אחריות כבדה ביותר נושאים על כתפיהם הדור שלי והדור שאחריי – להנחיל את עיקרי התורה ואת דרכי לימודה לדור הבא אחרינו, כדי שחלילה לא תשתכח התורה מישראל. משימה זו דחופה ביותר בעיקר בציונות הדתית, בשל התקווה להנחיל דרכה לכל עם ישראל את התורה ואת אהבתה, ביום מן הימים ככל שידנו משגת לעשות זאת. אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמיים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "לוקח פסק זמן ושוקל את המשך דרכי": אשכנזי עוזב את גנץ
– דעה: סבלנות: כך הכסף שלנו הניב תשואה למרות המשבר
– מהות ומנדטים: עיקרי המחלוקת בהרכבת רשימת ימינה
משימה זו אין לנו ברירה אלא לעמוד בה ואין לנו הפריווילגיה לוותר עליה, להתייאש מקיומה או לומר שאין אנו מסוגלים לעשות זאת. אם הציונות הדתית תהיה ללא תורה עמוקה ומקיפה בקרבה, היא תחדל להתקיים ותיטמע בחילוניות ובתרבות המערבית, העלולות לכלות כל זיקה רצינית שלנו לקב"ה ולמסורת אבותינו, ולהותירנו בלא מטרת אמת בחיינו.
התשתית לקשר בין הדור הבא ובין התורה חייבת לכלול קשר עמוק ללימוד הגמרא. התלמוד מהווה כבר למעלה מאלף ושבע מאות שנים עמוד השדרה של הקשר בין עם ישראל לבין תורת ה' והלכותיה, וגם היום לא ניתן בשום פנים לוותר עליו. כדברי הרמב"ם בהקדמתו ל"יד החזקה": "אבל כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם… הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל".
דא עקא, אנו מתבוננים בנוער היקר שלנו ובזיקתו אל התלמוד ועינינו רואות וכלות. שעות לימוד התלמוד מתמעטות, המבחנים בתלמוד הופכים למבחנים כלליים בתורה שבעל פה, ומשנה לשנה הנערים ברוב מוסדות החינוך שלנו, כולל בישיבות התיכוניות, יוצאים עם קשר שאינו מספק לגמרא ולשלוחותיה בהלכה. הם מתחברים יותר בקלות ללימודי השפות, המתמטיקה, המחשב והמדעים מאשר לעיקרי תורתנו ממסורת אבותינו, לתלמוד.
נעיצת סיכה
הסיבה לירידה בקשר לגמרא נחקרת בידי מלומדים ואנשי חינוך, ולא נעסוק בה כאן. דומה שתרופה הגיונית, ובשום פנים לא יחידה, להעמקת הקשר אל דבריהם של רבותינו התנאים והאמוראים עשויה להיות דרך ספרי גמרא המודפסים מילה במילה עם הנוסח המסורתי של התלמוד – אך בהדפסה מודרנית, צבעונית, מנוקדת ומפוסקת, המושכת את העין ומחבבת את דף הגמרא על המתבונן בו, לא פחות ממה שספרים בתחומים אחרים המודפסים בשיטות מודרניות מתחבבים יותר ויותר על לומדיהם.
לחריגה מדפוס וילנה, שהיה מקובל על עם ישראל במאה ושלושים השנים האחרונות, יש גם חיסרון בעל משקל. סבי ע"ה וחבריו וגאונים נוספים בזיכרונם החזותי, נבחנו על בקיאותם בתלמוד הבבלי דרך נעיצת סיכה במילה מסוימת לעובי כל הכרך, ועליהם היה לדעת באיזו מילה פגעה הסיכה בכל עמוד ועמוד מן המסכת שעליה נבחנו. דפוס מודרני חייב לשנות את העימוד המקובל, אף שלבטח יותיר את סימני הדפים השונים ומספריהם לצורך מראי המקומות שנכתבו בחיבורי הפוסקים במשך הדורות.
אך לדפוס מודרני הערוך היטב בידי תלמידי חכמים יש מעלות, שהיום אסור לנו לוותר עליהן. בין המעלות נמנה את ניקוד הש"ס על פי מסורת הניקוד היהודית, שהיא בת למעלה מאלף שנים. המילה המנוקדת נעימה יותר לעין, היא מאפשרת ללומד לבטא את המילים בדרך נכונה וללא שיבושים מיותרים, וכך גם להבינן בדרך נכונה יותר ואף לחוש את עצמו בטוח יותר בשבילי הש"ס. מעלה נוספת היא הפיסוק, המאפשר להיכנס מהר יותר ובביטחון רב יותר לעובי הסוגיה בלא הקשיים בפענוח הראשוני של המשפט הכתוב.
סדרת "גמרא סדורה", בעריכתו של הרב דניאל ברק ווינט, תלמיד חכם גדול הבקי היטב בש"ס ובדרכי הבנתו, כוללת מעלות אלו. לאלה נוספו הצבעים השונים וסגנונות האותיות השונים המבדילים בין מקראות (פסוקים) ובין דברי תנאים במשניות ובברייתות, ובין שני אלו לדברי האמוראים חכמי התלמוד, המביאים אותם ומנתחים אותם בכליהם.
כבן שבעים שנה
שינוי זה אינו אסתטי בלבד. הוא מאפשר ללומד זיכרון חזותי המבחין הבחנה חשובה בין דברי המקור ובין ניתוחם. הוא מאפשר לו לראות בצורת הדף מסגרת נכונה למשא ומתן המתנהל בין האמוראים על דברי התנאים שהם מנתחים ומבארים. הדף מחלק את דברי האמוראים לפסקאות נפרדות והגיוניות המאפשרת ללומד להיכנס בנפשו, ולא רק בשכלו, לסוגיה הנלמדת. לחוש אותה, ולא רק להבין אותה.
גם השורות מחולקות שלא על פי אורך המילים כמו בספר התורה, אלא לפי היגיון התפתחות השיחה בבית המדרש האמוראי. דרך צורת הדף, מבנה הפסקאות ומבנה השורות, הלומד כמעט נכנס אל תוך בית המדרש האמוראי, ויכול להקשיב אל המשא ומתן המתנהל בו. עוד מעלות אסתטיות המרחיבות את הדעת ואת החשק ומעלות עקרוניות לדף המודרני ב"גמרא סדורה", אך עת לקצר.
מעלות אלו הן בעלות משקל לא קטן, אף שוודאי לא יחיד, ביכולת לחבב את הגמרא על הלומד, ובעיקר על הנער המתקשה "להתחבר" אל התלמוד, הן מבחינה אינטלקטואלית והן, ובעיקר, מבחינה נפשית. ההבנה דרך הדף בגמרא הסדורה, שהיא יותר מהירה ויותר מעמיקה, גם תפנה זמן להעמקת יתר בדף ובמפרשיו, בראשונים ובאחרונים.
דברים אלו נכונים לא רק לגבי הנער הנפגש לראשונה עם התלמוד. גם כותב שורות אלו, שהוא כבן שבעים שנה, וכמעט כל ימיו בצל קורתו של בית המדרש, "מתחבר" יותר בחשק אל הדף בגמרא הסדורה, גם לעיני תלמידיו, שכבר אינם רחוקים בגילם מגיל נכדיו.
במודרנה ובהתפתחותה סכנות רבות לכולנו, ועלינו להישמר מהן יום יום ושעה שעה. אשרי מי שיודע לנצל את האמצעים המודרניים כדרך להביא לאהבת תורה, לקשר עמוק אליה ולהעמקת ההבנה בה.
הרב יעקב מדן הוא ראש ישיבת הר עציון באלון שבות
גמרא סדורה
מסכת נידה
עורך: דניאל ברק־ווינט
הוצאת עצמית, תש"פ, 432 עמ'
