רב סעדיה גאון (882 דַיְלַץ, מחוז פַיּוּם במצרים־942, בגדאד; להלן רס"ג) היה מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות ומן הדמויות שהטביעו חותם אישי עמוק מאוד על התרבות היהודית. השפעתו על הפיכתה מתרבות אוראלית לתרבות ליטרלית הייתה בעלת משקל סגולי גדול, וראוי לכנותו "מחולל ארון הספרים היהודי". לפחות ב־21 שנותיו האחרונות חי רס"ג בבגדאד, שהייתה אז בירת העולם. תחילה שימש אלוף בישיבת סורא בעיר, ומאוחר יותר התמנה לגאון (קיצור של "ראש ישיבת גאון יעקב") שעמד בראשה. לאחר כשנתיים הודח בעקבות ויכוח נוקב עם ראש הגולה, דוד בן זכאי, וכעבור כשבע שנים שב למשרתו זו עד למותו.
רס"ג נטל חלק בפולמוסים רבים, פנימיים וחיצוניים. הוא העמיד את עצמו בראש המתמודדים עם הקראים, שהיוו בימיו איום אסטרטגי על היהדות הרבנית, ובה בעת התפלמס גם עם דמויות רבניות. עוד ניהל ויכוחים ישירים ועקיפים עם נוצרים ועם מוסלמים. הוויכוח הפומבי מילא תפקיד חשוב בתרבות המוסלמית באותם הימים. יש עדויות על האופן שבו התנהלו הוויכוחים הציבוריים הללו ומהן מתברר כי המתפלמסים נהנו משוויון מעמד ושוויון הזדמנויות ויכלו לטעון כל טיעון שנראה להם ובלבד שיוכיחו אותו באופן הגיוני. הסובלנות שבאה לידי ביטוי בעימותים הללו הייתה שונה מהותית מן המוכר באירופה הנוצרית באותם הימים ובתקופות מאוחרות יותר.
ספר הגָּלוּי הוא אחד מחיבורי רס"ג ששרדו באופן חלקי ומעסיקים את החוקרים כבר כ־130 שנים. הסיבות העיקריות לכך הן אופן כתיבתו (מנוקד ומוטעם, היינו בלוויית טעמים!), חלקיותו והימצאו בעברית ובערבית. בהיותו תלמיד מחקר באוניברסיטה העברית, פרסם זאב אלקין מאמר גדול וחשוב על ספר הגלוי (בתוך: הקנון הסמוי מן העין: חקרי קנון וגניזה, ירושלים תשע"א, עמ' 259־331), ובו ליבן שאלות חשובות לגבי שמותיו בעברית ובערבית ובעניין הקשרו הספרותי והתרבותי. מחקרו הוא אבן דרך בחקר החיבור הזה ומקומו ביצירה הספרותית של רס"ג. אומַר בקצרה, כי הוא נקרא כך בהשראת הנאמר בירמיהו "וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת הַגָּלוּי" (לב, יא).
רס"ג דן בספר הגלוי בשבעה נושאים בסדר הבא: תיאור החכמה ומעלת אוהביה; חישוב השנים לנבואה ולכתיבת המשנה והתלמוד; הסכנה בהשתלטותו של עריץ חסר כישורי הנהגה על החברה; רציפות ההנהגה של תלמידי חכמים נבחרים בכל דור ודור; ביאור של מהויות המצוות ו(מהויות) חישובי הקץ; תפילתו להצלה ממתנגדיו הנקראים בשמות; תיאור של כל אחד ממתנגדיו על דרך הגנאי (עמ' 12). חלוקה זו תקפה למהדורה העברית והערבית כאחת.
לוחמה פסיכולוגית
עיון חפוז, ועוד יותר עיון חוזר, במבנה של ספר הגלוי, מבהיר למעיין כי החיבור הוא זירת פולמוס נוקבת ולעיתים בוטה ואכזרית. רס"ג נאבק על טוהר שמו ועל בכירוּת משרת הגאון בממסד היהודי. המאבק חרג הרבה מעימות בין שני מנהיגים אסרטיביים. רס"ג, כדרכו בכל מפעליו הספרותיים, פעל מתוך ראייה מערכתית ומתוך תוכנית עבודה סדורה. אלה ניכרים היטב גם בספר הגלוי. הוא פתח בעניין העקרוני ביותר שהיה נר לרגליו בכל חיבוריו, ובייחוד בתרגומו ובפירושו לספר משלי, אשר בתרגום לערבית נקרא "ספר בקשת החכמה": הבחנה בין טפל לעיקר ובין סיפוקים מיידיים – שנועדו להרגיע את האינסטינקטים – לבין יעדים ארוכי טווח הנובעים מניתוח שכלי שקול של החיים ומטרתם, וסיפוקם בא לשיעורים ולאורך זמן.
מכאן עבר רס"ג להסביר מה מקומם ומה תפקידם של החכמים אחרי הנביאים, מתי ומדוע התגבשו המשנה והתלמוד, ומה מקומם של הגאונים ברצף לעומת ההנהגה הרוחנית במגוון גילוייה (נביאים, תנאים, אמוראים, גאונים). על רקע כל אלה ניכרת ההנהגה החילונית, הפוליטית, שאף אם היא נחוצה – גבולות אחריותה ברורים. אחרי שסקר לא רק את העבר אלא גם את העתיד עד לגאולה השלמה, יכול היה רס"ג לפנות לעיסוק בעניינו האישי, ובמלחמה כמו במלחמה. רס"ג לא חסך ביקורת על יריביו תוך שנקט את מיטב תכסיסי הלוחמה הפסיכולוגית. הנה שורות אחדות לדוגמה:
מְגַמַּת כּהֵן צֶדֶק [חסר קטע] [אֵיךְ] תְּתַחֲרֶה בַבִּצּוֹת אֶת נַחַל שוֹטֵף, אוֹ בִצְלִיל שְעורֶךָ אֶת מַנְעֲמֵי צוּפָה, כְּתֶבֶן נֶגֶד בַּר, כְּגוּש עֲדֵי שוֹהַם, עֶלֶט מִפְּנֵי פֶלֶד, נָס מְנוּסַת חַיִל. הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶר אָמַר ה' עָלֶיךָ לְהַשְבִּית חֵרוּפֶיךָ וּגְדוּפוֹתֶיךָ, אֲשֶר הָיה הָיִיתָה בָּם תַּעֲרוֹץ כָּל אֱנוֹש. כִּי חָשַף ה' אֶת מִסְתָּרֶיךָ וַיְגַל אֶת שַעֲרוּרֶיךָ.
ובביאורם של בלאו ויהלום:
<המכוון נגד כהן צדק> […] איך אתה (השקוע) בביצות יכול להתחרות בנחל שוטף, או כיצד באמצעות כיכר לחם שעורים (תתחרה) במתיקות הדבש, כמו המוץ (המתחרה) בחיטה, או גוש (עפר) באבן יקרה. כמו עלטה (שאינה יכולה להתחרות) בלפיד, ובורחת כברוח צבא (מוכה). הנה (בא) היום הזה אשר אמר האל עליך לבטל את קללותיך וגידופיך, אשר היית מפחיד בהם כל אדם. כי האל גילה את כוונותיך הנסתרות, וחשף את מעשי השחיתות שלך (עמ' 44־47).
חשיפת הטעויות
במהדורה הערבית יש חלוקה פנימית נוספת לשלוש רמות: תרגום ערבי מדויק לטקסט העברי, פירוש לשוני של מילים עבריות נבחרות, פירוש נבחר של צירופי המילים והעניינים השונים. לשון אחר: הגרסה הערבית נועדה להנהיר לקורא, המתקשה להבין את העברית המליצית של הגאון, את תפיסותיו של רס"ג ואת ביקורתו. מודעות לשלוש הרמות הללו הייתה כלי חיוני בידי בלאו ויהלום במלאכת השחזור של החיבור.
עתה באו הפרופסורים בלאו ויהלום, שני מלומדים גדולים, והוציאו לאור את שרידי ספר הגלוי בשתי גרסותיו. לו הסתפקו בזה הייתה יוזמתם ראויה ומבורכת, שכן מדובר במלאכת מחשבת של ליקוט רסיסי קטעים, זיהויָם, איתור מקומם ברצף של החיבור ותרגומם בעת הצורך, אולם הם הגדילו עשות. בלאו ויהלום הקדימו למפעלם מבוא יסודי ובו דנו ברקע לכתיבת ספר הגלוי, ניתחו את המבנה שלו, סקרו את תולדות המחקר, סרטטו את דמותו של רס"ג כמנהיג ולעומתה את חסידיו ואת מתנגדיו, כלומר שיבצו את החיבור בהקשריו החברתיים והרעיוניים, העירו על לשונו המיוחדת ולבסוף אפיינו בקצרה את מהדורתם. מאחר שלשון הגאון גבוהה, מליצית ולעיתים נשגבת, הוסיפו המהדירים ביאור קצר בעברית לקורא בן ימינו. במקומות רבים ביאורם חיוני להבנת דברי הגאון.
נוסף על ההקדמה מאירת העיניים, עוד צירפו בלאו ויהלום את מה ששרד משני ספרי השגות שכתב רב מבשר הלוי נגד רס"ג: ספר תיקון הטעויות וספר חשיפת הטעויות. במשך שנים סברו חוקרים כי מדובר בחיבור אחד, אולם משהתפרקה בריה"מ ונפתחו שערי הספריות הלאומיות בסנט פטרבורג ובקייב, התברר כי מדובר בשני חיבורים שונים. אף כאן נמצאו רק חלקים מחיבורים שלמים, וכבר מה שיש מלמד על דרכו השיטתית של רב מבשר בביקורתו על רס"ג ומפעליו הספרותיים. רוב ההשגות הן על פירוש הגאון לתורה מבראשית ועד סוף ויקרא, מפני ששם נעצר מפעלו של רס"ג. השגה אחת היא על האמור בספר הגלוי. בלאו ויהלום ניתחו ואפיינו היטב את ההבדלים בין שני ספרי ההשגות. החיבור השני, "ספר חשיפת הטעויות", נחלק לשישה חלקים על פי סוגי הטעויות (במושכלות, במקראות, בדברים שרס"ג הזכיר ואינם במציאות, בהלכות, במקצת המצוות והמדרשות, סתירות פנימיות).
דופק החיים בבגדד
רס"ג היה חדשן גדול ונועז בדרכי ההבעה שלו וברעיונותיו, ואין פלא אפוא שעורר הרבה התנגדויות בקרב מלומדים קראים ובקרב החברה הרבנית שבתוכה פעל. וכך חתמו בלאו ויהלום את מבואם:
בדרכי הנהגתו דבק סעדיה בהלכה היהודית המסורה, והוא דווקא נודע כאחד המתנגדים הקשים ביותר לקראוּת. כך, כנראה, גם הצליח למשוך בחזרה אל היהדות יהודים שקסמה להם דרך הקראות, ואשר הוא השכיל להעמיד נגדה דרך משכילית מפתה לא פחות. סוף־סוף היה זה המסלול אל מודרניזציה בדרך הכלאם המֻעְתַזִלִי. סעדיה נחשב בקרב הציבור הזה דמות מופת המשלבת את דרך היהדות עם ההשכלה החדשה, ולא לחינם נמשכו אחריו רבים מנכבדי בגדאד. אל האנשים האלה מבשר פונה בדברי המבוא שלו. הוא מזהיר אותם שאחרי שהם חזרו אל דרך המסורת היהודית באמצעות סעדיה, אל להם להמשיך ולדבוק בו ובדרכיו החדשניות (עמ' 34־35).
אחרי ספר הגלוי במהדורתו העברית (עמ' 38־55) הביאו בלאו ויהלום נספח ובו "ספר אפיקורוס" (עמ' 56־79) שכתב כ'לף בן סרג'אדו, מחשובי הממסד הרבני בבגדאד בימי רס"ג ומראשי הרבניים שחלקו עליו, כמענה לספר הגלוי העברי. המקור העברי של חיבור זה אבד, והוא נודע בחלקו רק מתוך חיבור ערבי של קראי, אשר שמח לאידו של הגאון והביא את חיבור הפולמוס נגדו במקורו העברי. אחריו נדפסו: ספר הגלוי במהדורתו הערבית המורחבת (עמ' 80־167) עם תרגום לעברית ובצירוף הערות רבות; ספר תיקון הטעויות, שראה אור כבר בידי משה צוקר המנוח וכאן נלוו לו הערות מעובדות ועדכניות מאת פרופ' שלם יהלום (עמ' 169־333); ספר חשיפת הטעויות בלוויית תרגום (עמ' 335־387) ודברי תורה של מבשר הלוי, מקור ותרגום (עמ' 388־391). עוד נלוו לספר רשימת 22 כתבי היד שבהם השתמשו בלאו ויהלום, ובה תיאורם, שיוכם, היקפם והפניות למקומות שבהם כבר נדונו חלקם; ביבליוגרפיה ומפתח המקראות בספרי ההשגות. המבוא בא גם בתרגום לאנגלית.
בלאו ויהלום הוסיפו בספרם נדבך חשוב לא רק לחקר היצירה של רס"ג אלא גם להכרת סביבתו. אף שמדובר בחלקי חיבורים, ערכו של הספר רב. הוא מאפשר לקורא בן המאה העשרים ואחת לחוש משהו מ"דופק החיים" של הקהילה היהודית הרבנית בבגדאד במחצית הראשונה של המאה העשירית, שעה שהתמודדה עם אתגרים קשים, פנימיים וחיצוניים. הערות השוליים המרובות חושפות טפח מדקוּת קריאתם, מן החוש הביקורתי שלהם ומלמדנותם השופעת, וזורות אור חדש ובהיר על עולמו של רב סעדיה גאון, שעודנו עלום בחלקו, והולך ונחשף בזכות מפעלי מחקר מורכבים כגון זה של בלאו ויהלום.
