למרות שאנו יודעים היטב מהי מגמת חורשי רעתנו, הרי שאין אנו פטורים מלעשות חשבון נפש על העובדה שיצאה תקלה על ידינו. אחרי בירורים רבים ופגישות של כל הצוות במוסדות "בני דוד" לדיון פנימי, ברצוני להבהיר את הדברים הבאים:
אין ספק שנאמרו דברים שאין ראוי לאומרם, לא מבחינת התוכן ולא מבחינת הסגנון. מהיכרותי רבת השנים עם האומרים ברור לי שדברים אלו אינם משקפים את אישיותם ואת דעותיהם ומכל מקום לא היו הדברים ראויים להיאמר. אין גם ספק שכל תלמיד שלמד בעלי יודע בבירור שהמכינה מחנכת לכבד כל אדם – גם אם הוא שונה ממך ומדעותיך – ובמיוחד להתייחס בכבוד לאישה, וכלשון חז"ל: "חייב אדם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו". אף שנאמרו דברים שאינם ראויים, הם בטלים בשישים ברוח ובחינוך שיש בבתי המדרש של עלי.
עם זאת, הרעש הציבורי הנרחב שהתחולל בעקבות הדברים מחייב אותנו להתרומם ולהבין יותר לעומק את האחריות הכבדה המוטלת על כתפינו, ו"חכמים היזהרו בדבריכם". והרי כך לימדנו רבנו הרב צבי יהודה כל ערב יום הכיפורים בחשבון הנפש הבית מדרשי שהיה עורך עמנו: תלמיד חכם הוא מי שמרבה שלום בעולם, ומי שמרבה קידוש ה' בעולם, ולא חלילה להפך. ועם זה שאסור לפחד לומר את אמיתת תורתנו, וכדרכו של רבנו שהיה עומד כסלע על אמיתתה של תורה גם בנושאים שלא היו מקובלים על הכול, מכל מקום אפשר וצריך לומר את הדברים בכבוד, בדרך ארץ, בידידות, כלשון הרמב"ם לתלמידו (בעקבות המאבק סביב מורה הנבוכים).
האחריות הציבורית אינה רק במובן התקשורתי, כי אם מצד כבודה של התורה. מי שלוקח על עצמו את האחריות להשפיע תורה על הציבור מחויב לדרוש מעצמו להתרומם אל עולם האצילות, מבחינה רוחנית ומוסרית אישית, וממילא הדבר ישפיע על תוכן דבריו וסגנונם. ועל־אף שאנו נמצאים בעיצומה של מלחמת תרבות, ועל־אף שיריבינו־אחינו (כלומר אחינו הלוחמים נגד תורתנו) אינם בוחלים באמצעים, מי שמדבר בשם התורה מחויב אל טהרתה וקדושתה, ואין זה ראוי לדבר באופן זועם ופוגעני אלא לערוך בירור אמיתי, עמוק וענייני מתוך אמון ואהבה לעמנו.
שונות היוצרת השלמה
ומכאן לגופם של דברים: איש ואישה בוודאי שווים זה לזה במובן היסודי של בריאתם בצלם א־לוהים, עמידתם יחד לפני הר סיני באופן שהוטבעה בכולם סגולת החיים של עמנו, וממילא שותפים הם באחריות לבנות את בית ישראל כממלכת כוהנים וגוי קדוש.
מאידך ברור ופשוט לכל בר דעת שהם שונים זה מזה לא רק בהבדלים פיזיים כי אם בהבדלים מנטליים ונפשיים, אבל דווקא שונות זו יוצרת את האפשרות להשלמה הדדית שהם נותנים זה לזה. וכמו שאין עובר יכול להיוולד אלא על ידי שיתוף האיש והאישה, כך תולדותיהם של צדיקים וצדיקות – תורה ומעשים טובים, אינם יכולים להופיע כראוי אלא דווקא על ידי ההשלמה ההדדית, וזוהי כוונת הפסוק "זכר ונקבה בראם, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם". דמות האדם השלם היא איש ואישה יחד.
כמובן בעולמנו החסר יש מצבים עצובים, ויש איש בלא אישה ואישה בלא איש, מסיבות גירושין ואלמנות, וגם סיבות אחרות שונות ומשונות. צריך לאהוב את כולם, צריך לעזור לכולם, ובוודאי שכולם יכולים וצריכים להמשיך לפעול בעולמנו למרות החסר האישי, אך מצבים אלו שמופיעים בעולמנו החסר אינם משנים את אמיתת האמור לעיל.
ביחס ללימוד תורה לנשים: פשוט וברור שזוהי התקדמות עצומה של עולמנו שבו מתאפשר לימוד תורה לנשים. כבר בתקופת חז"ל, נשים עשירות שלא היו כבולות לעול הכבד של היומיום, ועל כן יכלו ללמוד ולהשכיל, נקראו "נשים חשובות". בדורות אלו שבהם הקדמה הטכנולוגית מאפשרת לנשים רבות להיות נשים חשובות כולנו יוצאים נשכרים מכך.
לימוד תורה לנשים מרומם את כולנו מפני שהאישה, בדיוק כמו האיש, יכולה להתמלא ביראת שמים ובאהבת התורה ומצוותיה על ידי לימוד התורה, בבחינת "וידעת היום והשבות אל לבבך". זעקתו של רבנו בחיי בהקדמת "חובות הלבבות" כי "המוח והלב הם מבחר איברי האדם", ועבודת ה' מתחילה דווקא בהם, שייכת לאישה בדיוק כמו לאיש. וממילא פשוט, וכל בעל ניסיון יודע, שאהבת התורה על ידי האישה היא הכוח הגדול המדרבן ומעודד ועוזר לגברים להתגדל בתורה או גם לקבוע עתים לתורה, ור' עקיבא לימדנו כי "שלי ושלכם שלה הוא".
ובוודאי שריבוי התורה בדור הבא תלוי במידה רבה מאוד ביחסה של האם לתורה, וכך לימדונו חז"ל בפרקי אבות "ר' יהושע בן חנניה – אשרי יולדתו", לא אמרו אשרי מולידו, וגם לא אשרי רבותיו, כי אם "אשרי יולדתו" , ורש"י מבאר: "שהיא גרמה לו להיות חכם". ולדעתי עיקר כוונתם לומר שהרגש העמוק המוליד את שקידת התורה ומסירות הנפש על עיונה הוא תולדת האם, והתורה שאביו ורבו מלמדים אותו – אלו הפרטים והיציאה אל הפועל של תשוקת הנפש שהוטבעה בנער על ידי אימו. ועל כן ברור שלימוד התורה לנשים מרומם את הדור כולו. אמנם פשוט שאופן לימוד התורה לנשים חייב להתייחס לאופיין הנשי.
אחראית על הבריאות הנפשית
אין ספק שלאישה יש תפקיד מכריע בבניית האומה. הן כרעיה – במה שבבינתה היתרה וברגשותיה הנעלים "חכמת נשים בנתה ביתה"; חוסנו של הבית הישראלי, שהוא החוסן של עמנו, נקבע בעיקר על ידי תבונת האישה; והן כאם בישראל, במה שהיא מופיעה חיים ובונה את דור העתיד של עמנו. וזאת לא רק על ידי עובדת ההיריון והלידה, כי אם על ידי כל אותו מטען רגשי שהאם יכולה לתת לפרי בטנה על ידי ההנקה ועל ידי האהבה והחום האימהי. אי אפשר להפריז בערכם של המטענים הנפשיים היסודיים ביותר לבניין האישיות, הביטחון העצמי ושמחת החיים שהאם, ודווקא האם, יודעת לתת לילדיה. האישה אינה אחראית רק לזהותו של היילוד כיהודי, כי אם גם על הבריאות הנפשית ועל האינטליגנציה הרגשית שלו.
ברור שלאישה יש הרבה יכולות נוספות ויש בידה לפתח כישרונות נוספים בילדיה. אמנם, אני מתייחס כאן דווקא לכישרון הנשי המיוחד שאין לו תחליף, שהעניק לה הבורא וראוי להעריכו ולהעריצו, וכל חוסנה של האומה תלוי בו. אמנם מאידך אי אפשר ואסור להגביל ולצמצם את כל הנשים בעולם רק לתפקיד זה. יש לנשים כישרונות נוספים, וזכותן ובהיבטים מסוימים גם חובתן להוציא אל הפועל כישרונות אלה. ובכלל, אסור להכניס את כל הנשים בעולם לקופסה אחת. נשים, כמו הגברים, שונות זה מזו.
יש נשים שעם כל הבנתן את תפקיד הרעיה והאם כתפקיד ראשון במעלה מסוגלות יחד עמו למלא תפקידים חשובים בחברה ובחינוך, ברפואה ובמדע, ואף בפעילות ציבורית. זה נפלא. ולא לחינם נטע בהן ה' כוחות נוספים, ועינינו הרואות נשים רבות התורמות תרומה מאוד חשובה ואיכותית לעם ישראל בתחומים שונים והן עושות זאת לא כדי להתפרסם, אלא מפני שיש להן מסירות נפש על עם ישראל והן רוצות להיות שותפות בתחייתו גם בעניינים הכלליים מבלי לאבד את החשבון מה עיקר ומה טפל.
יש נשים שהפעילות שלהן מחוץ לבית גורמת להן רוגע וסיפוק ועל ידי זה יש להן יכולת יותר טובה למלא את שליחותן בבית. ולעומתן, יש נשים שהיציאה מחוץ לבית אל המרחב הציבורי מכניסה אותן למתחים והן מעדיפות, לפחות בשלב שזה אפשרי, להישאר בבית ולטפח את הזוגיות ואת הקמת הדור הבא ברוגע ובשלווה. זה נפלא ואסור ללחוץ עליהן לעזוב את תכונתן.
כל זוג צריך לבחור את הנכון לו על פי הייחודיות שלו. עולמנו מגוון, יש גברים שונים זה מזה ויש נשים שונות זו מזו, והקב"ה ברא כך את העולם כדי ש"מיניה ומיניה יתקלס עילאה", ובלבד שהכול יהיה לשם שמים.
ולסיום אומר – כל העקרונות הללו מקובלים על כל רבני מוסדות "בני דוד", לכך חינכנו ולכך נחנך, ואם טעינו מתוך הלחץ של המאבק נגד התרבות הלועגת לתפקידה הנשי של האישה ובמקום זה מעודדת אותה להיכנס למקומו של הגבר, ננסה לתקן את דרכנו. ומהציבור אני מבקש: אל תכריעו עמדה על פי תקשורת מגמתית, כי אם כנסו פנימה אל בית המדרש והקשיבו לתורתנו באמיתתה.
