אחד הרעיונות היפים של רבי נחמן מברסלב הוא "תפילה למעלה מן הטבע". ר' נחמן האמין ביכולת הביטול של מגבלות הטבע, וזו גם המשמעות הניתנת לחג שמיני עצרת, המייצג את מה שמעל הטבע. בהזדמנות זו מבקש אני להתייחס אל האפשרות והחובה שבפריצת מסגרות הטבע, אם כי באופן קצת שונה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– במקום לעסוק בבחירות גורליות, ערד ניר הגיש מדור רכילות
– צפו: כשהקורונה פגשה את אוחנה – שיחה על מנהיגות נשית
– סוריה מחדשת קשרים: שגריר עומאן בדמשק נכנס לתפקידו
נדמה לי שהמחשבה היהודית היא תוצאה של שידוך פורה בין שם ויפת: בין ההשקפה המקראית, ובין ההשקפה והשפה היוונית. השדכנים שעשו זאת ישבו באלכסנדריה במצרים, והגדול שבהם היה פילון האלכסנדרוני. במידה מסוימת, פרי ההילולים של אותו שידוך היה הרמב"ם, שהיה מרוצה מן ההרמוניה שלדעתו קיימת בין השתיים.
אולם חושב אני ששידוך זה זכה לגירושים מאוחרים. שני אנשים הביאו לכך: האחד בשם האב, והשני בשם האם. כל אחד מהם חשב שהוא שילם מחיר גדול מדי עבור השידוך. האחד היה שפינוזה, ששחרר את הרוח היוונית מתוך הסינתזה הדתית. והשני היה רבי נחמן, שרצה לשחרר את הרוח היהודית מתוך הסינתזה היוונית.
מה היה עניין הגירושין? אני חושב שהצד הטוב בשידוך היה השימוש בשפה הפילוסופית: בין היהדות והפילוסופיה היוונית היה משהו משותף, וזה הבריחה מן התפיסה האנתרופומורפית, כלומר ההשלכה של התכונות האנושיות על הא־לים ועל העולם. אפשר לראות תהליך דומה בהתפתחות המדע: לאט לאט אנו עוזבים את הפרספקטיבה הילדותית על העולם, ומגיעים לתבונה.
כוכבים עם נשמה
אחד המדעים הראשונים שהתפתחו היה האסטרונומיה. והנה, מעניין שאריסטו לא יכול היה להבין את האסטרונומיה אלא אם הניח שלכוכבים, ל"גלגלים", יש נשמות. כלומר, המדע שלו עדיין לקח איתו חלק של ההסתכלות הפשוטה והילדותית המבוססת על הדמיון. הוא לא היה יכול להתגבר על כך. על כך הכה בו חזק, לאחר זמן, ניוטון, שעזב את המושגים הללו ודיבר על כוח הגרביטציה. והנה הופיע איינשטיין, ואמר שכל ההסתכלות של ניוטון הייתה בעצמה דמיונית ופרימיטיבית משום שהיא דיברה על כוחות, וכוח גם הוא מושג אנתרופומורפי. עתה איינשטיין מדבר על מושג אחר, על האופן שבו הגיאומטריה של העולם משתנה.
זוהי דוגמה כיצד שלב אחר שלב בני אדם מטהרים את השפה המדעית והפילוסופית מהתפיסות הפרימיטיביות. מבחינה זו, הפילוסופיה היוונית הייתה עבור הוגים רבים בסיס ליהדות ולמלחמתה כנגד התפיסות הדתיות האליליות הפרימיטיביות – "ולא ראיתם כל תמונה".
אבל יוון הביאה איתה גם נדוניה בעייתית. נדוניה זו הייתה הערצה של הטבע, שהיווה בסיס לכל המחשבה שלה. את הבעיה הזאת ביטא יפה מאוד הרמן כהן, ששמו בעברית הוא יחזקאל כהן, ואת הרעיון הזה לקח יחזקאל אחר, יחזקאל קויפמן, והפך אותו בסיס לשיטתו. טענתו היא שהמהפכה המקראית אינה רק מהפכה מספרית, דהיינו שבדתות האחרות ישנם הרבה אלים וביהדות א־ל אחד, אלא ישנה מהפכה יסודית יותר: מה שמשותף לכל הדתות האליליות הוא הרעיון שהאלים נמצאים בתוך הטבע, בתוך העולם, ולא מחוצה לו. מכאן נובעת האמונה בכוחה של המאגיה. מאגיה פירושה שהאלים אינם חופשיים, אלא הם נמצאים בתוך הטבע. האלים כפופים לחוקיות.
כנגד זה, המהפכה הגדולה של המקרא מתבטאת בפירוש ל"בראשית ברא": א־לוהים הוא מחוץ לטבע. הטבע איננו הכול, ולא הכול טבע. זוהי תורת הייחוד. אין פירושה רק שהקב"ה הוא אחד, אלא גם שהקב"ה שונה לחלוטין מכל מה שנמצא בטבע.
אנו בתהליך מתמשך של טיהור וזיכוך השפה הדתית שאנו משתמשים בה. זה מה שרבי נחמן מכנה "התשובה על התשובה". כשאנו מתקדמים, מבינים אנו שהשפה הקודמת שהשתמשנו בה היא פרימיטיבית. רבי נחמן מדבר על "אמת ואמונה" הבאים יחד. אמנם, אי אפשר לקבל אמונה ללא אמת. מהי אותה אמת? אנו מקבלים את קיומו של הטבע על החוקיות שבו, ועם זאת ישנה ה"אמונה" – אנו לא נכנעים בפני הטבע.
כלכלה נגד הטבע
אביא שלוש דוגמאות לכך מתחומים שונים. הראשונה היא היסטורית: כיצד אני רואה את אחרית הימים? הרמב"ם, למשל, כבן השידוך היהודי־יווני, היה שבוי בקונספציה האבסולוטית של הטבע. הזאב טורף את הכבש, וזהו הטבע שבו שולט חוק הג'ונגל והמלחמה המתמדת. והנה בא הנביא ורואה בחזונו שבאחרית הימים יתקיים "וגר זאב עם כבש". מה פירושו של חזון זה? היהודי הפשוט הבין את הפסוק כמשמעו – שבאחרית הימים יהיה שינוי הורמונלי בזאב והוא לא יטרוף עוד את הכבש. אולם, אומר הרמב"ם, לא ייתכן שיהיו שינויים בטבע. מהו, אם כן, פירוש הפסוק? זהו משל למקום היחיד שבו יהיה שינוי באחרית הימים – שינוי בהתנהגות האנושית. החברה לא תהיה מבוססת על מלחמות, והזאב (סין) והכבש (טיבט) יחיו ביחד. אגב, ראיית ימות המשיח בראייה היסטורית נורמלית היא המשך של דעתו של האמורא שמואל, והיא אולי אחת מהתרומות החיוביות ביותר של הרמב"ם, שאפשרה את השקפת העולם של הציונות הדתית.
דוגמה נוספת לכניעה בפני הטבע היא המוסר של שפינוזה ואחרים שהלכו בעקבותיו, מוסר הנלמד מהתנהלות הטבע. אך עצם האבחנה שאנו עורכים בין מה שמצוי ומה שראוי, מה שישנו ומה שחייב להיות, היא כבר ירושה של המהפכה המקראית: לעיתים אנו חייבים לעשות דברים מסוימים אף שאינם טבעיים, תוך עימות עם הטבע. אם נקבל שהמבנים הנפשיים, הדחפים והיצרים של האדם הם חלק מהטבע, האם על האדם לקבל זאת? היהדות טוענת שעל האדם להימצא במאבק מתמיד עם הטבע האישי שלו, ולא לקבלו כפי שהוא!
הדוגמה השלישית של היציאה כנגד הטבע, היא הדוגמה היפה ביותר בעיניי: כיצד הכלכלה צריכה לנהוג? האם הכלכלה נוהגת לפי חוקי טבע ועליי לתת לטבע לעשות את שלו – כלומר כלכלה קפיטליסטית חופשית שבה כל אדם וחברה פועלים לתועלתם בלבד – או האם אני אומר לא, אני פועל נגד הטבע, ועליי לשלב בכלכלה גם אידיאלים מוסריים יותר.
המושג "אילו" הוא מהפכה גדולה. ילד חדל להיות ילד ברגע שהוא יכול לומר "אילו". פירושו של מושג זה הוא שאנו יכולים לפרוץ את המסגרת שאנו חיים בה ולחשוב אחרת. למרות הטבע והחוקיות של חיינו, אנו יכולים להעלות על הדעת מציאות שונה ולהאמין שאפשר לפעול כנגד הטבע ולשנות אותו.
