כחמשת אלפים שליחי חב"ד פועלים ברחבי העולם ומהווים כתובת לנושאים יהודיים. תמצאו אותם בערי בירה מרכזיות, כמו גם בארצות נידחות ומרוחקות. רובם הגדול פועל מול יהודי המקום, אך יש בהם – כמאה במספר – המכונים "בית חב"ד למטיילים". אצל השליחים מהסוג הזה, המיקוד והמשאבים אינם מופנים אל היהודים המקומיים אלא כלפי מטיילים צעירים וקירובם ליהדות. מדי שנה לקראת חגי תשרי, סניפי התנועה מהסוג הזה הומים במאות או אלפי צעירים וצעירות מישראל. אך מה קורה שם כעת, כאשר נתיבי התיירות סגורים ומסוגרים בצל הקורונה?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ספג אנטישמיות על מגרש הכדורגל בארגנטינה, והחליט לעלות לישראל
– דו"ח הסניגוריה הציבורית: רוב התלונות על אלימות משטרתית לא נחקרות
– דעה: מגפת הקורונה נקלעה בטעות לשנת בחירות ישראלית
תאילנד, יעד מרכזי של התרמילאים הישראלים, מוגדרת כ"מדינה ירוקה". "כבר שלושה חודשים שאין הדבקות קורונה בתאילנד", מדווח לנו שליח חב"ד בבנגקוק, הרב נחמיה וילהלם. לשאלתי כיצד הוא מסביר זאת, משיב וילהלם כי "ברמה הכי פשוטה זה נס", אך יש לו גם הסברים טבעיים ותרבותיים: "עובדים פה מאוד קשה כדי לשמר את המצב הנוכחי, ומלבד זאת יש גם את העניין שתאילנדים לא מתחבקים כמונו אלא קדים קידה מסורתית".
שערי הכניסה לתאילנד סגורים לחלוטין לאורחים מבחוץ, והכניסה מותרת רק לאזרחי המדינה או לבעלי אישור עבודה מיוחד. גם אלה נזקקים כמובן לבידוד, הנעשה בבתי מלון שיועדו לכך. "יש רמות שונות, ותוכל גם לשהות בבידוד במלון מפואר, אבל הכול בתשלום המוטל על מי שנכנס למדינה", מספר וילהלם.
כך או כך, הפעילות הקבועה והתוססת של בית חב"ד בבנגקוק מושבתת כמעט לחלוטין זה כחצי שנה. "אין דבר כזה שתייר חדש יגיע עכשיו לתאילנד", אומר וילהלם. "יש דיבור על כך שבאוקטובר יקיימו פיילוט במלונות היוקרה בפוקט. התיירים ישהו שם שבועיים בבידוד, ואז ייאלצו להישאר שבוע נוסף בפוקט, ורק לאחר מכן יוכלו להסתובב במדינה". עם זאת, מבהיר וילהלם, גם אז האפשרות הזו תינתן לתיירים ממדינות מסוימות, ובינתיים ישראל לא צפויה להיכלל ברשימה הזו. "יש משפחות מהארץ עם כסף שרוצות מאוד להגיע באוקטובר, אבל אני כלל לא בטוח שיצליחו".
בקבלת שבת ממוצעת עשויים לפקוד את הבית שמנהל הרב וילהלם בין 400 ל־500 אורחים, אך כעת הוא שומם כמעט לחלוטין: "בשלושת החודשים הראשונים היה סגר בלילות והייתה כאן דממה מוחלטת. כעת יש כמה ישראלים שמתגוררים בבנגקוק ומגיעים. יש לנו שלוש תפילות ביום ושיעורים. בשבתות יש ארוחות לכמה עשרות איש".
ברמה האישית חווה וילהלם גם צדדים חיוביים, שהמתיקו את התחושה המרה של השבתת מפעל חייו. "שלושה ילדים נשואים שלנו נתקעו כאן לפסח ונשארו תקופה ארוכה", הוא מספר. "זו חוויה מיוחדת להיות כל המשפחה יחד. נהייתי גם סבא בתקופה הזו. הכלה שלי ילדה בבנגקוק, ובלי הקורונה זה לא היה קורה. אז יש רגעים יפים, אבל אנחנו עדיין מחכים להיפתח מחדש. קשה לראות בית חב"ד ריק".
בתקופה הראשונה של המשבר שהו במדינה תיירים רבים שעדיין לא הספיקו לצאת ממנה, אך וילהלם וצוותו לא יכלו לארח אותם בגלל הסגר. "עשינו אז משלוחים של מזון כשר לבתי מלון, וסייענו למי שרצה לעזוב את המדינה".
האתגר שמציבה הקורונה לרב וילהלם הוא גם כלכלי, שכן תזרים הכספים שלו ושל עמיתיו נשען על קיומה של פעילות שוטפת ומבקרים התורמים למקום. "נאלצנו לצמצם הרבה מרכיבים. סגרנו את מערך הביטחון שלנו שהוא יקר מאוד, פיטרנו הרבה עובדים מקומיים והוצאנו אחרים לחל"ת. שפים ישראלים שהעסקנו חזרו לארץ. ולמרות זאת, עדיין יש לנו תשלומים על שכירויות וחשמל, וכל זאת בתקופה שאין תרומות כיוון שאין מטיילים. המצב לא פשוט".
המרחק שמקרב
עניין נוסף הטורד את מנוחתו של וילהלם הוא מבנה בן חמש קומות לבית חב"ד שבנייתו נמצאת בעיצומה, וזאת מבלי שיש לו הסכום הנדרש כדי לסיים את העבודה. "לפני כמה חודשים אמרתי לקבלן שכדאי שנעצור את הבנייה כיוון שאין לי מאיפה לשלם לו. הוא הסתכל עליי ואמר לי 'הרב, אני יודע שזה צריך להיבנות, ואני סומך עליך שתשלם לי כשתוכל'. זה נחמד שיש לי זמן כעת לפקח על הבנייה, אבל בכל פעם שאני מגיע לא נעים לי להסתכל לקבלן בעיניים".
כמו בתחומים רבים אחרים בחיינו, גם בבית חב"ד התאילנדי הזירה הווירטואלית החליפה את המפגש הממשי. "בכל שנה אנחנו עושים מפגש בארץ למטיילים שקשורים אלינו. השנה זה לא קרה, אבל מצד שני, בפייסבוק שלי, עם כ־40 אלף חברים, אנחנו ממשיכים את הקשר באופן וירטואלי. רבים מאוד התקשרו אלינו בחודשים האחרונים – חלקם כדי לחזק אותנו, ואחרים חיפשו מישהו שיעודד אותם. יש הרבה אנשים שחיים לבד וזקוקים לקשר הזה. עשינו הרבה שידורי פייסבוק לייב ושיעורים בזום". עוד לפני הקורונה שלח וילהלם מידי יום שישי "ממתק לשבת", והוא מתרשם שהתפוצה שלו התרחבה בתקופת הקורונה. "להערכתי, דבר התורה הקצר הזה מגיע למאות אלפי אנשים".
הרב סעדיה גלויברמן, קרטחנה, קולומביה: שליחות היא לא תוכנית כלכלית או עסק שאני יכול להתאים לתקופה, אלא מצב נפשי. אם עד עכשיו השליחות שלי הייתה בזה שאני מקבל יהודים לשבתות, כעת אני יוצא לחפש אותם
גם בימים כתיקונם, הפעילות שמוביל הרב וילהלם שונה כאמור באופייה מזו של מרבית עמיתיו שליחי חב"ד ברחבי העולם. "מצד אחד אנחנו מיעוט, אבל אנחנו גם מאוד דומיננטיים", הוא מתייחס להבדל הזה. "בבית חב"ד שלי בלבד עברו כ־2 מיליון ישראלים מאז שאני פה. זה יותר מכל בית חב"ד שעובד בקהילה יהודית. כשאנשים מטיילים הם נמצאים לפעמים במצבים נפשיים לא פשוטים והם צריכים אותנו יותר, ואנחנו יכולים לסייע להם. יכול להיות אדם שבארץ לא ייכנס בחיים לבית חב"ד, אבל כאן, כשהוא רחוק מהבית למשך תקופה, הוא כן יעבור אצלנו. הקשרים שאנחנו יוצרים חזקים מאוד. אנחנו יכולים לפגוש מישהו שנים לאחר שביקר אצלנו, וזה יהיה כאילו דיברנו רק אתמול".
ומה המחשבות לעתיד?
"אנחנו ממשיכים כרגיל, וברגע שיהיה אפשר נפתח את הדלתות מחדש. אני שומע מהרבה ישראלים שברגע שהשמיים נפתחים, הם יגיעו. לאחר תקופה ארוכה כל־כך שאנשים היו בבית, אני צופה שנראה גל של תיירות. וברגע שהמשיח יגיע, נעביר את בית חב"ד לארץ".
בינתיים, בימים הנוראים הקרבים מקווה וילהלם להגיע ליהודים המקומיים או לישראלים שמתגוררים במדינה. "אנחנו מקווים שיגיעו אלינו כמה שיותר אנשים לבית הכנסת. נעשה זאת עם מרווחים ועל פי הנהלים. נתקע בשופר בהרבה מוקדים, כדי שכמה שיותר יהודים ישמעו את התקיעות. עם אוכל אין לנו בעיה, כיוון שנשארו לנו הרבה מצרכי מזון מפסח. הזמנו אז הרבה חבילות כיוון שציפינו ל־5,000 איש, אבל בסוף לא קיימנו את ליל הסדר ההמוני כמו בכל שנה".
חבילה עוברת
יעד פופולרי נוסף של צעירים ישראלים הוא דרום אמריקה. הרב סעדיה גלויברמן, שליח טרי יחסית, מפעיל את בית חב"ד בקרטחנה, עיר נמל בצפון קולומביה.
גם גלויברמן רכש מזון כשר רב לקראת הפסח, בציפייה לבואם של 250 מטיילים ישראליים. כיתר עמיתיו גם הוא נאלץ לשנות את התוכניות, ובמקום זאת החליט לאתר ישראלים ויהודים שמתגוררים באזור, גם אם במקום מרוחק ולא נגיש, ולשגר אליהם חבילות מזון. "איתרנו קבוצה של ארבעה ישראלים שחיים במחוז מגדלנה, בכפר אקולוגי שמנותק מכל תשתית. שלחנו להם חבילה לפסח וזה הגיע לכפר לידם. עד כדי כך הם היו מרוחקים".
"הפעילות עברה להיות פנימה, עם היהודים והישראלים שחיים סביבי", מתאר גלויברמן את השינוי. "במקום המצב הרגיל שבו האנשים מגיעים אלינו, התחלנו לצאת החוצה ולחפש יהודים".
איך המציאות החדשה תשפיע על בתי חב"ד למטיילים?
"זה ישתנה ממקום למקום. רוב השלוחים בבתי חב"ד כאלה חזרו לארץ, כיוון שלעיתים מסוכן לחיות איפה שהם נמצאים. אני לא מתיימר לדעת מה יהיה, אבל אני יודע ששליחות היא לא תוכנית כלכלית או עסק שאני יכול להתאים לתקופה, אלא מצב נפשי. מהרגע שהחלטת שאתה יוצא לשליחות ונותן מעצמך; מתחבר לרבי מלובביץ' ויוצא לשליחות שלו – אתה במצב הנפשי הזה. לכן, אם עד עכשיו השליחות שלי הייתה בזה שאני מקבל יהודים לשבתות, כעת אני יוצא לחפש אותם. אני לא יודע מה יקרה, אבל כשהמשיח יגיע במהרה ואף יהודי לא יישאר בקולומביה, לא אהיה פה".
גם גלויברמן מתאר את ייחודו של הבית שהוא מפעיל: "זה מקום שקולט אנשים מכל הסוגים והמצבים בחייהם. אנשים מגיעים בתקופה שבה הם פתוחים מאוד, כיוון שהם בטיול. רבים מהם מספרים שלראשונה הם מבקרים בבית כנסת או שומעים קידוש".
כדי להמחיש את הדברים מספר גלויברמן על מקרה אחד מרבים שבו הגיש סיוע קריטי למטייל צעיר במצוקתו. "שבת אחת דופקים אצלנו על הדלת. כשאני פותח, נכנס בחור צעיר ומספר לי שהוא לא ישן שלושה ימים כיוון שהיה במסיבה וכל חצי שעה הסניף קוקאין. חילוף החומרים במוח היה יכול להרוג אותו. לקחתי אותו לרופא, הוא קיבל כדור וישן 16 שעות רצופות. הוא יצא מזה, היה לו מזל. הייתי שם במצב הכי קריטי בחייו, ונוצר בינינו קשר שנמשך גם כיום, מרחוק".
גם לאחר משלוחי המזון ששיגר לקראת פסח, נשאר לגלויברמן מזון כשר שהזמין במיוחד ממיאמי. ההכנסות הפסיקו להגיע, והוא מתמודד עם קושי כלכלי. "על המטיילים שמשלמים 20 שקל לארוחת שבת אני לא מרוויח כלום, להפך, אם כי עצם תזרים המזומנים מסייע גם הוא בהישרדות הכלכלית. אבל יש גם משפחות יהודיות מארה"ב או מפנמה שמבקרות באזור, ולהן אני שולח את האוכל למלון ומוכר במחיר אחר".
הכנסה נוספת של גלויברמן בימים כתיקונם היא ממשפחות יהודיות מפנמה המקיימות חתונות בעירו בשל המחירים הזולים יותר. הן מתארחות בשבת במלון, וגלויברמן משכיר להן חבילת תשמישי קדושה ובה טליתות, ספרי תורה, סידורים ועוד. כעת גם הנתיב הזה אינו רלוונטי.
"הקב"ה לא עוזב אותנו, וכמה תורמים התקשרו אליי וביקשו לסייע לנו דווקא בתקופה הזו", הוא אומר. "בראייה שלי את השליחות, עצם זה שאני נמצא במקום ולא עזבתי, עצם זה שהבית מואר והאנשים כאן יודעים שאני פה בשבילם – זה הכול. אני יכול לומר שהייתי כאן בשביל היהודים בקרטחנה. מי שרוצה לרכוש חלות או לחם כשר – יכול. בפסח שלחתי להם את כל סימני ליל הסדר. רציתי שירגישו שאנחנו איתם. אז כרגע אני עם המקומיים, ונראה מה יתפתח בחודשים הקרובים".
אתגר קופת הצדקה
לעומת התרמילאים הצעירים הפוקדים אחרי שירותם הצבאי את המזרח הרחוק או את דרום אמריקה, הקהל הישראלי המטייל באירופה מתאפיין לרוב בגיל מתקדם יותר. כמה מסניפי חב"ד ברחבי היבשת אינם פונים לקהילה היהודית המקומית אלא לתיירים יהודים, מישראל או מרחבי העולם. אחד מהם שוכן במזרח ברלין, סמוך לכיכר אלכסנדרפלאץ, בניהולו של הרב נתן צוקרמן. בעוד בית חב"ד שבמערב העיר פועל מול הקהילה היהודית הגדולה בברלין, בסניף התנועה השוכן במזרחה של בירת גרמניה עובדים בעיקר עם אורחים מזדמנים.
"שני שליש ממי שמגיעים אלינו בשבתות ובחגים הם תיירים, והיתר מקומיים", מספר צוקרמן. טרום עידן הקורונה פקדו את המקום בכל שבת בין 60 ל־90 איש, והבית נשען בין היתר על הכנסות ממכירת אוכל מבושל לשבתות ולחגים.
בגרמניה הוכרז סגר מאמצע מרץ ועד סוף מאי. "פתחנו מחדש, אבל רק אותו שליש של מקומיים מגיע אלינו, וגם לא כולם. מבוגרים לא מגיעים, ויש שחוששים מהתקהלויות", מספר צוקרמן. הם מקיימים מניין בקבלת שבת, אך לרוב לא בשחרית למחרת.
איך אתם מסתדרים מבחינה כלכלית?
"הקורונה משפיעה עלינו משמעותית. פעם היו משלמים על הסעודות אצלנו, עכשיו אין כלום. אנחנו צריכים למצוא פתרונות חדשים, פרויקטים שונים. יש כעת תיירות מעטה מאוד מתוך אירופה או גרמניה, אך מעבר לכך המצב חלש מאוד. לשבת הקרובה יגיעו אולי שלושה אנשים מהולנד. מי שטס כיום אלה רק אנשים שחייבים לטוס, לא לחופשות או תיירות רגילה".
בהיעדר מטיילים, בית חב"ד בברלין מרחיב את פנייתו אל היהודים המקומיים, שעד כה היו קהל היעד המשני שלו. "לפני פסח חילקנו הרבה אוכל כשר לאנשים הביתה. לא חסרה כעת עבודה, אבל אנחנו חייבים להיות גמישים ולהבין שזו תקופה שהקדוש ברוך הוא בוחן אותנו ואנחנו צריכים להיות חיוביים ויצירתיים".
ברוח זו הפיק צוקרמן מיזם מקורי ומותאם לדור הצעיר של הקהילה. "בשבת שלפני שבועות אנחנו לרוב עושים 'שבתון' לילדי הקהילה, אבל השנה זה לא התאפשר. החלטנו לקיים פעילות לילדים בכל זאת: קנינו חומרים מעץ כדי לבנות קופות צדקה, ושלחנו לכל הילדים בדואר. זה היה מורכב, כי לא מדובר במעטפה רגילה אלא בערכה של ממש. לאחר מכן קיימנו שיחה בזום והסברנו כיצד לבנות את קופת הצדקה. הילדים נהנו מאוד, ואין ספק שזה משהו שהם יזכרו לכל חייהם".
האם בעיניך המודל של בתי חב"ד לתיירים יוכל להמשיך במצב הזה?
"גם אם יגיעו אלינו ארבעה אנשים במקום תשעים, אנחנו נהיה פתוחים. אנחנו חייבים להמשיך ולפעול באמונה. אם לא נהיה חיוביים – לא נצליח לפעול. העבודה הראשונית היא עם עצמנו. ברגע שזה יקרה, הכול יסתדר".
