בדומה לאופן שבו התייחסו בשנות התשעים לטלפון הסלולרי, גם טכנולוגיית הנדסת הרקמות נשמעת היום לרובנו כמשהו שנמצא איפה שהוא בין מדע בדיוני עתידי לאטרקציה יקרה ולא מאוד רלוונטית. ואולם, קצב ההתפתחות הטכנולוגית הוא מהיר מאוד, ושוק המזון העולמי צפוי לעבור מהפכה בטווחי זמן קצרים בהרבה ממה שאנחנו מסוגלים לדמיין כרגע.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הרבצ"ר אייל קרים: זלזול בכללי הכשרות – פגיעה בערך הרעות
– מפקד מג"ב שהומלץ למפכ"לות: "שירות במג"ב – אתגר מבצעי מתמשך"
– הזירה הימית מתחממת: הפיגוע בסעודיה מדליק נורת אזהרה
אחרי ששומעים את המדענים ואת התעשיינים לא יהיה מופרז להעריך כי בתוך שנים ספורות יתמלאו מדפי המרכולים במוצרי בשר עוף ובשר בקר שלא נוצרו באמצעות שחיטת בעלי חיים, אלא גודלו במעבדה. לא מדובר בתחליפי בשר מהסוג שחברות כמו טבעול מייצרת, אלא בבשר חי שלא נוצר באמצעות גידול בעלי חיים ושחיטתם, אלא בטכנולוגיה של הנדסת רקמות.
הקצב המהיר של התפתחות הטכנולוגיה נובע מהתלכדות של אינטרסים שונים. הראשון הוא הכלכלי: אוכלוסיית העולם גדלה והיא צורכת עוד ועוד בשר, וכבר היום התעשייה מתוחה קרוב לקצה היכולת שלה. מכך נגזר האינטרס השני, הסביבתי: מדענים ותאגידים מבינים היום שהצורך להציל את העולם מהתחממות מסוכנת, באמצעות הפחתת גזי החממה, היא חובתו של דורנו כלפי הדורות הבאים. תעשיית הבשר על כל נגזרותיה היא שחקן מרכזי ביותר מבין התעשיות התורמות לפליטת גזי החממה ולזיהום האטמוספירה.
אינטרס שלישי הוא בריאותי. בעוד שצריכת בשר שאינו מעובד לא נקשרה באופן חותך לבעיות בריאותיות מסכנות חיים, מחקר של הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IRAC) מצא קשר בין צריכה מוגברת של בשר מעובד להיווצרות סרטן המעי הגס. על פי הערכות הארגון, אם מגמת הצריכה הנוכחית של בשר אדום מעובד תמשיך, אנו עלולים להיות עדים לעלייה של בין 9 ל־14 אחוזים במקרי הסרטן. בנוסף, גידול מסחרי של בשר ועופות כרוך בכמויות גדולות של אנטיביוטיקה וכימיקלים שונים הניתנים לבעלי חיים כדי למנוע זיהומים ומחלות. בשר משובט, לעומת זאת, יהיה נקי מכל החומרים הבעייתיים הללו.
כל אלה מובילים לכך שיצירת אלטרנטיבות לייצור בשר הפכה לאינטרס עולמי גלובלי, שמזרים המון כסף ומשאבים לתחום. הנה מעט מספרים: על פי הערכות של ארגון ה־OECD, תצרוכת הבשר העולמית עמדה על 327 מיליון טונות בשנת 2018. הארגון מעריך שבעוד עשור תצרוכת הבשר תעלה ב־13 אחוז נוספים מהיקפה בהווה. שוק הבשר הכשר הוא אמנם רק פרומיל, ועדיין הוא גדול מאוד. רק בארה"ב הוא מוערך בכ־30 מיליארד דולר שנה, וקצב הגידול השנתי שלו הוא 3.4 אחוזים.
ימות המשיח
כאן נפתחת נקודת המבט ההלכתית. הטכנולוגיה החדשה מזמנת שורה של שאלות נקודתיות: מה מעמדם מבחינה כשרותית של תאי הגזע, מהם מתחיל תהליך השכפול במעבדה שממנו נוצר הבשר המתורבת? ואם אנו רואים אותם ככשרים, האם הבשר היוצא מהם הוא בשרי או פרווה? אבל לפני כל השאלות ההלכטכניות ניצבת שאלה יסודית הרבה יותר, והיא שאלת המדיניות ההלכתית.
דמיינו עולם שבו אין כמעט בשווקים בשר לא כשר או דגים לא כשרים. בעולם כזה מתקיימות אולי סוגיות משנה של בישול נוכרי וניקיון של ירקות עלים, אבל באופן עקרוני יהודי יוכל למצוא אוכל כשר בכל מסעדה בעולם. הוא יוכל לאכול בשר חזיר ופירות ים שלא הגיעו מבעל חיים אלא נוצרו מקובץ תאים מיקרוסקופי שלא ניתן לראות בעין בלתי מזוינת, ושלפי חלק מהדעות – כפי שנראה בהמשך – הם כשרים למהדרין. זהו עולם שבו הלכות הכשרות הופכות ברובן למשהו שנלמד עליו בשיעורי היסטוריה.
מה יחולל שינוי כזה בעולם היהודי־דתי? איך ייראו החיים היהודיים כאשר מרכיב כה מרכזי בעולמו של שומר המצוות פשוט נעלם? יהיו מי שיגידו "אי הכי לא בעינא" – אם כך, אנו לא רוצים את הבשורה הזו. הם יזכירו את הדיון שהתקיים במאה הקודמת על החשמל בשבת. גדולי הפוסקים אסרו את הדבר אף שהבסיס ההלכתי לכך לא ברור עד היום, ובכך הם הצילו את השבת. כפי שהתבטא אחד הפוסקים, אם החזון איש וסיעתו באמת היו מבינים בפיזיקה ויודעים מהו חשמל, כולנו היינו עובדים היום בשבת במחשבים ובניידים.
מאידך יהיו מי שיאמרו אדרבה, אין לך קץ מגולה מזה. "עתידין מצוות להיבטל לעתיד לבוא" הוא סממן אגדי של ימות המשיח. הם יטענו שלא נכון להשוות בין סוגיית השבת לסוגיית הכשרות, מאחר שביהדות יש ערך מרכזי לקדושתה של השבת, אבל אין ערך רוחני מיוחד באיסורים וייסורים. האנרגיות שישתחררו מהמאמץ לשמירה על מצווֹת לא תעשה תופנינה למצוות עשה – תורה ותפילה ובין אדם לחבירו.
הדיון המרתק הזה עמד במרכזו של כנס שהפיק "מדע תורתך", בית מדרש ומכון מחקר לטכנולוגיות עתידיות שבמרכז האקדמי לב, ועמותת סולמות בראשות הרב יוסף צבי רימון (גילוי נאות: לחתום מעלה היה העונג להנחות את הדיון).
רקמת חיים
כמו כל דיון משפטי, דיון הלכתי מתחיל בהבהרת העובדות. אז איך זה עובד? פרופ' שולמית לבנברג מהטכניון, שבמעבדתה מפותחות טכנולוגיות מובילות בתחום, ודידיה טוביה, מנכ"ל "אלף פארמס", המשתמשת בטכנולוגיות הללו לשם פיתוח מוצרים מסחריים, תיארו בקווים כלליים את האתגר הטכנולוגי.
הרקמות שאנחנו מכנים "בשר" הן למעשה רקמת שריר – החלק בגוף האחראי לתנועת הגוף ולתפקודים נוספים. כמו חלקים אחרים בגוף, רקמת השריר נוצרת מתאי גזע. תאי הגזע הם תאים שעדיין לא התמיינו לרקמה מסוימת, ובמהלך התפתחות העובר הם הופכים לכאלה.
תאי הגזע המוכרים ביותר הם תאי גזע עובריים (פלוריפוטנטיים) הקיימים בעובר. תאים אלו משתכפלים, ובכל שכפול הולכים ומתמיינים, עד שנוצרות מהם רקמות הגוף השונות. לצידם קיימים בכל גוף חי תאי גזע מולטיפוטנטיים – שיכולים גם הם להתמיין לתאים שונים, ותאי גזע של הרקמה, היכולים להתמיין לתאים מסוג מסוים בלבד.
ייצור של בשר משובט מתחיל באיסוף של תאי גזע. ישנן כמה טכנולוגיות לאיסוף התאים: מחבל הטבור והשליה, באמצעות שטיפת תא ביצית מופרית מגוף הבהמה – או בהפריית מבחנה. אפשר להשתמש בתאי גזע שקיימים ברקמת שריר של בעל חיים בוגר, אולם החיסרון שלהם הוא שפוטנציאל ההתחלקות שלהם מוגבל ולכן הם פחות שימושיים מבחינה מסחרית. טכניקה נוספת היא של תכנות מחדש של תאים בוגרים והפיכתם לתא גזע.
לאחר איסוף הכמות הבסיסית של תאי גזע, הם מועברים למצע – צלחת פטרי המכילה תמיסה ייעודית של חומרי הזנה. התאים במצע גדלים בצורה דו־ממדית. באופן טבעי, כל תא גזע "יודע" להתמיין לתא מסוג מסוים על בסיס חומרים שהגוף מפריש בסביבתו. חומרים אלו מזינים את התא, ו"משדרים" לו לאיזה תא הוא צריך להתמיין. מטרת המצע היא לחקות את התהליך הזה, ולסמן לתאי הגזע להתמיין לרקמת השריר המבוקשת.
בשלב הבא מציבים את התאים המשתכפלים על "פיגום" תלת־ממדי, העשוי מחומרים טבעיים או צמחיים (כגון סויה), ועליו היא מבשילה לרקמה הניתנת לצריכה. מרבית השכפולים של התאים והגדילה הפיזית של החומר ייעשו בשלב זה, עד לגודל של פי מאה מהכמות המקורית. היתרון בצורה התלת־ממדית הוא שהתאים "מעודדים" באופן הדדי את גדילתם והתרבותם.
יש לציין שבמקביל למאמץ לייצור בשר בהמות ועופות בתנאי מעבדה, ישנם גורמים מסחריים המפתחים בימים אלו טכנולוגיות לפיתוח חלב בתנאי מעבדה. המטרה היא לייצר חלב בריא יותר שניתן יהיה לשלוט במינונים של רכיבים שונים שלו כדוגמת הלקטוז, וכנראה גם זול יותר.
בשר מן השמיים
ומה אומרת ההלכה? את המאמר ההלכתי הראשון בנושא פרסם הרב צבי רייזמן (תחומין לג, תשע"ד), שהשמיע דברים בכנס. השאלה המרכזית שבה דן הרב רייזמן היא מעמדה ההלכתי של "יחידת המקור", צבר התאים הבסיסי המשמש לתחילת תהליך ריבוי התאים והפיכתם לרקמה "בשרית". הרב רייזמן דן בשתי אפשרויות שונות ליצירת יחידת המקור: תאי גזע עובריים או תאים רגילים.
טענתו היא שמעמדו ההלכתי של תא גזע עוברי הוא של "מיא בעלמא", כלומר כשל מים, ולכן הבשר המתורבת שיורבה ממנו יהיה כשר ופרווה. הוא מסביר שיחידת המקור הנלקחת קטנה מכדי לראותה בעין לא מזוינת, היא בטלה בתוך הבשר הנוצר ממנה, ולכן מעמדו ההלכתי של בעל החיים המקורי אינו משנה כלל. יחידת המקור גם אינה משמעותית בהתפתחות רקמת הבשר עצמו, אף שהיא מהווה את נקודת ההתחלה של התהליך הביולוגי. הרב זאב וייטמן סבור כמותו, אולם טוען שהבשר יהיה פרווה רק אם מצע הגידול יהיה ממקורות צמחיים.
דעה הפוכה השמיע בכנס הרב יעקב אריאל, שגם מאמרו בנושא התפרסם בתחומין (לו). הנחת המוצא של הרב אריאל היא שתהליך התמיינות תאי הגזע במעבדה זהה במהותו לתהליך ההיווצרות של רקמת הבשר בטבע. מאחר שמדובר בתהליך דומה לתהליך הטבעי, קיים קשר הדוק בין בעל החיים המקורי שממנו מופקים תאי הגזע ובין הרקמה הנוצרת בסוף התהליך. מכך מסיק הרב אריאל שבשר מתורבת יהיה כשר רק אם נלקח מבהמה שנשחטה כדין.
משום שאין אפשרות להפיק תאי גזע מבהמה מתה, ההפקה תהיה חייבת להתרחש בשלב שבו הבהמה מוגדרת כ"מפרכסת" – בהמה שחוטה שעוד לא מתה לחלוטין. לשיטתו, בשר המופק בתהליך כזה יהיה בשרי לחלוטין, אלא אם כן יופק מדגים ואז יהיה פרווה. הוא דוחה השוואות לסוגיות הלכתיות דומות, שבהן ההלכה מנתקת בין הזרע המקורי ובין התוצר.
הרב אשר וייס, שדיבר גם הוא בכנס, גורס אף הוא שבשר מתורבת ייחשב לבשרי, אך בנקודה אחרת הוא מקל (בניגוד לעמדת הרב וייטמן) וטוען שמצע הגידול לא נחשב כמעורב בבשר הנוצר בתהליך. לכן, גם אם מקורו מן החי, אין זה משנה אם מקורו מבעל חיים כשר או לא. במקרה שהמצע מבוסס על חיטה, כפי שקורה בחלק מהטכנולוגיות החדישות – אין הבשר המתורבת נחשב חמץ בפסח.
הרב חנוך קאהן, שהוא גם רופא בהכשרתו, ניתח שתי סוגיות ממסכת סנהדרין העוסקות במעמדו של בשר שהגיע באופן לא שגרתי. הראשונה דנה בבשר שירד מן השמים (סנהדרין נט, ב). בשר זה כשר, בנימוק שמשמיים לא יביאו את האדם לידי אכילת איסור. החזון איש הציע פרשנות שלפיה הבשר המדובר כשר משום שההתערבות השמיימית היא בבחינת "לידה מחדש" של הבשר, המשנה את מעמדו לכשר. הרב קאהן סבור שגם מעמדו של בשר העובר תהליך במעבדה, אשר משנה אותו באופן מהותי והופך אותו למשהו שלא היה קודם, ישתנה והוא יוגדר ככשר.
הסוגיה השנייה עוסקת בבשר שנוצר באמצעות ספר יצירה (סנהדרין סז, ב), קרי באמצעים רוחניים ולא באמצעות שחיטה. עמדת הראשונים (הר"ן) היא שבעל חיים הנוצר באופן כזה אינו חייב כלל בשחיטה, בניקור ובשאר הפעולות ההלכתיות הנדרשות כדי להתיר אכילת בשר מן החי. הרב קאהן מציע להשוות בין מעמדו ההלכתי של בשר מתורבת, הנוצר שלא באמצעים טבעיים, לבשר הנוצר באמצעים רוחניים על ידי ספר יצירה.
בנייר עמדה שחיבר הרב אביעד ברטוב מבית המדרש "מדע תורתך" הוא טוען שמעמדם ההלכתי של תאי גזע עובריים הוא כ"פרש בעלמא", המותר לאכילה ולא נחשב כבשר בכלל. הוא מדמה אותו ל"חלי דיחמורתא" המוזכרים במסכת בכורות (ז, ב) – גושים הנפלטים מרחם היחמורה. לדעת רב ספרא הם מותרים באכילה, וכך נפסק בשולחן ערוך. רש"י במקום מסביר שהן כשרות מכיוון שדינם כפרש הבהמה, שמותר באכילה גם אם מקורו בבהמה שלא נשחטה כהלכה או בבהמה טרפה.
לדעת הרב ברטוב, גם במקרה שלפנינו, החומר האורגני המופק מן הבהמה ייחשב אף הוא פרש בעלמא ולא בשר. מאידך, אם מדובר בתאים המופקים בתהליך שחזור מתוך עורות ושערות, לדעתו יש להעדיף שיילקחו מבהמות שחוטות. בנוגע לשאלת "בשריותו" של המוצר החדש מציע הרב ברטוב גישה ממוצעת: לא ניתן יהיה לאכול בשר מתורבת בחלב, אך כן ניתן יהיה לקצר את זמני ההמתנה בין אכילת בשר לחלב ולהקל במקרה של טעות.
פוקח עיוורים
החלק השני של הכנס עסק ביישום מסעיר לא פחות בעולם הנדסת הרקמות, והוא ייצור רקמות לצרכי השתלה בגוף האדם. מתברר שגם כאן חברות ישראליות מובילות את הפיתוח העולמי. פרופ' טל דביר מאוניברסיטת תל־אביב הציג פיתוחים חדשניים שנועדו להחליף רקמות לב פגועות בחולים שעברו התקף לב. אחת ההשלכות של התקף לב קשה היא פגיעה ביכולתו של שריר הלב להתכווץ כדי להזרים דם לאיברים. חוקרי האוניברסיטה הצליחו לייצר רקמות שריר חדשות מתאי גזע שנלקחו מגוף החולה עצמו (כדי למנוע דחייה של המערכת החיסונית), ואף פיתחו טכניקה מיוחדת להחדרת הרקמות הבריאות אל הלב בהזרקה מבלי להזדקק לניתוח לב פתוח.
מנכ"ל חברת "פרסייס ביו", אריה באט, הציג את הקרנית המלאכותית שהחברה שלו מפתחת ושלדבריו תגיע לייצור מסחרי בתוך שנה־שנתיים. מתברר שבחלק מהפרמטרים הקרנית הזו עדיפה מזו שנלקחת מגופם של אנשים. באט טוען שבעתיד הבינוני־רחוק תגיע החברה גם לייצור רשתית, מה שעשוי להחזיר את כושר הראייה גם לעיוורים גמורים, ובהמשך לפיתוח איברים חיוניים גדולים כמו כליות.
בניגוד לבשר המתורבת לאכילה, ברקמות להשתלה יש פחות שאלות ויותר פתרונות הלכתיים. מאז שעולם הרפואה החל לעסוק בהשתלות איברים, התחום כולו היה שנוי במחלוקת בין גדולי הפוסקים סביב שאלת רגע המוות – נשימתי או מוחי. מהסיבה הזו רוב הציבור החרדי נמנע מלחתום על כרטיס אדי, והדבר מצמצם את מאגר התורמים הפוטנציאליים בישראל. כאשר המדע יגיע למצב שבו הוא מסוגל לייצר איברים פנימיים שלמים במעבדה, התרומה לאיכות החיים של החולים תהיה עצומה.
