וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ (בראשית כד, סז).
"חיי שרה" היא הפרשה היחידה בתורה הקרויה על שם אישה. היא נפתחת במיתתה של שרה, "צדיקים במיתתם קרויים חיים", וחותמת בכניסתה של רבקה אל אוהל שרה. הלשון היתירה בכתוב, "האוהלה שרה", מתפרשת במדרש המובא ברש"י (שם): "נעשית דוגמת שרה אמו, כלומר הרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל, וכשמתה פסקו, וכשבאה רבקה חזרו".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פמיניזם פרה-היסטורי: ממצאים מפתיעים על חלוקת התפקידים העתיקה
– דעה: לא משפט שדה: התחקיר על ברלנד עושה צדק
– תושבי רחביה ימשיכו לסבול? בג"ץ חותר להשמעת מוזיקה גם בשעה מאוחרת
התיאור המפורט והמיוחד הזה אין כמותו לתאר דמותה של אם בישראל, עקרת בית, שנוכחותה היא ברכת השפע בבית – ברכת השכינה השורה על הבית, אור החיים הדולק בו תמיד, וברכת השפע בחומר. עם פטירתה של שרה מוצא אברהם את עצמו בבית "חשוך" שאין בו ברכה, והדיבור הא־לוהי נסתלק ממנו. ממש כמו שלמדנו (בבלי יבמות סב) שכל השרוי בלא אישה שרוי בלא ברכה, בלא שמחה, בלא טובה.
כניסתה של רבקה אל הבית משיבה אליו את האור והברכה. על כן הכתוב נוקט לשון אהבה בחיבור שבין יצחק לרבקה, ובלשונו של הרד"ק כאן: "רוב בני האדם אוהבים נשותיהם, אלא הודיע כי אהֵבה אהֲבה יתירה לדברים טובים שמצא בה". החזקוני מפרש כי שלושת המאפיינים את כניסתה של רבקה הם כנגד שלוש מצוות מרכזיות בעולמן של נשים: נידה, חלה והדלקת הנר. לפי פירושו האנלוגיה לענן, דהיינו להשראת השכינה, היא קיום מצוות הנידה והטהרה, לפי שקישורם וחיבורם של אישה ואיש הם המקור ל"שכינה ביניהם".
המבחן הכפול
בין ראשיתה של הפרשה לאחריתה, בא הסיפור הארוך והמפורט על שליחותו של עבד אברהם וכל הקורות אותו, שהוא ההסבר להמשכיות שנוצרת בין האם הראשונה שרה ובין רבקה – האם הממשיכה את הדור הבא.
הסיפור המפורט של קידושי רבקה, "יפה שיחתן של עבדי בתי אבות לפני המקום" (בראשית רבה), הוא הסוד והוא ההסבר. פעולותיה, מעשיה ואף דבריה של רבקה הנערה מעידים על זהות רוחנית ומעשית בינה ובין בית אברהם. התאמתה של רבקה לבית אברהם באה לידי ביטוי בעיקר בשני המאפיינים הבאים:
בסיפור קניין מערת המכפלה מופיעה לפנינו דמותו של עפרון שכולה דיבור ללא כיסוי: "אומר הרבה ואפילו מעט לא עושה" (רש"י על כג, טז). מבחינה זו הוא היפוכו של אברהם: "שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, כאברהם אבינו שייעד בפת לחם אחת והביא חמאה וחלב ובן בקר ושלשה סאין קמח סולת" (רמב"ם בפירוש המשנה על אבות א, טו). והנה, בעוד העבד שואל מרבקה דבר מועט ביותר, "הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ", תגובתה היא: "וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ… וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ… וַתָּרָץ עוֹד… וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו" (כד, יז־כ). ושוב העבד שואל: "הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין", והיא רצה ומכינה תבן ומספוא ומקום ללון, ומים לרחצה וסעודת מלכים.
עד כאן מבחן החסד. ומכאן מבחן הדרך. לא מצינו תיאור כזה של פעולות ומעשים אצל אף אחת אחרת מן האימהות. הנערה הזו, שהיא היפוכו של בית אביה בכל המובנים, מתגלה לנו בכל עוצמתה במילה אחת: "וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ" (כד, נח). ההצטרפות למשימה הגדולה של בית אברהם מחייבת "לך לך". גם כאן יש ניתוק של רבקה מבית אביה ואמה, ורצון גמור להצטרף ולקחת חלק בבשורה של בית אברהם.
זהו אף המאפיין של האם החמישית בישראל, הלא היא רות – אמה של מלכות. אימהותה של רות באה לה בזכות אותם שני מאפיינים בדיוק: החסד הגדול שהיא עושה עם נעמי, ובחירתה לעזוב את מולדתה ובית אביה ולהידבק בעם ישראל ובא־לוהיו.
אחת היא ליצחק
התנהלותה של רבקה, שבה באים לידי ביטוי מרכיבי אישיותה, היא שהופכת את כניסתה לאוהל שרה למהלך טבעי ובונה את מעמדה של רבקה בין האימהות. יצחק ורבקה מציגים לפנינו סיפור אהבה ייחודי שאין כדוגמתו. רבקה היא היחידה בין האימהות אשר שמענו את ברכת בית אביה בצאתה לדרך חייה: "אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו" (כד, ס). בברכה זו מתברכת עד היום כל כלה בישראל, והיא מקבילה לברכה שבירך מלאך ה' את יצחק ביום העקידה בצאתו לדרכו העצמאית שלו (כב, ז).
הכתוב מרבה בפרטים דרמטיים בתיאור מפגשם של יצחק ורבקה. הרב יונתן זקס ז"ל, אשר נסתלק מעמנו השבוע, שם דגש על כך שהפגישה נמשכה מתוך שיחתו־תפילתו של יצחק. מתוך כך נוצר החיבור הרוחני המייחד את אהבתם.
בכניסתה האוהלה שרה, רבקה אינה הופכת רק לרעיה ליצחק, אלא גם לאם שלו. יצחק, אשר מנעוריו נושא בליבו את צריבת המאכלת ואת מותה של אימו מן העקידה, זוכה עתה לראשונה לנחמה ושלווה. בניגוד לאביו אברהם ולבנו יעקב, יצחק נושא אישה אחת בלבד, ולכן בניגוד לכל יתר האימהות אין לרבקה צרה ואין בחייה מתחים הקשורים בנוכחות נשים נוספות וצאצאיהן. אחת היא ליצחק. אותה אהבה בדיוק תביא את יצחק לעתור אל ה' נוכח עקרותה של אשתו ולהיעתרות ה' לתפילתם.
האהבה הגלויה שבין יצחק ורבקה, שנתגלתה גם לעיני אבימלך, היא שמנעה את לקיחתה של רבקה. בניגוד לשרה אשר נלקחת פעמיים מעם אברהם אל פרעה ואל אבימלך, רבקה נשארת בחיק בעלה כל הימים.
הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות / ויהי חיקך מקלט ראשי / קן תפילותי הנידחות / ובעת רחמים בין השמשות / שחי ואגלה את ייסורי.
