ודע, שהמעשיות שסיפר רבינו רובם ככולם הן מעשיות חדשות לגמרי שלא נשמעו מעולם, רק הוא בעצמו סיפרם מליבו ודעתו הקדושה כפי ההשגה העליונה שהשיג ברוח קודשו, שהיה מלביש אותה ההשגה באותה המעשה, והמעשה בעצמה היא מראה נוראה והשגה נוראה מאד שהשיג וראה במקום שראה… ואמר אז שהעולם מספרים מעשה, ואני ראיתי מעשה (הקדמת ר' נתן מנמירוב ל"סיפורי מעשיות" של ר' נחמן מברסלב)
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כדי לנצח את נסראללה חייבים למגן את הצפון
– האם בקרוב יהיו שעות רחיצה נפרדות במעיינות הרט"ג?
– האם נמצאה הדרך לגשר בין יהודים ברחבי בעולם?
הקטע הזה, שניתן לקרוא אותו כ"סינק" מאחורי הקלעים של הפקת "סיפורי מעשיות", מלמד משהו על כוח המשיכה של הצדיק האקסצנטרי המפורסם. קריאה פשטנית תזהה פה יומרה לרמה גבוהה של ודאות רוחנית: אלה לא סתם סיפורים בעלמא, מסביר ר' נתן לקוראים, אלא אמת גדולה שניתנה מפי הגבורה ואין לערער אחריה. כשאתם לומדים את סיפורי המעשיות זִכרו שהסיפור הוא רק לבוש לתוכן עמוק, רזין דרזין, אשר "ילאה הפה מלספר והלשון מלדבר ואוזן הגשמי מלשמוע".
אבל אפשר גם לקרוא את הקטע הזה באופן שונה לחלוטין. החידוש של סיפורי המעשיות, מדגיש ר' נתן, איננו בתוכן כפי שהוא בפורמט. יש כאן מדיום אפיסטמולוגי חדש, דרך הכרתית חדשה שבאמצעותה נמסרים תכנים ורעיונות. דרך שמבכרת את המיתוס על פני הלוגוס. מאז המהפכה התיאולוגית של חז"ל, עולם המחשבה היהודי מבוסס על מושגים רציונליים. "מחשבת ישראל" מלאה בהגדרות, הבחנות והמשגות שנכתבו מתוך עמדה רפלקטיבית, ושומרת על פער בין הסובייקט לאובייקט. לכן היא נלמדת באוניברסיטאות תחת הכותרת "פילוסופיה יהודית".
היהדות הקדומה לעומתה, עם התרבות הנבואית, התבססה הרבה יותר על עולם של סמלים ודימויים. א־לוהים נגלה לבני אדם בתמונות כמו סיר נפוח ומקל שקד. בחלומות ובחזיונות שבמרכזם מתרחשת סצנה ויזואלית ושמיעתית, שמתווכת ומוסרת את התכנים בצורה שונה לחלוטין. ר' נחמן ראה עצמו כמי שאמון על שחזור אותה תורה קדומה, שהיא גם התורה המשיחית העתידית. במאמרו "שרידי אש" טוען פרופ' צבי מרק שלא רק "סיפורי מעשיות", אלא גם ספרו ההגותי של ר' נחמן, "ליקוטי מוהר"ן", איננו אלא ניסיון לצקת למילים ולמושגים את חזיונותיו.
ההגות הברסלבית מתאפיינת באסוציאטיביות קיצונית. הטקסט מדלג בין פסוקים, מדרשים, קטעים קבליים ומשחקי לשון. מבחינה צורנית, כל "תורה" בנויה כקולאז' גדול של רסיסי מקורות ודימויים. תלמידים מנוסים למדים כיצד לפרק לגורמים את שלל הפריימים והתמונות, ולחשוף את המהלך הרעיוני שמסתתר מאחוריהם כמבנה עומק. דרך הלימוד אינדוקטיבית. היא הולכת מהסוף להתחלה, הפוך מהכיוון שבו נוצרה התורה. היא "יורדת" אל המוח של היוצר כקומפלקס שלם, כתמונה עשירה הכוללת את הפרטים הקטנים יחד עם התמה המרכזית החורזת אותם.
את סיפורי המעשיות יצר ר' נחמן בסוף ימיו, בשלב שבו כבר נואש מיכולתן של המילים ללכוד את הרעיונות שגדשו את מוחו הקודח. "שמעתי בשמו שאמר כבר שיש לו תורות בלי לבושים. פירוש, שאינו יכול להלביש אותה בשום לבוש… ואמר שמה שמתייגע כל כך קודם התורה הוא מחמת שקשה לו מאד להוריד השגות התורה שלו בלבושים ודיבורים שיוכל לאומרה ולגלותה, על כן צריך יגיעות גדולות לזה" (חיי מוהר"ן, שסא).
שערות ושיעורים
הספר "שערות של זהב" – העוסק בעולם הסמלי של "סיפורי מעשיות" – מבוסס על עבודת הדוקטורט של הרב יאיר פרנק, רבה של עמונה לשעבר ושל היישוב עמיחי בהווה (ולמען הגילוי הנאות, חבר מישיבת עתניאל, מכון משפטי ארץ והיישוב עמונה). לספר שני חסרונות: הראשון, הוא מיועד ללומדים ותיקים, ופחות יתאים למי שעושים את צעדיהם הראשונים בלימוד תורתו של ר' נחמן מברסלב. המחבר מניח שמי שמגיע לספרו למד כבר את סיפורי המעשיות, ומכיר לפחות חלק מהרעיונות הברסלביים הבסיסיים.
בנוסף, חסר בספר דיון השוואתי על מצב התודעה המיסטי שמתוכו נכתבו הסיפורים. מחקר פסיכולוגיית המעמקים הקלאסי, כמו שדות המחקר שהתפתחו בשנים האחרונות סביב הסצנות הפסיכדליות, עשויים לאפשר הבנה מעמיקה יותר של עולמות ההשראה המיסטיים, ולנסות לענות על השאלה כיצד השפיעה החוויה המיסטית על עולמות התוכן התיאולוגיים.
מה שכן יש בספר, ובשפע, אלה ניתוחים עיוניים שיטתיים לשורה של סמלים ודימויים מתוך "סיפורי מעשיות", תוך איתור המקבילות העיוניות בספר ליקוטי מוהר"ן. במובן הזה הוא מהווה תרומה חשובה לארגז הכלים של לומדי תורת ברסלב.
שם הספר, "שערות של זהב", הוא גם שמו של הפרק שעוסק במצבי תודעה רחבה. ב"מעשה מבעל תפילה" מתואר כיצד "ילדה בת המלכה ולד, ואותו התינוק היה יפה תואר מאד מאד שלא היה יופי של מין אנושי כלל, ושערותיו היו של זהב והיה להם כל הגוונים, ופניו היו כפני חמה ועיניו היו אורות אחרים, והתינוק הזה נולד עם חכמה גמורה".
המחבר מביא מקורות שבהם ר' נחמן מפתח רעיון שמקורו מקבלת האר"י, ולפיו השערות הינן דימוי ל"צמצומים של השכל". הכוונה היא לתהליך שעובר הצדיק המבקש לעבד את ההשראה המיסטית, ולתרגם אותם לשפה קומוניקטיבית. "השגת אלוקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים רבים, מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון… וזה בחינת שערות, שהארות המוחין יוצאות בשערות. כן השכל העליון, שהוא השגת אלוקות, מתלבש בשכל התחתון".
הפער הזה הוא מקור לתסכולים רבים. החכם מבין שהוא לא באמת מסוגל לתווך את החוויה שלו לתלמידים: "כי מחמת שמוחו בעצמו אי אפשר לעולם לסובלו לקבל מאורו, הוא צריך להתלבש ולכסות עצמו ולהשפיל עצמו לדברים קטנים ונמוכים עדי שיוכלו העולם לקבל ממנו". גם התלמידים מתוסכלים. לא פעם הם מקבלים תורה "מצומצמת" להלכות ולשיעורים, שבאים אף הם מהשערות. הצמצום ההלכתי אמנם מאפשר חיבור לתורה, אבל במקביל גם מנציח את המרחק מהאינסוף.
דמיון וזיכוך מוסרי
ר' נחמן עוסק רבות בצמצום ובמחיריו, ולכן המילה הנפוצה ביותר בכתביו היא "בחינת", "הבאה ללמד על קשר פנימי בין שני נושאים". המחבר מסיק שר' נחמן ויתר מראש על היומרה להמשיג עד תום את התובנות שלו, ו"פעמים רבות רומז על הנושא ועל התוכן, אך משאיר את מלאכת הפענוח ואת ההבנה ללומד".
זה מוביל לשאלה שעימה מתמודד המחבר בהקדמת הספר: כיצד רצה ר' נחמן שיקראו את סיפורי המעשיות שלו: כטקסט שיש לפרשו, או כסיפור שיש לקרוא כסיפור? מתברר שר' נחמן עצמו היה אמביוולנטי בעניין. במקום אחד הוא כותב: "לעניין סיפורי המעשיות, שטוב יותר היה לבלי לגלות בהם שום רמז להיכן הם מרמזים, כי כשהדבר נסתר יכולים לפעול בו יותר ממה שצריכים". אך במקום אחר הוא מתבטא להפך: "בזאת המעשה אין שום תיבה שלא יהיה בה כוונה, ומי שבקי בספרים יוכל להבין קצת רמזים. אשרי מי שיזכה להשיג סודות המעשה".
המתח הזה מזכיר דילמה דומה שמתחבטים בה תיאורטיקנים של פסיכולוגיית המעמקים ביחס לחלומות: האם החלום הוא חומר גלם הזוקק פענוח ופירוש, איגרת חתומה שהנמען צריך לקרוא, ואלמלא יעשה כן האפקטיביות של החלום בחילוף החומרים הנפשי תהיה נמוכה. או שאולי להפך, העובדה שהנפש בוחרת לפרק מטענים נפשיים באמצעות סמלי החלום, מלמדת שהחלום צריך להישאר כפי שהוא; סמלי, גולמי, סתום ולא מפורש. הוא פועל את פעולתו בצורה מיטבית דווקא כאשר המודעות לא מתערבת.
בהמשך הפרק מביא המחבר מקורות נוספים המלמדים על הזיקה העמוקה שבין התודעה הגלויה של החכם ובין ההשגות שלו בעת החיזיון. הרגישות הגבוהה של הצדיק או החכם מאפשרת להם להשיג השגות באמצעות כוח הדמיון. אלא ש"כוח מדמה" מפותח, אליבא דר' נחמן, איננו תלוי רק בשאלה עד כמה מפותח הכוח הדמיוני־ויזואלי של האדם, אלא גם ברמת הזיכוך המוסרי שלו. ר' נחמן לא מזכיר את המושג הפסיכולוגי המודרני "השלכה", אולם מסביר שמי שעולמו הרגשי איננו "מזוכך", כלומר מווּסת ומאוזן, עשוי להשליך מהקונפליקטים הפנימיים שלו על העליונים ולהגיע לתפיסת מציאות משובשת.
"החידוש בתורה הזו", כותב המחבר, אגב אזכור תורה העוסקת בחלומות של מלאכים וחלומות של שדים, "הוא שר' נחמן מקשר את השערות עם הכוח המדמה הפועל באדם בעת שהוא ישן. מי שמוחו נקי וזך גם כוח המדמה שלו נקי וזך, ואז הוא מקבל חלומות ראויים מהמלאכים. מי שמוחו עכור, כך יהיו גם חלומותיו והוא יקבל מהשדים".
הנשר הגדול
בפרק "הנשר הגדול" מנתח המחבר את דמות הנשר המופיעה ב"מעשה משבעה קבצנים". הקטע המצוטט שם עוסק בשאלת הפרספקטיבה. לא פעם דווקא האדם המבוגר, למוד ניסיון החיים, הוא בעל הפרספקטיבה הצרה. הידע וההתניות שצבר אינם מאפשרים לו להיפתח לאפשרויות חדשות ולהתחדש. לעומתו, התינוק הוא זה ש"לא זוכר כלום, כי הוא למעלה מן הכל". לתינוק יש חיבור בלתי אמצעי אל האיִן המרחף בתשתית הקיום כולו. הדמות הדמיונית שאיתה מזדהה ר' נחמן היא "זקן מאד ועדיין יניק מאד. עדיין לא התחלת לחיות כלל, ואף על פי כן אתה זקן מאד". התינוק חי את המוות שלפני החיים, ומתוכו מחדש את החיים.
רעיון המוות הסימבולי כאמצעי לתיקון נפשי מופיע בלא מעט מקורות קבליים קדומים, אולם ר' נחמן לוקח אותו צעד אחד קדימה. משימתו העיקרית של הנשר הגדול היא "להחזיר את הנשמות אל הגוף", ובהקשר של ר' נחמן עצמו הכוונה היא לעסוק בתיקון נשמות המתים. המחבר מביא מקורות המלמדים שר' נחמן ראה עצמו כמי שיכול לתקשר עם נשמות מתים שסובלות מקונפליקטים שונים, ולעזור להן לשחרר את עצמן. מעדותו של ר' נתן מתברר שכבר בילדותו השתוקק ר' נחמן לראות נשמה של אדם מת, וכשבקשתו נענתה הוא חווה חרדה עצומה. בספר חיי מוהר"ן נכתב ש"היה עוסק בעניין זה הרבה לתקן נשמות המתים, וזה היה עיקר עבודתו". מן המקורות עולה שר' נחמן תפס בחווייתו את החיים והמוות כרצף מתמשך של קיום אנושי. הנפש נשארת עם מכאוביה והקונפליקטים שמנהלים אותה, גם לאחר שהגוף כלה.
פרק נוסף עוסק בארכיטיפ הלחם והמים. הפרק כולל דיון נרחב בהתמודדות עם קשיי הפרנסה: האם ההתפתחות הרוחנית מסייעת רק לביטול הסבל הכרוך במחסור, בבחינת "שמח בחלקו", או שהתכוונות מיוחדת עשויה להעניק תכונות מרפא ממשיות למאכלים.
חיבוריו של ר' נחמן הפכו עבור רבים לטקסטים קנוניים שהופכים בהם והופכים בהם. תורתו של הצדיק החסידי המיוסר נכתבה בווליום גבוה ובטמפרטורה רותחת, אולם סוד הקסם שלה נובע גם מאינספור הפרטים הקטנים שהיא נוגעת בהם, ומהארות קיומיות וחיוניות שלא פעם הקדימו את זמנם.
