מערכת המצוות הבסיסית ביהדות מוכרת לכולנו בשם "מצוות דאורייתא", אך עליהן הוסיפו חז"ל "מצוות דרבנן". זוהי אולי דוגמה מוקדמת בהיסטוריה של ההלכה למה שאכנה "הרחבת מושג המצוות" – עניין שחזר והופיע במהלך ההיסטוריה של ההגות היהודית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– משרד הבריאות בעזה: איבדנו שליטה על הקורונה
– 3,150 נדבקים ביממה: ישראל בצעדי ענק לסגר כולל
– בית המשפט קבע: הליך ההסגרה של מלכה לייפר יימשך
אחד ההוגים החשובים שעסקו בכך היה רבינו בחיי בספרו "חובת הלבבות", שלדעתי הוא הספר הרדיקלי ביותר שנכתב בתקופתו. רבינו בחיי ממשיך בצורה מסוימת רעיונות של ר' סעדיה גאון (רס"ג), שדיבר על שני מקורות להגות ולאמונה – ההתגלות והתבונה. אולם רבינו בחיי הלך הלאה וטען שיחד עם ההתגלות, התבונה היא מקור נוסף לחיובים ולמצוות המוטלות עלינו. הוא הגדיר אותן בשם "מצוות שכליות", וכלל בקטגוריה זו הרבה מאוד ממצוות המוסר שאינן כתובות במפורש בתורה, משום שהם בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה", ובדרך ארץ זו אסור לנהוג זילות. דוגמה אחת לכך היא החיוב של אדם לפרנס את הוריו.
חשוב לציין שכבר חז"ל עושים שימוש בתבונה ובהיגיון במערכת ההלכתית, אך באופן שונה. חז"ל השתמשו במדע למשל כדי להוכיח אבהות. אך רבינו בחיי הלך צעד משמעותי קדימה בכך שהוא לומד מצוות חדשות מההיגיון, בעוד שחז"ל למדו את המצוות בשיטות המדרש שלהם מהתורה, או שתיקנו תקנות.
כיוון הגותי אחר שבו הורחבה מערכת המצוות בא לידי ביטוי ב"ספר חסידים", שנכתב על ידי חסידי אשכנז (סביב המאה ה־12 וה־13). ספר חסידים מלמד אותנו את תורת "דיני שמיים". אכן ההלכה מחייבת את האדם, אך בנוסף לכך ישנה מערכת שלמה של חובות ומצוות, לעיתים תובעניות, המחייבות את האדם ושהוא נשפט עליהם בדיני שמיים. ספר זה ממשיך לדעתי את מושג החסידות המופיע בחז"ל כ"משנת חסידים". בספרות חז"ל רואים עימותים בין ההלכה ובין משנת החסידים, הדורשים מהאדם דרישות שלעיתים הן קשות מאוד, וחז"ל לא תמיד היו מוכנים לקבל את משנת החסידים. בין החכמים המזוהים עימה בולט רבי יהושע בן לוי. באחד הסיפורים הידועים עליו מתואר כיצד הוא הסגיר לשלטונות פושע כדי להציל עיר שלמה כפי שמחייבת ההלכה, ולמרות זאת הרגיש שהיה זה חטא ושנענש על כך.
תורת השגרירות של חב"ד
אם נתקדם מעבר לחסידי אשכנז, נגיע אל עולם החסידות החדשה. בחסידות מוצאים אנו מושג מהפכני ששוב מרחיב את עולם המצוות: "העבודה בגשמיות". האם ניתן לעבוד את ה' דרך החיים הרגילים שלנו? שואלים החסידים, ומספרים אגדות על מי שעבדו את ה' בדרכים שונות ואפילו על ידי עישון במקטרת. אגדה קלאסית שבאה ממקור קבלי והשפיעה על החסידות, היא על חנוך שכאשר היה תופר מנעלים היה מייחד ייחודים. קבלת האר"י מפתחת את הרעיון של הנוכחות הא־לוהית בכל מקום בעולם, והחסידות מפתחת עוד רעיון זה וטוענת שמכיוון שיש נוכחות א־לוהית בכל דבר, הרי שניתן לעבוד את ה' בכל פעולה שעושים. "בכל דרכיך דעהו". רעיון העבודה בגשמיות הוא אחד ממוקדי המחלוקת בין החסידים למתנגדים. המתנגדים לא קיבלו את הקשר הזה שבין עולם הקודש ועולם החול.
כאן כדאי להביא את גישתו של הרמב"ם ביחס לגשמיות: הרמב"ם מדבר על פעילויות שהן מדרגות נמוכות בסולם שבו האדם שואף לעלות. למשל שמירת הבריאות, פרנסה וכדומה. אנו חייבים לעשות דברים אלו, אך הם בגדר הכנה בלבד לשלב הבא בהתפתחות האדם לכיוון רוחני יותר. הייתי משווה זאת לטיל רב־שלבי הנשלח לחלל. הטיל מתפרק בדרך, והחלקים נושרים ממנו כשאין בהם יותר צורך. בסוף נשארת החללית בלבד.
מטרת האדם מוגדרת אצל הרמב"ם במושג "אהבת ה'" – תודעה אחרת שהאדם יכול להגיע אליה באופן המנותק מתודעתו הגשמית. הרעיון שלפיו האדם דבק בקב"ה במחשבתו הוא האידיאל של הרמב"ם, ומופיע לא מעט גם בחסידות. אך בניגוד לרמב"ם שאיננו מקדש את הפעולות הגשמיות של האדם, החסידות, הרואה את הנוכחות הא־לוהית בעולם, פותחת פתח רחב מאוד לעבודת ה' שונה – העבודה בגשמיות. את המהפכה הזו של החסידות המשיך הרב קוק, שראה בציונות ובניהול המדינה מסגרות שדרכן יכולים אנו לעבוד את ה', וכן גם בפעילויות אחרות בעולם, אינטלקטואליות ואומנותיות.
בין הרעיון החסידי של עבודה בגשמיות ובין ההתנגדות ששללה זאת לחלוטין, נמצאת תורת חב"ד. הייתי מכנה את תורת חב"ד כתורת השגרירות. כלומר: אנו צריכים לעסוק בתחומים השונים כדי לבנות שם שגרירויות לקב"ה, ובכך אנו מבטאים את הנוכחות הא־לוהית ואת יחסנו לנוכחות זו דרך קיום תורה ומצוות. אולם אין כאן הרעיון הרדיקלי של עבודה בגשמיות. השגרירות היא המשך הרעיון החז"לי המתאר את בית המקדש כבניית דירה בתחתונים, והפירוש הוא שתפקידנו להיות שגריריו של הקב"ה בעולם הזה.
פולמוס אנטי־נוצרי
אולם בהרחבת המצוות קיימת גם סכנה, וזו סכנת האנטינומיזם – ביטול מערכת המצוות הקיימת וניסיון להמירה במערכת אחרת. בכיוון זה הלכה הנצרות, שטענה שהמשיח הגיע והמצוות בטלות. אחת הטענות הנוצריות הייתה שהמצוות נוגעות בדברים גשמיים, וכיצד ייתכן שאנו מבטאים את הדתיות דווקא בעניינים גשמיים? האם נאה לקב"ה להתעניין במה שקורה במטבח שלי?
כך ביטלה הנצרות את רוב מערכת המצוות המעשיות של היהדות, ובמקום זאת העמידה במרכז את האמונה. אך בו בזמן היא הטילה על האנשים מצוות חדשות בלתי הגיוניות ובלתי אפשריות, כמו ביטול מוחלט של אפשרות הגירושין והדרישה מכמרים שלא להתחתן. דרישות אלה גרמו וגורמות לטרגדיות אנושיות איומות, ובמקרים רבים הדבר הוביל לתוצאות הפוכות לחלוטין ממה שחשבו להשיג.
אכן, גם בחז"ל מופיע הרעיון שהמצוות בטלות עם הגאולה שלעתיד לבוא. אולם בניגוד לנצרות, המצוות יכולות להיבטל רק כשהעולם ישתחרר גם מהיצר הרע. הדברים כרוכים זה בזה, וזהו הרעיון המופיע בחז"ל על שחיטת היצר הרע לעתיד לבוא. ולפי פרשנותו של הרב קוק, גם אנו עתידים להשתנות לעתיד לבוא.
נראה לי שדרשת חז"ל על האבות שקיימו מצוות באה כנגד התיאולוגיה הנוצרית על המצוות שבטלו. הנוצרים טוענים שבעצם הם חוזרים לאבות, שלא נזקקו למצוות. כנגד זה טענו חז"ל שהאבות כן קיימו מצוות. אין ספק שלפי פשט התורה ברית האבות שונה מברית סיני, שבה התחייבנו במערכת המצוות המלאה. אולם גם האבות קיימו מצוות כמו מילה, קבורה ועוד.
