רבות דובר על השפעתם של מורים גדולים על תלמידיהם. מורים גדולים בעלי חזון מרחיק לכת היוו מאז ומעולם מודל לחיקוי ולהשראה לתלמידים שנאספו סביבם. הרבה פחות עסקו בהשפעתם של תלמידים על מוריהם.
לעיתים מורה מפנים את עולמם של תלמידיו. האתגרים העומדים בפני תלמידיו נעשים אתגריו שלו והוא מנסח את המסורת בדרך שתיתן מענה לתלמידיו. האדמו"ר מפיסצ'נה בספרו "חובת התלמידים" הוא דוגמה מובהקת לכך. כרבי הנטוע במסורת החסידית הוא מתמודד עם אתגרי המודרנה העומדים בפני תלמידיו. בדומה לו, גם מחבר הספר "תלמוד שנוי במחלוקת" מגיב לעולמם של תלמידיו.
תל אור למד בעולם הישיבות הדתי לאומי ויודע ללמוד וללמד בדרך המסורתית. בשנים האחרונות הוא משמש מורה ומדריך מורים לתלמוד בבתי הספר המשלבים של רשת מיתרים. בתי ספר אלו מכילים בתוכם תלמידים הבאים מבתים דתיים, מסורתיים וחילוניים. דרך ההוראה בבתי ספר אלו היא רבת פנים. המורים מציגים בפני התלמידים את כל הדרכים השונות ומשאירים בידי התלמיד את ההכרעה באיזו דרך לבחור. צוות המורים מכיל בקרבו גיוון רב. יש מורים שצמחו בישיבות ויש מורים שצמחו באקדמיות השונות. ריבוי פנים זה יוצר אתגר מיוחד בהוראת מקצועות היהדות ובמיוחד תלמוד.
הוראת התלמוד מהווה אתגר גם בבתי הספר הדתיים ובישיבות התיכוניות. בכל בתי הספר מתקשים ביצירת מוטיבציה ללימוד התלמוד. לימוד זה דורש מן התלמיד לא רק לתרגם מארמית אלא גם להתרגל לשיטת חשיבה השונה משאר תחומי הלימוד. בבתי הספר הדתיים מקובל לבסס את המוטיבציה על מצוות תלמוד תורה. בבתי הספר המשלבים טיעון זה לבדו אינו מספיק. מחבר הספר שלפנינו מנסה להמחיש לתלמידיו את היכולת של התלמוד לתת מענה לשאלות הגדולות של חיינו.
בכך, הוא ממשיך את דרכם של הקריאות התלמודיות של הפילוסוף עמנואל לוינס. לוינס הביא את התלמוד למרחב שאינו ישיבה או בית מדרש. הוא שוחח בהרצאותיו עם יהודים משכילים שחיו בצרפת שלאחר השואה ותרגם את התלמוד לשפה שתהיה מובנת לשומעי לקחו. גם מחבר הקריאות שלפנינו רואה לנגד עיניו את החברה הישראלית כולה. תל אור פונה אל החברה הישראלית לגווניה ומזמין אותה לקחת חלק בדרמה התלמודית. לשבת לצידם של חכמי התלמוד על ספסלי בית המדרש ולהביע דעה מנומקת בסוגיות החיים.
שני התלמודים והעמדה העצמאית
בעיון הראשון עוסק תל אור בהתנגשות שבין הסמכות הדתית והאדם האוטונומי. התנגשות זו נוסחה בעבר בידי ארי אלון כניגוד שבין האדם הריבוני והאדם הרבני. יש הרואים בשאלה זו את שאלת המפתח ביחסי דתיים וחילונים.
תל אור מביא את המשנה הדנה במי שעשה עברה על פי הוראת בית הדין. אם האדם אינו בקי בהלכה ואינו יכול לגבש עמדה עצמאית הוא פטור שהרי תלה בבית הדין, אבל אם האדם הוא בעל יכולת לגבש עמדה עצמאית הוא אחראי למעשיו ולכן הוא חייב קרבן. המשנה מגדירה אדם זה כתלמיד שהגיע להוראה.
בדיון של שני התלמודים בנושא זה מוצא תל אור פער גדול: בעוד הבבלי מגביל את הקטגוריה של אדם היכול לגבש עמדה עצמאית – רק חכמים מופלגים כבן עזאי שלא נסמך ולא נקרא רבי ראויים לגבש עמדה עצמאית – הרי שהירושלמי מרחיב את רשימת היכולים לגבש עמדה עצמאית. לדעתו אדם המומחה בנושא מסוים הרי הוא כשמעון בן עזאי באותו נושא. הירושלמי מצטט ברייתא האומרת שאין לשמוע לחכמים כאשר הם אומרים על ימין שהוא שמאל. הבבלי לעומתו משאיר את היכולת לגבש עמדה עצמאית רק ליחידי סגולה. שאר בני האדם אמורים לשמוע לדברי בית הדין אפילו כאשר הוא אומר על שמאל ימין ועל ימין שמאל.
תל אור מעדיף את עמדת הירושלמי המרחיבה על פני עמדת הבבלי המצמצמת. הרוח החינוכית הנושבת בספר היא הטלת אחריות ונתינת סמכות לכל תלמיד ולכל אדם. האופי הדמוקרטי של חיינו משליך על הדרך שבה קורא תל אור את המקורות. כאן לדעתי היה מקום לקרוא את המקורות גם ללא לחץ ההווה.
המשנה בהוריות אומרת שבית הדין יכול לטעות. כאשר אדם מבין שבית הדין טעה עליו לנהוג על פי האמת ולא על פי הסמכות. על פי הבבלי גם חכם יכול לטעות ולתת משקל רב יותר לסמכות מאשר לאמת. אם הוא יטעה בכך הוא יהיה שוגג ולא מזיד. אמנם אין כאן דמוקרטיה במובן שאנו חיים אותה. עמדתם של בעלי הידע (הגיע להוראה) אינה שווה לעמדתם של חסרי הידע, אבל מאידך אין כאן קבלה מוחלטת של הסמכות, אפילו של בית הדין.
העיון השני עוסק בשאלת שיתוף פעולה תוך כדי מחלוקת. הדיון התלמודי מתמקד במחלוקות שהיו בין בית שמאי ובית הלל בהלכות אישות. כתוצאה ממחלוקות אלו היו נשים הפסולות לבית אחד וכשרות לבית השני. התוספתא טוענת כי בית שמאי ובית הלל לא נמנעו מלשאת נשים זה מזה. התלמודים חלוקים בשאלה כיצד עשו זאת. הבבלי טוען כי כל בית הודיע לחברו אילו נשים אסורות עליו, ואילו הירושלמי טוען כי נשאו נשים סתם זה מזה והמקום משמר ולא אירע דבר מעולם. תל אור רואה בדברי הירושלמי דרך התמודדות האומרת שכאשר בעלי המחלוקת שומרים על השלום הם לא יבואו לידי תקלה. לי הדברים הזכירו את המחלוקות הרבות בענייני כשרות המזון. כיצד יאכלו איש אצל אחיו שניים שחלוקים בענייני כשרות? על פי הבבלי הם אמורים להודיע זה לזה מהי כשרותו של כל מוצר ומוצר. על פי הירושלמי אם ישבו לאכול יחדיו באהבה ובשלום הקב"ה יצילם מכל תקלה.
העיון השלישי עוסק ביחסים שבין גוף ונפש. תל אור דן בשאלה התלמודית האם הנזיר נקרא קדוש או חוטא. שאלה זו מצויה במחלוקת בין התנאים. היו שקראו לנזיר קדוש והיו שקראו לו חוטא. לדעתו הדיון הוא האם יש למעט בצורכי הגוף כדי לרומם את הרוח, או שמא יש דרך לעסוק בו זמנית הן בפיתוח כוחות הגוף והן בפיתוח עולם הרוח. רוח הזמן הביאה את החברה למאוס בחיים של סגפנות ונזירות. החברה המערבית מדגישה את הנזק הגדול שיש בתופעות סגפניות כמו אנורקסיה ומחנכת לסיפוק מאוזן של צורכי הגוף. תופעות הנזירות בכל העולם מתמעטות והולכות יחד עם העמדה הרואה בגוף אויב הרוח. העמדה הרווחת היום רואה בגוף ובנפש שני חלקים הארוגים זה בזה. אמנם הרמב"ם שראה גם הוא בנזיר חוטא לא עשה זאת מתוך הערכת הגוף. הוא עשה זאת מתוך אהבתו את הדרך המאוזנת. לדעתו הגוף והרוח היו ונותרו שני הפכים שאינם חיים בשלום יחד.
העיון הרביעי עוסק במתח שבין שמירה על המסורת ובין יצירה וחידוש. העיון מתמקד בתקנתם של חכמים לקרוא מגילה לבני הכפרים באחד משלושת הימים שלפני הפורים. האם לפנינו חידוש שלא היה בשעת תקנת הפורים, או שמא כבר בשעה שנתקן פורים נתקנו גם שלושת הימים שלפניו? דומה ששאלה זו היא השאלה המרכזית העומדת לפני מחנכים מכל הסוגים. אין חינוך שאין בו הנחלת מסורת ואין חינוך שיוכל להתבסס רק על שמרנות. ברור לנו כי אנו צריכים להחזיק בחבל החידוש והשימור משני צדדיו. השאלה הגדולה היא המידה והדרך שבה נצליח לחיות בתוך המתח הזה.
העיון החמישי עוסק במתח שבין אמת ושלום, הבא לידי ביטוי בפסיקת בית הדין. האם "ייקוב הדין את ההר" ויש לחתוך את הדין לאמיתו, או שמא יש ללכת לדרך הפשרה שבה יש פחות אמת ויותר שלום. בסוגיה זו תולה תל אור את האפשרות ליצור פשרות בין חברות שונות ובין עמדות מנוגדות. הפשרה אינה ביטוי חלקי של אידאולוגיה או רעיון. הפשרה היא שלמות המכילה בתוכה את הניגודים הקיימים בעולם.
כל הנושאים הללו רלוונטיים מאוד לחברה הישראלית. הטיפול שמעניק תל אור לכל סוגיה הוא רחב ומעמיק. הוא מציג את שתי האפשרויות המנוגדות כאפשרויות שיש בהן הרבה היגיון. הדעות השונות של החכמים מייצגות נקודות שונות על הרצף שבין שני הקטבים. תל אור מוסיף על המחלוקת בין החכמים מחלוקת בין התלמודים. הוא טוען כי סוגיית הירושלמי הערוכה עמדה לפני עורכי הבבלי. הללו הביעו בדרך עריכתם את הבבלי את עמדתם השונה מעמדתו של הירושלמי.
חוקרי התלמוד הירושלמיים המיוצגים בסרט הערת שוליים השקיעו את מרצם בשחזור העבר. היה חשוב להם לגלות את התלמוד בדיוק כפי שיצא מתחת יד האמוראים. בדרכם הלכו גם החוקרים העוסקים במגמות העריכה של הסוגיה. כולם מנסים לגלות את אבני היסוד של הסוגיה ואת מגמות העריכה שלה. מבחינתם כל הקדום לחברו חשוב הימנו. כנגדם – מפנה תל אור את מבטו אל העתיד. הוא מחפש בתוך התלמוד תשובה לאתגרי חיינו והדרכה בהכוונה של חיינו מכאן ולהבא. לשם כך הוא קורא את התלמוד בשלל אסטרטגיות. לעיתים קריאתו קרובה מאוד לפשט הדיון התלמודי ולעיתים מפליגה לקריאה הדורשת את המקורות בדרכים חדשות. ספק אם הקריאה היצירתית של הספר תתקבל על ידי כל חובשי בית המדרש. הדברים חדשים לא רק בתוכנם אלא גם בדרכם הפרשנית. דרכו המרחיבה והדרשנית תעורר גם תמיכה רבה וגם התנגדות. לדעתי דיון זה, גם אם יהיה חריף, הוא מן הדיונים החשובים שעלינו לנהל.
תלמוד שנוי במחלוקת
אליסף תל אור
רסלינג 2019, 234 עמ'
