הפילוסופיה של רבי עקיבא

"הכול צפוי והרשות נתונה". על מאמר זה של רבי עקיבא כותב הרמב"ם: "כל מה שבעולם ידוע אצלו יתברך, והוא משיג אותו, והוא אמרו הכל צפוי, ואחר כך אמר: לא תחשוב שבהיותו יודע המעשים יתחייב ההכרח, כלומר שיהיה האדם מוכרח במעשיו על מעשה מן המעשים. אין העניין כן, אבל הרשות ביד האדם במה שיעשה, והוא אמרו הרשות נתונה".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "לא הגיוני שמסתנן מלבנון יגיע עד החצר שלי"
– ימינה טרפדו דיון על השתלטות פלסטינית בשטחי C
– סכסוך פנימי, מבט החוצה: תוכנית אבו מאזן להרחקת הריבונות

לפי פירוש זה, רבי עקיבא מתייחס לפרדוקס הידיעה והבחירה – הקב"ה יודע את העתיד וגם מה יבחר האדם לעשות, ובכל זאת יש לאדם בחירה חופשית. חוקרים בני זמננו הטילו ספק בפרשנות זו. כך סבר מורי, א"א אורבך ז"ל, שקריאה פילוסופית זו בטעות יסודה. טענתו מתבססת על ניתוח השורש צפ"ה בלשונם של התנאים. לדברי אורבך אין הכוונה לידיעת העתיד אלא ראיית המתרחש בהווה, כמו בפסוק: "עיני ה' צפות רעים וטובים" (משלי טו, ג). לדעת אורבך, השימוש בצורת הפועל 'צפוי' במובן של ידיעה מראש התחדש בתקופת האמוראים.

דברים אלו משתלבים במגמה כללית יותר, המנסה להמעיט את התוכן הפילוסופי בדברי חז"ל. כל פרשנות פילוסופית חשודה באנכרוניזם, ונגזר עלינו, העוסקים בפילוסופיה, להזהר שלא ליפול ברשתו של היצר הרע המביא אותנו להכניס משמעויות פילוסופיות לדברי החכמים, כמו במאמר זה של ר' עקיבא. אכן, מודה אני באשמה. יצר פילוסופי רע הוא המדריך אותי כשאטען שבהגותם של חז"ל בהחלט התעוררו פרדוקסים ושאלות השייכות לעולם הפילוסופי. אחד מהם הוא דברי ר' עקיבא אלו, שלדעתי אכן מתכוון לפרדוקס של ידיעת ה' מה שעתיד להתרחש מול הבחירה החופשית הקיימת לאדם למרות זאת.

הרמב"ם צודק

אורבך הביא סיוע לדבריו מפירוש המיוחס לרש"י, שעליו התבסס גם ר' עובדיה מברטנורה. הם מפרשים את כוונתו של ר' עקיבא "הכל צפוי" – כל מה שאדם עושה, אפילו בחדרי חדרים, גלוי לפני הקב"ה. וכדברי חז"ל: "כל העובר עבירה בסתר כאלו דוחק רגלי השכינה", כלומר כאילו מאמין שהקב"ה לא רואה זאת. רעיון זה אכן חשוב מבחינה חינוכית, ולמרות זאת, אילו זו כוונת רבי עקיבא, אין כאן חידוש גדול. אוסיף, שאילו היה רבי עקיבא מנסח את מאמרו הפוך: הרשות נתונה והכול צפוי, היה אולי ניתן לקבל פירוש זה, אך הסדר שבו דברי רבי עקיבא מנוסחים מאבד את משמעותו לפי פירוש זה.

אורבך מזכיר פירוש מעניין נוסף המצוי גם במחזור ויטרי: "הקב"ה צופה כל מעשה בני אדם שנאמר: עיני ה' משוטטים בכל הארץ. וכשבא [האדם] לעשות שלא כהוגן הוא [=הקב"ה] רואה ויודע, ואף על פי כן אינו מוחה בידו". לפי פירוש זה, דברי רבי עקיבא מתייחסים לשאלה מדוע אין הקב"ה מונע את הרע שמתרחש מול עיניו והוא מסביר שהקב"ה מאפשר זאת כדי לשמור על החירות האנושית.

ואולם, כאמור, דעתי היא שהרמב"ם צודק, ושרבי עקיבא אכן מתכוון לפרדוקס שבו הקב"ה יודע את העתיד ועדיין קיים חופש בחירה לאדם. כדי לשכנע בכך, נבדוק במשנת התנאים האם קיים העיקרון שלפיו הקב"ה יודע את העתיד. בבראשית רבה מובאים דבריו של רבי יהושע בן קרחה שהיה מבית מדרשו של רבי עקיבא: "אפיקורס אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו: אין אתם אומרים שהקב"ה רואה את הנולד? אמר לו: הן". שואל האפיקורס: הרי כשהקב"ה ראה את השחתת העולם לפני המבול נאמר "ויתעצב אל לבו"? אם ידע זאת מראש מדוע התעצב? ענה לו רבי יהושע: "נולד לך בן זכר מימיך? אמר לו הן. אמר לו: מה עשית? אמרו לו שמחתי… אמר לו: ולא היית יודע שסופו למות?".

עתידים פוטנציאליים

נראה שידיעת העתיד היתה תלוייה במחלוקת עם הגויים. רואים זאת גם בוויכוח נוסף כנגד הרומים של ר' יהושע בן חנניה, רבו של ר' עקיבא. אולם נחזור לר' יהושע בן קרחה. במאמר אחר בבראשית רבה הוא אומר: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם – באברהם, בזכותו של אברהם". כאן באה לידי ביטוי הטענה שדמותו של אברהם מצויה לפני הקב"ה קודם לבריאת העולם ובזכותו נברא. אולם לאור זאת האם נשארת בחירה לאדם? כאן אומר ר' יהושע בן קרחה דברים קשים (תנחומא וישב): "ויוסף הורד מצרימה. זהו שאמר הכתוב: לכו חזו מפעלות אלוקים נורא עלילה על בני אדם – אף הנוראות שאתה מביא עלינו, בעלילה את מביאן. בא וראה, כשברא הקב"ה את העולם, מיום הראשון ברא מלאך המות … ואדם נברא בששי ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה לעולם". הטענה במדרש היא שמכיוון שהתורה קדמה לבריאה, אזי הדברים הכתובים בה סותרים לכאורה את חופש הבחירה העתידי.

במדרש נוסף הוא אומר: "מלמד שהראו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו… בדור פלוני עתיד להיות מלך פלוני, בדור פלוני עתיד להיות חכם פלוני" (אבות דרבי נתן, נוסחה א, לא). מהי כוונתו? לדעתי, הכוונה היא שאכן קיימת תוכנית אלוהית קודמת לבריאת העולם, אלא שלא כל ההיסטוריה כתובה בה במפורש. אפשר לתפוס את ההיסטוריה כזרם שאפיקו נקבע רק בצורה חלקית והשאר נתון לבחירה חופשית של האדם. ועם זאת, מרגיש ר' יהושוע שהפרדוקס אינו פטור לחלוטין.

אולם נחזור כעת לרבי עקיבא. במדרש באבות דר' נתן העוסק בשאלת צדיק ורע לו טוען רבי עקיבא: "צפוי היה שלא נטלו נכסים מזה, מפני שיכול לעמוד בצדקו, אבל אין נוטלין ממנו נכסים כדי שיהא צדיק שלם". הנוסח קשה, אולם הכוונה היא שהקב"ה צופה את העתיד שצדיק זה יעמוד בצדקו למרות הקשיים, ולכן נשמר לו כל שכרו לעתיד לבוא. נובע מכך שהאדם נידון על פי העתיד הפוטנציאלי העומד לפניו. "צפוי היה", כלומר העתיד גלוי לפני הקב"ה, גם העתיד שלא התרחש. על פי עתיד זה קובע הקב"ה את המציאות, למרות שלפעמים היא נראית בלתי צודקת. אי הצדק נובע מכך שאנו מודדים את הדברים רק לפי העבר וההווה, לעומת הקב"ה המייעד לאדם גורל שהוא פונקציה של העתידים האפשריים שלפניו. רעיון זה הפך להיות עיקרון חשוב בהגות חז"ל ובמיוחד אצל האמוראים. לאור דברים אלו באים דבריו של ר' עקיבא במשנה "הכל צפוי והרשות נתונה" – הקב"ה אכן רואה וצופה את העתיד וגם פועל בהתאם לכך, ועם זאת חופש הבחירה נשאר בידי האדם.