אל סלון ביתם של עמי ואביטל ברעם במושב גמזו הגיעו עשרות זוגות מעורבים – דתי עם יוצאת בשאלה, חילונית עם חוזר בתשובה, זוגות בתחילת דרכם וזוגות באמצע החיים, שביניהם פעורה תהום אידיאולוגית־רוחנית. המטרה: למצוא את הדרך להתמודד עם השינויים שעבר אחד מבני הזוג במהלך החיים ולנסות להישאר יחד למרות הכול.
אבל כיצד עושים את זה? בתקופה האחרונה המתח בין חילונים ודתיים קורע את החברה הישראלית, בעיקר סביב סוגיית פתיחת עסקים בשבת, ופוליטיקאים משתמשים בו כדי לצבור מנדטים בקלפי. אבל מה עושים כשהמתח הזה מתפתח בבית פנימה? איך אפשר להתמודד עם שינוי כל כך מהותי שעובר אחד מבני הזוג אחרי החתונה?
עם השאלות הללו ותהיות נוספות הגעתי בצוהרי חורף שמשי לבית קפה בעמק רפאים בירושלים, שם פגשתי את עמי ואביטל, מנהלי עמותת "התקשרות זוגית". השניים, היום בעלי חזות חרדית, הקימו את העמותה שמבקשת לתת כלים לזוגיות בריאה לבני זוג מעורבים לאחר שעברו משבר דומה בעצמם, כאשר עמי עבר מהפך שאיים על יציבות הבית שלהם.
"לפני עשרים שנה, שנה אחת בלבד אחרי החתונה, חזרתי בתשובה בצורה מאוד מהירה, ומצאנו את עצמנו במשבר", מספר עמי. "ליהדות יש 'סיי' בכל דבר – בכשרות, חינוך, שבת, ואיפה שלא תשימי את האצבע יש קשיים: סגנון הבילויים, הקשרים עם המשפחה החילונית ועוד. אבל עיקר הקשיים שלנו היו בשבת. החזות משתנה ואיתה מתרחש שינוי מנטלי מאוד גדול. אני רוצה לשנות את כל העולם והופך להיות הרב שמחזיר בתשובה. כשאתה בגדר המטיף וחילונים הופכים להיות מוקצה, זה יוצר חוסר אמון במערכת הזוגית".
אביטל מהנהנת בהסכמה ומתארת איך עברו ממשבר לבנייה מחודשת. "זה היה קשה מאוד. היו הרבה מאבקים על השאלה איך יתנהל הבית. באותו זמן לא הייתה מודעות של הסביבה לתהליכים כאלה, לפתרונות לזוגות כמונו. אז יצרנו סדנה לעצמנו ולמעט זוגות שכן הכרנו, שנתנה כלים והסבירה איך להחזיק את הזוגיות לאור הפערים האידיאולוגיים. למדנו לראות את הצרכים השונים, גם את הצרכים הדתיים".
לדברי עמי, עמוד השדרה של התהליך הוא "הסרת האיום והרגעה של בעל התשובה". "זה עשה לי שקט באופן אישי", הוא מסביר. "שחררו אותי מתפקיד הרב המשפחתי. עברנו ממצב של כאוס למצב של בנייה ורואים את זה גם בסדנאות שלנו. המטרה היא להכיר במציאות החדשה ולעשות בחירה מחודשת האחד בשני. זו הייתה בעיקר בחירה של אביטל, האם היא רוצה לבנות בית כזה או לא. אבל זו גם בחירה של בן הזוג הדתי, שמודע לכך שהבית לא יתנהל כמו בית מקדש".
לא לחכות להזדמנות האחרונה
עמי שעבד כשמאי מקרקעין ואביטל שהייתה מדריכה לתנועה וריקוד עזבו את העיסוקים שלהם והתכנסו לבניית הזוגיות שלהם מחדש. מאז הפגישות שנערכו בסלון ביתם עברו בני הזוג לנהל את המרכז במבנה ביישוב, שאליו הגיעו עד היום מאות זוגות לסדנאות קבוצתיות. הם למדו הנחיית קבוצות וטיפול בשיטת אימאגו והביאו אל המרכז אנשי מקצוע מתחומים שונים, שגם הם, כמו אביטל ועמי בתחילת דרכם, חיים בזוגיות מעורבת ויודעים להבין את המורכבות שיושבת מולם במפגשים.
לא פעם גם "יציאה בשאלה" מתרחשת דווקא לאחר הנישואים. אחרי שנים שבהן "הילד" עסוק בעמידה בציפיות ובמסגרות, השלב שבו יש לו אומץ לעשות תהליך של התבגרות ובחירה קורה דווקא בנישואים, אחרי עזיבת הקן.
אבל הצעד הראשון לקבלת טיפול איננו קל. זוגות רבים חוששים להגיע להדרכות ולסדנאות ופעמים רבות בוחרים בעזרה חיצונית רק כסוג של צעד אחרון לפני גירושים. "הרבה מהזוגות מאוד חוששים. דתיים חוששים שיקלקלו להם וחילוניים חוששים שיחזירו אותם בתשובה", מספרת אביטל. גם החזות שלה שהשתנתה במרוצת השנים משחקת תפקיד במפגש הראשוני עם זוגות מתלבטים. "רואים אותנו שני חרדים וחוששים להגיע", היא מתארת.
"יש זוגות ששנה סביבנו בטלפונים ורק אז מגיעים. לצערנו הרבה זוגות מגיעים כהזדמנות אחרונה. לכן העצה הראשונה שלנו היא לא לחכות עם זה. חבל על המחירים שאתם משלמים. הגיע הזמן להגיד שאנחנו לא יכולים לבד, כי מניסיוננו הזמן פה פועל לרעה. הפצעים שנפתחים לעיתים בלתי ניתנים לריפוי. זה המסר העיקרי מבחינתי", מדגישה אביטל. בסדנה שנמשכת ארבעה חודשים במפגש שבועי מקיפים הזוגות את כל התחומים שהקונפליקט נוגע בהם – טהרה, כשרות, שבת, הורות וחיזוק הקשר הזוגי.
למה אתם עובדים בקבוצות ולא במפגשים אישיים, אחד על אחד?
אביטל: "יש כוח בקבוצה. הזוגות האלו מרגישים מוזרים ושונים במקומות שבהם הם חיים, ולהיות אצלנו במרחב שבו הם רואים זוגות איכותיים שמתמודדים עם אותם נושאים זה קודם כול אישור לנורמליות שלהם. הישיבה בקבוצה ושיתוף חוויות של זוגות שונים מאפשרים רפליקציה, מחזקים את ההתמודדות ומאפשרים למידה. כשמישהי חילונית בסדנה שומעת על ההתמודדות של אדם דתי מול בת זוגו שיצאה בשאלה היא מצליחה להבין את בעלה שחזר בתשובה טוב יותר".
עמי: "רוב המשתתפים בסדנאות שלנו באים בגלל הפחד על הילדים, איך הם יחוו את הפער שבין ההורים שלהם. אנשים חווים את ההתמודדות עם ילדיהם כאילו היא אירוע קשה יותר מהמשבר בזוגיות עצמה, למרות שזה לא נכון. הזוגיות היא שמשפיעה על הילדים".
אין נוסחה אחת
בואו נהיה כנים: המשברים, השוני ועומק הוויתורים הם לא הצדקה פשוט לקום וללכת?
"כשיש לנו פניות של זוגות מעורבים לפני חתונה, אנחנו לא ממליצים על זה. ממש לא ממליצים על זה", מספרת אביטל. "זוגיות זה דבר מורכב והם הולכים להיכנס לכתחילה למקום שהוא בעייתי. מצד שני, אנחנו אומרים שחזרה בתשובה או בשאלה היא לא סיבה להתגרש. הזוגות המעורבים שבסוף מתגרשים לא עושים את זה בגלל הדת. הם אומרים: אני לא צריכה שהוא יהיה גם חילוני/דתי בנוסף לבעיות אחרות. בקרב הזוגות שהגיעו אלינו לאורך עשר השנים יש פחות מעשרה אחוזים שמתגרשים לבסוף".
עמי: "אצלי זה לא עבר בראש. בעבר זה היה נפוץ יותר שבעקבות משבר פירקו את הזוגיות. רבנים בעבר לא ידעו להכיל את המציאות הזו. אותי הם דחפו קדימה ודרשו דווקא מאביטל להבין ש'שבת זה חשוב'. עד היום מגיעות אלינו הרבה נשים שנכוו מהכוונה רבנית. אנחנו כן מכוונים את הזוגות לרב שמקובל על שני הצדדים".
אביטל מספרת מניסיונה כי התחושה הראשונית שחווים זוגות שאחד מבני הזוג שלהם "עבר צד" היא תחושת בגידה ואובדן, והיא שיוצרת את המשבר הראשוני. כדי להתאושש ממנו צריך להתמודד, ללמוד ולקבל כלים. "בצבא בדרך כלל מפגש מעין זה קורה. אתה מתחבר לבנאדם שהציל לך את החיים ואוהב אותו, ולא משנה מי הוא. אותו הדבר בזוגיות", אומר עמי. "אתה לא נשוי לנציג הדת אלא לבן אדם שבחרת ואתה אוהב אותו. נכון, נוצרו תפאורה חדשה ואתגרים חדשים אבל זה לא בלתי אפשרי. להיפך, זה יכול ליצור תמונה משפחתית חדשה ובריאה".
יש נוסחה שגורמת לקשרים כאלה לעבוד?
"צריכה להיות הבנה שלכל משפחה יש הסיפור שלה והתנאים להצלחה שלה. אין פתרון כולל. אנחנו מאפשרים בסדנה לשנות את ההשקפה והשיח, ואני חושבת שברגע שזוגות משתכנעים שאפשר לחיות ככה, אז הפתרונות היצירתיים מתחילים להגיע", אומרת אביטל. "אנחנו מלמדים את בני הזוג למצוא את הפתרון שמתאים להם. אין הנחתות, קביעת עובדות או הסתרות".
עמי ואביטל מספרים שבנושא הכשרות וקוד הלבוש, עשוי להתחולל משבר פנימי גדול. "יש לנו זוג שבמשך חמש שנים הבעל אכל אוכל קר כי היא לא הסכימה להכשיר את המטבח, או זוג אחר שהבעל החביא במשך שנים את הציצית עד שהאישה גילתה אותה בכביסה ועצם ההסתרה יצרה משבר אמון".
להפגין חזות אחידה
תוך כדי הריאיון אני נזכרת בזוגות מעורבים שאני מכירה ואני מעלה את אחת הדוגמאות לדיון. הבעל יצא בשאלה, האישה דתייה, אבל ממשיכים לשחק את המשחק בשביל הילדים. כשהבעל רוצה לשלוח הודעות או להסתכל במסך הטלפון שלו בשבת הוא יוצא למחסן. לי זה נשמע הגיוני והרמוני, לאביטל ולעמי זה צורם.
"כשחיים בהסתרה איכות החיים נפגמת והאמון הזוגי מתערער. יש תסכול מבעבע וזה מודל לא רצוי כהורה", אומר עמי. ואביטל מוסיפה: "ילדים יכולים לראות הורים שהם גם חילונים וגם דתיים. אסור שתיווצר קואליציה נגד אחד ההורים. ההורים יכולים להיות שונים ואף על פי כן להוות חזות אחידה מול הילדים שלהם".
בעוד הציבור הדתי חי את חיי הרצף ויודע להגיע לעמותות וארגונים דוגמת "התקשרות זוגית", בחברה החרדית יש תופעה מתרחבת של חילונים בתוך הארון שחיים חיים שלמים בתחפושת. "בציבור החרדי לא יודעים איך להכיל את זה. יש כאלה שיוצאים בשאלה ומסתירים מהוריהם ויש רבנים שחזרו בשאלה, נשארו עם חזות רבנית ומלמדים במוסדות דתיים בלי להיחשף", מתאר עמי מהיכרותו עם המגזר.
"אנחנו עובדים על שינוי תודעה במרחבים הגדולים יותר. אנחנו הולכים להרצות בפני רבנים כדי שיכירו את הארגון וישנו את התודעה ויבינו את המשמעות שלהם כגורם דתי מכוון", אומר עמי. אביטל מוסיפה: "זה דבר מאוד משמעותי. פנייה לרב שילווה את הבעל החוזר בתשובה ויאמר לו: 'לא משנה אורך הזקן שלך אלא שהבית שלך יהיה שמח' עדיפה על קשר עם רבנים שמיד דורשים מהאישה לקבל ולהשתנות. אנחנו יכולים, למשל, לתמוך בחינוך חילוני בעוד רב דתי לא יכול לשמוע על זה".
אסתי וינשטיין שהתאבדה לאחר שיצאה בשאלה מחסידות גור והתנתקה ממשפחתה היא מקרה בוחן בעיני עמי. "זה אחד המקרים הקשים. כולם מבינים שהנושא קשה אבל לא מוכנים לכתוב על זה. רבנים מפחדים להתעסק עם זה ויש הרבה פחד והסתרה במגזר החרדי בפרט. יש זוגות שחוו משבר דומה ודאגנו להוציא אותם מהקהילה לעיר גדולה ולתת להם תמיכה והסתכלות רחבה. זוג כזה שמגיע אלינו אחרי שנים של הסתרה, מתחיל לנשום סופסוף. הכול בריא יותר. זה כמו אחרי ניתוח".
לדברי אביטל, "ליציאה בשאלה בציבור הדתי והחרדי יש השלכות רחבות. במשפחות הדתיות יש הרבה הסתרה וביקורת וחשש מלאכזב את המשפחה, את הקהילה. אבל המורכבות היא גם בתהליך ההפוך. חוזרים בתשובה לא יודעים איך לאכול עם המשפחה ואיך לחגוג חגים יחד, איך לשמור על הקשר עם האחיינים ועם סבא וסבתא. הרבה בעלי תשובה מנתקים את הקשר. אנחנו עושים את הסדנאות גם ליוצאים בשאלה וגם לחוזרים בתשובה ביחד כי בסופו של דבר יש קווים מאוד דומים וההזדהות הזו מפרה".
הזוגות שמסיימים את הסדנה אצל בני הזוג יכולים להמשיך לשמור על קשר עם זוגות כמוהם במין קהילה פעילה שחוגגת חגים יחד ויוצרת מפגשים לאורך השנה. בנוסף, עמי פועל להקמת גרעינים ברחבי הארץ של זוגות מעורבים, וגם קבוצות הוואטסאפ משחקות תפקיד משמעותי ומשמשות מקום להתייעצויות ושיתוף בחוויות זהות.
"יש לנו זוג שהגבר דתי והיא לא, והיא החליטה לרשום את הילד שלה לממ"ד. היא הלכה לעירייה והפקידה הסתכלה עליה ואמרה לה 'לא יקבלו אותך'. האישה חששה מאוד וסימסה לחברים שלה בקבוצה את מה שקרה ומיד היא קיבלה המון תמיכה והמשיכה בתהליך למרות המכשול", מספרת אביטל. "כשהיא שמעה דווקא מאמא דתייה ש'כולן נראות כמוך אצלנו בבית ספר', זה נתן כוח".
לנצח ביחד
חשיפת המקרים האישיים בהתמודדות הקבוצתית היא השיטה שבה משתמשים בני הזוג כדי להראות, אולי בפעם הראשונה, לבני הזוג שבמשבר שהם לא לבד. "אדם שעובר תהליך כזה חווה תחושה שהוא מקרה קיצון, וכשרואים מקרים גרועים יותר או דומים מקבלים פרופורציות", מסבירה אביטל. בסדנה הבעיה נפרשת ונפתחת לעיני כול ורק אז מגיע הפתרון.
לאחרונה החלו עמי ואביטל לעבוד גם עם הורים ליוצאים בשאלה או חוזרים בתשובה בסדנאות במרכז בגמזו, מתוך הבנה שיש שכבה שלמה שהולכת לאיבוד לאור השינויים הדרמטיים שעוברים ילדיהם. "הם חשים אובדן ובדידות. חוששים מזה שהנכדים שלהם לא ילכו לבית ספר דתי או יתנתקו מהם", מספר עמי. "בהרבה מקרים יש דחייה של הילד, איום או הצבת תנאים ואז הילדים לא רוצים לבוא וההורים מאוכזבים מזה".
לדברי אביטל, "יש תחושה של כישלון. 'איפה טעינו'. בושה כלפי הקהילה וחשש מהשינוי. הורים עוברים אצלנו תהליך שבו הם צריכים להבין שאיכות הקשר או החינוך לא נמדדת במידת הדתיות של הילד. צריך לשחרר את ההקשר הזה. הורים צריכים להבין שאין להם הרבה ברֵרה אלא לקבל את הילדים כמו שהם ולבנות איתם קשר. כשילדים מסתירים את מי שהם מההורים שלהם זה לא תומך בקשר, להיפך. עניין הריצוי הוא מעמסה על הילד, וכך נוצר ריחוק".
ויש גם את הדור הבא שגדל ומתחנך בבתים המעורבים לתוך המורכבות הדתית־אמונית הזו. עמי רואה בזה ברכה לעם ישראל כולו. "גדל בתוך בתים כאלה דור שיכול לראות דתיים וחילוניים מסתדרים ביחד. גדל דור מדהים שלא פוגש חילונים בפעם הראשונה בצבא וחושב שהם חייזרים. אלו בתים מעוררי השראה".
