ב־11 במארס 2020 הכריז ארגון הבריאות העולמי על התפשטות נגיף הקורונה כמגפה עולמית ומאז השתנו סדרי בראשית בעולם ובקהילות היהודיות. המשבר איננו אפידמיולוגי בלבד, אלא הוא גם משבר יהודי עולמי. המצב בקהילות היהודיות נדמה כיום כעולם הפוך – מעבר ממצב של קהילות יציבות עם סדרים ברורים למצב של פגיעה פיזית, כלכלית, רוחנית וחברתית וכאוס קהילתי.
היינו שמחים לשמוע שימי האביב מביאים עימם את בשורת הגאולה של חודש ניסן ושבחדשות ידווחו על אפס חולים, על מציאת תרופה מיידית לקורונה, על חידוש הכלכלה העולמית ועל עליות גדולות בבורסות העולם, אבל ככל הנראה גם לבעלי אמונה וראייה אופטימית, הקורונה תמשיך ללוות אותנו במשך תקופה. מדובר אפוא על "מגה אירוע" עולמי ויהודי. אינני בטוח אם בתולדות האדם היה אירוע שעצר אנושות שלמה מלכת, והדבר אומר דרשני גם בהיבט היהודי־אמוני.
מגפות לא מבדילות בין מדינות, צבעי עור ודתות. קשה לאמוד את מספר היהודים שנפטרו עקב הקורונה, אבל מדובר ללא ספק באלפים מסביב לעולם. בערים עם ריכוז יהודי גדול – בארה"ב, בצרפת ובאנגליה – התמותה בקרב היהודים הייתה גדולה ביחס לאוכלוסייה הכללית. באנגליה למשל רמת התמותה אצל היהודים הייתה פי שבעה ביחס לאוכלוסייה המקומית. גם רבנים ומנהיגי קהילות רבים נפטרו, והדבר ישפיע על אופיין של הקהילות עד אשר תתפתח מנהיגות חדשה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מרים פרץ: "חייבים אסטרטגיה בינינו לבין יהדות התפוצות"
– חסד של אמת: קדיש בחברון לנפטרי הקורונה בתפוצות
– יהודי העולם זועקים לעזרה, ובישראל מתחילים להתעורר
מה יהיה עתידן של הקהילות ושל העם היהודי? הפעם יש לי יותר שאלות מתשובות, שכן אינני עתידן או בעל חוש נבואה, ומה עוד שהמציאות היא מורכבת ומאופיינת בחוסר ודאות. הלכך, אנסה להעלות בעיקר נתונים ותובנות ראשוניות. הערכה כללית היא לדעתי שהשינויים שאנו חווים כיום בקהילות ובחינוך היהודי ישאירו את חותמם על העולם היהודי. הסגנון שנוצר בימי הקורונה יישאר כאן ואיתנו ולא תהיה חזרה מלאה לחיים הקהילתיים והיהודים שלפני המגפה.
שינוי פני הקהילה
החיים הקהילתיים בתפוצות מבוססים על רצף מעגל השנה ומעגל החיים, גם עבור ציבור שאיננו שומר מצוות. ההשתתפות בחיי הקהילה במועדים, בטקסים, באירועים ואפילו בשיעורי עברית וריקודי עם הם היוצרים את הלכידות הקהילתית ומחזקים את הזהות האישית והמשפחתית. השנה הכול השתנה. לא התקיימו מסיבות פורים וסדרי פסח קהילתיים. בריתות מילה, בר מצוות וחתונות התבטלו, הצעירים לא נסעו למצעד החיים בפולין, לא התקיימו טקסי יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות. בתי הספר סגורים ואין פעילות בתנועות הנוער. אפילו ניחום אבלים וימי שבעה מתקיימים בטלפון או בזום.
הפגיעה במעגלים אלו אינה פגיעה חברתית בלבד, אלא נזק לשייכות ולמשמעות היהודית וממילא לזהות היהודית. הבידוד החברתי שנכפה על העולם היהודי הוא ההפך מהקיום היהודי הקהילתי המבוסס על תחושת יחד, והוא פגע בליבת החיים בקהילות היהודיות.
בתי הכנסת סגורים כיום בכל העולם. ככל הנראה אין למציאות זו תקדים בהיסטוריה היהודית. בעבר בתי כנסת נסגרו באירופה בתקופת מלחמות, אבל במקומות אחרים בעולם התקיימו תפילות. כיום, כל השערים נעולים. יש האומרים שבתי הכנסת נסגרו בידי אדם, "אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם", ויש האומרים שנסגרו בידי שמים כביכול. גורשנו בבושת פנים על ידי הקב"ה מבתי כנסיות ובתי מדרשות. כך או כך, הלב דואב וכואב. בית הכנסת בתפוצות הוא מוסד, הוא מקום היוצר שייכות חברתית ומשמעות רוחנית ואלו חסרות כיום למרות חיבורי הזום.
אם בדרך כלל הרבנים דואגים להזמין את חברי קהילותיהם לפקוד את בתי הכנסת, כיום הם מבקשים מהם להישאר בבתים. בימי הקורונה, קהילות ורבנים התחרו ביניהם מי סוגר קודם את בית הכנסת כדי לשמור על חברי הקהילה.
איך ייראו הקהילות היהודיות ובתי הכנסת בתפוצות אחרי היציאה מהסגר? מומחים מדווחים על כך שאחרי הקורונה אנשים רבים ימשיכו לעבוד מהבית, לאחר שהתנסו בכך בתקופה זו של בידוד. האם התנהלות חדשה זו תשפיע גם על כך שאנשים ירצו להיות יהודים בבית ולא יהודים קהילתיים? מגפת הקורונה תשנה לא רק את סדר היום העולמי אלא גם את סדר היום היהודי והקהילתי. יהיה צורך לחשוב על מודלים חדשים של בית כנסת וקהילה כדי להתמודד עם הקשיים שנוצרו ולעצב מציאות אטרקטיבית ליהודים הזקוקים לקהילה.
למרות שבתי הכנסת נסגרו, מקוואות הנשים לא נסגרו, וזו ללא ספק תופעה מעניינת. בקהילות קטנות בעולם היהודי לא תמיד יש מקווה כשר ופעיל ולכן נשים נוסעות לקהילות שכנות לשם טבילה במקווה. כיום, כשמשפחות נמצאות בבידוד וערים שלמות עדיין בעוצר, אין אפשרות לנסוע. בקהילה הקטנה במודנה, איטליה, למשל, אין מקווה פעיל. הנשים נהגו לנסוע עד עתה למקווה בקהילה הסמוכה בבולוניה, אבל נכון להיום הדרכים סגורות ואסור באיטליה לנסוע מעיר לעיר.
הקהילות היהודיות, בתי הכנסת, בתי הספר היהודיים וארגונים יהודיים שונים אינם נתמכים על ידי הממשלה, כמו במדינת ישראל, אלא על ידי חברי הקהילה המשלמים מס חבר לקהילה, תורמים לבתי הכנסת ומשלמים שכר לימוד בבתי הספר. המשבר הנוכחי יביא לא רק לקושי אלא לשבר וקריסה של מערכות קהילה וחינוך ויביא לצמצום או סגירה של תשתיות קהילתיות וחינוכיות. לא ניתן להקל ראש במשבר הכלכלי אשר כבר בימים אלו גורם להתמוטטות של ארגונים יהודיים ולצערנו עוד היד נטויה.
הכיתות הווירטואליות ותוכנת הזום ודומיה הפכו לתחליף לשיעורים בבתי כנסת ובתי ספר. הרבנים מדווחים על השתתפות גדולה של יהודים בשיעורים היומיים והשבועיים בזום, יותר מאשר בימים רגילים. האם גילינו את הדרך איך לקרב יהודים באמצעות זום, או שמא מדובר רק על תקופת מעבר עד שאנשים יצאו מבידוד או יתעייפו מהאמצעים הטכנולוגיים כתחליף לקשר האישי ולדו שיח פנים אל פנים? האם השימוש בזום יהפוך לדבר שבשגרה או שהוא רק ממלא צורך זמני? במסגרת זו צריך לקחת בחשבון גם את האנשים המבוגרים שאינם מחוברים למערכות טכנולוגיות או שאינם יודעים להשתמש בתוכנות שונות. בקהילות מסוימות באירופה מדובר על ציבור יחסית גדול אשר לעיתים מהווה רוב חברי הקהילה.
כמו כן יש להבדיל בין מדינות שבהן יש "תרבות חמה" למדינות עם "תרבות קרה". בראשונות, אינני חושב שתוכנת הזום ודומיה יוכלו להוות תחליף למפגשים אישיים ולפעילות חברתית המתקיימת פנים אל פנים ויהיה צורך לשוב לסגנון הקהילתי הקלאסי.
אנטישמיות והנהגה
המשברים הפוקדים את העם היהודי בימים אלו אינם רק גיאופוליטיים ופנימיים, אלא הם כוללים גם חידוש והרחבה של תופעת האנטישמיות. סגן ומ"מ יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, יעקב חגואל, כתב לאחרונה ש״נגע האנטישמיות כבר הפך למחלה ממאירה שלא בוחלת באמצעים כדי לפזר את הרעל שלה ברחבי העולם. נגיף הקורונה לא מבדיל בין דת גזע ומין אבל נותן לאנטישמים קרקע פורייה לקונספירציות. התופעה של האשמת היהודים ביצירת מגפות, מחלות ועוד אינה חדשה. ההבדל הגדול בין אז להיום הוא שכיום יש לנו את מדינת ישראל ואנחנו נמשיך וניאבק באנטישמיות ואף ננצח אותה בראש מורם".
הטענות שהיהודים אשמים ביצירת הווירוס אינן חדשות. גם בעת מגפות קודמות במהלך ההיסטוריה הופנתה אצבע מאשימה כלפי היהודים. כבר בימי המגפה השחורה בימי הביניים טענו כך כלפי יהודים. לא מדובר על "אנטישמיות חדשה" אלא על אנטישמיות ישנה. בשלב זה הדעות האנטישמיות מוצגות ברשתות החברתיות ובאתרי אינטרנט, ובפריצה לשיעורים ולטקסים של קהילות יהודיות. אולם מה יקרה כאשר יהודים ולא יהודים יצאו מהבתים? האם התופעה תיחלש או תתעצם?
גם בפני המנהיגות הרוחנית בקהילות יהודיות בעולם ניצבים התמודדויות ואתגרים חדשים ומורכבים, חלקם חדשים בתוכנם או באינטנסיביות שלהם.
רבנות היא תפקיד דינמי התלוי בזמן ובמקום. הגדרת תפקיד הרבנות תלויה בתשובה לשאלה מהו מצבו של העם היהודי. קשה לעמוד על תפקיד הרב אחרי הקורונה, אבל בדברים רבים הוא יצטרך להתחיל לבנות מההתחלה, לחשב מסלול מחדש. הוא יצטרך להיות גם איש אמונה אבל גם פסיכולוג וסוציולוג ולטפל במקרים של פוסט טראומה. נדמה שתקופה זו דורשת מהמנהיגות הרבנית להוביל, לחשוב על התוכן ועל המילים, על הדרך לעורר את הלב היהודי ולפסוק הלכה שמתאימה למציאות, לקיים תפילה של חיבור אישי ושייכות.
והנה כמה מהאתגרים ההלכתיים שהוצבו בפני רבני הקהילות. יחידים המחויבים לקיום מצוות וקהילות המתנהלות על פי עקרונות ההלכה העלו בפני הרבנים שאלות מורכבות בתחומים אישיים, משפחתיים וקהילתיים. חלק מהשאלות נשאלו בעבר אבל כעת דנים בהן תחת פרספקטיבה של קורונה ורבות מתוכן הן שאלות חדשות שבהן הרבנים מתבקשים לחוות את דעתם.
להלן רשימה חלקית של שאלות הלכה מהתפוצות:
אם המדינה קבעה חוק שיש לשרוף את גופות האנשים הנפטרים מקרונה, האם מותר לעשות זאת? אם נשרפה גופה של חולה קורונה, האם ניתן לקבור את אפר הנשרפים בקבר ישראל? האם אפשר לקבור יהודי בשבת על ידי גויים כדי שלא ישרפו את גופתו ביום ראשון?
כיצד לעשות ברית מילה לתינוק יהודי שנולד אם גבולות המדינה סגורים והמוהל לא יכול להגיע? האם לדחות את הברית? האם ניתן לבצע את הברית על ידי רופא יהודי או גוי? האם מותר לדחות תאריך חתונה בגלל הקורונה?
אם יש בבית חולים שני חולי קורונה יהודים, אחד בן 50 ואחד בן 80, יש סדר עדיפות בטיפול הרפואי עבורם? במי הרופא צריך לטפל תחילה?
מה לעשות לגבי זוגות של נישואי תערובת, שבעקבות הקורונה נפטרו ומבקשים להיקבר ביחד. האם אפשר לפתוח בבית הקברות היהודי מחלקה נפרדת לזוגות מעורבים?
האם אפשר לצאת לרשות הרבים בשבת עם כפפות ומסכות לשמירה מפני קורונה (במקום ללא עירוב)?
חזרה לסמכות המקומית
אם לאורך שנים הפך העולם לכפר גלובלי קטן, הרי שנגיף הקורונה החזיר אנשים לביתם ולמדינתם ויצר קרע בגלובליות העולמית. גם ההלכה שהפכה בשנים האחרונות לגלובלית משתנה בעקבות כך, וייתכן שגם היא תשוב לביתה ותהיה תלויה בכל מדינה וקהילה במרא דאתרא המקומי.
העולם היהודי מתנהל גם בימי קורונה לפי כללים שנקבעו במדינת ישראל אבל לא בכל הנושאים. בארה"ב ובמקסיקו בתי הכנסת נסגרו ויהודים נכנסו לבידוד כאשר התקבלה ההחלטה בארץ. מאידך, רבני צרפת אסרו להשתמש במקוואות נשים באופן גורף ולקיים בריתות מילה למרות שהרבנות בארץ פסקה שיש להשאיר את המקוואות פתוחים. גם כאשר הרבנות הראשית הכריזה על יום צום עד הצהריים בערב חודש ניסן, שמעתי רבנים בתפוצות שהתנגדו בתוקף לתענית מפאת הסכנה והורו לבני קהילותיהם שלא לצום.
למרות שהיו רבנים חשובים ומרכזיים בארץ ובחו"ל ששלחו את הפסקים שלהם לכל העולם, נדמה שיותר ויותר רבנים החליטו ללכת בדרך יותר עצמאית לפי המצב הקהילתי. הולכת ומתגבשת התחושה שאין אפשרות לאמץ פסק הלכה גלובלי לכל הקהילות. לקורונה יש כללי משחק שונים ומשונים ביבשות ובארצות השונות ולפי זה צריכות להתקבל ההחלטות.
אנו חוזרים למצב שבו רבני הקהילות הם אלו שצריכים להכריע בשאלות המקומיות, כדברי הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי, כאשר דן בפולמוס של הפרדת הקהילות בגרמניה בסוף המאה ה־19:
לא כן פתרון שאלה זו. יסודתה ביחוד בהכרה גמורה וההשקפה בהירה… לחכם המכיר את מקומו, החי ודר באותו גליל וקהילה, יודע כל תכונות אנשי הקהילה ופרטיהם, קשור אתם בכל הנימים המקשרים ומפקח על צרכים, לו עין בוחן לשום לב בעיון היטב למשאלות הדת ויכול לראות את הנולד לדור יבוא… באשר השאלה אינה נפתרת על פי מקורים מהתלמודים והפוסקים, רק על פי סברא ישרה והשקפה נכונה ומאירה, אשר בהיותם בריחוק מקום, לא יכלו להתערב בזה ולא מצאו די עוז בהשקפתם להכריע, וסמכו בזה על הרבנים הצדיקים החונים במקומם, אשר על הבית דין שבאותו מקום ואותו גליל לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו על דברי תורה (אחיעזר קובץ אגרות, חלק א, איגרת קנ, עמ' רמב־רמד. ראה גם שו"ת אחיעזר, חלק ד, יב־כ).
מבחינת היחסים עם מדינת ישראל, נראה שהמשבר הכלכלי, הרצון להיות בסביבה בטוחה, שירותי בריאות ברמה גבוהה ועוד סיבות יביאו יהודים רבים להחליט על עלייה למדינת ישראל. בימים האחרונים פורסמה ידיעה שיו"ר הסוכנות היהודית צופה מאה אלף עולים וישראלים חוזרים בשנתיים הקרובות. למרות החשיבות הגדולה של העלייה לארץ, התוצאה תהיה היחלשות דמוגרפית של הקהילות ובתי הספר היהודיים.
בשנים האחרונות מדינת ישראל השקיעה רבות כדי לחזק את הקהילות ואת הזהות היהודית בתפוצות, באמצעות תוכניות גדולות כמו תגלית ומסע ופרויקטים של משרד התפוצות, הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית ועמותות שונות. בעקבות הקורונה תוכניות רבות נפסקו. מדינת ישראל עדיין שרויה בצערה, אך היא תצטרך ליטול את התפקיד של האח הגדול ולדאוג לא רק לאזרחיה אלא גם לאחיה מעבר לים.
מצד שני, המגפה יכולה לפגוע בקשר בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות. המשבר הדרמטי בחיי הקהילות מסביב לעולם יוצר מצב של הסתגרות ופגיעה בתחושת השייכות לקולקטיב היהודי, לעמיות היהודית. ימים אלו יהיו מבחן להוכחת צביונה ואחריותה של מדינת ישראל כביתו של העם היהודי.
*
בימי כתיבת שורות אלו העם היהודי והעולם עדיין מצויים במשבר, בכאוס ובפחד. לא ניתן לנתח מצבים מתוך כאוס, אין אפשרות להכין תוכניות פעולה מתוך פחד, אבל אני מקווה ומתפלל שיצר הקיום המאפיין את האדם בכלל ואת העם היהודי בפרט, יחד עם החכמה היהודית, יביאו אותנו למציאת החלופות המתאימות לתיקון העולם היהודי. כפי שאומר הפתגם הסיני העתיק: "משבר הוא הזדמנות להתחיל מחדש בדרך חכמה יותר".
