ערב הושענא רבה, שמחת תורה שבו קוראים את פרשת "וזאת הברכה" המסיימת את התורה – נפטר אחי דוד רפאל (דדי) בן־עמי בגיל 70 מקורונה. כמו כל חייו, כך גם במותו, במפץ גדול.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מסתמן: פריצת דרך במו"מ להקמת קואליציה במוסדות הלאומיים
– אישור ההסכם עם האמירויות: "ישראל הופכת לצומת מרכזי"
– סקר: רוב הישראלים תומכים בטראמפ כנשיא
המונים טובים התקשרו. מכל העולמות שיצאו מהשורש שלו ושלי, מסבא רבא הרב קלמן בן־עמי, מסבא וסבתא יוסף וחנה בן־עמי, ממייסדי נהלל, מסבא וסבתא רבא משה וחיה־מלכה מהרש"ק, מהבילו"יים בגדרה, מסבתא שרלוטה פרוטר ניצולת השואה שעלתה אחריה לארץ – ומהורינו חוה ואחיָה בן־עמי. כולם זכרם לברכה ותעמוד לנו זכותם.
התקשרו אנשים שלא דיברתי איתם מעולם אך הכירו את בני המשפחה. התקשרו חברים טובים, עוד מימי גן הילדים בנהלל, מכירים ומכרים, ורבים שהכירוהו דרך פיוטיו ושירתו הייחודית, המרגשת, והעידו שהביאה אותם לבכי. והוא סיפק הרבה סיבות לבכי.
דיברנו עם המנחמים על הכול. השורש הזה הסתעף לגאווה גדולה ולכאבים חסרי אונים. הזמר הגדול המת שמאחורינו, ושירתו שתחיה אחריו, העלו לנו את רומו ושפלותו של עולם. גאוות השורש, טיפול השורש, הניסיון לעקור את השורש. חברי נפש של אמת, לצד כאלה שזרעו וליבו פירוד ושנאה.
דדי נולד ב־1950, דור שלישי בנהלל לאבינו אחיה בן־עמי, איש האדמה, ההגנה והפלמ"ח ומראשוני המפקדים בצה"ל, ולאימנו חוה, ניצולת שואה מאוסטריה. נכד לחנה ויוסף בן־עמי, ממייסדי נהלל ומבוני בית הכנסת במושב. הוא שירת בצה"ל בלהקות פיקוד צפון ודרום, וכוכבו זרח בלהיט "דזדמונה" שכבש את מצעדי הפזמונים בראשית שנות השבעים. לאחר מלחמת יום הכיפורים היה מהראשונים שחזרו בתשובה. חבר לרב אליעזר ברלנד ואחר כך לרב יצחק גינזבורג, והיה לחסיד ברסלב. הוא שינה את שמו לדוד רפאל בן־עמי פיינשיל.
כ־15 שנים לאחר חזרתו בתשובה הקליט שלושה דיסקים מניגוני רבי נחמן מברסלב שהיו שכוחים במרתפים. בכך, בקולו הייחודי ובעיבוד מוזיקלי יוצא דופן, פרץ דרך בהבאתם לציבור עד היום. שיריו, המוכרים בחברה החילונית והדתית, הפכו לאבן יסוד וזכו לביצועים רבים נוספים אחריו. הוא הוסיף להם גם משירת העמק של החלוצים.
"תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רָב. נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד", כתבה המשוררת רחל. כל העולם כולו גשר צר מאוד, אמר רבי נחמן מברסלב. כל החיים כולם עלו לנו עם שירה ותפילה, שהחלו באמונה גדולה בציונות, בבית הכנסת בנהלל. עד שנפרדו להתכחשות לציונות וליהדות ישראלית, אחרת לגמרי. שונה לחלוטין ממסכת אבות הציונות.
המעבר החריף מנוף נהלל והשורש המשפחתי הציוני, היה מורכב ולא תמיד פשוט. במובנים רבים זהו עולם יהודי שהוא היפוכו הגמור של כל המוכר, הידוע והנהוג בנהלל. הפער בין בית הכנסת הצנוע של נהלל, ערש הציונות, בראש השנה, ובין זה של אומן ונוהגיו, בגולה, באוקראינה, לא ניתן לגישור. עולמות שונים לגמרי.
יום העצמאות בנהלל היה מאז ומתמיד החג החשוב ביותר במושב. תהלוכות ילדים נושאי הדגל הכחול־לבן הלכו בשירה גדולה, בכביש העיגול. צועדים אחר הטרקטור והעגלה עמוסת העוגות של נשות הכפר למרכז החגיגה. בבית הכנסת של ברסלב זהו יום חולין, מלווה לעיתים אף בקריאות קשות ומעשים קיצוניים נגד המדינה.
אבל הניגון היהודי נשאר הדדי, בתוקף. בימי שמחה ואבל, כמו בחיים עצמם. והוא כנראה יישאר אחרי כולנו, בתקווה גדולה להמשך תורה, עבודה וגמילות חסדים גם יחד.
השבת נתחיל שוב מבראשית. עם תפילה לבשורות טובות ונחמה לילדי אחי היקרים. למדינת ישראל יהודית, ריבונית ושפויה. שנהיה בריאים ונזכה להחלמה, מכל המגפות שפוקדות אותנו. אמן.
