הרב מאיר כהנא בא אתמול בשעה חמש אחר הצהריים אל שער גן המשכן וביקש להיכנס פנימה כדי לראות את הנשיא, כאשר חודשו ההתייעצויות עם הסיעות השונות. קצין משטרה בדרגת סגן־ניצב חסם את דרכו והסביר לו באדיבות אך בתקיפות כי לא יוכל להיכנס, כי לא הוזמן. 'שמים פה צבא מולי כדי שלא אתפרץ, זה קלונו של הנשיא', הגיב הרב כהנא בכעס (מתוך ידיעה בעיתון מעריב, 5 באוגוסט 1984).
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צפו: תשלומי המזונות בישראל: יכול להיות שזה מוגזם?
– דעה: צריך לדבר על זה: רוב הנרצחות ע"י בני זוגן – ערביות
– היד החזקה: "זו לא הייתה נכות אלא דגל משפחתי"
האירוע המתואר התרחש זמן קצר לאחר הבחירות לכנסת ה־11, שבהן זכתה תנועת כך במנדט אחד ומנהיגה הרב מאיר כהנא נכנס לכנסת. אף על פי כן, נשיא המדינה חיים הרצוג סירב לזמן את כהנא להתייעצויות המסורתיות לקראת הטלת המנדט להרכבת הממשלה. בהודעה מבית הנשיא הוסבר ש"נשיא המדינה איננו מוכן לסבול פגיעה ברגשותיהם של אזרחים ותושבים רבים מבני המיעוטים", וכי "תכנית הדוגלת בגזענות אפליה ושלילת זכויות… אין לה מקום במדינה יהודית". במישור הפורמלי נטען כי אין בחוק סעיף "המחייב את הנשיא להזמין את נציגי כל הסיעות".
בדומה לימינו אלה, אותה מערכת בחירות הסתיימה במעין תיקו בין הגושים: הליכוד ירד מ־48 ל־41 מנדטים ונזקק בין היתר לתמיכתה של כך כדי להקים ממשלת ימין צרה, אך יו"ר המפלגה וראש הממשלה יצחק שמיר סירב לעשות זאת. מנגד המערך, שזכה ב־44 מנדטים, לא יכול היה להרכיב ממשלה בראשותו ללא תמיכת המפלגות הערביות. לבסוף, בין היתר לאחר התערבות הנשיא הרצוג, קמה ממשלת אחדות רוטציונית – לראשונה בתולדות המדינה – בראשות שמעון פרס תחילה ואחריו יצחק שמיר.
הדי הסירוב הנשיאותי לפגוש את הרב כהנא הגיעו גם מעבר לים. "הנשיא הישראלי תוקף את כהנא", דווח בעיתון ניו־יורק טיימס. "אני חושב שזהו ביזיון לעם היהודי… שקם אדם במדינה היהודית ומציג תוכנית הדומה מאוד לזו של חוקי נירנברג", צוטט הרצוג. בסוכנות הידיעות היהודית הוותיקה JTA הביאו את תגובת כהנא ש"נעלב" מהשוואתו לנאצים, והסביר שהאידיאולוגיה שלו "אינה כהניזם אלא יהדות".
ערפאת כן, כהנא לא?
תפנית מפתיעה בעלילה הנשכחת הזו התרחשה לפני כשנתיים, כאשר פורסם מכתב מאת הרב יוסף דב סולובייצ'יק, מנהיגהּ המפורסם של האורתודוקסיה המודרנית בארה"ב, ובו הוא פונה אל הנשיא הרצוג ומפציר בו לקבל את פניו של כהנא ולא להחרימו. המכתב, שתצלומו פורסם באתר SEFORIM BLOG, נדפס לכאורה על נייר מכתבים של הישיבה יוניברסיטי, שהרב סולובייצ'יק עמד בראשה.
"לא אבין… למה היה עליו להזמין נציגי המפלגה, נציגי עראפט וחבר מרצחיו, ומאן להזמין את רבי כהנא נ"י", כתב לכאורה הרב סולובייצ'יק, בשפה העברית. "והר"מ כהנא שהוא קצת תלמיד חכם, למרות כמה וכמה משגעונותיו הוא יהודי ירא שמיים הנלחם לתורה ולכבוד שם שמיים ולכבוד ישראל. אין חס וחלילה להשוותו לגרועים שבין פורקי העול ועוכרי ישראל… לו היה שומע לעצתי היה עתה מזמין את כהנא, כי בעל מרץ ומסירות נפש כזו יש למתן ואז יוכל להועיל… בכך יאחד, בכך יקרב ובכך גם יעשה נחת רוח מרובה להוריו הצדיקים" (הלא הם הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג ורעייתו הרבנית שרה).
בתגובה לפנייה הזו שיגר הנשיא הרצוג מכתב תשובה לרב סולובייצ'יק. "הרהרתי הרבה לפני שהחלטתי לא להזמין את כהנא", הסביר. "כהנא הטיח דברי נאצה בערביי ישראל, שהם שבעה עשר אחוזים מאזרחי המדינה, רובם ככולם שומרי חוק. ואנחנו – לפי מיעוט הבנתי – מצווים לנהוג בהם כגרים וכתושבים לפי מצוות התורה". על דבריו של כהנא כתב הנשיא כי "לא זו בלבד שהם פסולים מבחינה אנושית ויהודית, אלא הם אף מזיקים בכך שהם מאחדים ומלכדים את כל ערביי הארץ ליעשות אגודה אחת נגדנו, ובכך סכנה גדולה ומוחשית". עוד הטעים הרצוג כי בהתבטאויותיו של כהנא יש "חשש לפקוח נפש לעשרות אלפים מאחינו בני ישראל שעודם מצויים בארצות האיסלם".
לדברי הרצוג, בשלב שבו התלבט האם להזמין את כהנא להיוועצות, "הקדים כהנא ואיים עלי שאם לא אעשה כן הוא יתפרץ בכוח לבית הנשיא. על כבודי האישי יכולתי למחול, אלא שלא ראיתי רשות לעצמי למחול על כבודה של הנשיאות בישראל".
כמה חודשים לאחר מכן פורסם באותו בלוג שפרסם את המכתב, פוסט קצר תחת הכותרת "תיקון והתנצלות". עורכי "ספרים בלוג" – אתר מוכר ומוערך בקרב חובבי ביבליוגרפיה והיסטוריה רבנית – התנצלו בפני קוראיו על עצם פרסום המכתב שיוחס לרב סולובייצ'יק, ודיווחו כי מבדיקה שערכה משפחת הרב עולה כי מדובר בזיוף גס. מסקנה זו של בני המשפחה, הודגש, "איננה נובעת מכך שאינם מסכימים עם הדעות המובעות בו, או משום שלדעתם הרב לא היה מביע דעות כאלה", אלא על בסיס נתונים אובייקטיביים ובהם אופי כתב היד והחתימה. עם זאת, הנשיא הרצוג הבין בפשטות שהוא קיבל פנייה מהרב סולובייצ'יק והגיב לה בכבוד ובאופן מנומק. מכתבו, שהגיע לידינו באמצעות משפחת הרצוג, הוא אותנטי לחלוטין.
כדי לשכנע את אחרוני המפקפקים ולהשקיט את הדי הוויכוח שהמשיכו לרחוש, שב ופרסם בהמשך הרב משה ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון ונכדו של הרב סולובייצ'יק, מאמר מפורט באותה במה ובו הסביר על מה מבוססת המסקנה שמדובר בזיוף. ראשית, אומר הרב ליכטנשטיין, סבו "מעולם לא כתב את שמו כ'דב', אלא עם ו', 'דוב'. מעולם לא ראיתי את שם הרב בלי האות ו', ואני מאתגר את כל מי שחושב שמדובר במסמך מקורי – שיראה לי אחרת… נדיר שאנשים מתבלבלים בכתיב של שמם האישי".
ראיה זו לבדה מספיקה לדעת הרב ליכטנשטיין כדי לדחות את אמינות המכתב, אך הוא ממשיך ומונה הוכחות נוספות. לדבריו, הרב סולובייצ'יק מיעט להזכיר בחתימתו את שם אביו, ר' משה סולובייצ'יק, אך כאשר עשה זאת השתמש במונח "בן הגאון החסיד", בעוד המכתב נחתם במילים "בן לאבא מרא", שהם כשלעצמן שיבוש עילג של הביטוי "אבא מארי" (אבי מורי); הרב סולובייצ'יק השתמש בביטוי זה בשם ספרו שראה אור באותה תקופה, "שיעורים לזכר אבא מארי" (ושממנו אימץ אותו על פי הנטען הזייפן האלמוני), אך כאמור בכתיב תקין, ובכל מקרה הוא לא עשה זאת בחתימתו.
בחתימת אותו מכתב מופיעות המילים "איש בוסטון", ועל כך כותב הרב ליכטנשטיין: "הייתי רוצה לראות עוד מכתב של הרב שבו הוא חותם כך. עד שיימצא מכתב כזה, אני מתייחס לכך כדוגמה נוספת לכך שמדובר בזיוף". ועוד: "נייר המכתבים של הרב הציב כמעט תמיד את שמו במעלה הדף, וכך גם כתובתו. הוא לא השתמש בנייר מכתבים של הישיבה יוניברסיטי או של ישיבת רבנו יצחק אלחנן, הסמינר לרבנים של הישיבה יוניברסיטי". בשולי המכתב נאמר שעותקים ממנו שוגרו גם לרב נחום לאם, נשיא YU, לד"ר יוסף בורג ולנציג YU בישראל. "הרב מעולם לא כיתב אנשים במכתביו", טוען ליכטנשטיין.
לא נהג להתערב
הרב כתריאל ברנדר, נשיא מוסדות אור תורה סטון, שהיה קרוב לרב סולובייצ'יק באותם ימים, אומר שלא שמע על מכתב כזה מימיו. "הרב לא השתמש בנייר המכתבים המוצג במכתב המדובר, היה לו נייר מכתבים אישי", מציין גם הרב ברנדר. "הוא לא היה כותב מכתבים מטעם ישיבה יוניברסיטי. אני מכיר היטב את חתימתו, ולא כך הוא היה חותם. מדובר בזיוף גרוע. יש לי מכתבים אישיים מהרב, והחתימה לא נראית כך".
אך גם מבחינת התוכן, ברנדר מתקשה להאמין שהרב סולובייצ'יק היה משגר מכתב כזה: "הוא הצהיר פעמים רבות שעניינים הקשורים לראש המדינה היהודית אינם נושאים שעל רב להיות מעורב בהם. הייתי עד לשיחות שלו עם ראש הממשלה המנוח מנחם בגין אחרי טבח סברה ושתילה. הרב היה אוזן קשבת ולא הכתיב מדיניות".
מנגד, ח"כ לשעבר ד"ר מיכאל בן־ארי, מתלמידיו של הרב כהנא, משוכנע שהמכתב אמיתי. "הייתי מעדיף שהמכתב לא היה אמיתי כי נכתבו בו מילים שלא מכבדות את רבי, הרב כהנא", הוא אומר. "אני לא מת על המכתב הזה בכלל, והרב כהנא בטח לא היה מפרסם מכתב כזה כי הוא לא היה זקוק למחמאות או למחוות. עצוב שמשפחתו של הרב סולובייצ'יק אומרת שזהו זיוף. לדעתי אם הוא היה בחיים, הוא היה יוצא נגדם בחיצים ואש".
בן־ארי הפנה אותנו לרב ד"ר אהרן רקפת, תלמידו של הרב סולובייצ'יק, שלדבריו חקר את הנושא ויכול לאמת את מקוריות המכתב. בנעוריו היה רקפת חניך של כהנא בבני עקיבא בארה"ב, יחד עם הרבנית מרים לוינגר שנפטרה לאחרונה. בהמשך למד במחיצת הרב סולובייצ'יק כארבע שנים, ונשאר קרוב אליו גם לאחר מכן. הוא עלה לארץ בשנת 1969.
רקפת משער כי מדובר במעשה ידיו של גורם בסביבת הרב. "הייתי שמח אם המכתב היה אותנטי", הוא אומר לנו, "אבל העניין הוא שזה לא הסגנון של הרב. המכתב נכתב כשהיה מבוגר, ולכן נראה שאחד הגבאים כתב אותו. ייתכן שהרב חתם על זה וייתכן שלא".
לדבריו, הוא שוחח עם תלמידיו שעבדו עם הרב בימים ההם, ו"הם לא הכירו את המכתב בכלל. יש שני חשודים לכתיבת המכתב, אבל שניהם לא בחיים ולא אזכיר את שמותיהם. אחד מהם נראה לי זה שכתב את המכתב – הוא היה אדם לא נשוי, עקשן וקיצוני – אבל אין לדעת כי הוא לא בין החיים. הוא היה ידוע כאחד שכותב מאמרים מעוררי מחלוקת".
גם הרב רקפת מתייחס לנייר המכתבים ולאופי החתימה, ומציין שמכתב התשובה של הנשיא הרצוג לא הגיע לידי הרב. הוא משער ש"הכותב חיכה ליד תיבת הדואר שהתשובה תגיע, והעלים אותה. אותו אדם שאנו חושדים בו היה קיצוני מאוד. המילה 'פשרה' לא הייתה מצויה באוצר המילים שלו".
שוחחנו עם הרב נחמן כהנא, אחיו של הרב מאיר כהנא, שגם הוא אינו מכיר את המכתב. "לא שמעתי על כך בחיים, אבל אני בטוח שזה מזויף. לא סביר שהרב סולובייצ'יק יכתוב לנשיא בגלל אח שלי. זה היה יכול להיות סקופ יפה אם זה היה אמיתי". על אחיו אמר: "לא היינו בדיוק תאומים. אמנם בארה"ב למדנו בחברותא, אבל עליתי לארץ עשור לפניו ואז הוא השתנה. הוא לא היה אותו בחור ישיבה שהכרתי. אולי גם אני השתניתי".
"אבי חיים הרצוג ז"ל סלד מגזענות והדרת האחר", מסכם את הפרשה יו"ר הסוכנות היהודית יצחק הרצוג, בנו של הנשיא המנוח. "תודעתו התעצבה אל מול המראות הכי קשים שזימנה ההיסטוריה לעם היהודי. כבנו של הרב הראשי לארץ ישראל שקרע בזעם את הספר הלבן הבריטי שהגביל את העלייה לארץ ורכישת קרקעות על ידי יהודים; כקצין בצבא הבריטי שהיה ממשחררי מחנה ברגן־בלזן מידי הנאצים; וכשגריר ישראל באו"ם שקרע מול אומות העולם את ההחלטה השערורייתית שהשוותה בין ציונות לגזענות. לצד אלה עמד לנגד עינו תמיד הציווי 'כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים'. הוא לא היה יכול לקבל החלטה אחרת".
הרצוג הבן מזכיר לנו כי מהנשיאים הבאים נחסכו התלבטויות דומות, "עקב שינויים שחלו דוגמת העלאת אחוז החסימה, מעורבותה ההולכת וגדלה של ועדת הבחירות המרכזית בבחינת רשימות המועמדים ופסיקות של בג"ץ בנושא".
