אחד הסמלים הבולטים של העיר טורינו באיטליה הוא המגדל "מולה אנטונליאנה" המתנשא לגובה של 167 מטר. מעטים יודעים שבניין מפואר זה נבנה בשנת 1863 לאחר שהיהודים, שיצאו מהגטו בשנת 1848, ביקשו לבנות היכל תפילה שיהיה גבוה יותר מכל הכנסיות באיטליה.
בשנת 1679 החליטה הדוכסית מאריה ג'ויובאנה להקים את הגטו הראשון בממלכתה. יהודי טורינו רוכזו ב"גטו הגדול" ומאוחר יותר בשנת 1737 הוקם "הגטו החדש". עד היום ניתן לראות ברחובות העיר את הבניינים והחצרות של הגטאות, את השערים שנסגרו בלילה ואת החלונות שנאטמו כדי שיהודים לא יוכלו לצפות בתהלוכות נוצריות. יהודי הגטו נאלצו לגור ברחובות דחוסים ובבניינים צפופים, ויכלו לעבוד רק במסחר זעיר ובהלוואות בריבית תמורת משכונים. רק בשנת 1848 העניק המלך קרלו אלברטו שוויון זכויות אזרחיות ודתיות ליהודים והם היו חופשיים לגור ברחבי העיר ולעסוק במקצועות שונים. למעשה עד לפני 150 שנה יהודי טורינו גרו בהסגר גיאוגרפי וחברתי.
מאמרים נוספים במקור ראשון:
ריאיון בלעדי: סגן ראש ממשלת לוב בבקשת תמיכה מישראל
ניו-יורק הקטנה: סיור וירטואלי בלואר איסט סייד
בזכות הקורונה – עלייה חדה בפתיחת תיקי העלייה לישראל
היהודים שיצאו מהגטו לאחר מאות שנים, בעת שהוכרז באיטליה על שוויון בין הדתות, הרגישו צורך להביא לידי ביטוי את גאוותם היהודית. הם פנו לאדריכל הטוב ביותר באותה תקופה, אלסנדרו אנטונלי (Alessandro Antonelli), כדי לתכנן את בית הכנסת של יוצאי הגטו בטורינו. בתחילת הדרך בית הכנסת היה אמור להיבנות בגובה של 66 מטר בלבד עבור 1,500 מתפללים, אולם בסופו של דבר הוא נבנה בגובה של 167 מטר ברוב פאר והדר. ההוצאות הגדולות הביאו את הקהילה היהודית לפשיטת רגל והיא נאלצה למכור את הבניין לעירייה בשנת 1877 תמורת שטח אחר, שבו תוכל לבנות בית כנסת. כך יצא שהמולה מעולם לא שימש בית כנסת פעיל. כיום הבניין משמש כמוזיאון לקולנוע, וניתן לראות במרכזו את ארון הקודש ואת המדרגות העולות אליו.
בית הכנסת הגדול והקטן
היציאה של היהודים מהגטו לא הייתה קלה. לאחר מאות שנים של הסגר פנימי היהודים החלו לחזור לחברה האיטלקית ולחיים הכלכליים והתרבותיים, וניסו לחפש דרכים לשמור על זהותם ויהדותם מבלי להיטמע לגמרי בחברה המקומית. יהודי הגטו ביקשו להחליף את בית הכנסת הקטן, האינטימי והמוסתר שהיה להם בגטו בבית כנסת מונומנטלי שראשו מגיע השמימה ושיהיה סמל לגאוותם היהודית ולחיבור המחודש לתרבות האיטלקית.
בהיותי רב ראשי בטורינו חלמתי על האפשרות לקיים את תפילות ראש השנה בבניין המולה אנטונליאנה. חשבתי בליבי שמן הראוי יהיה לקיים תפילה לפחות פעם אחת בין כותלי הבניין הגבוה, כדי לקיים את חלומם של היהודים שיצאו מהגטו. אולם לא כך חשב נשיא הקהילה. הוא לא הסכים לדעתי והרעיון נותר מחשבה טובה בלבד, ואני מקווה שהקב"ה מצרפה למעשה.
מעולם לא ראיתי ארון קודש שחור. לאחר בירור קצר גיליתי שהמסורת של יהודי טורינו מספרת שכאשר נפטר המלך קרלו אלברטו, שהעניק ליהודים אמנציפציה ושוויון זכויות, היהודים צבעו את ארון הקודש בשחור כאות לאבלות על פטירתו
בית הכנסת של קהילת טורינו נחנך בשנת 1884 לאחר שהיהודים נאלצו להיפרד מהבניין המפואר של המולה אנטונליאנה. בית הכנסת הוא אחד הגדולים והיפים שנבנו באיטליה בתקופה זו, וכן אחד המונומנטים היפים של העיר טורינו. המבנה נפגע בטעות מהפצצה במלחמת עולם השנייה ושופץ בשנת 1949. בבית הכנסת הגדול מתפללים רק בימי חג. בימות חול ובשבתות מתפללים בבית כנסת קטן בקומת הקרקע במבנה, אשר בעבר שימש כמקום לאפיית מצות של הקהילה.
בית הכנסת הקטן הוא בסגנון איטלקי, בנוי בצורת אמפיתיאטרון. ארון הקודש והבמה מהמאה ה־16 הם במקורם מהעיר קיארי ומעוצבים בסגנון בארוקי. מעניין לציין שסביב הציורים המופיעים בבמת בית הכנסת ישנן אותיות עבריות אשר נכתבו בשגיאות כתיב. גם בבתי כנסת אחרים באזור ניתן לראות שהכיתוב של עשרת הדיברות איננו נכון והוא נכתב בשגיאות. הסיבה לכך היא שמימי הביניים ועד האמנציפציה בשנת 1848 היהודים לא הורשו להיות אמנים והם נאלצו להיעזר בבעלי מלאכה מקומיים שלא ידעו לכתוב עברית והשאירו את חותמם בטעויות כתיב רבות הקיימות עד היום.
ליד בית הכנסת הקטן ישנו ארון קודש הצבוע כולו שחור. במסעותיי בעולם היהודי ובביקורי במאות בתי כנסת, מעולם לא ראיתי ארון קודש שחור. לאחר בירור קצר גיליתי שהמסורת של יהודי טורינו מספרת שכאשר נפטר המלך קרלו אלברטו, אשר בשנת 1848 העניק ליהודים אמנציפציה ושוויון זכויות, היהודים צבעו את ארון הקודש בשחור כאות לאבלות על פטירתו.
את הכניסה לבית הכנסת הגדול בטורינו מעטר פסוק מספר ישעיהו בעל משמעות עמוקה: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (נו, ז). היהודים אשר יצאו מהגטו הביעו לדעתי במשפט זה את רצונם שהיהדות תהיה אוניברסלית, לא רק עבור היהודים החיים במסגרת סגורה, אלא בבחינת בית תפילה לכל העמים.
במשך שנים השתתפתי בטורינו בתפילות הייחודיות עם סידור בנוסח טורינו ועם המנגינות המיוחדות של הקהילה. המנגינות, החזנים, השקט בקהל והאווירה הרצינית מדמים את התפילה לקונצרט אבל יוצרים אווירה מיוחדת שלא קיימת בבתי כנסת אחרים בעולם.
חבל פיאמונטה
טורינו היא בירתו של חבל פיאמונטה שבצפון איטליה וערש מלכות סבויה החל מהמאה ה־11, עד אשר בוטלה המלוכה באיטליה והוקמה הרפובליקה האיטלקית. פיאמונטה באיטלקית משמעו "לרגלי ההר", כיוון שאזור זה מוקף בהרי האלפים המפרידים בין איטליה לצרפת.
בתי הכנסת הם כיהלומים בנוף היפה של פיאמונטה. אחד מבתי הכנסת המיוחדים הוא בית הכנסת בקזאלה מונפראטו אשר נבנה בשנת 1595 ומעוצב בסגנון הבארוק. יש אומרים שבית כנסת זה הוא היפה ביותר באירופה
היהודים הראשונים הגיעו לפיאמונטה ולטורינו לפני כ־600 שנה, בראשית המאה ה־14. אמנם לא מדובר על 2,000 שנות היסטוריה על אדמת איטליה, כמו אצל יהודי רומא, אבל עדיין מדובר בהיסטוריה עשירה ורב תרבותית. טורינו משלבת תרבויות של עמים שונים שעברו באזור פיאמונטה במהלך ההיסטוריה ובכך ייחודה לעומת אזורים אחרים באיטליה. רוב היהודים הגיעו לפיאמונטה מצרפת, מאשכנז, מספרד ומדרום איטליה ומרכזה. שמות המשפחה הקלאסיים של היהודים בה מאז ועד היום הם מומיליאנו, ניצה, פואה, קביגליאון, טרבס, אשכנזי, לוצאטי.
בתי הכנסת בחבל פיאמונטה מספרים את ההיסטוריה של יהודי האזור. 16 בתי כנסת חבויים בכפרים ציוריים מימי הביניים ומתקופות מאוחרות. בכפרים הקטנים גרו עשרות או מאות יהודים, אבל הם לא הורשו לבנות את בתי הכנסת ליד כנסיות או כשפתחיהם יהיו לכיוון הרחוב. התוצאה היא בתי כנסת בתוך בתים, בתוך בניינים, אבל ברמה אמנותית גבוהה. היהודים השקיעו את כל אשר היה להם לא בקרקעות שממילא לא יכלו לקנות אלא בפארם של בתי הכנסיות הנסתרים מעין הגויים.
במקומות מסוימים יש בתי כנסת ששימשו ל־20 אנשים ובמקומות אחרים ל־100 יהודים. כולם נבנו מתוך השקעה אמנותית גדולה כיאה לתרבות האיטלקית. בתי כנסת אלה קיימים עד היום באלסנדריה, אסטי, ביאלה, קרמניאולה, קזאלה מונפרטו, קראסקו, קונאו, איבריה, מונדובי, סולוצ'ו וורצ'אלי.
בתי הכנסת הם כיהלומים בנוף היפה של פיאמונטה. אחד מבתי הכנסת המיוחדים הוא בית הכנסת בקזאלה מונפראטו אשר נבנה בשנת 1595 ומעוצב בסגנון הבארוק. יש אומרים שבית כנסת זה הוא היפה ביותר באירופה.
כיום חיים בטורינו כאלף יהודים. הקהילה מחזיקה בית כנסת, בית ספר יהודי יומי שלומדים בו גם תלמידים נוצרים, קבוצה של עשרות סטודנטים ישראלים הלומדים באוניברסיטה המקומית, בית אבות יהודי ועד לפני כמה שנים התקיים גם בית ספר לרבנים ע"ש מרגוליס־דיסגני. אחת הדמויות המוכרות בטורינו היה הסופר פרימו לוי אשר השאיר את חותמו על יהודי איטליה ועל העולם כולו.
