"וישלח אותם… על פי השם כולם אנשים ראשי בני ישראל המה" (רש"י: "כל אנשים – לשון חשיבות). המרגלים שנשלחו לארץ נחשבים לגדולי ישראל, כפי שהתורה מעידה עליהם. ובכל זאת, התורה אינה מסתירה שגדולים אלו נפלו וחטאו חטא גדול. בנוהג שבעולם, אדם מנסה להסתיר נפילות שלו, אבל השי"ת נותן התורה אינו מסתיר נפילות גדולות אלו. וכתב בתורתו, שהם כולם היו גדולים מאוד ובכל זאת נפלו. וכוונת השי"ת בזה ללמדנו לקח לחיים: זהירות, זהירות, זהירות.
"אל תאמין בעצמך עד יום מותך". חכמים מגלים שמה שהניע את המרגלים הייתה נגיעה אישית. "הוא שגרם לפי דעת חכמינו זיכרונם לברכה אל המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ וגרמו מיתה להם ולכל דורם מיראתם פן ימעט כבודם בכניסתם לארץ. שלא יהיו הם נשיאם לישראל ויעמדו אחרים במקומם". (מסילת ישרים פרק י"א)
ראוי להשתמש בעצה והדרכה שכתב מורנו הגדול הרב קוק זצ"ל: "האדם צריך להיחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות, הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי. זה מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ לייסורים גשמיים ורוחניים המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות. לכללות הכול, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל, לכל היקום. ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה". (מוסר הקודש, אורות הקודש ג' עמ' קמ"ז).
עצה שנייה, היא העצה שהתורה עצמה נותנת: "תמים תהיה עם השם א-לוקיך".
ופירש רש"י: "התהלך עמו בתמימות"– כמו אבא שמחזיק את יד בנו ואומר לו בני, בוא אחרי, בלי לשאול שאלות. תסמוך עליי שאני מוביל אותך בדרך הטובה והנכונה. "ותצפה לו"– לא לצפות מבני אדם אלא מהשי"ת. הוא המקור לכל הטוב. בני אדם ייתכן שיחזירו רעה תחת טובה, אבל השי"ת גומל טוב לכל מי שהולך אחריו. "ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ובחלקו". הדרכה זו של התורה כפי שביאר רש"י יש לשנן בעל-פה ולהפנים. ואז נהיה דבוקים בהשי"ת ולא ניכשל לעולם ועד.
המרגלים ראו באמת ש"עז העם היושב בארץ" והערים בצורות. וגם "ילידי הענק ראו שם". ועל-פי השכל נראה שצודקים. שלכאורה אין סיכוי, אבל כאן היו חייבים להשתמש במידת התמימות ולסמוך על השי"ת שאם אומר להיכנס לארץ, ייכנסו והשי"ת יסדר הכול. ולא לחקור אחר העתידות, ורק ממנו לצפות. ואם היו עושים כן אומר רש"י: לא היו צריכים כלי זין להילחם בכיבוש. אלא השי"ת היה נותן להם את ארץ ישראל בלי צורך במלחמה כלל (ועכשיו היו צריכים להילחם שבע שנים בכיבוש הארץ).
הקב"ה היה מכניס בלב יושבי הארץ להתפנות מהארץ ברצון, ובגלל שלא סמכו על השי"ת גמרו לעצמם להישאר ארבעים שנה במדבר, מוות לכל אותו הדור וצרות לכל הדורות.
יהי רצון שנזכה לעשות רצונו כרצוננו וממילא יעשה רצוננו כרצונו. נבטל רצוננו מפני רצונו והוא יתברך יבטל רצון אחרים מפני רצוננו.
הכותב הוא רב בבית המדרש של המרכז האקדמי לב
