פרשת וישב: בין בחירה לייעוד

וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים (בראשית לז, ג)

אנו עומדים בפתחו של המכלול הסיפורי הגדול בתורה, המשתרע על פני ארבע פרשות: מחברון עיר המלוכה, ועד גלות מצרים. הכול מתחיל בהחלטתו ובראייתו של יעקב את יוסף כמלך ישראל. הכתוב משתמש כאן בשם ישראל – "וישראל אהב" – שם שיופיע מעתה בכל פעם שהדברים יהיו נוגעים לראייה לאומית עתידית וגורלית.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– יום התפוצות בכנסת: קהילת יהודי בחריין נחשפת
– הסערה בוועדת השופטים: אלה המינויים שמדאיגים את הימין
– שלושה אירועים, עשרות נדבקים: כך הפכה עפולה לאדומה

ישראל רואה את בנו יוסף כממשיך דרכו, וכמנהיג הממלא את ייעודם של ישראל בעולם. הוא מכתיר אותו למלך, בהלבישו אותו את מלבוש המלכים: "וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנוֹת הַמֶּלֶךְ" (שמואל־ב יג, יח). משום כך יש להבין את התיאור "הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן" כמי שממונה על אחיו, אחראי ומפקח על עיסוקיהם הן ברעיית הצאן והן בשאר ענייניהם (ספורנו). מתוך נערותו, ובהיותו מפקח עליהם, הוא מביא את דיבתם רעה אל אביהם, כמו שמדווח הממונה למי שמינהו.

האחים מצידם "לֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" גם בענייני ניהול הבית והמשק, ומשום כך העדיפו להתרחק מן הבית צפונה. יוסף נשלח על ידי אביו להמשיך ולהשגיח עליהם גם שם, לבחון את טיב מעשיהם ולדווח ליעקב. ברור שמצב דברים זה יוליד קנאה ושנאה עד מוות.

תובנה זו נוסחה לדורות על ידי רבותינו:

אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת (בגד משי) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר אחיו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים (בבלי שבת י, ב).

מעבר למסר החינוכי, יש לשים לב לסוף המאמר: כך נתגלגלו הדברים עד שירדו אבותינו למצרים. תובנה זו כבר לוקחת אותנו מתחום הבחירה האנושית אל תחום ההשגחה.

כוחו של החלום

יוסף בוחר לשתף את אחיו בחלומותיו. הוא בתמימותו, מתוך ניסיון להתקרב אליהם, מבקש לומר להם: שמעו נא אחיי, אין אני מתנשא למלוך עליכם אלא הכול בידי שמיים. כך אני רואה במראות הלילה, ומאת ה' הייתה זאת. והם עונים לו: כך אתה מעז לחלום? שאנו נמליך אותך עלינו או שאתה תמשול בנו בחוזקה? לא יקום ולא יהיה!

וקשה כשאול קנאה. "אָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר". יעקב מתחזק בצפיית מלכות יוסף. מאותה שעה הוא מבין שעליו להמתין ולשמור את החלום בליבו עד להגשמתו. יעקב כבר חווה חלומות בחייו, וגם ראה בהתגשמותם מציאות עתידית ריאלית. על כן, למרות הסכנות, הוא שולח את יוסף למשימה בשכם. ועל כך אומר הכתוב (לז, יד): "וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן". אומר על כך המדרש:

והלא אין חברון נתונה אלא בהר? אמר רב חמא: הלך להשלים אותה העצה העמוקה שנתן הקב"ה בינו ובין החבר הנאה שהיה קבור בחברון, "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית רבה יג).

יעקב שומר איתו חלום, וכך גם יוסף. הביטחון במימוש חזון החלום הוא שמעניק ליוסף כוחות עצומים לשרוד ולעמוד בכל אשר יעבור עליו, והוא המפתח להבנת כל דרכיו בעתיד בכל תפקידיו. מיד הוא יושלך אל בור המוות, וממנו בגלגולים פלאיים יגיע אל כתר המלוכה. אין חזק מן החלום.

נורא עלילה

סיפורנו מתרחש בשני ממדים בו זמנית. האחד הוא המישור הארצי, שבו העלילה מתפתחת מתוך הבחירה האנושית המודעת. על הבחירות הללו יבוא כל אחד במשפט בבוא יומו: "כִּי זֵכֶר כָּל הַמַּעֲשִׂים לְפָנֶיךָ בָּא, מַעֲשֵׂה אִישׁ וּפְקֻדָּתוֹ וַעֲלִילוֹת מִצְעֲדֵי גָבֶר, מַחְשְׁבוֹת אָדָם וְתַחְבּוּלוֹתָיו וְיִצְרֵי מַעַלְלֵי אִישׁ". באותה עת, העלילה מפלסת את דרכה באופן עצמאי ומתוכנן בידי אדון כל המעשים ומסובב הסיבות, מעל ראשם של המשתתפים אשר ממלאים באופן מסתורי ובלתי מודע את התפקיד אשר נכתב עבורם: "הַכֹּל גָּלוּי וְצָפוּי לְפָנֶיךָ… (שהרי) מֵרֵאשִׁית כָּזאת הוֹדָעְתָּ וּמִלְּפָנִים אוֹתָהּ גִּלִּיתָ". זהו הכלל הגדול בתורה, שאותו ניסח רבי עקיבא באופן גאוני בארבע מילים: "הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה" (אבות ג, טו).

הכתוב מתאר את מעשי בני האדם במישור הארצי – "וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן", "וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים" – אך יוסף יאמר בסיום "לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ־לֹהִים" (מה, ח). מציאות תמידית מורכבת ופלאית זו, הנשגבת מבינת אדם, בולטת במיוחד בסיפור עלילתי מפותל כמו סיפורנו, ותוארה בדברי חכמים באופן הבא:

ויוסף הורד מצרימה, זה שאמר הכתוב: לכו חזו מפעלות א־להים נורא עלילה על בני אדם (תהלים סו). אמר רבי יהושע בן קרחה: אף הנוראות שאתה מביא עלינו, בעלילה את מביאן… משל למה הדבר דומה? למי שמבקש לגרש את אשתו. כשביקש לילך לביתו כתב גט. נכנס לביתו והגט בידו… אמר לה: מזגו לי את הכוס שאשתה, מזגה לו. כיון שנטל הכוס מידה, אמר לה: הרי זה גיטך. אמרה לו: מה פשעי? אמר לה: צאי מביתי, שמזגת לי כוס פשור. אמרה לו: כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פשור שכתבת הגט והביאתו בידך?!… וכן הוא אומר ביוסף.

ואמר ר' יודן: היה הקדוש ברוך הוא מבקש לקיים גזירת ידוע תדע, והביא עלילה לכל דברים אלו, כדי שיאהב יעקב את יוסף וישנאוהו אחיו וימכרו אותו לישמעאלים ויורידוהו למצרים וישמע יעקב שיוסף חי במצרים וירד עם השבטים וישתעבדו שם. הוי ויוסף הורד מצרימה, אל תקרי הורד אלא הוריד את אביו והשבטים למצרים… הוי נורא עלילה וגו' (תנחומא סימן ד).