המשכן מרהיב ובוהק בצבעיו ובזהבו. היריעות ובגדי הכהן הגדול; התכלת, הארגמן, לובן הפשתן והצמר הצבוע שני; שבעת סוגי הזהב המובאים בגמרא (יומא מד, ב) – זהב טוב, זהב טהור, זהב שחוט, זהב סגור, זהב מזוקק, זהב פרווים וזהב מופז – באים כולם להצביע לא רק על יקרת החומרים שמהם נעשו כלי המשכן אלא על עושר הצבעים והזוהר.
"בית המקדש מאיר לכל העולם שנאמר 'והלכו גוים לאורך'" (שמות רבה תרומה לה, א).
המשכן מצטייר במדרש כמעין בריאת עולם עליון, מובחר, להשכנת שכינה מחומרים ש"לא היה העולם ראוי להשתמש בהן והיו ראויין להיגנז. ולא נגנזו מפני כבוד הקב"ה… שצפה הקב"ה שהן עתידין לעשות בהן מלאכת המשכן במקום שהשכינה עתידה לשכון" (שם). עמידה זו על טיבם ונדירותם של חומרי הגלם הראויים באה גם ללמד על הדיוק הרב שנדרש מעושי המלאכה בהרכבת כלי המשכן. ניסור העץ למידותיו, התכת המתכות לבניין וציפוי, משקלם המדויק של סממני הקטורת וצביעת הבדים בגוון מסוים – כולם דוגמאות למשימות המציבות קושי רב במילוי ההוראה:
"וראה ועשה בתבניתם" (כו, מ)
הצבע תלוי בלובשו
אם נתעכב על צביעת הבדים, הרי נראה שהיכולת להגיע לגוון מדויק היא בלתי אפשרית. מספר המשתנים רב כל כך – החל מהגוון הטבעי וטיב החומר הנצבע, עבור בתנאי הגדילה של הזרעים ושל בעלי החיים שמהם הפיקו את הצבע וכלה באומנות השריית החומרים בתמיסה הצבעונית. חז"ל (מנחות כט, א) כבר עמדו על שלשה מהכלים שבהם נתקשה משה (ארון, שולחן ומנורה) אך לפחות לכלים ניתנו מידות ותבנית מדויקים ולאחר שהראהו הקב"ה למשה מהי צורתם הסופית הגיעו עושי המלאכה לתוצאה המצווה. לצבעים לעומת זאת תכונות אחרות – עולמם עולם הניואנסים ודקויות הגוון, עומק ומשחקי כהות ובהירות.
כשעלה משה למרום… והראהו בית המקדש של מעלה, והראהו ארבע צבעונים שעשה מהם משכן… אמר לפניו: ריבונו של עולם איני יודע דמות ארבע צבעונים! אמר לו חזור לימינך… ראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים, אמר לו זו היא תכלת. אמר לו: חזור לשמאלך… ראה אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו… היא ארגמן. חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק, אמר לו: זו היא תולעת שני. חזר לפניו וראה לפניו גדודים שהם לבושים לבוש לבן – זו היא שש משזר (פסיקתא רבתי פיסקא כ – מתן תורה).
קשה להבין מדברי הפסיקתא כיצד באה מבוכתו של משה בדבר הצבעים על פתרונה. בתחילה מראה לו הקב"ה ארבעה צבעונים שמהם עשוי משכן של מעלה. משה רואה ומכיר את הצבע אך מזדעק מחוסר היכולת לדמות לצבעים של מעלה את הצבעים בעולם החומר, למטה. הקב"ה חוזר ומראה לו גדודי מלאכים בארבעת הצבעים. האם היה בהם כדי לצבוע בפני משה את הגוון המדויק? נראה כי ההיפך – הקב"ה רצה ללמדו כי הצבע תלוי בלובשו, כי הצבע אין לו דיוק ותכונה מובהקת. תמיד יהיה בו ממד מן העולם העליון שאינו יכול להיתרגם לדיוקים בעולם החומר – "לבוש דומה לים… לבוש אדום… לבושים לא אדום ולא ירוק" (שם). מי ימנה כמה גוונים שונים בים? כמה גוונים שונים של אדום? ומהו הגוון שבין אדום לירוק?
הכלים כמוקדי כפרה
ובאמת יש לשאול, מה הניסיון לדייק בנתינת גוון? היריעות שנפרשו על כלי המשכן, כמו גם הפרוכת והמסך, חשופים לפגעי מזג האוויר, דוהים עם הזמן וצבעם משתנה. אך לבגדי הכהונה סגולה נוספת שיש בה כדי לעורר יראה ופחד מטעויות בהכנה. בגדי הכהונה נלבשים לכפרה –
אמר ר' ענני בן ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך – מה קרבנות מכפרים, אף בגדי כהונה מכפרים (זבחים פח, ב)
הכותונת מכפרת על שפיכות דמים, המכנסיים מכפרים על גילוי עריות, המצנפת מכפרת על גסי הרוח והאבנט על הרהור הלב. ברור, אם כן, שהדיוק בהכנתם ובצביעת הבדים עבורם חשוב ויקר לאין ערוך.
אולם אפשר שהניסיון לדייק יהיה בו כדי לרפות את ידי עושי המלאכה. תשובה לכך מוצאים חז"ל בהוראה הברורה בלשון הפסוקים: "וְעָשׂוּ בִגְדֵי־קֹדֶשׁ… וְעָשׂוּ אֶת־הָאֵפֹד… וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט" (כח ב־טו). יכולותיו של האדם לדייק הן בדברים מציאותיים ומעשיים והן בכוונות שמים מוגבלות הן. בכלים שונים נמדדים מרחקים ואורכים וכולם לא מבטיחים דיוק מרבי, כשם שבסממנים שונים נצבעים חומרים ובדים ומקבלים נופך וגוון שונים.
אל לו לאדם לפטור עצמו מעשייה מחשש לחוסר דיוק.
וכל כך למה? משום שבכל הקשור למקדש וכליו –
רחמנא אמר: עביד! (=הקב"ה אמר: עשה!) ובכל היכי דמצית למיעבד, ניחא ליה (ובמיטב שיכול האדם לעשות, נוח לו לקב"ה). "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" [דברי הימים א, כח יט]" (בכורות יז, ב)
הציווי על כלי המשכן ואופן הכנתם והרכבתם אמנם ניתן בכתב מיד ה', אך "עלַי השכיל". דהיינו, על האדם בשכלו וביכולותיו. רש"י בגמרא מדייק ש"לעולם לא צמצמו יפה" – אף בכלים שלהם נמסרו מידות מדויקות לא יכלו עושי המלאכה להגיע לדיוק אבסולוטי ודווקא בזה נוח לו לקב"ה.
