חבריי השגרירים, קהל נכבד, שלום על כולכם.
אנחנו חיים בתקופה משונה. רוב הזמן סגורים ומבודדים, מותקפים בידי אויב בלתי נראה. כבר כמעט שנה שחיינו השתנו מן הקצה אל הקצה. האנושות נלחמת להחזיר את החיים למסלולם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אמר וידוי: כך קיבלה שירה איסקוב את הגט המיוחל
– הדברה ידידותית לבעלי חיים – יש דבר כזה?
– עשו היסטוריה: גשושית אמירותית הגיעה למאדים
והנה דווקא בחושך הזה, זרחו קווי אור במזרח התיכון. מה שקיווינו לו שנים רבות, מתרחש עכשיו. יצחק וישמעאל, בניו של אברהם, אבינו המשותף, חוזרים לשתף פעולה. אחרי ככלות הכול, אנחנו משפחה מורחבת שפעם, לפני אלפי שנים, התפצלנו. המשותף בינינו רב לאין שיעור על המפריד.

בספר בראשית מסופר על ההיפרדות וההתרחקות בין יצחק וישמעאל למשך שנים. אך כאשר אברהם נפטר, נאמר: “וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה“ אשר בחברון. חכמינו למדו מכאן שהם התפייסו, ולכן נאמר שאברהם מת “בשיבה טובה“. כשבני אברהם משלימים ביניהם ומשתפים פעולה לטובת כלל משפחות האזור, הדבר גורם נחת לאבינו המשותף אברהם.
ואכן, אחרי תקופה ארוכה שבה היינו רחוקים זה מזה, שלא בצדק, התקרבנו והתחברנו והבאנו שלום לעמינו. השלום הזה הוא הבטחה לשיתוף פעולה פורה בתחומים רבים, לשגשוג כלכלי וגם לביטחון אזורי טוב יותר. אנחנו שמחים על כך שאיטליה בירכה על ההסכמים, וסבורים שבעזרת קשריה היא יכולה לעזור לנו להרחיב אותם גם למדינות נוספות באזור.
חלומות מתגשמים
בנובמבר 1977, כשנשיא מצרים אנואר אל־סאדאת הגיע לביקור ההיסטורי בירושלים, ציטט ראש הממשלה מנחם בגין את דבריו של הוד מעלתו מלך מרוקו, חסן השני, שאמר בפומבי כי אם ייכון שלום במזרח התיכון, הרי השילוב של הגדולה הערבית והגדולה היהודית יחד, עשויים להפוך את האזור הזה לגן עדן עלי אדמות.
לנגד עינינו קורסת הפרדיגמה הישנה במזרח התיכון, שלפיה השלום הוא עסקת חבילה הכוללת את כל מדינות האזור ביחד. התפיסה הזו קשורה גם לאופן המוטעה שבו אירופה והמערב ראו את המזרח התיכון כמקשה אחת, כאילו אין לכל מדינה מהמדינות הערביות השונות אישיות לאומית עצמאית, כאילו אין להן אינטרסים שונים וסדרי עדיפויות אחרים.
ובכן, מתברר שאפשר לקדם את השלום והביטחון מול כל מדינה ומדינה בנפרד. המפגש בינינו היום, המצטרף למפגשים קודמים בין מדינותינו בחודשים האחרונים, הוא הוכחה נוספת לכך. הבנו שלא נכון לשעבד את עתיד האזור כולו, עד שהפלסטינים ייאותו להגיע לשולחן המשא ומתן. במאה השנים האחרונות הם סירבו לכל התוכניות שהוצעו להם. ישראל מעוניינת בשלום עימם, ותמשיך לחתור לשלום. נשמח מאוד אם אתם, באמצעות מדינותיכם, תפעלו לשכנע את הפלסטינים לשוב למשא ומתן ישיר. עד אז, יש לנו עבודה רבה להשלמת הפער שנוצר בעטיו של הניתוק ארוך השנים בינינו.
ממש לאחרונה החלו לפעול באופן רשמי הנציגויות הישראליות החדשות באיחוד האמירויות, בחריין ומרוקו. צוותים מקומיים עמלים יחד עם צוות ישראלי על ניסוחם של יותר מארבעים הסכמים, שישמשו תשתית ליחסי המדינות במגוון נושאים: תיירות, ויזות, סחר, חקלאות, השקעות, מיסוי ועוד. 70 אלף ישראלים כבר ביקרו במפרץ, ויותר מאלף חברות ישראליות ומפרציות נמצאות במגעים זו עם זו. אנו מקדמים מהלך לפתיחת טיסות ישירות בין המדינות וקידום שיתופי פעולה כלכליים, מסחריים וטכנולוגיים.
ולא רק בתחומים האלה, אלא בעיקר בקשר החם שהולך ומתהווה בין עמינו. בביקורו במרוקו של מאיר בן־שבת, היועץ לביטחון לאומי, אמר לו הוד מעלתו המלך מוחמד השישי, כי חלומו הוא לבקר בישראל. אכן, אנחנו בתקופה שבה חלומות מתגשמים. היחסים עם מרוקו נשענים גם על אלף שנות נוכחות יהודית בצפון אפריקה. בישראל חיים מאות אלפי יהודים יוצאי מרוקו, ששילבו את התרבות המרוקנית בתוך התרבות הישראלית ויצרו חיבורים מדהימים.
דרך לחזון ישעיהו
העמים האחרים במזרח התיכון אינם חיים בבידוד. הם רואים את פירות השלום ושומעים את קולות ההתפייסות. יותר ויותר אזרחים במדינות ערביות שואלים: מדוע שלא ייהנו אף הם מפירות השלום? מה הרווחנו משנים כה ארוכות של ניתוק? במיוחד כיום, על רקע המגפה, שפגעה בכלכלות ובחברות השונות.
לכן אנחנו פועלים להרחיב את מעגל השלום ולבסס את הנורמליזציה איתנו בקרב עוד מדינות. למען עתידו הטוב של האזור ועתידם של הדורות הבאים, מוטלת עלינו חובה עליונה לפעול לצרף עוד מדינות ערביות ומוסלמיות לציר מדינות השלום המתונות. זאת הדרך לעצב את המציאות במזרח התיכון שלא דרך שפיכות דמים, אלא באמצעות הבטחת שגשוג ורווחה לעמי האזור. וגם, לא פחות חשוב, ביטחון.
שיתוף הפעולה בינינו חיוני לשלום האזור וליציבותו, לעומת הציר הרדיקלי המובל בידי איראן ושלוחיה. האינטרס של איראן הוא מזרח תיכון לא יציב; אנחנו רואים אותה בכל אזור מתיחות במזרח התיכון, שופכת עוד דלק למדורה, מציתה מלחמות, ואז מציעה את שירותיה לפתור את הבעיה. כך היא חושבת להשליט את מרותה על מדינות האזור.
עוד בהיותי ילד, קראתי בספרייה של אבי שמואל ז"ל, את תרגום הקוראן של יואל יוסף ריבלין, אביו של נשיא המדינה שלנו ראובן ריבלין. כך מלמד הקוראן (סורה 5, פסוק 2): وَتَعَاوَنُواْ عَلَى الْبَرِّ وَالتَّقْوَى وَلاَ تَعَاوَنُواْ عَلَى الإِثْمِ وَالْعُدْوَانِ. "ועזרתם איש את אחיו (=שתפו פעולה) לצדק וליראה את אלוהים, ולא תעזרו איש את אחיו לאשמה ולאיבה".
דומני שהחלק הראשון של הפסוק מדבר על שיתוף הפעולה בין מדינות השלום המתונות – שיתוף הפעולה בין יצחק וישמעאל, בניו של אברהם – בעוד שאת החלק השני של הפסוק אפשר לדרוש על איראן, הפועלת “לאשמה ולאיבה“.
מדינות ערב המתונות הבינו מה שבאירופה לא כולם עדיין מבינים: איראן היא איום על שלום העולם. תוכניתה הגרעינית ופעילותה להתחמש בטילים ארוכי טווח מאיימות לא רק על המזרח התיכון אלא גם על אירופה. פעילות הטרור שלה הגיעה גם לאדמת אירופה, אם באופן ישיר או באמצעות חיזבאללה. אני קורא מכאן למדינות אירופה להצטרף אלינו – כלומר למדינות הציר המתון – במאמץ לבלימת האיום האיראני, כדי להבטיח את הביטחון והשלום האזורי. מזרח תיכון בטוח ויציב, טוב גם לאירופה.
חבריי השגרירים, קהל נכבד. במאה השמינית לפנה“ס, בזמן הבית הראשון, חי בירושלים נביא גדול בשם ישעיהו. כבר אז הוא התנבא על שאיפת השלום העולמי. דבריו הנצחיים שנכתבו בתנ“ך, נקבעו גם בפתח בניין האומות המאוחדות בניו־יורק: “וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה“. דרך ארוכה עוד לפנינו עד שהאנושות תגיע לשלום עולמי; אבל אפשר לומר שעם הסכמי אברהם, זכינו להתקדם מספר צעדים משמעותיים להגשמת החזון הזה.
*
בשולי הנאום, שלו האזינו גם שגרירי איחוד האמירויות ובחריין, אני מבקש להוסיף:
מאז שהגעתי לרומא, אני משתדל לשלב בנאומיי והרצאותיי מובאות מהתנ“ך, פרשניו ומרחבי התורה שבעל פה, אוצר הטקסטים האדיר ששום אומה לא העמידה לצאצאיה כמותו. לדעתי, שגריר ישראלי לא מייצג רק את המדינה; בעל כורחו הוא מייצג גם את הציוויליזציה היהודית. כשאהוד בן גרא הגיע לעגלון מלך מואב, אמר לו: “דְּבַר אֱ־לֹהִים לִי אֵלֶיךָ“. בתגובה, קם עגלון מכיסאו. חכמינו הבינו שמלך מואב קם לכבוד דבר ה‘, ומשום כך זכה שיצאה ממנו רות ובהמשך דוד המלך. החברה האיטלקית אינה דתית, אבל כמו החברה הישראלית, גם היא ברובה מסורתית. ציטוטים מהתנ“ך ומאוצר החכמה של עמנו, אינם נישאים לשווא; הם קמים לכבודם (מטאפורית).
החלטתי להביא מהקוראן, אבל לא ציטוט בעלמא. שוחחתי עם המזרחן מוטי קידר, שהציע פסוק מהסורה החמישית. בדקתי שלל תרגומים לפסוק, עד שהתיישב על לבי ושילבתיו בנאומי, תוך שאני דורש אותו (אף התעקשתי לצטט אותו בערבית, נוסף על התרגום לאיטלקית). ככלל, הבנת עמים איננה רק הבנת האינטרסים החומריים שלהם, אלא גם הבנת תרבותם, ובראש ובראשונה ספרי היסוד שלהם.