מסע בעקבות הנביאים: ספר השופך אור על ההפטרות

בניגוד קיצוני לפרשיות השבוע, ההפטרות סובלות ממחסור חמור בספרים על אודותן. גדי איידלהייט נחלץ למלא את החלל, והוא ראוי לתודה על עצם המעשה – ועל אחת כמה וכמה על הדרך שעשאו. יצירתו עתירת הידע מקדישה מחשבה ויצירתיות לכל ההפטרות, בכל המנהגים העיקריים, ואפילו אלו הנקראות רק בחו"ל. הוא מבאר אותן בקצרה, קטע אחר קטע, בלי להתעכב על כל פרט, אלא בבחירת הנקודות העקרוניות או אלו המעוררות קושי או עניין מיוחדים. הפירושים נסמכים בעיקרם על המפרשים המסורתיים, אך גם על תובנות של איידלהייט עצמו.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דחיות ופרוטקציות: מחדלים במתחם החיסונים בקרית שמונה
– דעה : על החיסונים ועל הנפלאות: צריך ואפשר לומר תודה
– "ציפי ונעם לא פה, אבל אנחנו כאן, וצריך לחגוג את זה"

בייחוד מתעניין פרשננו במציאת קשר עומק בין ההפטרה לפרשה, מעבר לזה הגלוי לעין. כך למשל בהפטרת השבוע שעבר, הנקראת רק במקרים נדירים שבהם פרשת מקץ אינה נקראת בשבת חנוכה; הפטרה המתחילה במילים "ויקץ שלמה והנה חלום" – הנה לנו הקשר הטריוויאלי לפרשה – ועוסקת במשפט שלמה. על פי פרשנותו של המחבר, שלמה זיהה מי אֵם התינוק החי כבר כאשר אמרה "בני החי ובנך המת" ואילו בעלת דינה בחרה להקדים מת לחי (פרשנות שהרב והרבנית גיסר, במדורם פה בשבוע שעבר, ייחסו למלבי"ם ולא השתכנעו ממנה במיוחד). כאן טמון לדעתו הקשר לפרשה: כשלמה, גם יוסף פתר את חלום פרעה כי היה קשוב לפרטים.

 

לכל עיון צירף המבאר "מוסף": הרחבה מעין אנציקלופדית, בדגש תנ"כי, על נושא כללי שההפטרה נוגעת בו. לפעמים הנגיעה קלה: כגון מאמר על כדורגל להפטרת מצורע, כי נזכרים בה "שוערים". בדרך כלל הקשר הדוק, כגון הצגת מקצוע מדידת הקרקעות ב"מוסף" להפטרת תצווה, שהיא פרק מיחזקאל המפרט את מידות המִקדש. בפרשתנו, ויגש, הוא מגיש עיון קצר על משחקי הרכּבה, בעקבות ההפטרה שבה יחזקאל מחבר שני ענפי עץ יחדיו כסמל לחיבור שבטי ישראל.

משהו מייחודו של בעל הספר, וגם הזדמנות להערה לסדר, נותן לנו הפרק על הפטרת פרשת ואתחנן, היא הפטרת "נחמו". על הפסוק "הֲלוֹא תֵדְעוּ, הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ, הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם, הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ" (ישעיהו מ, כא) כותב המחבר כי "צורת החזרה המשולשת אופיינית מאוד לספר ישעיהו, שסגנונו מליצי ופיוטי ופעמים רבות מזכיר שירה". אלא שהחזרה כאן מרובעת, וחזרה משולשת מופיעה רק שני פסוקים לאחר מכן, "אַף בַּל נִטָּעוּ, אַף בַּל זֹרָעוּ, אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם"; וסגנונו של ישעיהו לא "מזכיר שירה" אלא הוא שירה צרופה.

על מה שמופיע עוד שני פסוקים קדימה, "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם", כותב איידלהייט: "כאסטרונום חובב, פסוק זה הוא אחד האהובים עליי בתנ"ך כולו. למעשה הוא נתפס בעיניי כציווי". כאן הוא מוצא גם קשר לפרשת ואתחנן, אף שלכאורה ההפטרה נבחרה רק משום ששבת זו היא הראשונה בשבע שבתות הנחמה שאחר ט' באב: הנה, ההפטרה קוראת להביט אל הכוכבים כדי לחזק את האמונה בה' – לעומת האיסור המופיע בפרשת ואתחנן לשאת עיניים לשמיים ולהשתחוות לשמש ולירח ולכוכבים. ה"מוסף" שלו לפרשה עוסק בטלסקופ. אכן, מחבר ספרנו הוא אדם עובד, שבשעות הפנאי הברוכות מבאר הפטרות, מבקר ספרים (גם בעמודים אלה), צופה בכוכבים, ובעיקר מפיץ ידע באתרים שלו ובאתרים ציבוריים.

על כל הטוב שבספר הוסיף המחבר פרקים כלליים מאירי עיניים – על ההפטרות בכלל, על הפטרות נדירות, על הנבואה ומהותה, על השקפת הנביאים ועוד. חותם של חן מוסיפים איוריו של יאיר ראשי בסוף כל פרק, שגיבוריהם הקבועים הם דמויות הזאב והכבש מהפטרת יום העצמאות.