ספר תיקוני זהר דף כד/א
אַדְהָכִי הָא אֵלִיָּהוּ קָא נָחִית מֵעִילָא, בְכַמָּה חֲיָילִין דְּנִשְׁמָתִין, וְכַמָּה מַלְאָכַיָּא סוּחְרָנֵיהּ, וּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה עֲטָרָה עַל כֻּלְּהוּ, כֶּתֶר בְּרֵישׁ כָּל צַדִּיק, בְּהַהוּא זִמְנָא קָלָא אִתְעַר בְּאִילָנָא דִלְעִילָא בְּנִגּוּנָא, וְכַמָּה עוֹפִין דְּנִשְׁמָתִין שַׁרְיָין תַּמָּן בְּעַנְפּוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ד ח) רְבָה אִילָנָא וּתְקִיף וכו', וְיֵימָא הָכִי, רַבִּי רַבִּי אַנְתְּ הוּא אִילָנָא דִרְבָה וּתְקִיף בְּאוֹרַיְיתָא, בְּעַנְפִין דִּילָךְ דְּאִינוּן אֵבָרִין קַדִּישִׁין, כַּמָּה עוֹפִין שַׁרְיָין תַּמָּן, דְּנִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין כְּגַוְונָא דִלְעִילָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (שם ט) וּבְעַנְפוֹהִי יְדוּרָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא, וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי חִבּוּרָא דִילָךְ, כַּד יִתְגַּלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בַתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵיהּ (ויקרא כה י) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ וְגוֹ
זוהר חלק א דף קיח/א
כַּד אָתוּן לְגַבֵּי דְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִשְׁתָּעוּ לֵיהּ עוֹבָדָא דָא, אָמַר לוֹן דִּילְמָא בְּקֵץ מְשִׁיחָא דְּאִנּוּן אַתְוָון הֲוֵיתוּן מִשְׁתַּדְּלֵי, אָמְרוּ לֵיהּ דָּא לָא יַדְעִינָן דְּהָא כֹּלָּא אִתְנְשֵׁי מִינָן.
אָמַר לוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן לֵית רְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּדָא דְּיִתְגְּלֵי כָּל כָּךְ לְעַלְמָא, וְכַד יְהֵא קָרִיב לְיוֹמֵי מְשִׁיחָא אֲפִילּוּ רַבְיֵי דְעַלְמָא זְמִינִין לְאַשְׁכָּחָא טְמִירִין דְּחָכְמְתָא וּלְמִנְדַע בֵּיהּ קִצִּין וְחוּשְׁבְּנִין, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְגַּלְּיָא לְכֹלָּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (צפניה ג) כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים וְגו'. מַהוּ אָז.
בְּזִמְנָא דְּתֵיקוּם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַפְרָא וְיוֹקִים לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדֵין אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְיָ וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד:
תאריך הגאולה על פי הזוהר
אחד הסודות הגדולים שאי אפשר לגלות אותם הוא תאריך הגאולה. חכמינו בגמרא (סנהדרין צ"ז.) אמרו שיש שני תאריכים לגאולה. אחד בְּעִתָּהּ, והוא מתרחש אפילו בני ישראל לא יהיו זכאים. והשני הוא התאריך של אֲחִישׁנָּה, שהוא מוקדם יותר ומתרחש כשישראל זכאים. מהו התאריך של בְּעִתָּהּ?
בזוהר בפרשת "וירא" (חלק א' דף קט"ו:) אומר רבי יהודה כי בשנת שש מאות לאלף השישי (ת"ר – 1840) יעורר גאולה בעולם. "וּבְשִׁית מְאָה שְׁנִין לִשְׁתִיתָאָה יִתְפַּתְּחוּן תַּרְעֵי דְחָכְמְתָא לְעֵילָא וּמַבּוּעֵי דְחָכְמְתָא לְתַתָּא, וְיִתְתַּקַּן עַלְמָא לְאָעֳלָא בִּשְׁבִיעָאָה. כְּבַר נָשׁ דְּמִתְתַּקַּן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה מֵכִי עָרַב שִׁמְשָׁא לְאֲעָלָא בְּשַׁבַּתָּא. אוּף הָכִי נָמֵי. וְסִימָנִיךְ (בראשית ז') בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ וְגו' נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְינוֹת תְּהוֹם רַבָּה".
הגאולה תתחיל בפתיחת שערי החכמה העליונה ומעיינות החכמה מלמטה. באופן זה יתוקן העולם לקראת ההתעלות שלו באלף השביעי, כמו אדם שמכין את עצמו לשבת כבר ביום שישי כשהשמש נוטה למערב. וזהו זמן של בְּעִתָּהּ (ע"פ מתוק מדבש).
מי שמסתכל על ימי עולם רואה כי בכל ימי הביניים העולם לא התקדם כמעט מאומה. אנשים חרשו עם חמור ומחרשה כמו בימי נח, נסעו על סוסים ועגלה בדרכי עפר כמו בימי אבותינו, חיממו את בתיהם באמצעות עצי הסקה כי לא היה נפט ולא ידעו על מעלותיו של החשמל. בוודאי לא הכירו בעולם מנורה להט או מנורה פלורסנטית. כל התעשייה הייתה קטנה וידנית. גם הרפואה הייתה כושלת ומגפות עשו שמות בקרב הארץ.
הזוהר מספר לנו כי בשנים אלו ייפתחו שערי חכמה ויתגלו לעולם דברים מופלאים שלא ידענו עליהם מעולם. ממש כמו שראינו בפרקים השונים של ספר הזה. על פי הזוהר מסתבר, שלא במקרה הם מתגלים בשנים הללו, כי כל גילוי הוא הכנת העולם לקראת ימות המשיח.
מאז ועד ימינו מוכפל ממוצע החיים של בני האדם בעולם. אוכלוסיית העולם גדלה פי 7. באופן זה אפשר יהיה לקיים בעתיד "מָלְאָה הָאָרץ דֵּעָה את ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו י"א, ט'). לא כאשר העולם שמם ומסתובבים ברובו הגדול רק בעלי חיים.
הריבוי הזה מביא להתפשטות האנושות על פני כל כדור הארץ. התפשטות שבדרכה גם מדבירה את האלילות הנבערת מהמקומות היותר רחוקים בעולם. ריבוי דעה זה מסביר כי לא נכון לשעבד עבדים ולנצלם עד שייפחו את נשמתם. העבדות הוצאה מחוץ לחוק. ניצול החלשים הולך ופוחת. השוויון הולך ועולה. האמת החלה לחלחל למערכות המשפט שחזרו להיות יותר הוגנות. הניצול והעוול הפכו להיות מילה גסה, ורוח האומות הייתה לעובדו שכם אחד.
כל זה מתרחש במקביל לגאולת עם ישראל. באותן שנים מתחיל עם ישראל לצאת מהשעבוד המשפיל שהיה בו אלפי שנים ומקבל שוויון זכויות חלקי בכל מדינות המערב. תושבי ירושלים היהודים מקבלים אומץ ויוצאים לראשונה מחוץ לחומות ומקימים שכונות חדשות. ערים חדשות של יהודים נבנות בארץ ישראל, בהן ראש-פינה, פתח-תקוה וראשון-לציון. יהודים מתחילים לעלות לארץ הקודש והיא מתחילה להיבנות. כך אומר הזוהר על כנסת ישראל "וּכְדֵין יִתְחֲזֵי קַשְׁתָּא בַּעֲנָנָא בִּגְוָונֵי נְהִירִין כְּאִתְּתָא דְמִתְקַשְּׁטָא לְבַעֲלָהּ דִּכְתִיב, (בראשית ט') וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם".
זה הזמן שבו ה' זוכר את הברית שכרת עם האבות הקדושים. "וְזָכַרְתִּי את בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף את בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף את בְּרִיתִי אַבְרָהָם אזְכֹּר וְהָאָרץ אזְכֹּר" (ויקרא כ"ו מ"ב). ועם ישראל מכין את עצמו לגאולה כאישה שמתקשטת לקראת בעלה שעומד להגיע ממרחק אחרי ימים רבים. "וְיֵיקִים לָהּ מֵעַפְרָא, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וַיִּזְכֹּר אֱלהִים את בְּרִיתוֹ. דָּא כְּנסת יִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי בְּרִית, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית וְגו'".
ממשיך רבי יהודה ואומר, כי כל התהליך המופלא הזה מלווה במלחמות רבות. כנראה שיש שלב שבו אי אפשר לקדם את העולם ולהזיז אותו מקפאונו רק באמצעי שלום. לפעמים נדרשת מלחמה. ובאמת משנת ת"ר העולם ראה מלחמות גדולות שלא היו כמותן קודם לכן. הצבאות הפכו יותר משוכללים, הומצא הדינמיט על ידי אלפרד נובל ובשדה המערכה הופיעו מטוסים וטנקים. והרי כל טנק וכל מטוס מסוגלים לגרום להרג גדול. בשנים אלו נפלו חללים במלחמות מספר עצום של בני-אדם, כזה שלא היה מעולם. משנת ת"ר ואילך נהרגו במלחמות כ-231 מיליון בני-אדם.
בתקופה הזאת יקים הקב"ה את עם ישראל מהעפר שהיה בו מאז יצאו מארצם. "וּכְנסת יִשְׂרָאֵל יוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא וְיִדְכַּר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא" כשתקום כנסת ישראל יפקוד ה' על כל הרשעים לקחת מהם נקמה, וכנסת ישראל שהייתה עד היום שפלה ובעפר, יעלה אותה ה' מעלה מעלה. "וּכְדֵין תֵּיקוּם וְיִתְפַּקַד עַלְמָא לְמעְבַּד נוּקְמִין, וּמַאן דְּאִיהוּ מָאִיךְ יִתְרְמֵי".
רבי יוסי קיבל את הדברים של רבי יהודה והוסיף כי בספר של רבי ייבא סבא כתוב כי זה זמן שבו ה' חוזר לרצות גם את ארץ ישראל שתפסיק להיות שוממה ותתחיל לתת פריה בעין יפה. "דְּהָא בְּסִפְרָא דְּרַב יֵיבָא סָבָא אַשְׁכְּחָן חוּשְׁבַּן דָּא דִּכְתִיב, 'אָז תִּרְצה הָאָרץ'. וְהוּא רָזָא דְּוא"ו דִּכְתִיב, 'וְזָכַרְתִּי את בְּרִיתִי יַעֲקוֹב' וְדָא הוּא וא"ו כֹּלָּא כְּחֲדָא, וְעַל דָּא אזְכּוֹר וּלְבָתַר וְהָאָרץ אזְכּוֹר, דָּא כְּנסת יִשְׂרָאֵל. תִּרְצה. תִּתְרְעֵי אַרְעָא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא" (זוהר וירא קי"ז).
צריך לזכור כי רבי יהודה ורבי יוסי חיו לפני כ-1900 שנה, וכשהם מדברים על שנת ת"ר הם מדברים על תקופה שרחוקה מהם בערך 1700 שנה. על כן מתאונן רבי יוסי על אורך הגלות ומתפלל שיחזרו ישראל בתשובה קודם לכן, כדי שלא יצטרכו לחכות עד שנת ת"ר. "אָמַר רַבִּי יוֹסֵי כַּמָּה אִית לָן לְאִתְמַשְּׁכָא גּוֹ גָּלוּתָא עַד הַהוּא זִמְנָא, וְכֹלָּא תָּלֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד יְתוּבוּן בִּתְיוּבְתָּא. אִי יִזְכּוּ וְאִי לָא יִזְכּוּ, כְּמָה דְאִתְמָּר בְּהַאי קְרָא דִּכְתִיב אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישׁנָּה. זָכו – אֲחִישׁנָּה לא זָכוּ – בְּעִתָּהּ".
שהרי, כאמור לעיל, הקב"ה קבע שני עיתים לגאולה. תאריך אחד לגאולה הוא בְּעִתָּהּ – שתתקיים אפילו אם ישראל לא הזדככו ולא חזרו בתשובה. תאריך שני לגאולה הוא קודם זמנה, אֲחִישׁנָּה, והוא במקרה שעם ישראל יזכה ויעשה תשובה.
הזוהר מספר כי רבי יהודה ורבי יוסי סיפרו לרבי שמעון על כך ועל ספר שעסק בדברים אלו ונאבד מהם. "כַּד אָתוּן לְגַבֵּי דְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִשְׁתָּעוּ לֵיהּ עוֹבָדָא דָא, אָמַר לוֹן דִּילְמָא בְּקֵץ מְשִׁיחָא דְּאִנּוּן אַתְוָון הֲוֵיתוּן מִשְׁתַּדְּלֵי? אָמְרוּ לֵיהּ דָּא לָא יַדְעִינָן דְּהָא כֹּלָּא אִתְנְשֵׁי מִינָן. אָמַר לוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן לֵית רְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּדָא דְּיִתְגְּלֵי כָּל כָּךְ לְעַלְמָא". שאל אותם רבי שמעון: האם הייתם עסוקים בספר הזה בחישוב הזמן שבו יבוא המשיח? אמרו לו: איננו יודעים, כיוון שכל מה שלמדנו בספר הזה נשכח מאיתנו. הסביר להם רבי שמעון כי הקב"ה לא רוצה לגלות את החכמה הזאת באותו הדור. אולי בגלל שאינו ראוי ואולי בגלל שהוא עלול להשתמש בה באופן שיהרוס את העולם.
המשיך רבי שמעון ואומר להם, כי גילוי החכמה הוא לא בגלל הזכות או החובה שלהם, אלא זה עניין של דור שיכול לקבל אותה. "וְכַד יְהֵא קָרִיב לְיוֹמֵי מְשִׁיחָא אֲפִילּוּ רַבְיֵי דְעַלְמָא זְמִינִין לְאַשְׁכָּחָא טְמִירִין דְּחָכְמְתָא וּלְמִנְדַע בֵּיהּ קִצִּין וְחוּשְׁבְּנִין, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְגַּלְּיָא לְכֹלָּא". וכשנתקרב לימות המשיח, אפילו נערים יהיו מוכנים לקלוט את סודות החכמה ולדעת קץ וחשבונות. כל שכן מבוגרים.
גילוי החכמה הזאת נועד לגלות את מציאות ה' לכל באי עולם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (צפניה ג, ט) "כִּי אָז אהְפֹּךְ אל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדוֹ שְׁכם אחָד". ומתי ידע כל העולם לעבוד את ה' ולא את האלילים? בזמן שעם ישראל יקום מהעפר ויחזור ללכת קוממיות. "מַהוּ אָז? בְּזִמְנָא דְּתֵיקוּם כְּנסת יִשְׂרָאֵל מֵעַפְרָא וְיוֹקִים לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדֵין אהְפֹּךְ אל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' וּלְעָבְדוֹ שְׁכם אחָד".
תורתו של רבי שמעון בר יוחאי נכתבה סמוך לסיום החורבן. הזוהר ממשיל את המערה שרשב"י למד בה לתיבת נח. וכך מסביר הזוהר (זח"ג קנג ב) בפרשת "בהעלותך": "והמשכילים יאירו כזוהר הרקיע אלין אינון דקא משתדלין בספר הזהר דאיהו כ'תיבת נח' וכו'". כמו נח ששמר בתיבה את היכולת להצמיח את החיים מחדש אחרי המבול, כך שימר רשב"י את היכולת להחזיר לעם ישראל את היכולות המיוחדות שלו אחרי הגלות. כמו נח שעשה צוהר דרכו ייכנסו לקחת את אוצרות החיים של התיבה, כך עשה רשב"י זוהר דרכו יגיעו לאוצרות החיים של ישראל בסוף הגלות.
זוהר חלק ג דף קנג/א
(דניאל יב) וְהַמַשְׂכִּילִים יָבִינוּ, אִינּוּן מָארֵי קַבָּלָה, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דניאל יב) וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. אִלֵּין אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, דְּאִיהוּ כְּתֵיבַת נֹחַ, דְּמִתְכַּנְּשִׁין בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר, וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּתָא. וּלְזִמְנִין אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה. דִּבְהוֹן יִתְקָיֵּים (שמות א) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ. וְדָא אוֹרָה דְּסִפְרָא דָּא, וְכֹלָּא עַל סִיבָּה דִּילָךְ:
וּמַאן גָּרִים דָּא. עוֹרֵב דְּאַנְתְּ תְּהֵא בְּהַהוּא זִמְנָא, כַּיּוֹנָה. דְּשָׁלִיחַ אַחֲרָא דְּאִקְרֵי בִּשְׁמָךְ, כָּעוֹרֵב דְּאִשְׁתְּלַח בְּקַדְמִיתָא, וְלָא אִתְהַדָר בִּשְׁלִיחוּתָא, דְּאִשְׁתְּדַּל בַּשְּׁקָצִּים, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן, עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁקֶץ. בְּגִין מָמוֹנָא דִּלְהוֹן, וְלָא אִשְׁתָּדַּל בִּשְׁלִיחוּתֵיהּ לְאָהַדְרָא לְצַּדִיקַיָּיא בְּתִיוּבְתָא. כְּאִילּוּ לָא עָבִיד שְׁלִיחוּתָא דְּמָארֵיהּ:
וּבָךְ יִתְקַיֵּים רָזָא דְּיוֹנָה, דְּעָאל בְּעִמְקִין דִּתְהוֹמֵי יַמָּא, הָכִי תֵּיעוּל אַנְתְּ בַּעֲמִיקוּ דִּתְהוֹמֵי אוֹרַיְיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (יונה ב) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצּוּלָה בִּלְבַב יַמִּים. וְיִהוֹן חָכְמָה חֶסֶד נֶצַּח לִיְמִין. דִּבְגִּינַיְיהוּ אָמַר דָּוִד, (תהלים קיח) יְמִין יְיָ עוֹשָׂה חָיִל יְמִין יְיָ רוֹמֵמָה יְמִין יְיָ עוֹשָׂה חָיִל. וּתְלַת מִשְּׂמָאלָא יִתְקַשְּׁרוּן כַּחֲדָא, דְּאִינּוּן בִּינָה גְּבוּרָה הוֹד. וְג' דַּרְגִּין דְּאֶמְצָּעִיתָא, כֶּתֶר תִּפְאֶרֶת יְסוֹד, דַּאֲחִידָן בִּימִינָא וּשְׂמָאלָא:
