שני חלקים לספר ויקרא. הראשון עוסק במקדש ובכוהנים והשני עוסק בכל עם ישראל – "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, ב). שני החלקים אינם נפרדים לגמרי זה מזה. אין מדובר בשני עולמות נפרדים. עולם הקדושה אינו תָחום בגבולות המקדש אלא פורץ אל כל אדם בכל הארץ. ועם זאת, יחד עם העובדה ששני החלקים שלובים זה בזה קיימים ביניהם הבדלים של מהות.
היעלמות בחלק הראשון
אחת השאלות הגדולות של ספר ויקרא היא האם אפשר לפגוש את "האני האלוהי". כידוע, שאלה זו העסיקה רבים מההוגים בעם ישראל. תורת התארים השליליים, מבית מדרשם של גדולי המחשבה בימי הביניים, מלמדת שהדבר אינו אפשרי. אי אפשר לדבר על הא־ל בצורה חיובית אלא רק בדרך השלילה. מכאן שאין אנו יכולים לתאר ואין אנו יכולים לפגוש את האני האלוהי.
ספר ויקרא נותן לשאלה זו תשובה מורכבת. בספר ויקרא באים אמנם ציוויים ולאחריהם ההנמקה – "אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם", אך הנמקות אלו באות רק בחלק השני של ספר ויקרא, ואילו בחלק הראשון אין הנמקות, והמילה "אֲנִי" ביחס לאלוהי אינה נמצאת!
ללמדנו, שהאני האלוהי אינו מתגלה בפרקי המקדש בחלק הראשון של הספר. רק בחלק השני הוא שב ומופיע כמה וכמה פעמים:
כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם…
אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם…
אֲנִי ה'…
אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
(ויקרא יט)
ובדומה למילה "אֲנִי" כך המילה "לִי". המילה "לִי" כדיבור אלוהי נמצאת בפרקי המשכן בספר שמות:
וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה (שמות כה, ב)
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (שמות כה, ח)
לְכַהֲנוֹ לִי (שמות כח א, ג, ד)
לְכַהֵן לִי (שמות כט, א)
אך שוב, כשמגיעים לפרקי המקדש בראש ספר ויקרא המילה "לִי" נעלמת והיא חוזרת רק בחלק השני של ספר ויקרא:
וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים (ויקרא כ, כו)
כִּי לִי הָאָרֶץ (ויקרא כה, כג)
וכך קורה הדבר אצל מילות שייכות אחרות; אלו נעלמות מפרקי המקדש שבראשית ספר ויקרא. המילה "מִזְבְּחִי", לדוגמה, באה בספר שמות (שמות כ, כו; כא, יד), אך נעדרת מספר ויקרא. המילה "מִקְדָּשִׁי" נעדרת אף היא מחלקו הראשון של ויקרא ומופיעה רק בחלקו השני (ויקרא יט, ל; כ, ג; כא, כג; כו, ב). מה פשר הדברים?
תיאור מוגבל
היינו מצפים שהכוהנים יזמינו כל אדם אל בית מקדשם, והם יאמרו לו – בוא לחוות חוויית אלוהות! והנה חוויית פרקי המקדש בחלק הראשון היא חוויה של שגב אלוהי – האדם עומד אל מול האלוהים, והוא חש בכל הוויית נפשו שהוא לעולם לא ייגע בו. האני האלוהי אינו מתגלה בפרקי המקדש – האדם כורע ומשתחווה, ובדממה, בכל ליבו, הוא מרגיש את אלוהיו.
בחלק השני של הספר, לעומת זאת, חוזרות המילים אֲנִי ה' / אֲנִי ה' אֱלֹוהֵיכֶם. אולם מה טיבו של הא־ל שמתגלה? בראש פרק יט באה מעין כותרת לפרק כולו:
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹוהֵיכֶם.
בתרגום השבעים ובפשיטתא (תרגום התנ"ך לארמית סורית, כנראה מן המאה השנייה לספירת הנוצרים) יש לפסוק נוסח שונה – המילה "אֲנִי" מופיעה בו פעמיים:
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי, אֲנִי ה' אֱלֹוהֵיכֶם.
מבחינה תחבירית נוסח המסורה התנ"כי חסר. "כִּי קָדוֹשׁ", ומי קדוש? היה ראוי לכתוב "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי", אך המילה אֲנִי שבפסוק מתייחסת לסיפא – "אֲנִי ה' אֱלֹוהֵיכֶם". ועם זאת, נראה שנוסח המסורה הוא עיקר והוא צופן סוד. אי אפשר לומר במילים ברורות "קָדוֹשׁ אֲנִי", שמשמען תיאור של האלוהי. וכי כיצד אפשר לתאר את האלוהי?! במשפט חסר אומרת התורה "קָדוֹשׁ" ואינה אומרת את המילה "אֲנִי" – כי על אף שהאלוהות מתגלה קשה לתאר אותה במילים ברורות.
(בדרך אגב יש לציין שבשני מקומות נוספים בחלקו השני של ספר ויקרא חסרה המילה "אֲנִי" בנוסח המסורה בתיאור האני האלוהי, ואילו בתרגום השבעים ובפשיטתא היא מוספת (כ, כו; כא, ח). דבר זה מלמד שלא בהשמטה מקרית עסקינן אלא בשיטה).
מחוץ לספר ויקרא ישנו תיאור שלם של האני האלוהי. כך מכריזים המלאכים בחזונו של ישעיהו: "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו, ג). דווקא ההזכרות שמחוץ לספר ויקרא מוכיחות ומלמדות כי שונה שפתו של ספר ויקרא מכל שאר חלקי התנ"ך. יש רז וסוד בספר ויקרא!
החלק השני של ספר ויקרא קורא לכל אדם לגעת באלוהות, ובלשון התורה – "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". קריאה זו היא מעין כותרת לחלק השני של ספר ויקרא – "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". היעד של כל העדה הם חיי קדושה, שהם התגלות אלוהית בעולמנו. החלק השני של ספר ויקרא מלמד כיצד לגלות אלוהות. למשל, בפרשת קדושים באה רשימה של מצוות ששלובות בה מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו. קדושת האדם מתגלה בכל תחומי החיים. היא מתגלה לכל אדם שמבקש אלוהות, ולא רק במקדש תָחום וסגור או לכהנים בני אהרן:
דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם (ויקרא יט, ב).
