במהלך ההכנות לפסח נפל לי האסימון שאת ליל הסדר הקרוב לא נעשה עם ההורים, הסבים והסבתות, התמלאתי בתחושות קשות ומיד חיפשתי רעיון איך בכל זאת נצליח לחבר בין הדורות. בהתחלה עלה רעיון של בידוד מרצון לשבועיים ולאחריו נסיעה להורים אך הוא התברר כלא יעיל. רעיון אחר היה לשחזר את ליל הסדר בזום במוצאי החג הראשון, גם הרעיון הזה ירד מהפרק. גם הפתרון של שימוש בזום במהלך ליל הסדר עצמו לא זר לי (סבי הגדול הוא הרב יוסף משאש זצ"ל שפסק להתיר הדלקת אור ביו"ט), אך, מסיבות שונות העדפנו לא לעשות זאת. ואז עלה במוחי הפתרון הקדום של "פסח שני".
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך באתר מקור ראשון:
– בקרוב לא יהיה אפשר להשיג בשר כשר בבלגיה
– גורמים ביטחוניים: האיראנים יוצאים מסוריה
– מקורבנות הקורונה: עמותות הסיוע למגזר השלישי בסכנת קריסה
מהו פסח שני? התורה מספרת לנו על מעשה שהיה בשנה השנייה ליציאת עם ישראל ממצרים, כאשר אנשים שבימי הקרבת קורבן הפסח הראשון היו טמאים ומשום כך לא יכלו להשתתף בקורבן, טענו שהם גם רוצים להשתתף יחד עם כל עם ישראל: "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". בעקבות הבקשה שלהם משה שואל בה' ומקבל תשובה שאכן, חודש לאחר הקרבת הפסח ביום י"ד באייר הם יוכלו לקיים בעצמם "פסח שני". מאז נקבע חג זה לדורות. על פי הרמב"ם , מי שלא עשה קורבן פסח ראשון מאחת הסיבות – טמא לנפש, הולך בדרך רחוקה, או אנוס, עבורו פסח שני הוא לא רק 'תשלום פיצוי' לחג הראשון אלא ממש חג בפני עצמו.
למעשה יש פה עניין ייחודי – זהו חג מהתורה שנקבע בעקבות רצון ודרישה של העם. אין לזה תקדים – אין אף חג שאנו מכירים שהתורה או חכמים מאפשרים לנו להשלים אותו. חכמי ישראל שבכל הדורות נתנו לכך סיבות שונות: המהר"ל אומר שפסח שני מלמד אותנו על שתי הנהגות של הקב"ה, הנהגת ה' את הציבור בפסח ראשון לעומת הנהגת ה' את האדם הפרטי בפסח שני, הנהגת הכלל היא קבועה ועומדת ואילו הנהגת היחיד חייבת לנבוע בטהרה ומתוך רצונו האישי של האדם. לעומתו הרבי מלובביץ אומר כי "ענינו של פסח שני הוא שאין דבר אבוד, תמיד ניתן לתקן" ולמעשה החג הזה כראשון לחגים מלמד אותנו שלא משנה מה מצבו של היהודי תמיד יש לו עוד הזדמנות. הרב אורי שרקי כדרכו, מעניק לחג משמעות לאומית ואומר שפסח שני נועד לאפשר השתתפות בחג הפסח שמבטא את הגאולה הלאומית, שהרי ללא השתתפות בגאולה זו אין אפשרות לקבל תורה שלמה בחג השבועות.
כך או כך, כיום "פסח שני" כמעט ולא מוכר לציבור הרחב והוא נחוג בחוגים מצומצמים מאוד. כמובן שאין בו איסור חמץ או חובת קיום ליל הסדר כהלכתו, אך לא אומרים בו תחנון ויש שנהגו לאכול בו מצות. בנוסף, יש חסידויות וחבורות מקובלים שמציינות אותו בדרכים שונות.
בפסח שני של השנה אני רואה הזדמנות לשיתוף הציבור הרחב, החיבור הבין דורי הוא בדיוק מה שהיה חסר לנו בכל התקופה האחרונה ופסח שני יכול להיות פלטפורמה נהדרת להשלים אותו. חשוב לציין שאין לי שום כוונה לשוות ליום הזה צביון שאין בו. כמו כן, אני לא מנסה לשחזר את המנהג המקורי או לקיים סדר פסח שני כהלכתו. כל מטרתי היא להעניק לסבא וסבתא את התחושה שליל הסדר בלעדיהם היה חסר, שהם עצמם היו חסרים לנו מאוד ושאם יש לנו הזדמנות להשלים חוסרים אנחנו מנצלים אותה.
בערב הזה אני מציע לקיים מפגש משפחתי על בסיס הרעיון של פסח, כמובן תוך שמירה על כל כללי הריחוק. אפשר לשיר "מה נשתנה" ולשחזר מנהגים מליל הסדר עצמו, אפשר לבקש מסבא וסבתא לספר על ההיסטוריה שלהם ועל חוויות מתקופת הקורונה, או פשוט לקיים מפגש משפחתי רגיל ומשמח.
