מבט חטוף על מגילת רות מלמד שהמגילה מורכבת משתי מחציות, שכל אחת מהן מספרת סיפור בפני עצמו. המחצית הראשונה מציגה את סיפור ההתפוררות של משפחת אלימלך: הרעב בבית לחם, הירידה מהארץ, מות אנשי המשפחה והחזרה של נעמי ורות לבית לחם במעמד חדש, זר ומנוכר, מעמד של אלמנות עניות בבית לחם. מעמדן הכלכלי של הנשים אינו משתנה גם כשרות מגיעה לשדה ששייך לבועז קרוב המשפחה, והוא מבכר אותה על־פני עניים אחרים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– קבלת תורה בדור פוסט-מודרני
– סיפור ירושלמי טוב
– דין איתמר כדין נצרים: תוכנית המאה תכניס ישובים יהודים למצור
במחצית השנייה של הסיפור מכריזה נעמי על הצורך בשינוי – מציאת מנוח לרות. נעמי מעוניינת למסד קשר רשמי בין בעז לרות שיאפשר מענה משפחתי וכלכלי יציב. על מנת לקיים שינוי זה נעמי בוחרת בדרך המניפולציה על קרוב המשפחה העשיר – מעשה מיני לא מוסרי באמצע הלילה שיחייב את בועז לקחת אחריות לאור יום ולמסד חיי משפחה עם רות לרצונו או שלא לרצונו. מול התוכנית של נעמי עומד בועז ומציע תוכנית אחרת – שינוי מעמדה הרשמי של רות, לאור יום, מול כל אנשי בית לחם בטקס הלכתי מחייב, דבר הגורר אף את שינוי מעמדה של נעמי.
מבחינות רבות ניתן היה לעצור את הפרשנות של המגילה כאן ולראות את עיקר הסיפור המסופר במגילה ביכולת של הגיבורים לפעול ולחזק את מעמדם ובכך להביא למציאות חיים אחרת, טובה יותר בעבורם. המסר בדרך זו הינו שהשלמה עם מציאות מולידה טרגדיה ואילו התמודדות עם המציאות מולידה שינוי.
אך לדעתי זוהי החמצה של המסר של המגילה, ובוודאי החמצה של מקומה בתנ"ך. העמדה של הסיפור כבנוי משתי מחציות מבטאת בעיניי מתח עמוק הרבה יותר בין חלקה הראשון לחלקה השני של המגילה, והוא לב השינוי שהמגילה רוצה לבטא – השינוי מגמילות חסדים להלכות צדק.
חסד משלים הלכה
במחצית הראשונה של המגילה עומדת גמילות החסדים במעמד עליון. זהו המעשה הנעלה שהאדם יכול לעשות. התובנה הזו עולה בשתי התמונות המרכזיות של מפגשי האנשים בחלק הראשון במגילה.
בתמונה הראשונה עומדת נעמי, לאחר שאיבדה את כל אנשי משפחתה, מול כלותיה ומפצירה בהן לחזור לביתן. ערפה ורות מסרבות להפצרות נעמי בתחילה, אולם אז נעמי שולפת קלף חשוב בעבור קוראי המגילה, והוא קלף ההלכה. הלכתית אין לכן כל עניין ללכת איתי, היא אומרת להן. אין במקרה הזה משמעות להלכות ייבום, אין צפויה גאולת משפחה, ועל כן אל תיכנסו למעמד של אלמנות עניות. נעמי משחררת אותן טכנית והלכתית למציאת עתיד אחר שונה ומנותק ממנה.
ערפה מבינה את טיעונה ההלכתי של נעמי, משתכנעת ממורכבות המציאות שנוצרה ופועלת כמצופה ממנה. ניכר שאין כאן "הפניית עורף" אלא תגובה חוקית ומתבקשת של אישה שדואגת לעצמה ולמעמדה. אל מול המעשה החוקי והמשפטי של ערפה מציגה רות מענה אחר – גמילות חסדים. רות מסרבת לעזוב את נעמי למרות שמותר וראוי לה שתעשה זאת. היא מזדהה עם נעמי עד כדי הפיכתן לדמות אחת, עם הגעתן לבית לחם. שם היא הופכת למקיימת ולמפרנסת, בדוחק מתנות העניים, את נעמי ואת עצמה.
התמונה השנייה נפתחת בסצנה של חיי העניים בבית לחם. הבסיס שמציבה סצנה זו הוא קיום ראוי של מצוות מתנות עניים מצד אנשי בית לחם. כל בעל שדה יודע לקיים מצוות אלו ורק "במקרה" בעל השדה שאליו מגיעה רות הוא בועז, קרוב משפחתה של נעמי.
העיניים הפתוחות לטובה של בועז, וההיכרות שלו, דרך נערו, עם קרובת משפחתו, הן שמביאות שינוי ביחס לרות. בועז מזהה את קרובת משפחתו, אשת החסד, ומגיב לכך בהצעת גמילות חסד משלו. הוא מכופף את הלכות מתנות עניים אך ורק בעבורה, ואומר שהיא רשאית ללקוט בין העומרים ולאסוף שיבולים תוך כדי הקציר ולא רק לאחריו. ואם זה לא מספיק, בועז מאפשר לרות לקחת מהקוצרים ממזונם ומשתייתם. רות כדרכה גומלת בחסד על חסדו ומשאירה מעט ממה שקיבלה לנעמי. גמילות החסד שהפגין בועז כלפי רות מאפשר לה ולנעמי לעלות למעלת עוני מכובד וקיום מינימלי בכבוד.
בכך מסתיים חציה הראשון של המגילה, חצי המפאר את פועלם של הגיבורים בעשיית גמילות חסד. המעמדות הכלכליים נקבעו, לכאורה בהשגחת ה', ההלכה נתנה פתרונות למציאויות מורכבות, וכאשר פתרונות אלו לא נותנים מענה ראוי ישנה בחירה וזכות לגיבורים לשנות על ידי גמילות חסדים את המציאות.
אם מגילת רות רוצה להעביר לנו את המסר, החשוב, על גדולתה של גמילות חסדים, אפשר היה לסיים את הסיפור כאן. אך המגילה בוחרת להמשיך למחצית השנייה של הסיפור.
בקשה לקשר חוקי
בתחילת המחצית השנייה נעמי ממשיכה לכאורה באותה דרך של "גמילות חסדים", במטרה להביא לישועתה של רות. נעמי לא חושבת על גמילות חסדים לאור יום, מתוך הכרה בגדולת המעשה, אלא להיפך – "גמילות חסדים" בלילה, מתוך חשש בושה. כדי להכריח את בועז להכיר בתוצאות מעשה שנעשה בהיחבא, היא משיאה לכלתה עצה שמזכירה את מעשה תמר, מראשית תולדות השבט והמשפחה. בועז, איש החסד, לא יוכל להתכחש להשלכות מעשה הפיתוי, וכמו יהודה אבי שבטו הוא יכיר שייבום אלמנה לאחר אקט מיני בהיחבא הוא הפתרון המוסרי היחיד למצבה. כישלונו האישי בלילה בגורן יביא לביצור מעמדה החוקי והכלכלי של רות, ומכאן גם של נעמי.
אך רות, שמסכימה לעצת חמותה, פועלת אחרת. רות לא רוצה "גמילות חסד" – פתרון הלכתי בהיחבא שמקורו ביחסי אישות שבחטא. במקום לפתות כנדרש את בועז, היא פותחת את פיה ומבקשת ממנו צדק הלכתי. קשר זוגי חוקי וראוי ברצונה לקבל, פרישת כנפיים של בועז, כנגד מעשיה של רות שנכנסת תחת כנפי השכינה.
נראה שבועז מופתע מאוד מדבריה של רות, ואולי גם מהתכנון של נעמי חמותה. אך בקשתה המילולית של רות, שבאה במקום המעשה המיני, מביאה אותו להכרה שיש לתת מענה הלכתי גלוי למציאות המורכבת שאליה נקלעה נעמי וכלתה. בועז מבקש להגיע למקום מושב השופטים, שהוא מקום התרחשותה, ואף התחדשותה, של ההלכה.
בועז עולה לשער העיר. הוא עומד מול שופטי העיר ומול אחיו, פלוני אלמוני, ובפיו סוגיה הלכתית שדורשת תיקון למציאות מורכבת. בשלב הראשון שותף האח – הבכור, ככל הנראה – להבנת המצוקה של רות ונעמי. הוא מבין את הסוגיה ההלכתית שבועז מציב בפניו, ושניהם כאחד מסכימים שזכותן ההלכתית של נעמי ורות לקבל את ירושת השדה של אלימלך.
ככל נראה, פלוני אלמוני כבר ירש את שדות אלימלך. הוא עיבד אותן בפועל עוד מימי הרעב לאחר עזיבת אלימלך האח את בית לחם. הדרישה ההלכתית ממנו היא לקנות את השדות הללו מהאלמנות, שהשדות שייכות להן, ובמחיר זה הן יוכלו לפרנס את עצמן בכבוד בצורה חוקית וראויה. פלוני אלמוני מסכים לכך בחפץ לב.
פתרון בדמות הלכה
אך בשלב זה, שהיה יכול לפתור לכאורה את המצוקה הכלכלית של האלמנות, בועז לא עוצר אלא ממשיך לחשוף את מלוא העוצמה של הסוגיה ההלכתית המתבקשת. בועז איננו מסתפק בהלכות ירושה וגאולת השדה בלשונה של פרשת בהר בסיום חומש ויקרא, אלא מפליא לעשות ויוצר מדרש הלכה המאחד בין הלכות ירושה להלכות ייבום מסיום פרשת כי תצא בחומש דברים. הדבר מפתיע את האח, לא פחות מכך את הזקנים בשער העיר שמקבלים בקלות את טענת האח, ואולי הדבר צריך להפתיע גם את מכירי עולם ההלכה בכלל.
לטענת בועז גאולת השדה כרוכה עם גאולת האישה האלמנה. על מנת לבסס את תפיסתו בועז יוצר הרחבה של הלכות ייבום מעבר לחובת האח כלפי אחיו המת שלא העמיד צאצאים, כך שיכללו גם מקרה שהאח נפטר והעמיד צאצאים אך גם הם נפטרו. על פי דברי בועז במקרה הזה על האח החי להתחתן עם אלמנת האחיין, כדי לקיים את משפחתו של האח ושל האחיין מחדש. אפשר שהרחבה זו מקורה בהלכה שהייתה נהוגה בתקופתו של בועז, שלא הייתה מוכרת מספיק, ובועז נתן לה תוקף משפטי. לאחר שנים, היא צומצמה על ידי חז"ל לייבום של אשת האח לבדו.
אך חידושו העיקרי של מדרש ההלכה של בועז הוא כאמור בזיקה שבין הלכות גאולת השדה להלכות ייבום. הרוצה לגאול את השדה חייב לייבם, טוען בועז, ואילו הנמנע מייבום לא יכול לזכות בגאולת השדות. לטענת בועז שתי ההלכות הללו, שמופיעות בנפרד בתורה, מבוססות על עיקרון אחד – עקרון הדאגה למעמד האישה לאחר מות האיש שלה. חוסר היכולת לפרנס את עצמה ולהחיות את עצמה בכבוד הוא שעומד במרכז הסוגיה. זו הקמת שם המת על נחלתו במדרש ההלכה של בעז – קיום ראוי כלכלי ומוסרי לאלמנות.
מדרש הלכה זה מכה בתדהמה את האח פלוני אלמוני אשר מגיב בזעקה משלו: "לא אוכל לגאול". הציפייה ההלכתית, טוען האח הבכור, איננה נכונה – אני לא יכול לעמוד בה. אך היות שאין בכוח האח לבסס מדרש הלכה נגדי או להפריך את חידושו ההלכתי של בועז, הוא נאלץ לסגת ולוותר על ירושת השדות של אלימלך אחיו.
למדרש ההלכה של בועז נלווה חידוש הלכתי נוסף. כתוצאה מאיחוד הלכות ייבום וחליצה עם גאולת השדות, טקס "שליפת הנעל" לא נעשה בין האלמנה לאיש המסרב לקנותה, כמעשה שיש בו אקט משפיל לאישה, שלא רואים אותה ראויה לחיי נישואין משותפים. הטקס נעשה עתה בין האיש המוותר עליה לבין האיש הפורש את כנפיו עליה. שליפת הנעל הופכת למעשה קניין בין שני אנשים שווים במעמדם. האח הבכור שולף נעלו ובועז קונה את השדות ומשם ממשיך וקונה את רות כאישה בעלת זכויות וחובות הלכתיים ידועים – כרחל וכלאה בנישואיהן ליעקב.
*
הצבת חציה השני של המגילה לעומת הראשון מציגה לנו את סיפור המגילה בשלמותו. לפנינו שני חלקי סיפור מעומתים – גמילות חסד מול הלכות צדק.
במחצית הראשונה עמדו הגיבורים אל מול ההלכה המוכרת והידועה, וחשפו בפנינו פתרון ראוי ומקובל למגבלות שהיא הציבה – גמילות חסדים. רות ובועז מתגלים כאנשי חסד המשנים את המציאות שלהם בעוצמתה הראויה של גמילות החסדים. במחצית השנייה של המגילה ההתמודדות עם המציאות המורכבת פונה למקום אחר. היא כבר לא יכולה לקבל מענה ברמה של גמילות חסדים, אלא זוקקת פתרון מתוך עולם ההלכה עצמו.
מעתה מתברר הקשר של המגילה אל מתן תורה. מעבר לחסד המשלים את התורה, המגילה מלמדת את קוראיה שהם נדרשים להסתכל למציאות הקיימת בעיניים פקוחות לרווחה, לראות את המורכבות החברתית שבה יש פגם, זעקה ועוול, ולחפש לה פתרון הלכתי. גמילות חסדים היא פעמים רבות הפתרון הפשוט והראשוני. כך אמנם הייתה דרכם של בועז ורות בתחילת הדרך. אך המגילה מלמדת שיש צורך ביותר מכך. משמעותו העמוקה של מתן תורה היא שמעבר לחסד, יש לתת מענה הלכתי שייצור תיקון חברתי.
