הפעם רוצה אני להביא בפניכם קצת מהגישה ההלכתית־פילוסופית של רבי חיים מוולוז'ין, מאבות עולם הישיבות הלמדניות בליטא. זוהי גישה היונקת בבסיסה מרעיונות קבליים שעברו טרנספורמציה מהותית. גישה זו מתבססת על ההבנה שבאדם יש רבדים עמוקים יותר משאנו יכולים להבחין. כל חלק שיש באדם ברובד העליון, יש כנגדו חלק במישורים עמוקים יותר. נניח שאדם אוהב מישהו במציאות שלנו – ישנה עוד מציאות, בלתי מודעת, שבה מתרחש משהו אקוויוולנטי.
וכפי שהאדם הינו יותר ממה שהוא מודע אליו, כך גם העולם כולו. על פי ר' חיים, בעוד שהמערכת המשפטית המודרנית עוסקת רק במה שאנו מודעים אליו, ההלכה נוגעת גם בצדדים הנסתרים, העליונים, של העולם. לכן יש עניין גדול בלימוד הסוגיות ההלכתיות, גם בעניינים שלכאורה אינם רלוונטיים למציאות המוכרת לנו.
מהפך ביחס לקבלה
מסכת בבא קמא, לדוגמה, פותחת במשניות העוסקות ב"ארבעה אבות נזיקין" – צורות הנזק שהאדם עלול לגרום, במישרין או בעקיפין, לאחר או לרכושו, ובגבול האחריות שלו. ואולם, הדיונים בגמרא בפתיחת המסכת כוללים דרשות הנראות לכאורה מוזרות. למשל, כשעוסקים בהיזק הנקרא "מבעה" (נזק שגורמות בהמות כשהן רועות בשדות אחרים), הדרשות מובילות אותנו לפסוקים מנבואתו של עובדיה נגד אדום על הרעה שעשו לישראל. הדרך היחידה לדעתי שבה ניתן להבין זאת היא שבעצם המשנה עוסקת לכאורה בנזיקין, אבל באופן עמוק יותר היא עוסקת בכוחות הרוע בעולם. המהרש"א, כדרכו בפירושו הסימבולי לאגדות, הולך בכיוון זה.
מכאן יש לנו מפתח להבין שלסוגיות תלמודיות העוסקות בחיי היום־יום, יש ייצוג עמוק יותר בעולמות האחרים. זו לא רק פרשנות סימבולית, כמו זו של המהרש"א. ר' חיים מדבר על משהו ממשי שקורה בעולמות אחרים. את המציאות בעולם שלנו ניתן לדמות לקצה הקרחון הבולט מעל המים, בעוד שרוב רובו של הקרחון קיים אך הוא נסתר מאיתנו. לכן, יהיה זה פגום להסביר את ההלכה על בסיס מה שמתרחש כאן בעולם. לכל היותר יהיה זה הסבר חלקי מאוד.
בכך מתקרבים אנו לרעיונות המופיעים בתורת הקבלה, אך בשינוי מהותי. ר' חיים עשה כאן מהפך ביחס לקבלה. בעמדה הקלאסית של הקבלה, התורה וספרים אחרים מתפרשים כתיאורים סימבוליים של מה שקורה בעולמות העליונים. הקבלה ייחסה חשיבות רבה ללימוד פרשנות מיסטית זו, כדי לפצח את סוד העולמות העליונים הנסתרים. מנגד, ר' חיים מוולוז'ין אימץ את מבנה־העל של הקבלה המלמדנו על קיומם של העולמות הנסתרים הקשורים לעולמנו בקשרים בלתי נראים, אך סבר שאין לעסוק באופן ישיר בנסתר אלא להתמקד בנגלה – בסוגיות ההלכתיות התלמודיות. בעיסוק הזה אנו נותנים לנגלה את הממדים המיסטיים שלו, שכן על ידי הלימוד אנו פועלים ומשפיעים בעולמות האחרים הנסתרים. באופן זה מקבלת תורת הנגלה משמעות מיסטית רק באופן ממשי.
בעוד הקבלה קראה את התורה תוך שימוש ב"דקדוק" חדש שפיתחה, המאפשר לתרגם את שפת התורה המטאפורית לשפת העולמות הנסתרים – לדעת ר' חיים עלינו ללמוד את הטקסטים לפי כללי הלימוד הלוגיים שלנו. כשאנו לומדים תורה באופן זה, התרגום לשפת הנסתר וההשפעה בעולמות האחרים מתקיימים באופן אוטומטי.
הפעלה מרחוק
דוגמה לקשר כזה שבין הנגלה לנסתר זוכר אני מלימודיי בישיבה בצעירותי. כשהגמרא עוסקת בהעברת הבעלות בשדה עפרון החיתי לאברהם, מדובר לפי הפשט בדיון על הדרך לביצוע העברת הקניין. אולם בתרגום לעולמות האחרים מדובר באופן כללי יותר על קשר בין שני סובייקטים, למשל בעל ואישה, קשר היוצר מציאות שיש לו משמעות רבה בעולמות האחרים. ר' נחמן מברסלב אמר שנישואין יוצרים שם חדש הנארג משמותיהם של החתן והכלה, וזו הסיבה לדקדוקים הרבים הנדרשים בגט, שכן קשה מאוד לפרום את השמות לאחר שהתחברו.
אם נביא דוגמה מעולמנו המודרני, נוכל לדמות רעיון זה לטכנולוגיות החדשות של הפעלה מרחוק, נניח בטיפול בחומרים רדיואקטיביים מסוכנים. הטכנאי יכול להכניס את ידיו לכפפות עם חיישנים, להניע את ידיו ולטפל מרחוק. תנועות ידיו יתורגמו לתנועות דומות של רובוט, הנמצא ליד החומרים הממשיים. כך גם כשמעתיקים מפתח; המכונה נעה בעקבות שיני המפתח, ובמקום אחר ישנה מחרטה העוקבת אחר תנועות אלו ויוצרת מפתח זהה. באופן זה ישנו קשר חזק בין העולמות, וכל פעולה שאנו עושים בעולם זה משפיעה על העולמות האחרים, העליונים יותר.
אם נחזור לדוגמה של הפעלת הרובוט, ילד המסתכל מהצד על הטכנאי המניע את הכפפות, מבלי שהוא מבין את המערכת השלמה, עשוי ללגלג על התנועות המשונות שהוא רואה. כך גם אנו, אילו היינו שופטים את הסוגיות אך ורק על סמך חשיבתנו הרציונלית, היינו טועים וחושבים שחלקם מוזר ולא הגיוני. כך גם ביחס לחינוך. אם מישהו היה מסתכל על האדם כעל ישות רציונלית טהורה, הרבה מהפעילויות החינוכיות שאנו נוקטים היו נראות לו מוזרות. אלא שבתוך האדם קיים חלק פרימיטיבי, הפועל לפי הדמיון והרגש ולא לפי ההיגיון, ולכן יש להפעיל חינוך שאינו רק העברת ידע באופן רציונלי. היא כן רציונלית, כשאנו מבינים שכך בנוי האדם.
הוא הדין ביחס ללימוד התורה ולמערכת ההלכתית. הרציונליות מתקבלת רק כשמבינים שישנם ממדים נוספים של הקיום, הקשורים אלינו בקשרים נסתרים. המעניין הוא שהחופש האנושי לפעול ולבחור בין טוב לרע קיים בעולם הזה, לא בעולמות האחרים. וכך מוקד הפעילות של האדם הוא אך ורק בעולם המציאותי, ופעולותיו משפיעות על שאר העולמות דרך הייצוג שיש לו בעולמות אלו.
עם זאת, חשוב להסתייג מהטוטליות של הסתכלות זו. הטכנאי המטפל מרחוק בחומר הרדיואקטיבי דרך הכפפות, אכן משפיע בפעולותיו על "עולם אחר". אולם האמונה במאגיה של בובות וודו, שדרכן ניתן להשפיע על אנשים אמיתיים איננה אלא אמונה טפלה (כנראה). וכך, ישנם דברים הנעשים בעולם הזה שהשפעתם וחשיבותם נשארת כאן, ועדיין הם חשובים מאוד. חלק מהותי בהלכה עוסק בכך. זו אולי ההבחנה בין "הלכה" ל"תקנות", או מה שמכונה "דיני המלך" – חוק המדינה המחייב את כולם.
