אליהו: "אודה ואבוש שבמסע הזה נפתחו בליבי חדרים שלא ידעתי על קיומם. היה זה מסע שנמהלו בו רגשות של כאב לצד התרגשות. היו בו רגעים נפלאים של תקווה שלצידם צמחו גם חששות רציניים. לא אסתיר שהיו פעמים שחשתי רוממות רוח של ממש… גיליתי לעצמי במסע שלא רק יהדות העולם זקוקה לקשר עם יהודי ישראל, אלא גם אנחנו פה בארץ לא שלמים בלי הקשר עם יהדות העולם. כמו הגוף שאינו שלם בלי אחד מאבריו".
אפילו לא אחים
כבר זמן רב שאני עוקב מרחוק אחרי ההתעניינות של אליהו בנושא התפוצות כמו גם אחר הפרסומים השונים שאני רואה בדפי המידע של ארגון רבני קהילות בנושא. לאחרונה נפגשנו כדי לנהל שיחה על השינויים שהוא עצמו עבר, ושהוא מקווה ששאר הרבנים בגזרתו יעברו, וכך כלל הציבור. "בציבור שלי יש בוז כלפי יהודים שלא עולים לארץ", הוא מקדים.
"אנחנו מאוד ציוניים, ועסקנו בשנים האחרונות יותר בארץ ישראל מאשר בעם ישראל. ככל שאתה יותר חרד"ל בהגדרה, ככה אתה פחות מדבר אנגלית. השפה הנוספת היא ארמית. התפיסה היא שלימוד אנגלית הוא לא חשוב. כל השיח החרד"לי הוא מאוד לא בינלאומי, הוא מאוד לאומי"
שלילת הגלות?
"הייתי אומר יותר חוסר אכפתיות. הרי ההרגשה היא שיש לנו מספיק משימות ואתגרים כאן בארץ, בוודאי נושאי דת־מדינה וביטחון. אנשים אומרים – איך הם לא עלו לכאן, כשהארץ בכזו פריחה אחרי 2,000 שנות גלות? ברגע שהם לא נמצאים איתנו במסע, יש תחושה של זרות. הם אפילו לא אח, שגם כאשר איננו מסכימים אני עדיין אוהב אותו.
"יש לתפיסה הזאת הרבה שורשים: ראשית, אנחנו לא דוברי אנגלית; ככל שאתה יותר חרד"ל בהגדרה, ככה אתה פחות מדבר אנגלית. השפה הנוספת שלנו היא ארמית ולא אנגלית. התפיסה היא שלימוד אנגלית הוא לא חשוב, ויש תלמודי תורה שבמודע החליטו לא ללמד את המקצוע. זה הגיע מהרב צבי יהודה. כל השיח החרד"לי הוא מאוד לאומי ולא בינלאומי.
"הציונות הדתית עסקה בעיקר בארץ ישראל, אך לצערי שכחנו את עם ישראל. למרות שמדובר במגזר אידיאליסטי, לא ראינו עצמנו כשליחים ולקחנו אחריות על הקשר עם יהודי העולם. נשארנו מצומצמים מאוד".
אליהו מספר כי ניגשו אליו בשנים האחרונות כמה וכמה גורמים שניסו לעניין אותו בתחום הקשר עם יהודי התפוצות, נושא שלא דיבר אליו עד אז. "פנו אליי מכל מיני כיוונים וארגונים כמו ה־OU. התגובה הראשונית שלי הייתה: מה אתם רוצים ממני?"
אליהו מבקש לחדד: "זה לא רק שהיה נתק עם הרפורמים והקונסרבטיבים, מבחינתנו גם לא היה כל קשר עם האורתודוקסים או החרד"לים בתפוצות. הרי אנחנו לא מכירים בכלל את הרבנים, לא למדנו את הכתבים שלהם. אנחנו לא מכירים את התורה שיוצאת משם. אנחנו יודעים למשל את השם 'הרב פיינשטיין' אבל לא יותר מכך.
"מבחינתנו, מה שבחוץ לא מעניין. אמרנו לכל מי שפנה אלינו: עזבו אותנו, יש לנו מספיק אתגרים. הרי יש ארגונים כמו הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית. יש גם את משרד התפוצות ומשרד החוץ וארגון נפש בנפש. אף אחד לא ידע במה הם כולם עסוקים".
להבין שכואב לנו
הרב עמיחי אליהו (40), נשוי לשרה ואב לשישה, מתגורר מזה חמש שנים ביישוב החילוני־מסורתי רימונים שבבנימין. הוא הקים את איגוד רבני קהילות לזכר סבו הרב מרדכי אליהו, במטרה "להשפיע על זהותה היהודית של החברה הישראלית ולחברה לעולם התורה". הוא בנו של הרב שמואל אליהו, רבה של העיר צפת, התמודד לכנסת מטעם מפלגת האיחוד הלאומי, והוצב במקום ה־18 ברשימת ימינה בבחירות לכנסת ה־22. בנוסף היה אליהו רב בחיספין שברמת הגולן והקים את הגרעין התורני במגדל העמק.
התקרבותו לנושא הקשר עם יהודי העולם החלה לפני כשנתיים. "התחלתי להתעניין בנושא, והחלטתי לבדוק את העניין עם כמה רבנים של ארגון רבני קהילות. כל רב שדיברתי איתו אמר לי 'זה לא מעניין אותנו ולא קשור אלינו'". בארגון רבני קהילות מדווחים על כ־300 קהילות חברות, ובהן רבנים "ברוח הרב מרדכי אליהו" שאליהו מגדיר כ"סוג של חרד"ל אבל לא לחלוטין. אנחנו לא החבר'ה של ישיבת הר המור – והמיקוד שלנו הוא בעיקר מול ציבור חילוני ומסורתי. 70 אחוז מהרבנים הם ספרדים, אבל הארגון בהגדרה לא מיועד לרבנים כאלה. מדובר ברבנים מאוד תורניים, והפעילות קצת מזכירה את חב"ד; אתה לא מוותר על שום דבר כדי להתחבר, אבל מצד שני מחובר למסורתיים".
יש הגורסים שאצל הספרדים לא התפתחו זרמים רפורמיים וקונסרבטיביים כיוון שהיהדות המזרחית מכילה יותר.
"היא לא מכילה יותר. אני לא אוהב את הנטייה לקחת את זה לשפה המערבית של הכלה. זו לא פשרנות. זו אהבה. 'אני אוהב אותך כאילו אתה מקיים תרי"ג מצוות'. כדי לשבת איתך אני לא צריך לוותר על ערך מסוים או להגיע למצב שאין בינינו מחלוקות".
טבעי שהיינו בצד שמתנגד למתווה הכותל והגיור, אבל כל ההתנגדות באה בלי להכיר את הצד השני. אני לא אומר ששיניתי את עמדתי בנושאים שהזכרתי, אך ככל שהקשבתי, הבנתי שהם גם צודקים בסוגיות מסוימות. אני לא מסכים איתם על המענה, מאידך, לא היו לי, ולציבור שלי פתרונות משלנו. איך תגיד להם 'לא' מבלי לקחת אחריות על הנושא?
אז למה יש אהבה כלפי יהודים בישראל אבל לא לכאלה מחוץ לישראל?
"קרוב לעין קרוב ללב. זה לא בא מתפיסת עולם. זה לא שבחרתי לא לאהוב אותם. אני פשוט לא חושב עליהם. כשיש פיגוע בתל אביב זה כואב לכולם, גם אם אנחנו לא גרים שם, כי כולנו גוף אחד. לצערי כאשר כואב ליהודי ארה"ב לא תמיד כואב לנו. והשאלה היא למה".
אליהו משתמש במושג הפיזיותרפיה כדרך לטפל במשבר הנוכחי שיש למדינת ישראל עם יהודי העולם – רפורמים ואורתודוקסים כאחד. "אנחנו צריכים לעשות פיזיותרפיה כדי להגיע למצב שנבין שכואב לנו. שהאיבר המייצג את יהודי ארה"ב הוא חלק מאיתנו".
אני מזכיר לו את הריאיון שערכתי עם אביו, הרב שמואל אליהו, במוסף זה, במסגרת סדרת הראיונות "קרובים רחוקים", ובו אמר אביו בין היתר כי "אין ליהודי מה לעשות בארה"ב או במקום אחר בעולם"; "שכשאנחנו נוסעים לחו"ל אנחנו לא באים לקחת מהם דבר, רק לתת להם". עמדתו של אליהו הצעיר שונה. "אבא שלי טס מאז שראיינת אותו לצרפת ומקיים עם קהילה זו קשרים מדהימים. מדובר בהתפתחות חדשה. הוא מדבר כעת אחרת, וכדאי לשמוע ממנו מה הוא חושב כעת. יש בו אהבה גדולה כלפיהם".
ספר על התהליך שעברת בנושא הזה.
"אמרתי לאחד הרבנים שלנו, הרב חיים מרקוביץ', שדחף את העניין, שיתחיל לרוץ ולהתעמק בנושא. ראיתי שלאבא שלי זה חשוב, ובמקביל הגיעו אלינו פניות שונות – מארגון ה־OU, הרב אבי ברמן ובכירי הארגון בארה"ב, מאיגוד בתי הכנסת בישראל וגם מיו"ר הסוכנות היהודית יצחק הרצוג. אמרתי לעצמי: 'הקב"ה רוצה ממני משהו'. התחלתי להקשיב לכל מיני הרצאות בנושא, לאו דווקא של אנשי דת, מהאוניברסיטה הפתוחה וממוסדות אקדמיים נוספים. גם אם אני לא מסכים עם הכול, התחלתי להבין שיש לנו בעיה שאנחנו לא מכירים אותם. הרי טבעי שהיינו בצד שמתנגד למתווה הכותל והגיור, אבל כל ההתנגדות באה בלי להכיר את הצד השני.
"אני לא אומר ששיניתי את עמדתי בנושאים שהזכרתי, אך ככל שהקשבתי הבנתי שהם גם צודקים בסוגיות מסוימות. אני לא מסכים איתם על המענה, שהיא התפיסה הניאו ליברלית, האוֹבֶר־ליברלית. מאידך, לא היו לי ולציבור שלי פתרונות משלנו. איך תגיד להם 'לא' מבלי לקחת אחריות על הנושא? הרי הכי קל להגיד 'לא'. מה שיצא זה שהיהדות האורתודוקסית והחרדית לא נותנת מענה למצב הכה מורכב וחשוב הזה, ורק משיבים כל פעם בשלילה, ללא אלטרנטיבה. הרי בנושאים כמו שירות בצה"ל יש לנו מענה: ישיבות הסדר, מכינות, ישיבות גבוהות – וגם בנושאים הקשורים למעמד האישה ופמיניזם יש לנו תשובות. בנושא התפוצות אין לנו מה להגיד".
אליהו מדגיש: "גם אם זה לא אהיה אני שאעסוק בכך באופן שוטף, אנחנו חייבים ללמוד. הרי להמשיך לתקוף זה לא ענייני. אנחנו אנשי אמת, וצריכים לברר מהי האמת שלנו בסוגיות אלה".
קשר ולא גשר
אליהו ניסה לגבש משלחת של רבנים, חברי הארגון שלו, להכרת יהדות ארה"ב, אך טרם השיג לכך מימון. "אחד האתגרים שנתקלתי בהם הוא שאין מספיק רבנים שאני מאמין באמביציה שלהם שיודעים לדבר אנגלית. ניסיתי דרך קרן פילנתרופית לממן ל־25 רבנים קורס ללימוד אנגלית, אך גם כאן טרם הצלחנו. זה עוד יקרה. יש לי קבוצה של רבנים עם אש בעיניים, ואני רוצה שהם יוכלו לדבר את השפה, כדי שנוכל להתחיל את הלימוד והדיאלוג. המטרה שלי היא לייצר אמפתיה בקרב בני גילי ואף צעירים ממני, רבנים, כדי שנוכל להמשיך ולהדליק את היער. הרי כולנו עצים יבשים בנושא הזה".
היה לי חשוב מאוד להבין איך אנשים מנקודת מבט חילונית ניגשים לסוגיה. כל הזמן שאלתי את אמי פלמור ואת השאר: אתם באים בשם הליברליות. מה אכפת לכם שאנשים יתבוללו? עזבו אותי, חרד"לניק חשוך. מה אתם חושבים?"
לטענתו, יש להקים ועדת חקירה על הקצאת המשאבים הממלכתיים בנושא התפוצות. "נפגשתי עם מגוון בכירים במוסדות הלאומיים, חלקם לא יודעים מה הם עושים עם הכסף הציבורי שהם מקבלים". במקביל, קיבל הצעה מארגון גשר להצטרף למשלחת של מובילי דעת קהל ישראליים להכרת יהדות ארה"ב. למשלחת הצטרפו מגוון בכירים, כגון מפקד גלי צה"ל שמעון אלקבץ, מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר אמי פלמור ואחרים. "התלבטתי אם לצאת למשלחת או לא", הוא משתף. "הרי הדעות שלי מאוד ברורות בסוגיה, לכן זה היה המקום שלי לבחון את התיאוריה באינטנסיביות של קשר במקום גשר".
תסביר.
"לפעמים על גשר אתה מוותר על הגדה שלך כדי להיפגש באמצע. המהות בגשר הוא המפגש באמצע. המהות של קשר הוא שאני יכול לוותר, אבל על חלק קטן, לא על המהות שלי. בנוסף, היה לי חשוב מאוד להבין איך אנשים מנקודת מבט חילונית ניגשים לסוגיה. כל הזמן שאלתי את אמי פלמור ואת השאר: אתם באים בשם הליברליות. מה אכפת לכם שאנשים יתבוללו? עזבו אותי, חרד"לניק חשוך. מה אתם חושבים?"
המשלחת שבה השתתף אליהו יצאה לפני מספר חודשים לשתי קהילות יהודיות שונות: דטרויט שבמישיגן ולוס אנג'לס בחוף המערבי. תוך כדי הבין אליהו שהוא דווקא מבין היטב את השפה האנגלית, אם כי הוא צריך לשפר את מיומנויות הדיבור. "הייתי אמנם בארה"ב בתור ילד עם סבא שלי, וגם בכנס השלוחים לפני חודשיים – אך אז פגשתי רק אורתודוקסים".
מה הכי ריגש אותך?
"להיפגש עם סטודנטים צעירים שהם 'אנאפיליאייטד', לא משויכים, או כאלה שהם רפורמים או קונסרבטיבים. ראיתי בהם רצון להיות עם שייכות ליהדות. חזרתי לחדר המלון כמעט בוכה מרוב התרגשות. וואו. איך הזהות היהודית כל־כך חזקה אצלם? אני מתכתב עם אחד מהם, צעיר קונסרבטיבי, עד היום. זה בחור מבריק ברמות אחרות, עם צמא לזהות יהודית, שהלוואי והיה ככה בישראל. את זה אני רוצה לייבא לכאן: הצמא לבירור זהותי של היהדות. אם הייתי יכול, הייתי פותח את הצינור הכי גדול שאני יכול כדי לשאוב את התכונות האלה לישראל. מצאתי עצמי משתאה ומתרגש. פגשנו גם שתי נשים העובדות בהוליווד, בתעשיית הסרטים, גם הן עם צמא וצורך לחיבור.
"אגב, יצא שרובם בכלל לא עוסקים בסוגיות כמו ביטול מתווה הכותל. זה מעניין רק את העסקונה, את ההנהגה של הארגונים היהודיים. פגשנו את נשיאת הקהילה היהודית בדטרויט, שנשואה לכומר גוי, והיא אמרה לי: 'אני יכולה להבין למה הרב האורתודוקסי לא יאכל אצלי בבית, ולא מקבל את הגיור שלי. זה מעצבן אותי אבל אני מבינה'. זו גישה שאין בישראל. הם לא עסקו איתנו רק בישראל, כיוון שיש להם המון צרות של עצמם, בכמויות".
נוצץ מבחוץ, מתפרק מבפנים
כחלק מהפגישות ביקרה המשלחת בבית הכנסת של הרב דוד וולפה, רב קונסרבטיבי שנחשב לאחד מהוגי הדעות היהודיים־אמריקניים הפופולריים. "הוא היה בהלם שאני מוכן לדבר איתו", מקדים אליהו.
לפי מה שאתה מספר על עצמך ועל הציבור החרד"לי, זה הגיוני שהוא יתרגש. הרי בכלל שקלת אם לצאת למשלחת.
"כי התפיסה שלי הייתה: מה אני צריך את זה? הרי אני לא מפחד מהם".
אתה מייצג עבורו את כל מי שלא היו מוכנים לדבר איתו אי פעם. גם אני התרגשתי שבכלל יצאת למשלחת כזו.
אליהו חושב רגע ומשיב. "מי שמכיר את אבא שלי יגלה שהוא ישב עם אנשי דת מוסלמים, עם הומוסקסואלים – וזה לא מוריד כהוא זה ממי שהוא. הלוואי שהציונות הדתית תקבל את התפיסה הזו. לא מדובר ב'הכלה'. הרי 'הכלה' זה תחיה אתה ככה ואני ככה. מבחינתי יש לי גבולות, אבל זה לא סותר את זה שאני אוהב אותך ואהיה איתך בקשר".
אז מה הקווים האדומים מבחינתך?
"אני לא חושב שכרגע זה נכון לדבר על הקווים האדומים שלי בתקשורת. כל הנושא הוא קו אדום ארוך, שאתה בוחר איפה ללכת בו ואיפה לחבר אותו. כל הסוגיה של הרפורמה היא בעיניי אסון, כל הניסיון להוריד את הקושי של המבחן בשביל להגיד שהרבה תלמידים עברו – הוא בעייתי, אבל אני חושב שהמשחק כרגע לא צריך לעסוק בקווים אדומים, הוא צריך לעסוק בשאלה איך למרות הקווים האדומים מוצאים מכנה משותף עמוק".
אומרים לי: תאמץ את צורת הגיור שלהם. אבל אני אומר – אם הם לא מצליחים, אז למה אני צריך להביא לארץ את הבעיות שלהם? למה הכול מתפורר אצלם? לא היה לאף אחד מענה.
רבה נוספת שעימה נפגשו היא שרון בראוס, אף היא גדלה בתנועה הקונסרבטיבית, ועומדת בראש קהילת "עיקר" בלוס אנג'לס. "היא כריזמטית בטירוף", הוא אומר ומוסיף: "אבל היא גם אנטי ישראלית".
אליהו יסביר בהמשך את האמירה הקשה כלפיה. "היא דיברה על בית הכנסת שלה כעל מקום מפגש חברתי, ולזה התחברתי. הרי איך בנוי בית כנסת ספרדי? יושבים האחד מול השני. בית כנסת הרי זה לא בית תפילה, אלא מקום כינוס".
כשראיינתי אותה לפני כמה שנים התחברתי מאוד לעניין של התפילה – הם משלבים מנגינות עדכניות, אך גם מתאימים את הלחנים לפי התקופה או אירועי השבוע.
"אז היו דברים שאהבתי, כמו העניין של בית הכנסת כמקום מפגש של הקהילה. היא גם דיברה על כך שלא מנגנים אצלם בשבת בכלי נגינה, כדי שיהיה משהו פנימי בתפילה – היא דיברה על האיסור ההלכתי. היא רוצה שזה יבוא מבפנים ואני מאוד מזדהה עם זה. על חלק מהמשפטים שאמרה אני יכול להגיד: יש נקודות אמת, אך ברגע שפתחה את הפה על ישראל, זה כבר סיפור אחר".
בראוס סיפרה לאורחים מישראל שהיא מארגנת משלחות גם להכרת הרשות הפלשתינית. "היא מובילה משלחות שמנסות להראות כמה חיילי צה"ל הם מפלצות, תחת הערך של תיקון עולם. בעיניי זה מאוד מעוות".
אליהו מספר על הביקורת שהעביר על היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. "אני מסתכל עליהם, וזה נראה מאוד נוצץ מבחוץ, אבל שאלתי אותם שאלה קשה: אז למה זה מתפרק? אומרים לי: תאמץ את צורת הגיור שלהם. אבל אני אומר – אם הם לא מצליחים, אז למה אני צריך להביא לארץ את הבעיות שלהם? למה הכול מתפורר אצלם? לא היה לאף אחד מענה.
"שאלתי את תהילה פרידמן, לשעבר יו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה: מה יותר משפיע בארה"ב בקרב היהודים שאינם משויכים – הגישה של נאמני תורה ועבודה, של פשרנות, ביטול גיטין וכאלה, או חב"ד? והיא השיבה: חב"ד. והרי חב"ד מקפידים על קלה כחמורה, לא מזלזלים ברבנים והם מקרבים אנשים. אם יש תחרות בין הצגות, אז אולי שלהם יותר מושכת מהתפילה שלנו, הם גם מנגנים עם עוגב בתפילה, אבל הדור הזה לא מחפש יהדות כזו. איך קוראים לאפליקציה של הסרטים? נטפליקס? אם יש תחרות בין היהדות שלהם לבין נטפליקס, אז נטפליקס לוקח".
עולים קולטים
אני שואל אותו כיצד התרשם מהקהילה הישראלית־אמריקנית, אשר בשנים האחרונות הפכה להיות מאורגנת יותר, וזאת בעקבות חוסר הצלחה ליצור המשכיות בקרב הדור הצעיר. "היהדות פה בארץ אצל ישראלים רבים הוא חוה אלברשטיין, לא יותר. אז ברגע שהם שם, אם הילדים שלהם צריכים לבחור בין סרט עם טום קרוז לבין פעילות של ישראלים ברוח חוה אלברשטיין, אין כאן תחרות בכלל. פגשנו סלבריטאית ישראלית שמאוד מצליחה בלוס אנג'לס. בעלה סיפר לי 'איבדתי את הילד. לא מעניין אותו יהדות'. הוא סיפר שהוא והבן שלהם, המתקרב לגיל 18, התחילו ללכת לבית הכנסת של חב"ד בשבתות, כדי 'שתהיה לו טיפת יהדות'".
לזכות אליהו אפשר להגיד שהוא לא רק מדבר אלא עושה. בחודשים האחרונים ערכו בארגון שבראשו הוא עומד שבת בנושא תפוצות ועלייה לישראל, ובה נתבקשו כל הרבנים לשוחח על כך בבתי הכנסת שלהם. בנוסף, לקראת ט"ו בשבט האחרון הוציאו ידיעון, ובו ביקשו מאנשים לקיים סדרי ט"ו בשבט יחד עם עולים חדשים. הם אף פרסמו כי נפגשו עם יו"ר הסוכנות הרצוג מספר פעמים.
"נפגשתי השנה עם שתי משפחות שעלו מארה"ב, אך ירדו מהארץ", הוא מסביר את העיסוק בנושא העלייה. "לא הלך להם. הם חטפו מכה כלכלית ואישית. הם חוזרים לארה"ב עם הרגשה נפשית קשה, של כישלון. הם נתקלו בקשיים חברתיים ותרבותיים של שפה, עבודה ומנטליות, נכנסו לחובות גדולים וקרסו. החלטנו שאנחנו רוצים לפתח אכפתיות כלפי עולים כאלה, למרות שעוד אין לי פתרון חד משמעי. יש לי הרבה מחשבות, אבל הפתרון הראשון הוא לפתח אכפתיות".
לאליהו תוכנית עבודה כתובה לפרויקטים העוסקים בתפוצות ועלייה לישראל וכעת הוא מנסה לגרום לכך לבוא לידי ביטוי. "אני מאמין שהציבור הדתי לאומי, כמו הגרעינים התורניים, יצליח גם בתחום הזה. אנחנו ציבור משימתי מאוד, והשתלבנו בתקשורת ובצבא. אני מאמין שאם זה אתגר שנאמץ כציבור, נצליח לסחוף את המדינה".
בין השאר מתכוון אליהו לקיים שיח עמוק עם רבנים בכירים כגון אביו והרב יהושע שפירא. "כשהם יעסקו בסוגיה, זה יתחיל להעביר את מהות העניין בקהילות הרבנים או ראשי הארגונים, אנשים בגילי, וכך אנחנו גם נפנה לבכירים במערכת החינוך כדי להנחיל את הנושא עוד יותר".
השלב הבא מבחינתו הוא "להפעיל עולים שכבר נמצאים בארץ ליצירת מערכת שקולטת עלייה. הם הקולטים והשגרירים הכי טובים שיש לנו. אנחנו רוצים ליצור סרטונים שמעודדים קליטת עלייה ולייצר קהילות תומכות, מפגשים של שיח ותרבות".
עם זאת, אליהו לא חושב שכל האמת אצלו. "עם כל הכבוד לעמיחי אליהו או לארגון רבני הקהילות, לציבור יש יותר פתרונות מאשר כל גוף שלא יהיה. מבחינתי אני רוצה להצית את האש, דרך הארגון שלנו, ויודע שיוזמות נוספות יבואו לאחר מכן". בארגון אף השיקו תוכנית בשם "שדרים" שבמסגרתה הם מוציאים שליחים, רבנים ורבניות לביקורים בקהילות יהודיות בצרפת ובארה"ב, שם הם מעבירים שיעורים ומתחברים לקהילות.
מה תיחשב הצלחה מבחינתך? שיעלו לישראל? חזרה בתשובה?
"בשלב הזה? קשר. אני לא רוצה להתחבא כמו הסוכנות. שם הם לא משתמשים במילה 'תפוצות', כיוון שמבחינתם מדובר במילה מורכבת. מבחינתי ירושלים היא הבירה, וזה לא פוגע בפריפריה, בשאר העולם. הרי בסוף הם בגלות".
איך הקשר שלכם עם בוז'י הרצוג?
"אני מרגיש שהוא באמת רוצה להוביל לפתרון. נפגשנו איתו ועם אבא כמה פעמים. הוא רוצה להוריד את המתחים, והוא צודק ברצון, אבל אנחנו צריכים לבנות את זה בצורה נכונה. הרי מבחינתו יכול להיות שצריכים להיות כאן ויתורים, וכמו שאמרתי, אנחנו מוכנים להיות בקשר, לא בהכרח לצעוד על גשר. אמרתי לבוז'י: אל תדלג על שלבים. הפתרון ילך רק אם נעשה עבודה אמיתית ולא רק תקשורתית; ברגע שיהיה כאן צעד אחד לא זהיר, ניפול. אני מרגיש שהוא כן איתנו ומרגיש את הלב שלו לגמרי. בכל מקום אני שומע עליו רק דברים טובים. אני שומע על אחרים שרק מבזבזים כסף".
לדברי אליהו, הוא שמע דברים חיוביים על שני אנשים בעולם יחסי ישראל־תפוצות: על הרצוג ועל הרב דורון פרץ, מנכ"ל המזרחי העולמי, שעימם הם פועלים. "על שני אנשים בלבד אומרים שהם באו לעבוד ולא רק לעשות פוליטיקה", הוא אומר על שניהם. "כיף לעבוד עם אנשים כאלה, כיוון שהכול שם ערכי, לצורך העניין עצמו, לא בשביל כבוד או טיסות. זו בשורה גדולה לעם ישראל".
