גילוי נאות: לא ביקרתי בבוכרה בתקופת הקורונה אלא לפני מספר שנים. אף שחוויית המסע לקהילה ייחודית זו חקוקה עמוק בליבי, עד כה לא כתבתי מאמר על בוכרה ואוזבקיסטן שעל אם דרך המשי. הנה הוא כעת לפניכם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הממונה על מו"מ עם איראן לשעבר תכהן כסגנית מזכיר המדינה
– "תרנגולות מסתובבות חופשי ברחוב, לא ברור מהיכן הגיעו"
– על ספת הפסיכולוג
אני כותב בצער על קהילה ייחודית זו שהולכת ונעלמת מנוף הקהילות היהודיות. יש מי ששמחים בהיעלמותן של קהילות ורואים בכך פעמי משיח, אולם כמי שחי ונושם את העולם היהודי ומנסה לשמר את המסורות והסיפורים של קהילות ישראל, אני מצר על כך. היעלמות קהילה איננה תהליך דמוגרפי בלבד. יחד עם האנשים הולכים ונעלמים גם המנהגים של הקהילה והנופך המיוחד שכל עדה מוסיפה לפסיפס היהודי. נדמה שאנו עדים לקץ היהדות באסיה התיכונה, אף שהיהדות קדמה לאסלאם באזור זה.
הרב ששינה את המסורת
קהילת יהודי בוכרה היא אחת העתיקות ביותר. הם נקראים על שם העיר בוכרה שבאוזבקיסטן, בירתה לשעבר של אמירות בוכרה. כיום מונה הקהילה כמאה נפשות בלבד, לעומת כ־25 אלף בעבר. בישראל חיים כיום כ־100 אלף יוצאי בוכרה, ועוד כ־50 אלף מתגוררים בניו־יורק. במהלך השנים עזבו יהודים רבים את העיר והמדינה בגלל האנטישמיות ששררה בעת השלטון הקומוניסטי, וכן עקב המשבר הכלכלי שם לאחר שהמדינה קיבלה עצמאות בשנת 1991. עד היום חברי הפרלמנט במדינה מאמינים ומקווים ששקט וצמיחה כלכלית יביאו לשובם של היהודים.
יהודי בוכרה מהווים קבוצה ייחודית ומפוארת בין קהילות ישראל. במקורם הם היו מרוכזים בעיקר באסיה התיכונה, בתחומי שתי רפובליקות – אוזבקיסטן וטג'יקיסטן, והיו חלק מתפוצה של קהילות יהודיות שגרו מזרחית למפרץ הפרסי והים הכספי. קהילות אלו היו לאורך הדורות תחת השפעה תרבותית פרסית, מוסלמית ורוסית. האזור ידע גלי כיבושים רבים, וכל אחד השאיר את חותמו והשפעתו על המקום ועל היהודים. מאפיינים רבים מהתרבויות השונות השתרשו בעדה הבוכרית, וכך נוצרה תרבות יהודית בגוון צבעוני של לבוש, שפה, מנהגים ופולקלור מעמי האזור.
במקביל להתערות היהודים בתרבות הבוכרית המקומית, הם היו נפרדים מסביבתם המוסלמית ויצרו קהילות עצמאיות אשר שמרו עליהן באופן מנותק ומנעו התבוללות ונישואי תערובת. אנו עדים לכך שבמקומות שונים בעולם דווקא החיים היהודיים כמיעוט בחברת רוב מנוכרת, יצרו לכידות קהילתית וחיזקו את הזהות היהודית.
בארצות אסיה התיכונה ובבוכרה היו תקנות שונות שנועדו להגביל את חיי היהודים ולהשפילם ביחס לחברה המוסלמית. תקנות אלו גרמו לא פעם לכך שיהודים התאסלמו והמשיכו לחיות כאנוסים, מוסלמים כלפי חוץ והיהודים בביתם פנימה. אנוסים אלה כונו "צ'אלה" (חצי), או "חאלס" (לא זה ולא זה). גם היהודים וגם המוסלמים לא ראו בעין יפה את האנוסים, ולכן הם הקימו קהילות מיוחדות לעצמם. היהודים גרו במשך שנים רבות ב"מחאלה", רובע או שכונה יהודית סגורה, וקיימו אוטונומיה מנהלתית ושיפוטית על ידי ה"כלונתאר", ראש העדה הדתית.
לפי מסורות שונות, יהודים נמצאים במרחב אסיה התיכונה יותר מ־2,700 שנה. המסורת הידועה מייחסת את יהודי בוכרה לצאצאי עשרת השבטים אשר הוגלו על ידי מלך אשור במאה השמינית לפני הספירה. מאוחר יותר הגיעו יהודים לאסיה התיכונה אחרי כיבושה של בבל על ידי כורש מלך פרס בשנת 539 לפנה"ס, וכן צאצאי גולי בבל הגיעו לאזור בין השנים 331־559 לפנה"ס, אחרי חורבן בית ראשון. כורש מלך פרס הצהיר שהיהודים הגולים יכולים לעלות לירושלים, אך רבים נשארו בפרס ומשם עברו לבוכרה. לפי גרסה נוספת, יהודים הגיעו מבגדד לבוכרה בסוף המאה ה־14. במשך השנים, ובעקבות מהפכות ורדיפות באזור, הצטרפו לקהילה בבוכרה יהודים מארצות שכנות – אפגניסטן, איראן־פרס, אנוסי משהד, סוריה, וגם מרוסיה אחרי הכיבוש הרוסי. רוב היהודים התגוררו בערים הגדולות – סמרקנד, שחריסבז, קוקנד, בוכרה ועמק פרגנה.
קשה לספר על יהודי בוכרה מבלי להזכיר את אחת הדמויות אשר הביאו לחידוש וחיזוק החיים היהודים אחרי שנים של ריחוק מהמסורת. הרב יוסף ממן, יליד מרוקו, תושב צפת ושליח ארץ־ישראלי, הגיע בשנת 1793 לבוכרה והפך למנהיג הקהילה במשך שישים שנה. השפעתו הייתה עצומה, עד ששמו נחקק במסורת הבוכרית כ"אור ישראל". אחת ממטרותיו של הרב ממן הייתה לחבר את יהודי בוכרה לקהילות אחרות ובכך להוציא אותם מבדידותם. כדי להשיג מטרה זו הוא שינה את הנרטיב ההיסטורי ואת נוסח התפילה של יהודי בוכרה. במקום המסורת שהייתה בפיהם שהם צאצאי עשרת השבטים, ושעל פיה נהגו להתפלל בנוסח פרס המבוסס על סידורו של רב סעדיה גאון, הוא טען שיהודי בוכרה הם צאצאי מגורשי ספרד, ולכן עליהם להתפלל בנוסח תפילה ספרדי כמו רוב קהילות ישראל.
"לחיים" שהפך לדרשה
במסעי לאוזבקיסטן ביקרתי בעיר הבירה טשקנט, בסמרקנד, ושבתתי בבוכרה. סמרקנד היא אחת הערים היפות הנמצאות על דרך המשי. יש בה קסם מיוחד, שילוב של עיר עתיקה וארכיטקטורה בסגנון פרסי, והיא מלאת פסיפסים וצבעי תכלת הנותנים לה מראה אגדי.
לביקור בעיר סמרקנד היפהפייה נוספה גם חוויה יהודית מיוחדת. בני הקהילה, אשר מנתה בעבר עשרות אלפי יהודים, מונים כיום כאלפיים נפש. משפחה יהודית הזמינה אותי להשתתף בשעת ערב בטקס "יושבו" (ככל הנראה מקור הביטוי במילה ישיבה). טקס היושבו, המסורתי ליהודי סמקרנד ובוכרה, הוא טקס אזכרה או יארצייט לזכר קרובי משפחה. בשעת ערב התכנסו בחדר קטן סביב שולחנות ערוכים כ־15 איש, שבאו לכבד את זכרה של הנפטרת אשר תמונתה עמדה במרכז החדר.
הטמפרטורה בחוץ הייתה מינוס עשרים מעלות וירד שלג, אבל בתוך החדר חימם תנור עצים את החלל הקטן. קירות החדר היו מצופים בשטיחים פרסיים, וסביב השולחנות התפללנו יחד תפילת ערבית. מלבד החזן, רוב המתפללים ידעו להשיב אמן בלבד, שכן לאחר שבעים שנות קומוניזם התפילה לא הייתה שגורה בפיהם. לאחר התפילה התיישבו הנוכחים לסעודת ברכות ולזמירות ולעילוי נשמת הנפטרת. החום שבתוך החדר והחום הפנימי של הלבבות זכורים לי עד היום כחוויה מכוננת.
השבת בקרב קהילת בוכרה הייתה שבת מיוחדת. עד המהפכה הרוסית היו בבוכרה עשרים בתי כנסיות. אך בעת ביקורי, תפילת ליל שבת התקיימה בבית הכנסת הקטן והיחיד שנשאר בעיר. לאחר התפילה הוזמנתי לסעוד את סעודת השבת בביתו של נשיא הקהילה במחאלה, הרובע היהודי הישן. הסעודה נמשכה שעות, לא רק בשל מספר המנות שהוגשו לשולחן לפי מסורת המטבח הבוכרי – מרק לגמאן, אושפילאו (תבשיל אורז וכבש), כיסנים שנקראים מנטו, בחש, מיאי־בירון ועוד – אלא גם בשל מנהג מיוחד של נשיא הקהילה, המשלב בין דרשה קצרה ל"לחיים" ארוך. לאחר כל מנה ביקש ממני בעל הבית לעמוד, לומר דבר תורה ולאחריו לשתות "לחיים" עם הוודקה המיוחדת שיהודי בוכרה מכינים בביתם. מנהג המקום הוא ששתיית הוודקה של 80 אחוז אלכוהול איננה מתבצעת בכוסות שתייה קטנים אלא בכוסות תה גדולים. לאחר שתיית 7־8 כוסות היה לי קצת קשה להמשיך לדרוש ולנוע מבית המשפחה המארחת עד המלון, אבל בעזרת בניו של נשיא הקהילה הצלחתי גם במשימה זו.
בדרך בין סמרקנד לבוכרה, עצרתי לבקר את הקהילה היהודית בפרגנה. זוהי קהילה קטנה ובה כשלושים יהודים, שמצליחים לקיים מניין כל שבת. על הבמה בבית הכנסת מצאתי דף עם נוסח תפילה ייחודי, ואולי יחידאי, של יהודי בוכרה לכבוד החתן והכלה:
יום השבת ושירה שירו לאל הנורא / עמוד חתן בכבוד וקרא בתורה / עדת קודש שאו זמרה לחתן שר התפארה / לכלה הנהדרה ברוכה את בבואך / וזיו שניהם כלבנה וכחמה / דומה חתן מכלל יופי וגם כלה כלילת יופי / הנך יפה בלא דופי ומה יפו פעמייך / יפה חתן וגם נעים בתוך אחים וגם רעים / רם אורה וצהלה בתוך ניני הסגולה / לחתן וגם כלה וראה בנים לבניך / חזק לי בתורה וגלה לבי לצפונותיך / חיי עושר חייכם ויפרכם וירביכם / ואל שדי יברך אתכם בבנים סביב לשולחנך / מזלכם יעלה טובה ותהיו יחד ברוב חיבה / ותזכו לזקנה וגם שיבה אתה וכל קרוביך / ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך / בית ישראל ברכו את ה'.
