תשעה באב בצל הקורונה מעלה שאלות שונות שלא היינו רגילים אליהן בשנים קודמות. אחת השאלות המרכזיות היא האם חולי קורונה צריכים לצום? האם יש הבדל בין חולים עם תסמינים ובין חולים ללא תסמינים וכן מה דינו של אדם בבידוד?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– לתקן את השבר: גישתו התלמודית של רב יהודה
– הקבינט התחייב, אך המאבק על שטחי סי הופקר
– האם נמצאה הדרך לגשר בין יהודים ברחבי בעולם?
השולחן ערוך פוסק שחולה שנפל למשכב או שנחלש, כל גופו פטור מן התענית, גם אם אין בו סכנה. בדרך כלל אנו מחשיבים חולה כאדם שחלש כל גופו או שנפל למשכב ואפילו חום מעל 38 מעלות נחשב כחולה. כיום, בתקופת הקורונה, עדיין אין לנו מידע מספיק על מחלה זו. גם הרופאים אינם יודעים בצורה מלאה מהן ההשלכות של המחלה ומהם המאפיינים שלה. אולם ברור שהמערכת החיסונית חשובה כדי להתגבר על המחלה, וברור שצום מחליש את הגוף וגם את המערכת החיסונית.
בעבר, במגפת הכולרה, היו הנחיות שכולם יאכלו וישתו בצומות. המציאות שלנו טובה לאין ערוך מבחינה בריאותית, אך בכל אופן לאור חוסר הוודאות אין אנו רוצים לקחת סיכונים. לכן נראה להורות כך: חולה עם תסמינים – לא יצום כלל (גם לא בערב). חולה מאומת ללא תסמינים וללא חום – אם הוא חש בטוב נראה שיצום. עם זאת, חולה מאומת שחושש שהוא לא ירגיש טוב וכדומה, ישתה לשיעורין, ואם יש צורך יכול גם לאכול לשיעורין.
חולה מאומת בקבוצת סיכון – יאכל וישתה גם אם אין לו תסמינים ואם אפשר, ישתה ויאכל לשיעורין. ואילו אדם השוהה בבידוד, אם הוא בקבוצות הסיכון, נראה שישתה ויאכל לשיעורין. אם איננו בקבוצות הסיכון, ואין לו חולשה מיוחדת, נראה שיצום כרגיל , אם חושש, ישתה ויאכל לשיעורין.
שאלה נוספת שנשאלת השנה, שאנחנו לא רגילים להיתקל בה בשנים אחרות, היא האם מותר לשטוף ידיים בסבון או באלכוג'ל בתשעה באב?
הברייתא מציינת שאחד הדברים האסורים בתשעה באב הוא רחיצה וסיכה וכך נפסק בשולחן ערוך. לכן, בדרך כלל אסור לרחוץ בתשעה באב אפילו את הידיים, וכאשר נוטלים ידיים בבוקר או אחרי שירותים, שופכים מים רק על האצבעות.
אלא שהרחיצה שנאסרה היא רחיצה שיש בה תענוג, ואפילו תענוג קטן. לכן, כאשר מטרת הרחיצה איננה תענוג אלא הסרת לכלוך – מותר להסתייע במים על מנת לנקות את הלכלוך, וכך נפסק להלכה מטעם זה מותר גם ליטול את הידיים לפני התפילה (עד קשרי האצבעות), שהרי לא מדובר ברחיצה לשם תענוג אלא כדי להתכונן לתפילה.
בנוגע לסיכה, כותבים הרמב"ם והשולחן ערוך שבתשעה באב רק סיכה של תענוג נאסרה, ואילו סיכה לשם הסרת לכלוך מותרת. הרב סולובייצ'יק מסביר את ההבדל ביתן תשעה באב ליום הכיפורים בנושא ואומר שביום הכיפורים האיסורים הם חלק מהשביתה הנדרשת ביום, הכוללת את כל צדדי החיים של האדם, ולכן גם סיכה שלא לשם תענוג אסורה, כי היא מפרה את השביתה הנדרשת. לעומת זאת בתשעה באב מטרת האיסורים היא שהאדם יימנע מתענוג ויתנהג כמו אבל, ולכן דווקא סיכה שיש בה תענוג אסורה, וסיכה שאינה לשם תענוג – מותרת.
לפיכך, כל סיכה שמטרתה היא פעולה רפואית או הפגת ריח רע, איננה סיכה של תענוג. לכן, מותר למרוח משחה רפואית או וזלין, וכן להשתמש בדיאודורנט. מסיבה זו מותר גם לשטוף את הידיים במים וסבון לשם חיטוי, כי המטרה היא כלל לא תענוג אלא ניקיון וחיטוי.
מבחינת הלכות תשעה באב מסתבר ששימוש באלכוג'ל טוב יותר משימוש במים וסבון. שימוש במים וסבון הוא בוודאי בגדר סיכה, אלא שכאמור בתשעה באב זו סיכה מותרת כיוון שאינה לשם תענוג. לעומת זאת אלכוג'ל אינו בגדר סיכה כלל, כיוון שאין בו שום הנאה ותענוג, והוא תכשיר רפואי בלבד שנועד אך ורק לשם חיטוי הידיים. לאור זאת יש יתרון בשימוש באלכוג'ל בתשעה באב על פי שטיפת הידיים בסבון, והשימוש בו מותר אפילו ביום הכיפורים.
