חברים יקרים, אני מתקשה לפתוח כי אינני יודע לאן דבריי יתגלגלו מרגע זה. אני מתרגש. אינני יודע מה הקב"ה ישים בפי כשאני מבקש להציג בפניכם את האיש הגדול הזה, הרב משה צבי נריה זצ"ל. מה אצליח להעביר אליכם מפועלו, ממחשבותיו. אני מתפלל שה' ישים דברו בפי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שכר לימוד: השינויים שהגיעו לחינוך הדתי בזכות הרב נריה
– מחולל מהפכת התורה בישראל
– זיכרונות מכפר הרא"ה
אפתח ואומר שאם בפרשת השבוע יעקב אבינו ראה חלום עם סולם מוצב ארצה, אני מעז לומר שהרב משה צבי נריה עצמו היה סולם שמוצב ארצה וראשו הגיע השמיימה. "מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו" אלה הם הדעות, המחשבות, ההיגיון, הנפש השכלית, ההתגלות הא־לוהית של האדם.
ועכשיו, לכמה דברים בהירים ומעשיים יותר. מדובר על שמונה־תשע שנים לפני קום המדינה. אני ילד, הרשל'ה, מגיע ארצה כפליט, בודד, יחיד מכל משפחתי, באוניית מעפילים, ומובל אחרי כל הגלגולים למחנה בעתלית. לאחר ששהיתי שם פרק זמן, היו צריכים להעביר אותי לאחד המוסדות בארץ. רוב המוסדות היו שייכים לתנועות אנטי־דתיות, וכל הילדים הפליטים שהגיעו ארצה היו צריכים לבחור לאיזו תנועה להשתייך. העמידו אותנו בתור, וכל ילד שהגיע לדלפק, אמרו לו לאן ללכת: מפ"ם, מפא"י וכו', אלא אם הילד היה אומר להם מעצמו לאן הוא רוצה ללכת, למשל למזרחי. רוב הילדים נשלחו לתנועות לא דתיות.
אני מודה לקב"ה על הנס שהתחולל לי. עמדתי בשורה והתקדמתי לעבר השולחן שבו יוכרע גורלי. תוך כדי עמידה ניגש אלי אדם מבוגר, גבוה, ודחף אותי בעדינות. הרמתי ראשי אליו, כשואל "מה אתה רוצה?!". והוא אמר לי, ביידיש: "לאן תירשם נער יקר?". אמרתי "לשומר הצעיר". המשיך ושאל, "למה". הסברתי ששמעתי שיש שם אוכל טוב, בריכה, כיף, טיולים.
"תגיד", המשיך לשאול, "אבא שלך הניח תפילין? אימא שלך הדליקה נרות"?". אמרתי "ודאי!"; "אכלתם מצות?" – "בטח!"; "הייתה לכם מזוזה?" – "ברור", עניתי ופרצתי בבכי, "מה אתה חושב, שאני גוי?"; ואז הוא אמר לי: "ילד, אם אתה תלך לשומר הצעיר, תדע לך ששם אוכלים חמץ בפסח, אין מזוזה, אין תפילין, אין שבת!"… לא ידעתי על מציאות זאת, לא דמיינתי! שאלתי אותו מה להגיד בדלפק, והוא אמר "תגיד 'מזרחי'!". כשהגעתי לדלפק ואמרתי מזרחי, הייתי שונה מכולם. כך הגעתי לכפר הרא"ה, ומאז נכנסתי תחת חופתו של הרב נריה.
כשהתביישנו ללכת עם כיפה
המצב אז בארץ היה שרוב הציבור ראה במדינה דמוקרטית ניגוד גמור לחיי תורה ויהדות. הדמוקרטיה התקבלה כסגנון ותרבות חיים שלא יכולים להתיישב עם חוקי התורה. כשגדלתי והגעתי בגיל מבוגר יותר ליד־מרדכי, קיבוץ של השומר הצעיר, ונתבקשתי לדבר על הרב קוק, אמרתי שכל הרעיון של מדינה ציונית גנוז בתורה שמחנכת להיות ציונים. לכן הם צריכים להידבק בתורה מפני שהיא מקיימת את העם, וקודם צריך לדאוג לעם, כמו שאמר הרב נריה "הדמוקרטיה מביאה מדינה ליהודים". יש יהודים במדינה, ויש מדינה ליהודים, ואחד בלי השני לא יכול להתקיים. כך אמרתי לקבוצת המקשיבים בקיבוץ.
היה שם אדם מבוגר שאמר לי: "אתה ילד, אתה לא יודע מה אתה מדבר. אני זוכר שבבית שלי כשהצטרפנו לתנועה הציונית, הרב של העיר החרים אותנו. הוא הוציא אותנו מכלל הקהל ולא נתן לאבי להצטרף למניין. אז אתה אומר שהתורה מחנכת לציונות?!"
זה היה המצב אז, וגם בין הדתיים עצמם היו שראו בציונות אויב. כמה עגום היה. אין להשוות מבחינת ההשקפה הדתית של העם היהודי היושב בציון את אותה תקופה והיום. אתם יודעים שהתביישתי אז ללכת עם כיפה? בתמונות של אותם ימים תראו צעירים שהולכים עם כובעי ברט או עם קסקטים כדי שלא יגידו עליהם שהם דתיים. זו הייתה בושה. אני זוכר את התימנים שבאו מתימן, ובמחנות העולים גזזו להם את הפאות והזקנים. ראו בזאת גאווה, שכביכול מנקים את "החמץ" מעל פניהם, מסירים את הכיעור של המדינה. זו הייתה האווירה בארץ באותן שנים, לפני ומעט אחרי קום המדינה.
חברים יקרים וצעירים! הרב משה צבי נריה זצ"ל עדיין לא זכה להוקרה שראוי לה בקרב עם ישראל. אנחנו לא מעלים על הדעת את גדלותו, את המפעל ואת שורשיו של האיש הגדול הזה. הוא היה תלמיד בסמינר ליפשיץ בירושלים, שחינך מורים והכשיר אותם להוראה. הרב נריה עזב את המוסד הזה ולא קיבל הסמכה להיות מורה. הוא נישא על כנפי רוח. היה לו אידיאל אחד שדחף אותו: להפיץ תורה כדי שדתיים יהיו רוב במדינה שלנו. תחשבו רגע, אתה נמצא במסגרת שהדבר נראה אבסורדי, ממש טירוף. אבל הוא החליט: אני רוצה להפיץ תורה בישראל. התורה תחנך את הדור הצעיר, הם יגדלו ויתפתחו, ועם הזמן יהיו רוב במדינה ויוכלו להשפיע על מערכת החוקים. תראו לאן מובילה החלטה של אדם. זה נשמע כמו סיפור אגדה, אבל כשרואים את התוצאות – זה לא יאומן.
אקריא לכם משפטים אחדים מדברי הרמב"ם, איך הוא מתאר את ראשיתו של משה רבנו, ותעשו את ההקבלה. אומר הרמב"ם, בתחילת דרכו של משה רבינו היה לו סיוע אלוהי שמניע את האדם וממריץ אותו למעשים גדולים, כמו לחלץ ציבור של אנשים מעולים מידי ציבור של אנשים רעים, או לחלץ אדם מעולה גדול, או להשפיע טובה על אנשים רבים – והוא ירגיש בנפשו מניע ודחף לפעול. לפעמים אדם מונע בכוחות שאין לו עליהם שליטה. זה היה הרב משה צבי נריה. אדם שמלווה אותו מצב כזה אומרים עליו שנחה עליו רוח ה'. אומרים זאת על מי שעשה מעשה טוב בעל ערך רב, או על מה שמביא לכך, כמו הצלחת יוסף בבית המצרי שהייתה סיבה לדברים גדולים. שהייתו של יוסף בבית פרעה ידוע לאילו תוצאות הגיעה, וכן למה הביאה הקמת ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה.
הייתי בין אלו שנשלחו אחרי כמה שנים להקים את ישיבת בני עקיבא במירון, אחר כך את ישיבת נתיב מאיר בירושלים, ואת הישיבה ברעננה. בכל מקום אפשרי בו מצא בניין, הקים הרב נריה מקום ללימוד תורה. הכול בא מרוחו, והרעיון הצליח!
הוציא אותי מהצבא
הרב נריה הביא לידי הפצת תורה בעם ישראל לא רק במובן הזה של ללמד את הנוער. הוא הטמיע בתודעה הלאומית שמובן מאליו שיש דבר כזה הנקרא ישיבה. הרב נריה שלח לישיבת מרכז הרב את הכיתה הבוגרת של ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה בראשות הרב יעקב כלאב זצ"ל. זכיתי להיות במחזור הראשון של ישיבת כפר הרא"ה, במחזור הראשון של ישיבת מרכז הרב, והכול בזכות הרב משה צבי נריה.
אסיים בקריאת דברים מדברי הרמב"ם על אברהם אבינו: "כיוון שהכיר וידע אמר שאין זו דרך האמת, והתחיל להודיע לעם שאין זה ראוי לעבוד. ביקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן. התחיל לקרוא לכל העולם ולהודיעם שיש אלוהים ולו ראוי לעבוד. היה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען".
ועל כך סיפור אישי: גויסנו לצבא במלחמת השחרור, ואני גויסתי גיוס מוקדם טרם הגיעי לגיל גיוס. עברתי קורס מ"כים וגם הצלחתי בבחינות לטיס. יום אחד הופיע הרב נריה במחנה, והתחיל להסביר לרשויות הצבא שאני שייך ללימוד תורה ולא למלחמה. הוא הוציא אותי משם והחזיר אותי לישיבה… "'ויקרא בשם ה' – היה מדבר אחד אחד עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות ושתל בהם את העיקר הגדול הזה".
ציירתי לכם קצת מדמותי שלי, קצת מאישיותו של הרב נריה – איך עשה נפלאות וגדולות בארץ. את כל זה עשה בצניעות, ונראה לי שעוד לא זכה להערכה הראויה. אני זוכר שבשנת תש"ה בישיבת מרכז הרב כתבי הרב קוק היו מתגלגלים. לקח למעלה מחמישים שנה עד שהדור הזה פקח עיניו להבין מי זה הרב קוק. יעברו עוד כמה עשרות שנים עד שיבינו שהרב משה צבי נריה שתל את הדרך האמונית בארץ ישראל.
צילה בראלי
