מר ואלכה, שהוא גם מר רוברט וד"ר רוברט באדם אחד, רופא ופסנתרן לשעבר, עובד כדוור בכפר נידח בעמק במקום־לא־מקום בזמן־לא־זמן. אחד ממנהגיו המגונים הוא לפתוח את מכתבי התושבים ולקרוא את סודותיהם הכמוסים. הוא אינו מסתפק בכך, אלא גם מתקן לעיתים תכופות את טעויות הכתיב והסגנון שלהם במכתביהם, ורק אז דואג לשלוח אותם ליעדם. מנהג זה הביא על ראשו לא מעט צרות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סופו של עידן ספרותי
– "הייתי מסכימה להיות אתאיסטית אם הייתה להם ספרות טובה"
– ספרים ילדים, ספרים: המלצות קריאה לדור הצעיר
באחד המכתבים שהוא פותח, מוצא מר ואלכה־רוברט הקלטה מוסיקלית שהקליט אחד מתושבי הכפר, מר עכבר, השואף להתקבל לתחרות נגינה יוקרתית בעיר אחרת ושולח אותה בתור דוגמה למארגן התחרות, המורה הידוע למוזיקה מר למפל. מר רוברט שומע את ההקלטה ומזדעזע כל כך מרמתה הירודה, שהוא מקליט אחרת תחתיה ושולח אותה כתחליף למר למפל בלי ידיעתו של מר עכבר, וכל זאת על מנת לשפר את סיכוייו של האחרון להתקבל לתחרות. אלא שמר עכבר לא מתקבל לבסוף לתחרות, ואף זוכה למכתב סירוב נבזי מצדו של מר למפל המאשים אותו ב"חוסר טעם תרבותי" (עמ' 46). התוצאה הרסנית: מר עכבר מתאבד בקפיצה מהקומה החמישית, ואילו מר ואלכה־רוברט יוצא למסע נקמה נגד מר למפל, והספר נבנה על המתח הזה – האם יצליח או לא יצליח לבצע את משימתו ה"קדושה".
"מר ואלכה" הוא החלק השלישי בטרילוגיה שמפרסם הסופר גדעון הרן, שלא דומה לשום דבר אחר שנכתב כרגע בספרות העברית, ויתרונה בכך שיכולים לקרוא אותה בעניין ובהנאה גם אלה שלא קראו את שני הספרים הקודמים: "מר עכבר" ו"מר למפל".
בעקבות הזנב האבוד
"מר עכבר", הראשון בסדרה, מספר על גיבור שיוצא לעיר לוטציה בעקבות תחרות מוזיקלית שהוא מתעתד לנגן בה, ועל המפגש שלו עם אליזבטה, עובדת בסופרמרקט. כבר בפרק השני ברומן הראשון בסדרה מופיעה דמותו של הדוור שיהפוך לגיבור החלק השלישי ויעלו הספקות בלבו של מר עכבר, האם הוא אכן מוזיקאי מוכשר כפי שהוא טועה לחשוב. "בינו לבינו ידע שאין לו שום סיכוי לעבור את מבחן הקבלה בהצלחה. ואולם… גם כלב שנובח בלי לנשוך הוא עדיין כלב" (עמ' 15, שם).
הרומן השני בטרילוגיה, "מר למפל", עוסק במארגן התחרות המורה למוזיקה למפל, ואילו החלק השלישי, "מר ואלכה", עוסק בדוור שצץ ברומן הראשון, ושמר עכבר מחכה בקוצר רוח למכתב התשובה שהוא ימסור לו מטעם התחרות, בלי לדעת שהמכתב הזה יחיש את קצו, ובעצם לא רק את אובדנו שלו. "מר ואלכה" הוא המקף־המחבר והמשלים של הטרילוגיה. למעשה, הטרילוגיה כולה נעה במעגל שבין המכתב הראשון ששולח מר עכבר למכתב התשובה שהוא זוכה לקבל ומה שביניהם.
שלושת הספרים שעוסקים למעשה בתמה מרכזית אחת מסתובבים סביב לזנב של עצמם כמו כלב שמנסה לנשוך את קצה זנבו. אזכור הכלב בהקשר הזה אינו מקרי. אחת מדמויות המשנה המעניינות ב"מר ואלכה" היא הכלבה קודה, כלבתו של מר עכבר, שמר ואלכה־רוברט מחליט לאמץ לאחר התאבדותו. היא מתגלה כמי שיודעת לבחון כליות ולב, וסיפור האימוץ שלה מסתיים לבסוף בטרגדיה. הכלבה מגלמת עבור מר ואלכה־רוברט מעין אלטר־אגו המאשים אותו בכל המעשים שמסייטים את נשמתו.
הדינמיקה המעט סטטית הזו של ההסתובבות סביב זנב העצמי, המאפיינת את הטרילוגיה של הרן, עשויה להזכיר בדוחק את הסגנון של סדרת הספרים "בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט, הכוללת שבעה רומנים שמתכתבים במידה זו או אחרת האחד עם השני. כך עושה הרן בטרילוגיה שלו, שהזמן שלה אבוד מבחינה זו שהיא כתובה כאמור בזמן היכול להתפרש ככל זמן, ולא בתקופה ספציפית, אם כי קל לנחש שהרן מתייחס לימים שאחרי מלחמת העולם השנייה.
הרן אינו מתכתב רק עם הספרים של עצמו, אלא לא פחות מכך גם עם יצירות ספרותיות ומוזיקליות של גדולי הקומפוזיטורים ובעיקר באך, עם ציירים וגם עם דמויות מסרטים (פליני למשל). כך למשל מר רוברט לקוח מדמותו של רוברט מספרו של אריך קסטנר, "הכיתה המעופפת". מר למפל הוא המורה המיתולוגי של מקס ומוריץ ביצירתו של וילהלם בוש, ואילו מר עכבר, כיאה לשמו, הוא דמות שולית בספר של לאה גולדברג שתופסת כאן, כמובן, נפח גדול הרבה יותר.
תגרה פנימית המונית
"מר ואלכה" הוא ספר בשל, העוסק באדם שחש רדוף, בצדק או שלא בצדק, ומנסה להמציא את זהותו מחדש. מר רוברט הוא למעשה רופא שפרש פעמיים מייעודו. פעם אחת הוא פורש מרצונו ממשלח ידו, לאחר שאשתו הראשונה מתה בלידתה, ובנו הפעוט, שתמונתו שמורה אצלו בהסתר בתוך תרמוס, מת ממחלת השנית. ופעם שנייה הוא פורש בעל כורחו מחשש שהוא יישפט כפושע מלחמה.
לאחר פרישתו הזמנית מעבודתו כרופא בפעם הראשונה, מסדר לו ידידו הטוב לעבוד כרופא בפנימיית נערים. כשפורצת המלחמה הנערים שבגרו נהרגים בה כמעט כולם, דבר שפוצע את נשמתו של ד"ר רוברט שגויס אף הוא כרופא למלחמה ומאבד את צלמו כשהוא עורך "תצפיות", כפי שהוא מכנה זאת, על שבויים רוסים.
לאחר המלחמה הוא מחליט לשנות את שמו ואת זהותו מחשש שינקמו בו. הוא מגדל זקן, קורא לעצמו מר ואלכה ויוצא למסע נדודים כדי לחמוק מרודפיו הווירטואליים המתרוצצים בעיקר במוחו. הוא מרגיש שהוא ראוי לעונש על קוצר ידו בתור רופא להציל את חייהם של אשתו ושל בנו, ועל כך שהיה שותף לעינויים שעונו השבויים במלחמה. המסע הראשון בספר הוא אפוא מסע בריחה מפחד הנקמה, אבל בהמשך העלילה יגיע תורו של המסע השני, שבו יתהפכו היוצרות ומר ואלכה־רוברט יהיה זה שירצה לנקום.
ואלכה־רוברט מגיע במסעו לכפר נידח בעמק, ושם הוא מחליט להתמקם ולעבוד כדוור, כי בעיניו זהו מקצוע נעלה יותר מכל מקצוע אחר, וכזה שיאפשר לו להיטיב עם הבריות ולמסור להם מכתבי נחמה ועידוד, מה שלא קורה בפועל במקרה של מר עכבר. הדוור מביא מכתבים גם לביתה של צ'לנית צעירה ממנו בשנים רבות בשם מריה אנג'לה ומתאהב בה. אבל גם לאחר נישואיהם הוא ממשיך להסתיר בקנאות את זהותו הקודמת. בחירה זו מייצרת תסביכים חדשים וגורמת לכך שבהמשך הוא ייפרד מאשתו השנייה, אך לא מעברו שיצוץ מחדש וימשיך לרדוף אותו.
הצורך שלו להסתיר מפריע בהדרגה יותר ויותר לצ'לנית, שבתחילה ראתה בבעלה, שאותו כינתה "פבלו קזלס" ואת עצמה "מרטיטה" (צ"ל מרתיטה, מלשון מרתה), את המאזין הכי טוב שמצאה לעצמה כמוזיקאית. מר ואלכה־רוברט מאזין לנגינתה, ורק לפי הבעות פניו היא יכולה לנחש אם היא שוגה. מצד שני, היא נדהמת מכך שדוור פשוט לכאורה בקיא כל כך במסתרי עולם המוזיקה, אבל היא לא מצליחה לחלץ מפיו דבר. כשהיא מגלה לבסוף את סודותיו, היא נוטשת אותו.
רגע הנטישה מטלטל כל כך את מר ואלכה־רוברט, שחשב כבר שמצא את המנוחה, עד שדעתו מתבלעת עליו. הוא יוצא ונכנס מהדמויות הרבות שמתרוצצות בתוכו, וכבר לא יודע מיהו מי וחושש שביום שימות איש לא ידע מי מביניהן היא זו שמתה. מבחינה זו, מדובר בסיפור על דמות מפוצלת, רופא שמשתגע וסובל מפיצול אישיות סכיזופרני. דמותו מתפרקת בתהליך הדרגתי לסך כל חלקיה וזהויותיה, ולקראת הסיום כל הדמויות הללו נאבקות זו בזו במעין תגרה המונית.
דמיון מתעתע והומור פראי
לאחר שמודיעים לו שגם אשתו השנייה שנפרדה ממנו מתה בנסיבות לא ברורות, מרגיש מר ואלכה־רוברט שתם פרק בחייו, והוא לא יוכל עוד להישאר בכפר הקרתני והשלֵו לכאורה, שגרם לאשתו למאוס בו ובמקום. הוא מחליט שוב לצאת למסע, לפני שיהיה מאוחר, והפעם זהו מסע נקמה. "אם ברצונו לנקות סופית את מצפונו חובה עליו ללכוד את מר למפל… לפני שנשמתו תישאר מוכתמת" (עמ' 99).
במהלך מסעו השני, שאליו הוא יוצא רכוב על מפלסת שלג שנראית כמו דרקון יורק אש, ולאחר מכן על גבי תלת־אופן, מגלה מר ואלכה־רוברט שאת העבר ואת זהותו הקודמת אי אפשר למחוק והם מבצבצים בהדרגה מחדש. הוא חוזר לעבוד כרופא, אם כי בדרך הומאנית ואלטרואיסטית, הגורמת לו לחוש שהוא מתקן במקצת את העוולות שעשה בגלגולו הקודם כרופא, כשהיה שותף לעינויים שעברו השבויים ("הרגיש שוב כאלברט שוייצר המביא את בשורת הרפואה המערבית לכפרים הנידחים שבגבון", 115).
מר ואלכה־רוברט חוזר גם לנגן והפעם בפרהסיה, אבל בהדרגה משתבלל שוב בתוך עצמו, כיוון שהוא עסוק באובססיביות במחשבות הנקם שלו. הוא פוחד לכאורה שהשבויים הרוסים ינקמו בו, אך מחליט לנקום בעצמו. כך שחייו נעים במעגל סגור, בין מסע נקם אחד למשנהו.
מה שקוסם במיוחד ב"מר ואלכה", אם כי לא בכל חלקיו באותה המידה, הוא העובדה שאולי מאז יואל הופמן, שסגנונו אמנם שונה מזה של הרן, לא קראתי סופר חריג כל כך בנוף הכתיבה הישראלי. הנוף של הרן הוא לגמרי לא ישראלי אלא יותר מסתורי ואירופאי. כתיבתו של הרן רהוטה ובעלת יכולת וירטואוזית לעיתים. הדמיון שלו מתעתע, ההומור פראי, וכמה מהסצנות, כמו העימות בין מר ואלכה־רוברט והכלבה קודה, או עמודי הסיום של הרומן, שאת תוכנם אי אפשר כמובן לגלות, הן פנינים ספרותיות של ממש.
מר ואלכה
גדעון הרן
פרדס, 2020, 151 עמ'
