פורים הוא אחד משני החגים שבהם אנו מחדשים את הברית עם הקב"ה. על פי התלמוד במסכת שבת (פח, א), הברית שנכרתה בחורב התערערה עקב האילוצים שבהם היא נערכה: "כפה עליהם הר כגיגית". ברית מחייבת סוג של הדדיות בין הצדדים, אך בברית סיני לא התקיימה שום הדדיות בין העם ובין הקב"ה. בתחתית הר סיני לא הייתה לעם ישראל האוטונומיה הדרושה כדי לכרות ברית. הם היו תחת ההשפעה האדירה של מראות ההר העשן, הקולות והברקים, ואיבדו את היכולת לפעול כישות בעלת בחירה. לכן היה צורך בחידוש הברית בתקופתו של אסתר ומרדכי.
מלבד פורים ישנו יום נוסף של חידוש הברית, יום הכיפורים, שעל פי תיקוני הזוהר הוא "כפורים", כמו פורים. ביום הכיפורים ניתנו לוחות הברית השניים במקום אלו שנשברו, וחודשה הברית עם הקב"ה. כל שנה לקראת סוף הצום אנו מחדשים את הברית עם בורא העולם, מצהירים בסוף תפילת נעילה על היות הקב"ה האלוקים שלנו, תוקעים בשופר לזכר הברית ומזכירים גם את ארץ ישראל.
בשני החגים האלו אנחנו מחדשים את הברית עם הקב"ה מחדש. עקב כך, הם החגים היחידים שאינם מבוטלים לעתיד לבוא. החגים על בסיס העבר מתבטלים, אבל חגים שמבוססים על חידוש הברית שמתרחש בהווה, לא מתבטלים.
כל המועדים עתידים להיבטל וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים". אמר רבי אליעזר: אף יום הכיפורים אינו בטל לעולם, שנאמר "והייתה זאת לכם לחקת עולם" (מדרש משלי).
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מזון, הפתעות ומשקאות: עיריית ירושלים מפנקת עולים בבידוד
– צה"ל נערך לסופות השלגים בצפון ובאיו"ש
– היריון קורונה – כך תעברי אותו בהצטיינות
ביאת המשיח משכיחה את כל ההתרחשויות של העבר, אך לא את מה שמתרחש כעת.
אנשים אחרים
מה שמעניין הוא שלשני החגים הללו קיימת הכנה זהה: לזכור, אנחנו מצווים לזכור. זיכרון המעשה של עמלק לפני פורים, וציון "יום הזיכרון", הלא הוא ראש השנה, לפני יום כיפור. מה הקשר בין הזיכרון לחידוש הברית? כיצד הזיכרון מכשיר את האדם לחידוש הברית?
ראשית, הזיכרון מחבר אותנו לזהות שלנו כחלק מכנסת ישראל. בראש השנה אנחנו זוכרים באמצעות השופר מי אנחנו, ומתחברים לשורשים שלנו. השופר מסמל את כל מרכיבי הזהות שלנו כעם – עקדת יצחק, מתן תורה, הגאולה העתידית. הרמב"ם בהלכות תשובה כותב שעיקרו של השופר להפוך אותנו מבני אדם ש"שוכחים את האמת בהבלי הזמן" לבני אדם שזוכרים.
גם בפרשת זכור, הזיכרון מחבר אותנו לזהות. במהלך מלחמת עמלק נפגעו הנחשלים בלבד, אלו שהוציאו את עצמם מתוך המחנה, שהוציאו את עצמם מהכלל. אלו שנשארו עם אחיהם לא נפגעו, כי ענן הכבוד הגן על המחנה.
אבל הזיכרון איננו רק החיבור לזהות והשיוך לכנסת ישראל. הזיכרון מחבר אותנו לייעודנו ומחזק את הקשר שלנו עם הקב"ה. בסוף פרשת בחוקותי, אחרי העונשים הכבדים שהוא מטיל עלינו, הקב"ה חוזר אלינו באמצעות הזיכרון, זיכרון הברית: "וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים" (ויקרא כו, מה). כך גם בגלות בבל, בנבואת יחזקאל (טז, ס): "וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ וַהֲקִימוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם".
בראש השנה אנחנו זוכרים את הקשר המיוחד שיש לנו עם הקב"ה. תפילות היום – מלכויות, זכרונות ושופרות – מזכירות לנו את הקשר המיוחד בינינו ובין בורא העולם. וכך גם בשבת זכור. אלו שנפגעו מעמלק הם אלו שהוציאו את עצמם מהברית עם הקב"ה – אלו שלא עשו ברית מילה. את הביטוי "ויזנב בך" מפרש רש"י שהיה עמלק חותך מילותיהן של ישראל וזורקן כלפי מעלה. רק אלו שלא קיימו מצוות ברית מילה נהרגו במלחמה, אלו שלא היו "ירא אלוקים". באמצעות פרשת זכור אנחנו באים להיזכר שוב ולהתחבר לבורא העולם.
לפני חידוש הברית אנחנו זוכרים כי לזיכרון יש יכולת להניע אותנו לחיבור עם הקב"ה, להשתרשות בעבר שלנו, להעמקת הזהות. אבל יש היבט נוסף, אולי פחות מוכר, לגבי הזיכרון. הזיכרון הוא מרכיב חיוני לחולל שינוי בהתנהגות האדם. אנחנו אמורים לצאת מפורים ומיום הכיפורים אנשים אחרים מכפי שהיינו, כדברי הרמב"ם באותה הלכה: "הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם. ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה".
זהו עיקר התשובה ביום הכיפורים, ועיקרו של "ונהפוך הוא" בפורים – להפוך לאחרים. להשתנות איננו מעשה שעושים מעכשיו והלאה. כדי להשתנות באמת צריכים לזכור, ולזכור אחרת. לשנות לא רק את העתיד שלנו אלא גם את העבר, באמצעות זיכרון.
בצל שתיקת ההורים
לקראת השינוי המיוחל באמצעות חידוש הברית אנו צריכים לא רק להפוך לאנשים זוכרים, אלא גם לאנשים שיכולים לחולל שינוי בזיכרונות שלנו, לחוות את עצמנו כיקרים לפני הקב"ה. אף שחטאנו בעבר, אנחנו חייבים להאמין שהזדונות האלה יכולים להפוך לזכויות בכוחה של תשובה. אם לא נשנה את האופן שבו אנו חווים את העבר, לא נוכל להשתנות באמת. כך אפשר לעמוד כעם במלחמה בעמלק, להסתכל כלפי מעלה ולהאמין בלב שלם בישועת אלוקים, אף שלפני דקה התכחשנו אליו והיינו "לא ירא אלוקים"
אין אפשרות של חידוש הברית עם הקב"ה בפורים או ביום כיפורים, אלא אם כן אנחנו רותמים לצידנו את היכולת לזכור. כל עוד מעמסת החטאים בעוכרינו – לא נוכל לגשת לחידוש הברית. טראומת החטא מונעת מאיתנו לגייס את כוחות הנפש כדי להשתנות ולחדש את הברית עם הקב"ה. לכן, לפני פורים ויום כיפורים אנחנו חייבים ללמוד לזכור לפני שמשתנים.
אפרת ביגמן ואני ייסדנו את "יוצרים זיכרון" כדי לפתוח פתח ושער לזיכרון. גדלתי בארה"ב, בן לשני הורים שהשתיקו את זיכרונותיהם וחוויותיהם בשואה; עם זאת, השתיקה נכחה במלוא כוחה המשתק. מתוך השיתוק חיפשתי דרך, באמצעות יצירת זיכרון. מאז אני מתוודע לחשיבותה של זכירה ערה ואקטיבית.
התשתית שעליה מיוסדת השפה ב"יוצרים זיכרון" מזמינה את המשתתף בראש ובראשונה למפגש עם עצמו ועם זיכרונותיו. מפגש זה מעלה שיח עשיר עם הדורות הקודמים. המטרה היא להגיע לאפשרות לגעת בזיכרון השואה כשהאדם פנוי ופתוח להקשיב, להאזין ללא שיפוטיות או תיוג, ולהזמין את עצמו להגיב באופן יצירתי לרחשים אלה. באופן זה מתאפשר לו להתפנות אל זיכרונות עבר מורכבים וכאובים, ובראשם זיכרון השואה, לא רק על מנת להכיר את עובדותיה או לפחד מסיוטיה, כי אם גם לשאוב ממנה השראה עוצמתית וחיונית שעשויה להעשיר את זהותנו ולחולל שינוי בתודעתנו.
מרטין הרשקוביץ הוא מייסד מיזם "יוצרים זיכרון"
