כארבעה חודשים אחרי השתתפותו של הרב אליעזר מלמד בפאנל משותף בזום עם הרבה הרפורמית דלפין הורווילר במסגרת ועידת מקור ראשון בראשית יוני, התעורר מחדש, כאילו משום מקום, הדיון הציבורי בסוגיה, והתלהט באופן חריג.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בוקר של שלום: המשלחת הבחריינית הראשונה נחתה בישראל
– לקראת הכרעה בהאג: יום עיון בכנסת על התביעה נגד ישראל
– בתגובה להנחת מטענים: צה"ל תקף מטרות אירניות בסוריה
ראשיתה של הסערה החדשה במכתבו של הראשון לציון הרב יצחק יוסף לרב מלמד, שבו הוא דורש ממנו לחזור בו מעמדתו התומכת בקיום מפגש שכזה. מדובר במכתב הממוען לכאורה לרב מלמד, אם כי על פי עדות הרב מלמד מעולם לא הגיע ליעדו. במכתבו טען הרב יוסף כי בסוגיית היחס לרפורמים הרב מלמד "אינו הולך בדרך של כל רבותינו שקדמו לנו ואינו מתבטל כלפי דרך הנהגתם של גדולי הדור". הוא אף רמז כי מאחר ש"העולם אינו הפקר", אם לא יחזור בו הרב מלמד מעמדתו זו – יהיה מקום לנדותו. את הסמכות לשליחת המכתב שאב לדבריו הרב יוסף מ"תוקף תפקידי כרב הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, היושב על כיסאם של מייסדי הרבנות לדורותיהם".
תוך ימים ספורים צצו בשטח שני מכתבים רבניים מאגפים שונים בציונות הדתית. על העצומה הראשונה חתמו רבנים המזוהים כולם עם האגף השמרני יותר בציונות הדתית, ועיקרה היה קריאה להימנע מכל שיח עם רפורמים. "בתקופה האחרונה אנו רואים לדאבוננו כי נפרצו גדרים שגדרו גדולי עולם וישנם כאלו המקיימים מפגשים ודיונים תורניים עם נציגים מהתנועה הרפורמית, כביכול יש לנו עמהם 'שיח רבני משותף'", פתחו הרבנים את מכתבם. בהמשך הוסיפו כי "אהבת כל יחיד ויחיד מישראל, גם אלו שהתרחקו מקיום תורה ומצוות, ודאי בכל תוקפה היא עומדת בכל עת, אך אין בזה שום מתן היתר חלילה לשיתוף פעולה עם נציגים רשמיים של התנועה הרפורמית שעקרה תורה מישראל ולוחמת גם כיום לעקור כל דבר שבקדושה בארצנו בגיור, בכותל, בקדושת המשפחה ועוד".
בין הרבנים החתומים על מכתב זה היו רבה של קריית־ארבע לשעבר הרב דב ליאור, נשיא ישיבת הר המור הרב צבי טאו, רב העיר פתח־תקווה הרב מיכה הלוי, רב העיר צפת הרב שמואל אליהו, רב השומרון הרב אליקים לבנון, ראש הכולל בישיבת הר עציון הרב שלמה לוי, ראש ישיבת מעלה אדומים הרב יצחק שילת, ועוד רבנים בולטים ומוכרים.
לא רק רבנים "ליברלים"
כמה ימים אחר כך פורסמה עצומת רבנים נגדית, אשר החותמים עליה ציינו כי הם "רואים בדאגה גדולה את השסעים המתחוללים בעם היהודי, קרעים שעשויים להיות בלתי ניתנים לאיחוי חלילה וחס ולהיות בכייה היסטורית לדורות". בעוד העצומה הראשונה נוסחה באופן תיאורטי, כביכול ללא התייחסות ישירה לרב מלמד, חותמי העצומה הזו התייחסו לאיומים המרומזים על הרב מלמד במכתבו של הרב יצחק יוסף: "אנו מודאגים מתרבות הגינוי והשלטת פחד ואימה כלפי יחידים ובהם מרביצי תורה כדוגמת הרב אליעזר מלמד וכלפי קבוצות המוסרים את נפשם למען חיבור כלל ישראל". בעוד מנסחי העצומה הראשונה נתלו בציטוטים מדבריהם של הרב הראשי הרב אברהם שפירא והראשון לציון הרב עובדיה יוסף, מנסחי העצומה הזו נתלו בדבריו של הרב צבי יהודה קוק נגד הפרדת הקהילות, ואף הוסיפו עקיצה מרומזת לחותמי העצומה הראשונה, כאשר הזכירו את העובדה שרבנים בעבר לא נמנעו ממפגש עם רפורמים.
בהקשר זה צוינו בעצומה שלושה שמות של רבנים ראשיים: הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב אברהם שפירא והרב עובדיה יוסף. חלק מחותמי העצומה הזו הם רבנים הנמנים על האגף הליברלי באופן מובהק בציונות הדתית, כדוגמת ראש ישיבת מעלה־גלבוע הרב יהודה גלעד, רב הישוב ניר־עציון הרב רונן לוביץ, רב הישוב משואות־יצחק הרב מאיר נהוראי ועוד. עם זאת, יש בהם גם כאלה המזוהים באופן מובהק עם הזרם המרכזי בציונות הדתית, כדוגמת רב הגרעין בלוד הרב ישראל סמט, רב המועצה המקומית קדומים לשעבר הרב דניאל שילה, רב העיר עפולה הרב שמואל דוד, ראש כולל הרי פישל הרב יעקב ורהפטיג, ועוד. עוד בחותמים רבנים המזוהים עם ארגון רבני צהר, כדוגמת רב העיר שהם הרב דוד סתיו, ראש ישיבת אורות שאול הרב יובל שרלו, הרב רפי פוירשטיין והרב אייל ורד.
מי שלא חתם על עצומת התמיכה ברב מלמד ובחר להביע את תמיכתו באופן אחר, הוא ראש ישיבת הר עציון הרב יעקב מדן. במאמר שפרסם הרב מדן בעיתון "בשבע" לפני כשבוע, הוא מספר על השתתפותו, לצד הרב מלמד, בכנס שהתקיים בבית הנשיא במסגרת ניסיון לגבש את "אמנת העם היהודי". על פי הרב מדן, מדובר ב"אמנה שתחייב את כלל העם לשבטיו ולנציגיו השונים בארץ ובתפוצות, ושתגדיר את זהותם היהודית של כמה שיותר יהודים, גם אלו הכופרים בתורה מן השמיים ובמחויבותנו לברית שכרתנו עם הקב"ה בסיני, אך רוצים להזדהות כיהודים ולהיות מחויבים לעמם".
"היו שם", תיאר הרב מדן, "אנשי תורה מהארץ ומחו"ל, יהודים רבים נוספים מכל קשת הדעות וגם נציגי הקהילות הקונסרבטיביות והקהילות הרפורמיות בחו"ל. כלום בטוחים אנו שאין מקום לכנס הרותם גם אותם למחויבות לזהות היהודית ולהמשך קיומו של העם היהודי? האומנם נביט בייאוש ובחדלון מעש בתופעת זליגתם של מאות אלפי יהודים אל זהות נוכרית לחלוטין בחו"ל ולא נעשה דבר כדי לנסות לבלום את התופעה?"
דמות מעניינת החתומה על עצומת הרבנים התומכת ברב מלמד הוא הרב חיים אמסלם, חבר הכנסת לשעבר מש"ס שסולק מהמפלגה על רקע עימות בינו ובין הרב עובדיה יוסף. מכתבו של הרב אמסלם מצטרף למכתב תמיכה ברב מלמד ששיגר מזכיר ארגון רבני אירופה הספרדים, הרב שלמה בן־שבת. תמיכה זו, מצד רבנים ספרדים שאינם חלק מהציונות הדתית, נובעת ככל הנראה מתסכול מתמשך נוכח האופן שבו מתנהלים בני משפחת יוסף, בניו של הרב עובדיה יוסף, בתוך עולם התורה הספרדי. גם מי שקיבלו בהכנעה את מנהיגותו של הרב עובדיה, נוטים לקבל פחות את המנהיגות שלוקחים בניו.
הרב שמואל אליהו: במשך כמאתיים שנה כל חכמי ישראל הבינו שאין מקום לשיח עם הרפורמים. אנחנו מעריכים את הרב מלמד, אבל אנחנו חושבים שהחלטה כזאת לא יכולה להתקבל על ידי רב אחד, חשוב ככל שיהיה
יד מכוונת
קטע עיתונות שפורסם בעיתון "דבר" באוגוסט 1977 וזכה השבוע לפרסום מחדש, מתעד מפגש בין הרב הראשי לישראל באותם ימים, הרב עובדיה יוסף, לנציגים של ארגוני הרבנים הרפורמיים והקונסרבטיביים מארה"ב שביקרו בארץ. את הפגישה קיים הרב יוסף "בהמלצת ראש הממשלה מנחם בגין", ומתברר שהרב לא ראה בהמלצה הזו עניין חריג או בעייתי. גם לפני הרב יוסף ולאחריו נפגשו רבנים מרכזיים עם רבנים רפורמים, ובהם גם רבנים ראשיים לישראל. כך למשל העיד השר לשעבר משה ניסים על אביו הראשון לציון הרב יצחק ניסים.
למרות עדויות אלו, ניסיון להתחקות באופן רציני אחרי התשובה לשאלה האם ועד כמה מפגשים עם רבנים רפורמים נחשבו בעבר לעניין בעייתי מעלה תמונה מורכבת. מחד, ברור שרבים מגדולי ישראל לא חששו להיפגש עם רבנים רפורמים ואף לשבחם על אותם דברים שבעיניהם היו ראויים לשבח.
הרב הראשי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ישב לצד הרברט פרידמן, רב רפורמי מוושינגטון, באירוע פומבי של המגבית היהודית המאוחדת בדנוור, שיבח אותו על סיועו לכשרות במחנות ניצולי השואה בגרמניה, ושיתף עימו פעולה לגיוס כספים למען ארץ ישראל. הרב צבי יהודה קוק לא חשש מלתאר בפני תלמידיו את מפגשו עם הרברט ויינר, "ידיד שלי, רב רפורמי", שנים לאחר ניתוק הקשרים ביניהם בעקבות ניסיונו של האחרון לייסד בארץ קהילה רפורמית. אך עם זאת, ברוב המקרים לא היה מדובר בדו־שיח פתוח, אלא במפגש למען מטרה משותפת ראויה. במקרים אחרים מדובר היה במפגש שבבסיסו עימות מוצהר.
בירור שעשינו עם גורמים המעורים בסערה הנוכחית מעלה כי מאחורי המתקפות הנוכחיות על הרב מלמד והמפגש שהשתתף בו עומדים גורמים שהיו פעילים במפלגת נעם וקודם לכן בארגון "חזון". יו"ר מפלגת נעם לשעבר, הרב דרור אריה, אף פרסם ציוץ תמיכה בעמדתו של הרב יוסף, ובו טען כי "בהחלטות קרדינליות, כמו היחס לרפורמים, ההכרעה רק בידי גדולי הדור. הרב מלמד, עם כל זכויותיו הרבות בהסברת ההלכה, נכנס לסוגיה ששייכת למגרש של גדולי הדורות".
סמיכות הזמנים בין פרסום תשובת הרב יוסף ובין פרסומה של העצומה, שהחתמת הרבנים עליה החלה כבר לפני מספר חודשים, מעידה על יד מכוונת אחת העומדת מאחורי שני המהלכים. זהו ניסיון לסמן מחדש את גבולות הלגיטימיות הרבנית במגזר הדתי־לאומי, שספק אם סוגיית היחס לרפורמים היא שאכן עומדת בליבו. מכתבו של הרב יוסף ועצומת הרבנים נגד מפגשים עם רפורמים, הם רק אות הפתיחה. בהמשך צפויה להתפרסם חוברת שתעסוק בסוגיית היחס לרפורמים, ובה מתקפה נוספת על העמדה שמייצג הרב מלמד.
בהקשר זה מעניין לסקור את שני מכתבי הרבנים, ולקרוא היטב את רשימות החותמים. לצד העניין הברור בשאלה מי חתום על כל מכתב, מעניינת לא פחות השאלה מי לא חתמו על כל אחד מהמכתבים. בין הרבנים שאינם חתומים על אף אחד משני המכתבים, למרות היותם רבנים מרכזיים במגזר וכאלו שאינם נמנעים קטגורית מחתימה על מכתבים מעין אלו, ניתן למצוא כמה מוותיקי הרבנים ובהם הרב חיים דרוקמן, הרב צפניה דרורי, הרב יעקב אריאל, הרב אריה שטרן ורבנים מרכזיים נוספים. נדמה שהניסיון של גורמים מסוימים לסמן מחדש את הקווים, בבחינת "הלנו אתה אם לצרינו", מוצא לא מעט רבנים, גם כאלו המחזיקים בעמדות ברורות בשאלה שבמחלוקת, במקום של סירוב להזדהות. עם זאת יש לציין כי מאמר פרי עטו של הרב אריאל בסוגיית היחס לרפורמים, החולק באופן חריף על עמדת הרב מלמד, פורסם במוסף זה לאחר אותו מפגש זום שהצית את הסערה.
מלחמת העצמאות
הרב אליעזר מלמד, מי שעומד בלב הסערה הנוכחית, נחשב במשך שנים לבשר מבשרו של הציבור החרד"לי. כך למשל, בשלהי שנות השבעים היה הרב מלמד מיוזמי הקמת תנועת הנוער אריאל, שהציבה את נושא ההפרדה בין בנים לבנות בפעילויותיה כדגל מובהק. בשנות התשעים, בתקופת הסכמי אוסלו, שימש הרב מלמד כ"מזכיר" ועד רבני יש"ע. למרות גילו הצעיר יחסית היה הרב מלמד הרוח החיה בפעולות הוועד, שנחשב אז לגורם רבני משמעותי בציבור התורני, זה שלימים יזכה לכינוי חרד"לי.
סדרת ספרי "פניני הלכה", יצירתו של הרב מלמד, היא החיבור ההלכתי המשמעותי ביותר שנכתב בציבור הציוני־דתי בשנים האחרונות. למרות חידושים הלכתיים לא מעטים שהיא כוללת, סדרה זו זכתה להסכמות מקיר לקיר של רבני הציונות הדתית.
בשנים האחרונות יצא הרב מלמד לא פעם להגנתם של רבנים מהזרם הליברלי יותר, תוך שהוא מציג עמדה שיטתית נגד חרמות והוצאת עמדות תורניות אל מחוץ לגדר. דוגמה מובהקת אחת היא התייצבותו לצד רבה של אפרת וראש רשת אור תורה, הרב שלמה ריסקין, כאשר ברבנות הראשית היו מי שניסו להדיחו מרבנות מועצת אפרת, ובהמשך, לאחר שהניסיון כשל, תקפו אותו בבוטות. הרב מלמד יצא אז להגנת הרב ריסקין בסדרת מאמרים שפורסמו בטורו הקבוע בעיתון בשבע, ושעוררו עליו זעם מצד רבנים ועסקנים חרד"ליים.
הרב מלמד עצמו היה יעד להתקפות מצד אותם גורמים, כאשר בסדרת מאמרים שפרסם קבע כי מותר לקבל תרומות מנוצרים אוונגליסטים. דומה שחלק ניכר מהמחלוקת שהתלהטה כעת סביבו נעה סביב עמדותיו העצמאיות של הרב מלמד, ותמיכתו העקבית ברבנים המגלים עצמאות מחשבתית ופסיקתית. הדברים כתובים כמעט במפורש במכתבו של הרב יצחק יוסף לרב מלמד, שבו הוא קורא לו "להתבטל" בפני "גדולי הדור", ורמוזים באופן מעט מעודן יותר במכתב הרבנים הראשון.
הרב רפי פוירשטיין: גם אנחנו לא מאמצים עמדה קונסרבטיבית או רפורמית, חס וחלילה. אנחנו כן אומרים שצריך לדבר. להפסיק לדבר זה לחתוך בבשר החי. על מה יצא הקצף, על פאנל? אף פעם לא החרימו את הרפורמים למרות שוודאי לא הסכימו בדעות
הרב מלמד עצמו בחר שלא להגיב כעת למהומה שהתחדשה סביבו, גם לא בטורו השבועי שבו הוא נוהג להתייחס לנושאים שכאלו. אולם, בדברים שכתב לפני ארבעה חודשים בעקבות הביקורת על השתתפותו בדיון עם הרבה הרפורמית, ניתן לראות מענה גם לחילופי הטענות של השבועיים האחרונים.
"בזמן האחרון שיטת ההחרמות חדרה גם לציבור הדתי", כתב אז הרב מלמד, "ועיקר הדיון התורני הניצב לפתחם של חלק מהרבנים הנכבדים הוא היכן עובר הגבול, כלומר את מי צריך להחרים. ועמי הארץ בוחשים בקלחת, לוחשים באוזני רבנים, מספרים לשון הרע ועלילות, ויוצרים מצב שאצל חלק מהרבנים, אסיפה 'קדושה' חייבת להצהיר מראש מי פסול בעיניה ואת מי היא מחרימה. או אז יוכלו לדון בשאלה 'הגורלית', מה 'התהליך המסוכן החדש', שרק האירועים הכי חמורים בהיסטוריה משתווים לו בחומרתו, וממילא – מי האישים האשמים בכך, ואיזה אמצעי יש לנקוט נגדם.
"כשלעצמי", הבהיר הרב מלמד את דרכו, "אם ייתן לי ה' כוח אשתדל ללכת בדרך ההפוכה, ובכל עת שתעלה יוזמה להחרים אנשים שכוונתם טובה, גם אם לדעתי הם טועים מאוד – אם יזדמן בידי, אפגש עימם בפומבי, בכבוד ובאהבה. ואם יתקפו אותי על כך, אפגש שוב ושוב, ואתכלל בקדושת כנסת ישראל".
"רוצים לחנך אותנו"
אחד החותמים הבולטים על העצומה נגד המפגשים עם רפורמים הוא כאמור הרב שמואל אליהו. בשיחה עם מקור ראשון טוען הרב אליהו כי עמדה זו היא המשך ישיר לעמדת כל גדולי ישראל במאתיים השנים האחרונות. "יש פה מהלך שהוא מאוד משמעותי גם בציבוריות הישראלית וגם בציבוריות היהודית", אומר הרב אליהו. "אנחנו מתמודדים עם ההשפעות של התנועה הרפורמית כבר מאתיים שנה, ובמאתיים השנים האלה אנחנו רואים שהם גרמו התבוללות מטורפת. זה לא רק ריחוק מיהדות. אנחנו רואים שרוב הצאצאים של הרפורמים אפילו לא רפורמים. גם ההמשכיות שלהם מאוד גרועה – חמישים אחוז מהצעירים שם לא מתחתנים. התרבות הזו יצרה שבר גדול מאוד בציבוריות היהודית".
לדברי הרב אליהו, "במשך כמאתיים שנה כל חכמי ישראל הבינו שאין מקום לשיח עם הרפורמים, כי הנחות היסוד שלהם הן כל כך שבריריות שאתה לא יכול לנהל איתם דו־שיח. אם הנחות היסוד הן שהתורה לא מחייבת ושהכול גמיש ונתון לשינויים, אז אתה יכול להגיע לאבסורדים. ובאמת הם הגיעו לאבסורדים: נישואין בכנסייה, לאכול חזיר ביום כיפור, לנסוע בשבת, לחתן יהודי עם גוי, לחתן גבר וגבר, כל מיני דברים שאין שום קשר בינם לבין היהדות. אתה יכול להגיד שמי שמתנהג ככה אני אמשיך להיות אולי בקשר איתו, אבל אי אפשר לשייך דבר כזה ליהדות".
בשיחה הקפיד הרב אליהו להדגיש כי המחלוקת עם הרב מלמד היא עניינית, וכי חותמי העצומה מעריכים את הרב מלמד ופועלו. "אנחנו מבינים את מה שהניע את הרב מלמד, אנחנו מאוד מעריכים אותו, אוהבים אותו ומעריכים את מה שהוא עשה ועושה, אבל אנחנו חושבים שהחלטה כזאת לא יכולה להתקבל על ידי רב אחד, חשוב ככל שיהיה. זאת החלטה שיש לה משמעות רחבה מאוד. אז אם הדברים שלו היו נאמרים באופן פרטי, אדם יכול לעשות מה שהוא חושב. כיוון שהם נעשו באופן כזה של אמירה ציבורית, היה חשוב לנו לומר שהאמירה הציבורית שלנו היא שונה, שלא תיווצר המחשבה כאילו אנחנו מסכימים".
הרב אליהו התייחס לטענות שמפגשים עם מנהיגים ורבנים רפורמים כבר התקיימו בעבר, ובהם המפגש הנזכר בין הרב עובדיה יוסף לרבנים רפורמיים. לדבריו, לא כל המפגשים דומים. "יש הבדל גדול בין סוגי הפגישות. אם הרפורמים היו באים ואומרים 'טעינו, אנחנו רוצים לחפש פתרון, נכשלנו בחינוך הילדים, נכשלנו ביחס לארץ ישראל, טעינו ביחס לציונות, בואו תלמדו אותנו' – אפשר לדבר. אם בעבר היו שיחות, הן היו בשפה הזאת. כך למשל המפגש שדובר עליו, של הרב עובדיה יוסף עם מנהיגים רפורמיים, שבו הוא ניסה לשכנע אותם לא להתנגד לתיקון חוק השבות. אבל השיחות שיש איתם היום הן שיחות הפוכות. למרות כל הכישלון הנורא שלהם, במקום לבוא ולומר 'טעינו', הם באים לחנך אותנו".
בהקשר זה הזכיר הרב אליהו את ניסיונה של התנועה הרפורמית למנוע ממנו להתבטא בחופשיות בעניינים תורניים, בסיוע בג"ץ. "הגישו נגדי חמש פעמים בג"ץ מתוך ניסיון לסתום לי את הפה ולאלץ אותי לדקלם את המסרים שלהם. זה הזוי. נכשלתם בכל פרמטר ואתם באים לאלץ אותנו לאמץ את האג'נדה שלכם? אבל זה השיח, לאלץ אותנו, את הרב הראשי לישראל, באמצעות בג"צים, לאמץ את דרכיהם. מתוך 12 אלף בתי כנסת בארץ יש פחות מארבעים שלהם, רובם פתוחים רק בשבתות וחגים, והם רוצים לבוא ולאלץ אותנו בכוח לאמץ את דרכם? אין פה שום דו־שיח אלא ניסיון להכפיף אותנו לתרבות שהוכחה ככישלון".
לחתוך בבשר החי
הרב רפי פוירשטיין, רב הקהילה הדתית־לאומית בהר־נוף ויו"ר עמית בארגון רבני צהר, היה אחד ממארגני העצומה הנגדית לתמיכה ברב מלמד. בשיחה עימו מבקש הרב פוירשטיין לחדד כי אף שהמכתב יצא בעקבות מכתב הרבנים הראשון, לא מדובר רק בתגובה. "אין ספק שהמכתב הראשון היה העילה, אבל המכתב שלנו הוא הרבה יותר מאשר תגובה. זה מכתב שבא לקרוא קריאה פוזיטיבית, 'את אחי אנוכי מבקש'. יש פה שלושה ערוצים: הראשון הוא חיזוק ידיו של הרב אליעזר מלמד שהותקף, השני הוא נגד שיטת הטלת האימה וסתימת הפיות, והשלישי הוא קריאה 'לפיוס, לשילוב ידיים ולאחווה בין כל חלקי העם היהודי, בארץ ובתפוצות', כפי שנאמר בכותרת המכתב. בעיניי זה החלק הדרמטי והמרכזי".
בשיחה מסביר הרב פוירשטיין כי גם בימים קשים הרבה יותר של מחלוקות בין האורתודוקסים לרפורמים, הייתה התנגדות רבנית להפרדת הקהילות, כפי שמצוטט הרב צבי יהודה הכהן קוק במכתב הרבנים. "על הפרדת הקהילות הייתה מחלוקת גדולה גם בין רבני גרמניה. רש"ר הירש שדגל בהפרדה לא ייצג את הרוב. הרב עזריאל הילדסהיימר, למשל, התנגד להפרדה הזו. שורה ארוכה של רבנים חשובים התנגדו להפרדת הקהילות, והרב צבי יהודה בדברים שלו התייחס במפורש לרפורמים. זה הרבה יותר ממה שאנחנו מדברים עליו היום. אנחנו מדברים על לדבר, על לשבת בפאנל משותף, על לקיים דיאלוג. שם היה מדובר על קהילה, על מערכת ארגונית אחת. כל מי שיצא נגד הפרדת הקהילות בעצם אמר 'תמשיכו להיות חלק ממערכת ארגונית אחת יחד עם הרפורמים'. זהו צעד קיצוני יותר ממה שאנחנו מדברים עליו היום. אם מדברים על ההיסטוריה, זו ההיסטוריה.
"כמובן שהיה מאבק חריף מאוד נגד העמדות של הרפורמים. כשהרב צבי יהודה התנגד להפרדת הקהילות, זה כמובן לא אומר שהוא לא חלק על עמדותיהם של הרפורמים באופן החריף ביותר. אבל צריך להבחין בין מחלוקת חריפה על העמדות, ובין תחושה של סולידריות לאומית ושל שותפות גורל. גם אנחנו לא מאמצים עמדה קונסרבטיבית או רפורמית, חס וחלילה. אנחנו כן אומרים שצריך לדבר. להפסיק לדבר זה לחתוך בבשר החי. על מה יצא הקצף, על פאנל? אף פעם לא החרימו את הרפורמים למרות שוודאי לא הסכימו בדעות. גם אנחנו ודאי שלא מסכימים בדעות, שלא יהיה ספק לרגע".
בהמשך לדיון ההיסטורי מוסיף וטוען הרב פוירשטיין כי הרפורמים שבהם מדובר היום, בעיקר ככל שעוסקים ברפורמים שבחו"ל, כבר אינם אותו זרם אידיאולוגי שעימו היה לגדולי ישראל מאבק מר. "זה לא זכריה פרנקל ולא הרבנים הניאולוגיים שרבו עם החת"ם סופר וניסו להדיח אותו מרבנות פרשבורג. אני לא אומר שאין פה ושם אידיאולוגים נחרצים, גם היום יש. אבל זו לא המהות והליבה של התנועה הזו. מדובר בתנועה שבארה"ב הייתי קורא לה מסורתית. זו לא התנועה האוונגרדית שנלחמה ובאה לקעקע. אני מדבר עם כל יהודי בארץ, בתפוצות ובכל מקום, אבל בתפוצות אני בדאגה קיומית ליהדות הזאת. העניין של הדור הצעיר ביהדות ובישראל הולך ופוחת, וזו דאגה קיומית שאנחנו נאבד אותם".
הבחירות שבאופק
לאחר פרסום העצומות עלתה הטענה כי ברקע הדברים עומדות הבחירות לרבנות הראשית, הצפויות להתקיים בעוד פחות משלוש שנים. השאיפה להביא לבחירת רב ראשי מחוגי הציונות הדתית אחרי קרוב לשלושים שנה של שליטה חרדית ברבנות, מביאה לתסיסה בעולם הרבני. זכר הכישלון בסבב הבחירות הקודם, כאשר הציונות הדתית לא הצליחה להתאחד סביב מועמד מוסכם, עודנו צורב אצל רבים. בהקשר הזה נשמעו בחודשים האחרונים גם דיבורים על האפשרות לקדם את מועמדותו של הרב מלמד, אשר נתפס כמי שעשוי להיות מקובל הן על גורמים ליברליים והן על החוגים החרד"ליים שאליהם השתייך לאורך השנים.
הרב מלמד עצמו הצהיר בעבר שאין לו כל כוונה להתמודד על כהונת הרב הראשי לישראל, ומקורביו מבהירים שהנושא בכלל לא מהווה אפשרות מבחינתו. אך ישנם כנראה מי שההבהרות הללו אינן מרגיעות אותם. ברקע ישנם גם ניסיונות להתחיל לגבש הסכמה סביב מועמדים אחרים המזוהים עם חוגי "הקו", ישיבת הר המור ובנותיה.
למרות זאת, הרב פוירשטיין סבור כי את העצומות שפורסמו השבוע לא צריך לראות על רקע הבחירות לרבנות, וכי המחלוקת איננה אישית אלא עקרונית. "בכל הדיונים שהשתתפתי בהם סביב העצומה זה בכלל לא עלה. זה נושא כל כך עמוק, כל כך עקרוני. הוא לא פרסונלי. זו לא פוליטיקה קטנה, גם לא מצד השוללים וגם לא מצידנו. כמו רבים בציבור הדתי והחרדי גם אני גדלתי על משטמת הרפורמים, אני לא מתכחש לזה. אבל כשאתה מסתובב היום בחוץ לארץ אתה רואה את המצב, את חיפוש הזהות, אתה מבין שבחלוף מאתיים שנה הסיפור הוא אחר לגמרי".
