ימי הקורונה עודם איתנו למרבה הצער, וכך גם האתגרים המלווים את החיים היהודיים בתפוצות. לא רק השתתפות בתפילות בבתי הכנסת הפכה למשימה מסובכת, אלא אפילו קיום מצווה בסיסית כמו ברית מילה. בארץ אנו רגילים שיש מוהלים בכל עיר ויישוב, אבל בקהילות רבות בעולם אין מוהלים מקומיים אלא יש צורך להטיס מוהל ממדינה שכנה. כזה הוא המצב במזרח אירופה, במדינות סקנדינביה, בקהילות רבות באמריקה הלטינית, בניו־זילנד, ובקהילות קטנות באפריקה ובאסיה.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
– המוצרים שחובה לרכוש לקראת החורף
– אחרי הפיגוע באוסטריה: דאעש מרים ראש ובעולם חוששים מחקיינים
– מלאווי – המדינה האפריקנית הראשונה שתפתח שגרירות בירושלים
באחת הקהילות באמריקה הלטינית התפתחה לאחרונה מחלוקת מעניינת. הורים לתינוק ביקשו למולו ביום השמיני, אך רב הקהילה טען שיש להמתין לבואו של מוהל יהודי, שיודע לבצע ברית מילה כדת וכדין. הורי הילד סברו לתומם שכל זמן שהילד לא נימול הוא לא יהודי, ולכן סירבו להמתין עד שהשמיים ייפתחו ותתאפשר הגעתו של מוהל יהודי, וביקשו להזמין רופא שאינו יהודי שיבצע את המלאכה.
הרב המשיך והסביר למשפחה שהילד יהודי מרגע לידתו, ולמרות חשיבות מצוות מילה – היא לא משנה את מעמדו כיהודי. ניסיונות השכנוע לא הועילו, וההורים התעקשו לקיים את הברית בזמנה על ידי רופא לא יהודי. מעניין שאף שהוריו של הילד אינם דתיים ולא שומרי שבת וכשרות, הם "החמירו" במצוות מילה יותר מהרב והתעקשו לקיימה לאלתר.
שער כניסה
מקרה זה מאפיין קהילות יהודיות רבות מסביב לעולם, שהן אורתודוקסיות רק בהגדרה. כלומר הרב אורתודוקסי, יש מחיצה בבית הכנסת, האוכל המוגש בקהילה כשר, אבל רוב הציבור איננו שומר מצוות. בקהילות מסוג זה לא מקבלים את הרב כסמכות הלכתית אלא כסמכות רוחנית. גם אם הרב יפסוק למשפחה שלא ניתן לקיים את הברית על ידי רופא לא יהודי, הם יחליטו לפי ראות עיניהם כיצד למול את בנם.
כאשר יהודים כאלה מלים את בניהם הם אינם רואים זאת מהזווית ההלכתית של קיום מצווה מדאורייתא, אלא כדרך להתקשר ולהשתייך לעם היהודי. לכן במצב שאין בו מוהל זמין, הם יחפשו גם פתרונות שאינם הלכתיים כדי לקיים את הטקס היהודי שיבטיח להם את המשך השושלת היהודית. הציבור מעוניין לשמור את המסורת ואת ההוויה היהודית, יותר מאשר את ההלכה. החיבור של יהודים רבים בתפוצות ליהדות איננו חיבור דתי אלא זהותי, ועל הרב והפוסק להתחשב בכך בהחלטותיו. הדילמה היא כיצד ליצור במסגרת הקהילה וההלכה את הדרך הטובה להמשיך לשמור את הזהות היהודית והמסורת היהודית.
למרות חשיבותה של מצות מילה, היא לא מהווה תנאי למעמדו היהודי של התינוק. הרב יוסף דב סולובייצ'יק מספר בספרו "איש ההלכה":
מעשה ברבי חיים איש בריסק שנזדמן עם גדולי ישראל לפונדק אחד. עלתה על הפרק שאלת התינוקות הבלתי נימולים, האם ראויים הם להירשם כיהודים בפנקסי הקהילה. נענו כל הרבנים ואמרו: בוודאי אסור לרשום אותם, הלא לא־נימולים המה. עמד רבי חיים על רגליו ואמר: רבותיי, הראו לי את ההלכה האומרת כי ערל איננו בכלל ישראל. אני יודע שערל אסור לאכול בקודשים ותרומה, אבל אינני יודע שאין הוא קדוש בקדושת ישראל.
ובכל זאת, יהודים רבים בארץ ובעולם כן רואים בברית המילה סמן זהות מחייב ושער כניסה לעם היהודי. ואולי טוב שכך, שכן זו אחת הסיבות לאחוזים הגבוהים של יהודים לא־דתיים המקפידים לקיימה בילדיהם.
לא רק ניתוח
עד כאן הדברים ברורים. אולם מה בנוגע למילת ילד על ידי לא יהודי?
חז"ל במסכת עבודה זרה (כו, ב) דנו בשאלה האם מותר ללא־יהודי למול יהודי, ויש בכך מחלוקת משולשת. רבי מאיר סבור: "עובד כוכבים לא ימול ישראל, מפני שחשודין על שפיכות דמים". לכאורה הנימוק של רבי מאיר הוא רק משום חשש שמא הגוי יפגע ביהודי. חכמים חולקים על רבי מאיר, ולדעתם מותר לגוי למול יהודי בתנאי שאחרים משגיחים על הגוי בעת ביצוע ברית המילה: "עובד כוכבים מל בזמן שאחרים עומדים על גבו, אבל בינו לבינו לא".
הן לדעת רבי מאיר והן לדעת חכמים, אין אפוא פסול עקרוני בברית מילה שנעשית על ידי לא יהודי. אולם לדעת רבי יהודה, רק מי שקשור באופן מהותי למצוות מילה, כלומר יהודי, הוא שרשאי לקיים את המצווה באדם אחר: "מניין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה? תלמוד לומר 'ואתה את בריתי תשמור'".
אם משמעותה של ברית המילה היא רק הסרת הערלה מהתינוק, הרי שאין חשיבות יתירה לזהותו של האדם שמבצע את הניתוח הכירורגי. ואולם ברית מילה איננה ניתוח אלא יצירת ברית בין האדם לקב"ה ולעם היהודי, ולכן סבור רבי יהודה כי יש צורך שהמעשה ייעשה על ידי יהודי שגם הוא חלק מהברית, ומבין ויודע מה משמעותה של מצוות מילה.
הרמב"ם פסק: "הכל כשרין למול, ואפילו ערל ועבד ואישה וקטן מלין במקום שאין שם איש. אבל עכו"ם לא ימול כלל. ואם מל – אינו צריך לחזור ולמול בשנייה" (הלכות מילה ב, א). גם בשולחן ערוך נפסק שאין לגוי למול יהודי, אך אם בכל זאת מל – התינוק נחשב מהול. הרמ"א מעיר שבמקרה כזה צריך לשוב ולהטיף מהתינוק דם ברית (יורה דעה רסד, א).
אם כן, לכתחילה אין לבצע ברית מילה על ידי לא יהודי, אך לאחר שכך נעשה, נחלקו הפוסקים אם צריך לחזור ולהטיף דם ברית. לפי השולחן ערוך אין בכך צורך, וכן פסק הרב עובדיה יוסף למנהג הספרדים. אך לדעת הרמ"א לא יצאו ידי חובת המילה ויש לחזור ולהטיף דם ברית.
חלוקת עבודה
מהדברים עולה בבירור כי לכתחילה עדיף לא להשתמש בלא יהודי לצורך מצוות מילה. אולם בשעת הדחק בכלל ובימי הקורונה בפרט, ייתכן שיש לסמוך על הפוסקים המתירים בדיעבד למול על ידי לא יהודי, ואחר כך להטיף דם ברית לתינוק.
מובן שאם הרופא הלא־יהודי רק יעשה את ההכנות הנדרשות לצורך המילה והחבישה, והאב, הרב או יהודי אחר יעשו את החיתוך והפריעה, אין בכך בעיה, שכן ההכנות הן לא חלק מהמילה. כלומר, היהודי יעשה את אותן פעולות שהן חלק אינטגרלי ממצוות המילה, והרופא הלא־יהודי יבצע את החלק הרפואי.
אלא שלא כל האבות או הרבנים מוכנים לעשות את החיתוך של המילה, או בגלל חשש לטעות או משום שאינם יודעים מהו עור הערלה ועור הפריעה וכיצד לעשות את הפריעה. במצב זה עדיף שיהודי יעמוד ליד המוהל הלא יהודי בזמן הברית, וישגיח בלבד.
לסיכום, סדר העדיפויות הוא: מילה בזמנה על ידי מוהל מומחה וירא שמיים, מילה שלא בזמנה על ידי מוהל מומחה וירא שמיים, מילה בזמנה על ידי מוהל יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, מילה על ידי הרב או האבא לאחר שהרופא הלא יהודי יכין את כל הנדרש, מילה על ידי מוהל גוי והטפת דם ברית.
