כאשר מדברים על ההגירה היהודית לצפון אמריקה בתחילת המאה הקודמת, עוסקים כמעט תמיד ביהודים שנטשו את אירופה לטובת ה"גאלדענע מדינה" (מדינת הזהב), ופחות ביהודים שהגיעו ממקומות אחרים בעולם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המנהל האזרחי הרס בנייה בלתי חוקית ערבית בחאן א-לובן
– חשש מפרעות ביהודי ארה"ב בעקבות תוצאות הבחירות
– הפקרות במוסדות החמ"ד: חוזרים ללימודים בניגוד להמלצת משרד הבריאות
"כשיהודים ממוצא ספרדי ירדו מהספינות בכניסה לארה"ב, עובדי 'היאס' ('החברה לסיוע למהגרים עבריים'; ארגון סיוע יהודי־אמריקני), לא ידעו לזהות אותם", מספר הרב מרדכי (מארק) אנג'ל, שכיהן שנים רבות כרב קהילת "שארית ישראל", בית הכנסת הוותיק של היהודים הספרדים והפורטוגזים בניו־יורק. "עובדי הארגון שהוצבו בנמלים כדי לקבל את פני היהודים דיברו רק יידיש, וכשראו מישהו עם עור כהה או שנראה קצת אחרת ממה שהורגלו ושלא דיבר את השפה, חשבו שהם לא יהודים ולא סייעו להם. רק בהמשך הקימו מחלקה שמסייעת ליהודים ספרדים".
החשדנות והזרות אפיינו את המפגש הראשוני בין יהודים אשכנזים ומזרחים על אדמת ארה"ב גם בהמשך. "בהתחלה לא הכירו ביהודים הספרדים שהגיעו לניו־יורק כיהודים", מתאר אנג'ל. "הם הגיעו עם שמות משפחה כמו אלחדף או אנג'ל, שלא נשמעו ליהודים האשכנזים כמו שמות יהודיים. כשהם הגיעו לבית הכנסת חשבו שהם גנבו תפילין מיהודים. רק אחרי שהם קיבלו מכתב רשמי ובו אישור היהדות שלהם – קיבלו אותם לקהילה".
לצד היהודים "הספרדים" שהגיעו לארה"ב מרחבי העולם, היו בה גם יהודים ספרדים ותיקים יותר שעברו אליה מחלקה השני של אותה יבשת – מארצות דרום אמריקה. קהילת "שארית ישראל", שנחשבת לקהילה היהודית הראשונה בארצות הברית, נוסדה בניו־יורק בשנת 1654 על ידי מגורשי ספרד ופורטוגל, שהגיעו מהן לברזיל תחילה. בית הכנסת של הקהילה מכונה גם "ספרדי־פורטוגזי".
"בעוד שהספרדים היו היהודים הראשונים ב'עולם החדש', בהמשך רוב ההגירה היהודית לארה"ב הייתה אשכנזית", מציין אנג'ל. "כיום יהודים ספרדים או מזרח־תיכוניים הם מיעוט לא גדול בכלל הקהילה היהודית־אמריקנית". ההגדרה הזו כוללת תתי־קהילות שונות: יוצאי סוריה, טורקיה, יוון, מרוקו, תימן, איראן, בוכרה ועוד. "יש גם רבים כאלה ששורשיהם מורכבים מכמה וכמה רקעים, כולל אשכנזיים".
רוב בתי הכנסת הספרדיים בארה"ב שומרים על ההלכה ועל המסורת באורח אורתודוקסי. "יש בתי כנסת ספרדיים שעשו 'רפורמות' מסוימות, למשל לאפשר לגברים ונשים לשבת ביחד מהלך התפילות, אבל רובם נוהגים באופן אורתודוקסי", אומר אנג'ל. "רבים מבתי הכנסת הספרדיים בעבר התנהלו ברוח יותר מסורתית, וכיום יש התאמה גדולה יותר להלכה. מצד שני בהרבה מקומות יש היחלשות ברמת האדיקות הדתית, וזה משפיע גם על בתי הכנסת עצמם".
על "שארית ישראל", בית הכנסת שהוא כיהן בו במשך שנים מאז 1969, אומר הרב אנג'ל שהוא נוהג "על פי המסורת הספרדית המערבית, שפותחה באמסטרדם. המנגינות בתפילות הן מערביות, לא מזרח תיכוניות. הקהילה מתאפיינת בארגון מסודר. רבים מחברי בית הכנסת הם אשכנזים, ומקרב הספרדים – הרקעים מגוונים מאוד. לא מדובר בבית כנסת 'אתני', אלא כזה שמקבל יהודים מכל הרקעים ורמות האדיקות הדתית. הוא משויך לזרם האורתודוקסי, אך הוא 'ספרדי' מבחינת הפתיחות וההכלה של יהודים מסוגים שונים".
בהנהגתו של אנג'ל, בית הכנסת "שארית ישראל" שימר את המסורת הייחודית ואף את השפה היהודית־ספרדית. "היו אצלנו הופעות בלאדינו, וגם שיעורי לאדינו למתעניינים. בשנות השבעים הקמנו את 'הבית הספרדי' במטרה להגיע לקהילה היהודית הרחבה ולספר את הסיפור של היהדות הספרדית".
"בעיניי הסיפור של היהודים הספרדים בארה"ב הוא מצד אחד סיפור הצלחה, ומצד שני גם של כישלון", אומר אנג'ל. "ההצלחה היא בכך שאנחנו אמריקנים, ומשתלבים מבחינה כלכלית. הכישלון הוא בכך שאנחנו מאוד מפוזרים, ושיש הרבה נישואי תערובת. חלק מאיתנו דתיים יותר וחלק פחות. לצערי יש פחות שמחה במורשת המיוחדת שלנו וקבלה שלה".
אנג'ל נולד בקהילה הספרדית בסיאטל, והזיכרונות ממנה מלווים אותו עד היום. "כל ארוחת צהריים בשבת הייתה חגיגה של ממש. היינו נהנים מהשירה, מהאוכל ומהניחוחות המיוחדים. גם ה'יארצייטים' שלנו בלטו באופיים לעומת האשכנזים. אם לא ידעת שמדובר ביום זיכרון, היית חושב שמדובר במסיבה. המארחים היו מכינים הרבה מאוד אוכל: מאפים, זיתים מיוחדים, גבינות.
"הספרדים הם חלק בלתי נפרד מהקהילה היהודית־אמריקנית, אבל יהודים רבים לא יודעים דבר על התרבות הספרדית, ועל השקפות העולם והמסורות שמאפיינות אותה. אני חייב לומר שהמצב משתפר בתחום הזה, אבל יש עוד הרבה עבודה לעשות כדי להעלות את המודעות", מסכם אנג'ל.
בית הכנסת של המלך
אז כמה יהודים "ספרדים" יש בעולם? הנה הנתונים שפרסם בשנת 2008 פרופ' סרג'ו דלה פרגולה, הנחשב לדמוגרף המוביל בתחום הקהילות היהודיות ברחבי תבל (לדבריו, מאז לא חלו תמורות משמעותיות): ברחבי העולם ישנם כ־3.6 מיליון יהודים ממוצא ספרדי / אסייתי־אפריקאי / ממדינות מוסלמיות. מתוכם כ־2.5 מיליון חיים בישראל, וכ־1.1 מיליון בשאר העולם. בצפון אמריקה (ארה"ב וקנדה), ישנם 508 אלף יהודים מהמוצא המדובר, שהם 9 אחוזים מהקהילה היהודית כולה. באירופה מדובר ב־474 אלף, שהם קצת פחות משליש מיהודי היבשת. הריכוז הגדול שלהם באירופה הוא בצרפת, שיותר מ־60 אחוזים מהיהודים בה הם ממוצא "ספרדי". באפריקה מדובר ב־8,000 יהודים שהם 10 אחוז מיהודי היבשת, ובאסיה 29 אלף, שהם 74 אחוז מיהודי היבשת. במרכז אמריקה ישנם כ־28 אלף יהודים "ספרדים", שהם 51 אחוז מהיהודים, ובדרום אמריקה 51 אלף יהודים ספרדים שהם 15 אחוז מהיהודים באזור. באוסטרליה ובניו־זילנד חיים כ־6,000 יהודים ספרדים.
ג'ייסון גוברמן הוא מנכ"ל הפדרציה הספרדית־אמריקנית, אחד מארגוני הגג של הקהילה היהודית־ספרדית בצפון אמריקה. בתחילת דרכו של הארגון, שהוקם בשנת 1925, הוא פעל בעיקר בקהילות של דוברי לאדינו ויוצאי מדינות הבלקן, אך עם השנים התרחב וכיום הוא מאחד תחתיו מגוון קהילות ובהן בוכריות, מרוקאיות, פרסיות, אתיופיות ו"מי שבין לבין", אומר גוברמן. לפדרציה סניפים ברחבי ארה"ב, והיא פועלת בשיתוף פעולה עם ארגונים מקומיים.
גוברמן עצמו אגב, כפי ששם משפחתו מעיד, ממוצא אשכנזי. הוא הגיע לארגון בעקבות פרויקט שייסד בשם "דיארנא", שמטרתו לתעד אתרים יהודיים, מרביתם נטושים, בצפון אפריקה.
אין לו נתונים באשר למספרם של היהודים ה"ספרדים" החיים כיום בארה"ב, אך ארגונו מקיים כעת מהלך של מיפוי הקהילות הקטנות ברחבי צפון אמריקה – כדי לנסות ולהבין כמה מהן בעלות רקע "ספרדי". הוא מזכיר קהילות גדולות של פרסיים ("בסביבות 90 אלף באזור ניו־יורק וניו־ג'רזי"), ו"יש גם קהילה גדולה של יהודים סורים, אך לצערי אין לנו נתונים עדכניים".
בין הפעילויות של הפדרציה ניתן למנות את "יום הלאדינו", שזוכה לרוב לחשיפה בכלי התקשורת המקומיים. הם אף הפיקו תצוגה על הקמת בוליווד, תעשיית הסרטים ההודית. "מסתבר שהמייסדים והכוכבים הראשונים של בוליווד היו יהודים בגדדיים. עשינו תצוגה קטנה, ובמקרה עברה במקום כתבת של NBC ממוצא הודי שעפה על הסיפור – וזה הפך לוויראלי בארה"ב".
כמי שגדל בקהילה אשכנזית, איך אתה רואה את ההבדלים בין היהודים ה"ספרדים" ובין הקהילה היהודית הכללית?
"אני חושב שההבדל המהותי הוא באחדות הפנים־קהילתית והכבוד למורשת. הבעיות שקיימות במיינסטרים היהודי, שהצעירים לא מכבדים את המסורת, לא קיימות כאן. מאידך, הרמה המדויקת של שמירת ההלכה או המסורת פחות משנה, העיקר הפומביות היהודית. אתה אולי תיסע ברכב לבית הכנסת בשבת, אבל לא תעשה מזה עניין ואף אחד לא יפתח עליך עין בגלל זה. המחשבה היא שאני מסורתי, ואולי בעתיד ילדיי יהיו דתיים יותר. המיקוד הוא על המשפחתיות והקהילתיות. גם החלוקה לרפורמים, קונסרבטיבים או אורתודוקסים לא קיימת בעולם הספרדי. יש קהילה אחת וכולם נמצאים בה".
הוא ממחיש את העניין באמצעות דיון שהתקיים במהלך אחד ממפגשי ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארה"ב. "היה ויכוח סוער בעניין מתווה הכותל, שנעצר ולא התקדם. נשאלתי למה אני לא משתתף בדיון, והשבתי שמבחינתנו אם זה לא בית כנסת אלא מקום שהוא סמל לאחדות, לא צריך מחיצה. מאידך, זה ממש לא היה עניין בקרב היהדות הספרדית".
לדבריו ישנו תהליך "השתכנזות" של העולם היהודי־ספרדי בארה"ב, וכך ההבדלים הולכים ומיטשטשים את ההבדלים. "יש יהודים פרסים שחובשים כובע שחור כחרדים, ויש הרבה מהקהילה הספרדית שהפכו להיות חב"דניקים, כיוון שיש דמיון לגישה הספרדית שמקבלת את כולם. יש גם קבוצה בקהילה הסורית שדומה יותר למיינסטרים החרדי מאשר ליהודים ספרדים קלאסיים".
במענה לבקשתי גוברמן מספר על קצה המזלג, על הקהילות השונות המרכיבות את הפסיפס היהודי־ספרדי בארה"ב. "הסורים הגיעו לארה"ב בתחילת המאה, ונחשבים לקהילה מבוססת מאוד. הם הקימו תשתיות קהילתיות משל עצמם, והצליחו מאוד בעסקים. הם אולי הקהילה הספרדית הכי מאורגנת ומצליחה. רובם גרים בברוקלין. יש להם ישיבה ענקית ובית כנסת גדול בשם 'שערי ציון'. במהלך חודשי הקיץ רובם מתגוררים בבתי נופש בדיל, ניו־ג'רזי. יש להם בתי ספר, עשרות בתי כנסת, וכן את בית הכנסת אדמונד ספרא במנהטן. הם קהילה סגורה במידה רבה, ולמשל נמתחת ביקורת על כך שהם לא מקבלים גרים. הם מעדיפים לקיים נישואים בתוך הקהילה, אבל בשנים האחרונות זה הולך ומשתנה".
הקהילה הפרסית גם היא גדולה יחסית. "רובם הגיעו אחרי המהפכה באיראן ב־1979, וגרים בגרייט־נק שבלונג־איילנד. הם מאוד מצליחים, אבל יש להם פחות מבנים קהילתיים לעומת הקהילה הסורית. אין להם בתי ספר כמו אצל הסורים, אבל יש להם מניינים ברחבי ניו־יורק. אחת המטרות החשובות שלהם היא ישראל, ומדי שנה הם מגייסים הרבה מאוד כסף עבור יעדים ישראליים". גם בלוס־אנג'לס ישנו מרכז יהודי־פרסי גדול.
המרוקאים הגיעו לארה"ב בשנות ה־80 וה־90, ומתגוררים בברוקלין ובמנהטן. רבים מהם ישראלים. בברוקלין פועל בית כנסת מרוקאי גדול, ולהשקתו הגיע נציג מטעם מלך מרוקו, יועצו היהודי אנדרה אזולאי. כמתבקש מיהודי מרוקו, גם כאן יש סיפור ייחודי הקשור למלך. "הראו למלך תמונות של בית הכנסת, והוא השיב שאם זה בית כנסת מרוקאי אז הוא צריך להיראות מרוקאי, ושלח אנשי מקצוע לעצב ולקשט את בית הכנסת".
מחמירים בכיבוד הורים
הזכרנו את הקהילה הפרסית, אך אין לטעות בין ה"פרסיים" ל"משהדים". מוצאם אמנם מאותה מדינה, איראן, אך מדובר בקהילות שונות. יהודי משהד היו אנוסים במשך 120 שנה. הם נקראו "המוסלמים החדשים", אך שמרו בסתר על יהדותם. החל משנות העשרים של המאה הקודמת הם היגרו לטהרן, ולאחר מכן רובם עזבו את המדינה.
רב הקהילה המשהדית בגרייט־נק הוא יוסף ביטון, שאיננו משהדי אלא בן למשפחה מרוקאית וסורית ויליד ארגנטינה. "הקהילה חיפשה רב אורתודוקסי־מודרני ספרדי וציוני, ומצאה אותי", הוא אומר. לפני כן היה בין השאר רבה הראשי של אורוגוואי. לתפקידו הנוכחי מונה לפני כ־17 שנה, והוא מגדיר את הקהילה כ"מודרן־אורתודוקס ספרדי".
אני מניח שההגדרה היא יותר על הנייר מאשר בפועל.
"יש בזה משהו. כאן בארה"ב משתמשים במילה 'פְרוּם', מיידיש, כדי להגדיר אדם שהוא דתי. אבל הקהילה שלנו היא לא בדיוק 'פרום' לפי ההגדרות המקובלות. יש הרבה אנשים שנוסעים במכונית לבית הכנסת בשבת, אך בניגוד לבתי כנסת רפורמיים החניה שלנו לא פתוחה. יותר ויותר מהנוער שלנו חוזרים אל הדת, ויש חזרה בתשובה גדולה בקהילה".
"בשבת ממוצעת יכולים להגיע בין 500 ל2,000 אנשים לשלושת בתי הכנסת שלנו בגרייט־נק", מעריך ביטון. לדבריו, הקהילה היהודית־משהדית באזורו מונה כ־1,200 משפחות, וברחבי העולם ישנם כעשרת אלפים יהודים משהדים. "לפני מספר חודשים עשינו חגיגה בהרצליה עבור חיילים ממוצא משהדי, וכל אחד מהם קיבל מאיתנו מתנה של אלף דולר".
בדומה לקהילה הסורית, "גם הקהילה המשהדית הייתה סגורה מאוד, ועד לפני כעשרים שנה רוב החתונות היו בתוך העדה. כעת אני משער שבין 30 ל־40 אחוזים מהחתונות הן בין שני בני זוג משהדים. אנחנו עדיין קהילה סגורה בכך שאנחנו עצמאים ויש לנו השירותים שלנו. יש דעות קדומות כלפינו כאילו אנחנו מנדים מי שמתחתן עם מישהי לא משהדית, אבל זה ממש לא נכון. אנחנו מקבלים בזרועות פתוחות בני ובנות זוג מעדות אחרות".
חבר משהדי סיפר לי שבשנים האחרונות החליטו השמרנים בקהילה לאפשר חתונות רק עם הקהילה הסורית־חלאבית, אני אומר לביטון. "זה לא שהייתה פתיחה רק לקהילה החלאבית, אלא שפשוט מדובר בשתי תרבויות דומות יחסית", הוא משיב. "בשתי הקהילות תוכל לראות זוג צעיר שלא נראים דתיים כלפי חוץ, אבל שומרים שבת לחלוטין והאישה הולכת למקווה".
למה בכל זאת הקהילה עדיין מתבדלת?
"כי המשהדים אוהבים לחיות בינם לבין עצמם, מתוך מודעות לכך שהם צריכים לשמור על מסורת אבותיהם. יש להם סיפור היסטורי שהוא טרגי והרואי, עם גאווה גדולה – הצלחנו לשמור על יהדותנו למרות שני דורות שבהם היינו אנוסים".
"בקהילה שלנו יש 100 אחוז שמירה על כשרות", אומר ביטון בגאווה, "ויש יותר ויותר צעירים שמחליטים להגיע לבית הכנסת באופניים במקום ברכב. יש אצלנו גוונים של שמירת שבת, אבל לדעתי כולם שומרים את השבת בצורה כזו או אחרת. מה שמאפיין במיוחד את הקהילה המשהדית זה שהמצווה של כיבוד אב ואם מתקיימת עד הקצה. לא ראיתי דבר כזה. זו אבן הפינה של הקהילה. גם מי שפחות מסורתי – יחמיר בכיבוד אב ואם".
תוכל לספר על מנהג ייחודי שלא הכרת עד שהגעת לקהילה?
"בליל הסדר, כששרים 'דיינו', מכים זה את זה בבצל ירוק כדי להיזכר בעבדות".
לאיזה בתי ספר הילדים הולכים?
"לצד אלה שלומדים בבתי הספר הציבוריים, יש אחוז משמעותי של ילדים ובני נוער שלומדים בישיבות תיכוניות או ב'דיי סקולס' אורתודוקסיים. לפני כמה שנים הקהילה הקימה תלמוד תורה, מעין בית ספר יהודי משלים שאליו מגיעים ילדים שלא לומדים בבתי ספר יהודיים פעמיים בשבוע. הם לומדים לקרוא עברית, תפילות, חגים ועוד. זה לא אידיאלי, אבל זו תוספת חשובה לחינוך שלהם".
שביל הזהב
מי שלקח את הזהות ה"ספרדית" כמה צעדים קדימה הוא הרב ד"ר אלי עבאדי, מקים בית הכנסת אדמונד ספרא שבמנהטן – קהילה ספרדית ומשפיעה. הוא נולד בלבנון, וכמו רבים מהיהודים שם באותה תקופה, הוריו הם מחאלב. המשפחה היגרה למקסיקו בשנת 1971, כשהיה בן עשר, ואביו היה רב בקהילה. בצעירותו היה ראש סניף של תנועת בני עקיבא, ושימש נציג מקסיקו בחידון התנ"ך העולמי לנוער בשנת 1988. בגיל 18 היגר לארה"ב והלך ללמוד בישיבה יוניברסיטי. "רציתי להמשיך ללמוד תורה, ובמקביל את מקצוע הרפואה – כמו כל חכמי ספרד", הוא מספר לנו, "זו המסורת המשפחתית של העדה שלנו".
את דרכו הרבנית החל במניין ספרדי קטן בשדרה החמישית של מנהטן. "בהתחלה היו מגיעים מדי שבת בבוקר 25 אנשים, ולאט לאט זה גדל". מי ששינה את גורל בית הכנסת היה איל ההון המנוח אדמונד ספרא, שמוצאו מלבנון. "הוא הכיר את אבא שלי, וההורים שלו היו שכנים של ההורים שלי בלבנון. הוא אמר לי שהוא יבנה בית כנסת לקהילה הספרדית במנהטן, וביקש ממני להיות הרב שלו. הוא קנה את השטח, הביא אותי למקום ואמר לי 'זה יהיה בית הכנסת שלך'". ספרא לא זכה לראות את בית הכנסת עומד על תילו.
"בשבת הראשונה הגיעו 17 אנשים, תוך פחות משנתיים הגענו ל־200 איש, ועם השנים זה צמח ל־500", מספר עבאדי על צמיחת הקהילה. "הרבה ספרדים החליטו לעבור ולגור במנהטן כדי להיות חלק מהקהילה הזו, בשכונת אפר־איסט־סייד".
עבאדי ביצע מהלך שעמיתיו הרבנים הספרדיים לא עשו באמריקה. הוא אימץ את המודל של קהילות אחרות והחליט לבנות מוסדות של ממש, בדומה לאלה של הקהילה היהודית־אמריקנית הכללית – אך עם תכנים וסגנון המותאמים ליהודים הספרדים. לפני כעשור הקים בית ספר יהודי יומי בשם "ספרדיק אקדמי אוף מנהטן", וייסד מרכז קהילתי.
"יש לנו מרכז תרבות וספורט ששמו 'מואיז ספרא קומיוניטי סנטר', על שם אחיו של אדמונד", אומר עבאדי, ומכנה את המוסד "ה־JCC הספרדי הראשון" (ה־JCC, ג'ואיש קומיוניטי סנטר, הפזורים ברחבי ארה"ב, הם מרכזים קהילתיים יהודיים שמתקיימת בהם פעילות כללית ולא בהכרח דתית, כגון חוגים, ספורט ותרבות).
מה זה אומר JCC ספרדי?
"קודם כול אתה לא חייב להיות ספרדי כדי להיות חבר במרכז הקהילתי שלנו, אבל אנחנו מתנהלים על פי מסורות ומנהגים ספרדיים־מזרחיים. יש אצלנו אוכל כשר, והמרכז מתנהל על פי ההלכה. גם בית הספר שלנו שונה בכך שהוא מלמד מסורת יהודית־ספרדית. מתפללים בנוסח עדות המזרח, מקיימים את המנהגים, שומרים את המבטא כשלומדים עברית, ואנחנו גם מלמדים 'עברית בעברית' בניגוד לרוב בתי הספר היהודיים". בבית הספר 120 ילדים.
בשעה שמרכזים קהילתייים יהודיים אחרים פתוחים גם ללא יהודים, במרכז שהקים עבאדי המדיניות שונה. "לא רציתי שיהודים שהם יותר מסורתיים יילכו ל־JCC המקומי שפתוח גם ללא יהודים, כדי למנוע נישואי תערובת. חוץ מה־JCC שלנו, ועוד מרכז קהילתי יהודי־ספרדי בברוקלין – כולם מקבלים לא יהודים. יש מקומות שרוב הבאים הם לא יהודים שנעזרים בשירותים של ה־JCC. אצלנו הכול מתנהל כמוסד שומר תורה ומצוות, עם אוכל כשר ושמירת שבת".
למה צריך בית ספר ספרדי?
"הקהילה הספרדית גדלה, ובמקביל לא היו מספיק מקומות בבתי הספר היהודיים האחרים במנהטן. בנוסף, בבתי הספר האשכנזיים, שלא כונו כך אבל בפועל הם כאלה – היו מלמדים מסורת אשכנזית: תפילות ועברית במבטא אשכנזי, וכך גם המנהגים והסגנון. כעדה רצינו להיות בטוחים שהמסורת שלנו תמשיך לדורות הבאים, והבנו שבשביל זה צריך בית ספר משלנו. אגב, 40 אחוז מתלמידי בית הספר הם אשכנזים שאוהבים את הקונספט. אצלנו אין 'שאבֶּעס' או 'הַנוּקֶה'. ההורים רצו שהילדים ילמדו את העברית הנכונה".
סיבה נוספת לפתיחת בית הספר, אומר עבאדי, היא היחס השונה של היהדות הספרדית למסורת ולהלכה. "בתי הספר האורתודוקסיים במנהטן יותר ליברליים בהשקפתם, ואני לא רציתי שהספרדים ייאלצו לבחור בין בית ספר ליברלי לבית ספר מחמיר יותר. רציתי ללכת בשביל הזהב".
לפני כעשור יזם עבאדי גם הקמה של סיעה ספרדית לקונגרס הציוני העולמי, שהייתה אז מחוברת מבחינה פוליטית לש"ס. "ראיתי שבכל המפלגות שהתמודדו לקונגרס הציוני בארה"ב אין תנועה ספרדית־ציונית. היו כמה ספרדים בתנועות אחרות, אבל כמיעוט". הם נבחרו לקונגרס והצירים שלהם קיבלו תקציבים והשפיעו על הקונגרס הציוני. בבחירות האחרונות התמודד עבאדי במנותק מש"ס, ולא צבר די קולות.
לפני כמה שנים סיים עבאדי את תפקידו בבית הכנסת, אך הוא עדיין מנהל את בית הספר. זה כמה שנים הוא מצוי בקשר עם הקהילה היהודית בדובאי, ובקרוב הוא אמור לצאת לאיחוד האמירויות ולשמש רב הקהילה היהודית הצומחת במדינה שחתמה לאחרונה על הסכם שלום עם ישראל.
תודתי נתונה לרב אליהו בירנבוים ולד"ר שמעון אוחיון, ממרכז דהאן באוניברסיטת בר אילן, שסייעו בהכנת הכתבה
