במאמר זה אבקש להציג שינוי רעיוני סמוי מעין הציבור שחל בעמדת צה"ל ביחס לזהויות המיניות בצבא, שעליו חתום "ענף מוקד ידע מגדר". מסמך בנושא, שיצא בנובמבר 2015 ונחשף לראשונה במקור ראשון, אומץ כמסמך רשמי של צה"ל על ידי הרמטכ"ל גדי אייזנקוט. שם המסמך: "מנשים למגדר – הבסיס התפיסתי". מסמך זה מציין את המעבר מהגדרת מי שממונה על טיפול בחיילות בצה"ל כיועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן) ליועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר (יוהל"ם). המידע בנוגע לכותבות המסמך אינו זמין לציבור הרחב.
טענתי היא שאימוצו של המסמך, הכתוב בשפה ובמונחים פילוסופיים טרנסג'נדריים מובהקים (בשפה האקדמית: "מושגים קוויריים"), הופך במודע את צה"ל מצבא העם הדוגל בערכי כור ההיתוך לגוף המחנך את העם לפוליטיקת זהויות מגדריות ומיניות. במסמך זה הפנה צה"ל, למעשה, גב לרוב האוכלוסיות המשרתות בו: יהודים חרדים, דתיים ומסורתיים, יהודיות דתיות ומסורתיות, דרוזים, צ'רקסים, נוצרים וחלק מן החילונים והחילוניות המאמינים בערך הנישואין והמשפחה המסורתית ובחינוך לו.
בראשית המסמך מובעת המטרה החדשה של צה"ל בעקבות אימוצו הרשמי של המסמך: נטישת ההתמקדות בנשים לטובת "מגדר" או "ראייה מגדרית", מתוך הנחת היסוד שתחום העיסוק ב"נשים" הוא תחום "בעייתי".
מגדר, כפי שמסבירות כותבות המסמך, הוא "תפקיד מין", לעומת הביולוגיה של האדם שיש בה מרכיב של "מין". האם יש קשר בין העובדה שנשים הרות ויולדות תינוקות ותפקודיהן החברתיים ובין ה"מרכיב של המין" שלהן? את הקשר בין ביולוגיה לתפקיד חברתי כמו "אמהות" או "אבהות" הס מלהזכיר. בעולם הפילוסופיה הדומיננטית בתחום המגדר, הכורע ברך בפני הגותה הקווירית של פרופ' ג'ודית בטלר מאוניברסיטת ברקלי, אין חשיבות לכך שיש לאדם גוף של מוליד או של יולדת.
הנחות יסוד קוויריות
השפעתה של בטלר על המסמך הצה"לי ניכרת בכולו. מוסכמה פילוסופית מגדרית אחת היא ש"שההסתכלות על האנושות כמתחלקת לשתי קבוצות (גברים ונשים) אינה מדויקת, מקבעת את בני האדם בתבניות לא מתאימות, ומהווה בסיס לא נכון ולא יעיל לניהול המשאב האנושי ולמיצויו". השנייה היא ש"דפוסי ההתנהגות והחשיבה של גברים ושל נשים אינם נובעים מההבדלים הפיזיולוגיים והביולוגים ביניהם אלא הם תוצר של הייחוסים החברתיים שיש לנו כחברה אודותיהם". השלישית היא "אלו (ההבדלים בין נשים וגברים) אינם אלא הבניות חברתיות שניתנות לשינוי דרך פעולות חברתיות". הרביעית, "המאפיין המרכזי (אולי) של התפיסות המגדריות הסטריאוטיפיות הוא שהן מקבעות יחסים היררכיים בין בני שני המינים כאשר לרוב מקנים עליונות לגברים". והחמישית היא הדוגמה לכך: "מנגנונים ארגוניים (כמו פקודות, הנחיות, תהליכים) ודפוסים תרבותיים שונים יוצרים אי שוויון מגדרי הן בחברה והן בארגונים השונים בתוכה".
הבה נבחן את חמש הנחות היסוד הללו שעליהן מושתת המסמך. העובדה שהאנושות אינה מתחלקת מבחינה ביולוגית לשתי קבוצות, גברים ונשים, מנוגדת לממצאים המדעיים של דורנו המאוששים הבדלים אלו כל הזמן. אמנם נכון שיש אחוז מזערי של בני אדם שנולדים עם איברים של שני המינים או ללא איברי רבייה כלל או יוצאים מן הכלל גנטית שיש להם כרומוזומים של שני המינים, אך לא ליוצאים מן הכלל הביולוגיים הללו מתייחס המסמך, כמובן.
בעמ' 3 מבהירות הכותבות מי למעשה מערער על ההבחנה בין גברים ונשים. מעובדת קיומם וגיוסם לצבא של להט"בים, דורשות כותבות המסמך אימוץ אידיאולוגי של הסתכלות רעיונית להט"בית שתחול על כולם. ואלו ניסוחיהן: "למעשה, הארגון הצבאי בונה בדרכים שונות זהות מגדרית הגמונית, זו של הגבר הלוחם, ובכך יוצר אי שוויון אפריורי בינם לבין כל שאר המשרתים (גברים ונשים כאחד)… ללא קשר לזהותם, נטיותיהם המיניות ומינם של המשרתים בו". ושם: "אנו עדים לכך שבמרוצת השנים הזהויות המגדריות של המשרתים בצה"ל הופכות מגוונות יותר". ובפעם השלישית באותו עמוד: "עוד יש להזכיר את שירותם של להט"בים בצה"ל שצרכיהם הנובעים מהעדפתם המינית עלולים להתנגש עם התרבות הארגונית ותנאי השירות המסופקים בצה"ל 'כדרך הטבע'".
הדברים מתחדדים בעמ' 5 של המסמך: "הנחה נוספת היא כי בעצם העיסוק בנשים יש כדי לאשרר את הדיכוטומיה בין גברים לנשים כשתי קטגוריות נפרדות ושונות, קטגוריות אותן אנו מבקשים לפרק". שימו לב שה"דיכוטומיה" בין גברים ונשים באה לידי ביטוי בצה"ל בחדרי המגורים ובחדרי השירותים הנפרדים קודם כול. ועוד: למעשה, עם תחילת הביצוע של התובנות הנובעות ממסמך זה נקלע צה"ל לסתירה פנימית, שכן כל סרגל הביצועים השונה הנדרש מן הלוחם ולא מן הלוחמת מבוסס על תחום חדש ברפואה הנקרא "רפואה מגדרית" המותאמת לנשים ולגברים בנפרד.
הנחות יסוד שתיים ושלוש מחדדות, שוב, שההבדלים בין גברים ונשים הנם, לשיטת מנסחות המסמך, רק "הבניות חברתיות". זהו מונח מקובל בפילוסופיה הקווירית־טרנסג'נדרית, המניח שהתופעות החברתיות שיש להיפטר מהן הן בעיקר מחויבוּת של נשים להתמסר ללידה ולאימהות ולנישואין של נשים עם גברים.
ההנחות הרביעית והחמישית כבר עוברות מן האמירה העובדתית המופרכת לתחום הערכי. כל הבחנה בין גברים ונשים היא "היררכית". אך האם מותר לאדם מן היישוב לערער על מוסכמה "מגדרית" זו? העובדה שרק נשים יולדות ומיניקות איננה בהכרח מחזקת "היררכיה" לא של נשים ביחס לגברים ולאו דווקא של גברים ביחס לנשים. זה נכון, יש היררכיות, לעתים הכרחיות, בניהול מוסדות ובניהול הצבא, לעיתים מוגזמות. אך המבנים של היררכיות וההתנגדויות להם הם תופעה מורכבת ומסובכת. יתרה מזו: תמוהה מאד, בעיקר ביחס לצבא, היא הנחת היסוד החמישית הגורסת שמתן פקודות, דרך הניהול שעליה מושתת הצבא, הוא "מנגנון ארגוני המקנה עליונות לגברים". האם מי שסמך ידו על המסמך הזה נתן דעתו על כך שצבא אינו יכול להתקיים ללא פקודות? מה החלופה ה"מגדרית" לפקודות בצבא?
עולם מושגים טרנסג'נדרי
משפט נוסף בעמ' 3 תפס את עיניי: "הצבא אף בנוי, במידה רבה, על הציפיות המגדריות הסטריאוטיפיות אשר ממקמות את הנשים ככאלה האמונות על הבית ועל גידול הילדים ואילו הגברים מסורים כל כולם לעיסוק הצבאי שמהותו טוטאלית". האם מפקד ביחידת שדה יכול שלא להיות מגויס באופן מוחלט ליחידת השדה שלו ולהיות עמה 24 שעות שבעה ימים בשבוע? לא קלה היא ההקרבה שמקריבים מפקדי צבא הקבע ביחידות השדה. אך מהי החלופה לכך?
לקראת אמצעו־סופו של המסמך, בעיקר בעמ' 4, נתקלתי בשני מושגים שאף אני, כחוקרת ומרצה בתחום של תיאוריות פמיניסטיות, טרם הכרתי: האחד, "נשים ביולוגיות"; והשני, "זהויות מגדריות": "ההנחה כאן היא כי פעולה הממוקדת בנשים ה'ביולוגיות' ללא קשר לזהותן, עמדותיהן ודפוסי התנהלותן אינה שלמה והיא מפספסת את התנהלותן".
מהן "נשים ביולוגיות"? המעיין בגוגל נחשף לכתיבה הבוטה שכותבים גברים המחשיבים עצמם נשים על נשים. אותן מנסחות של המסמך השואפות כביכול לקעקע את "ההיררכיות" בין גבר ואישה שילבו במסמך היררכיה חדשה זו של הגבר המחשיב עצמו אישה על פני האישה. ומה כותבות באינטרנט הטרנסג'נדריות על אוכלוסיית הנשים, הבזויה, לשיטתן? בשיח הטרנסג'נדרי הן שמנות, יולדות, מיניקות ולכן גם הומופוביות, גברים לא אוהבים אותן, לא נותנים להן כסף וכו'. הנה כי כן, גידול ילדים הפך באמצעות השיח הטרנסג'נדרי לפעילות הומופובית. ומסמך צה"ל מרמז שהוא מאמץ גישה זו!
ומכאן ל"זהויות מגדריות". מה פשר מונח זה? המחפש בגוגל ימצא שורה של כשלושים זהויות מגדריות־מיניות שונות. אפשר להתעמק ולראות במה הן שונות או דומות זו לזו. כולן זהויות מיניות שאינן תואמות את ה"הבניה החברתית" של נישואי איש "ביולוגי, הטרוסקסואלי" ואישה "ביולוגית, הטרוסקסואלית", שבהם התברכה ומתברכת האנושות על פי ספר בראשית. ואולם, כותבות המסמך עשו כאן תפנית מעניינת. "זהות מגדרית" איננה קשורה במסמך לזהות מינית בהכרח אלא לעיסוק במקצוע צבאי, וכך כתבו הכותבות: "מהות השינוי המוצע היא… לבחון את מגוון הזהויות המגדריות שאלה נושאות והמשמעויות שלהן". ובפירוט: "השלכה חיובית אפשרית למהלך יכולה להיות שנשים שזהותם המגדרית מתאימה, תוכלנה להשתלב בתפקידים שנחשבים 'גבריים' וכאמור הן מתאימות להן ורוצות בהם".
כלומר, גם אם הנשים הלוחמות מאמינות בהבדלים המולדים בין גברים ונשים, או בערך הברית בנישואין בין איש ואישה, אבל רוצות לשרת ביחידה לוחמת הן כבר מגויסות ל"פוליטיקה של זהויות מגדריות" מבלי שאיש בדק או שאל אותן. יש להן כבר "זהות מגדרית" מסוימת על הרצף הטרנסג'נדרי שהמציא את המונח "זהות מגדרית" מתוקף עיסוקן המקצועי הלא־מסורתי. מבלי שהן מודעות לכך, הן מגויסות מתוקף עיסוקן נגד מי שסבור שנשים וגברים שונים מבחינה פסיכוביולוגית.
ביטול כור ההיתוך
בסיכומו של המסמך, מתגלה העיקר:
תפיסת "כור ההיתוך" נראית כנשחקת ותוקפה הולך ודועך. המציאות של היום מתאפיינת בריבוי זהויות… התפיסה המוצעת כאן מכירה במגוון הזהויות הללו (במקרה זה על בסיס מגדרי) וחותרת לאפשר את ביטוין, כפי שנפרט בהמשך. התפיסה ממוקדת המגדר משמעותה לאפשר לזהויות מגדריות שונות לבוא לידי ביטוי ולזכות ללגיטימציה ולהנכחה בתרבות של הצבא.
ברור היה לכותבות המסמך שחזונו הקווירי, הטרנסג'נדרי, המנוגד למדע ולכל המסורות הדתיות ההיסטוריות ולתפיסת הציונות החילונית ההיסטורית, ימוטט את כור ההיתוך של צה"ל. פשוט הוא שמי שמחזיק בעמדה מסורתית בנוגע למוסד הנישואין נתפס מאז אימוץ המסמך בעיני רשויות צה"ל כחוטא למטרה של פירוק הזהויות של איש ואישה. כור ההיתוך בישראל הולך ומתחזק ולא הולך ודועך, על אפן ועל חמתן, אך תפיסת צה"ל כבעל תפקיד ציבורי להפיץ ולכפות אידיאולוגיות מגדריות הזויות אכן תפגע בו.
אם כן, האם צה"ל מבקש בגייסו חיילות לשירות לפגוע במוסד המשפחה המסורתי כפי שטוענים חלק מן הרבנים? עבור רוב האוכלוסיות החילוניות והמסורתיות, היה צה"ל בעבר השדכן העיקרי. בזכותו קמו, כך אני משערת, עשרות אלפי משפחות נורמטיביות נפלאות בישראל. אם הדבר אינו מתרחש היום הרי שזה נובע מן האתוס המתירני המוגזם שפשה בחברות אלו ואשר מעמיד את ההנאה המינית הרגעית מעל ערך הקמת המשפחה בגיל צעיר. המעוניינים יצפו בסרט "אפס ביחסי אנוש" ויבינו מה רוח היחסים בין גברים ונשים ברבות מיחידות צה"ל היום.
ואולם, בעבר, נשים שלחמו במערכות ישראל היו מחויבות לתפיסת משפחה מסורתית שאותה ייחלו להקים עם שוך הקרבות. סיפור אהבתה של זהרה לביטוב, הטייסת הראשונה של צה"ל שנפלה עם מטוסה במלחמת השחרור בירושלים, לשמוליק קופמן, בחור שקיים אורח חיים דתי ועזר לאביו לתרגם את ספר הכוזרי מערבית לעברית, ונהרג סמוך לערב אירוסיהם בעת אימוני הפלמ"ח בזריקת רימון, נתן השראה לדורות של זוגות חילונים ואוהבים שבאו אחריהם.
אין לכרוך דמויות מופת אלו של נשים מגיבורות ישראל אז והיום עם הסטייה מן החזון הציוני ומן החזון היהודי להקמת משפחות של אב ואם בישראל שהאתוס הטרנסג'נדרי־קווירי מבקש לעשות. רבנים צבאיים אמנם נותרו שומרי הסף האחרונים האמונים על המרחבים הבטוחים לנשים בצה"ל וימשיכו לשמור על חיילות בצה"ל, דתיות וחילוניות. זאת, בהיעדר כתובת מהימנה אחרת, לעת עתה, כי ה"נשים" בצה"ל הפכו ל"נשים ביולוגיות" ונמכרו לסדר היום של ה"מגדר". כיום, העולם החילוני היהודי, למרות יוזמות נפלאות של תנועות הנוער החילוניות ושל כפרי סטודנטים, מכינות קדם צבאיות שהוקמו בהשראת מכינת עלי ועוד, מדמם מהיעדר פילוסופיה משפחתית של ברית בין איש ואישה. זו טרגדיה. מסמך "מנשים למגדר" הוא עדות לכך.
עם זאת, רצוי שאותם רבנים יכירו ויוקירו גם את סיפורה המורכב של הציונות ושל דמויות המופת שבה. רבות ורבים ממוביליה לא השתייכו לציבור הדתי, אך הם כרתו עמו ברית מתוך ידיעת ערך הדת והמסורת. הציונות היא פרי מאמציהם העילאיים של יהודים ויהודיות ממחנות רעיוניים שונים שעמלו והקריבו במקביל ובמשותף למען הגיענו הלום, למועד הפלאי הזה של שנת השבעים למדינת ישראל.
ד"ר עינת רמון מלמדת במסלולים ללימודי האישה ומחשבת ישראל, מכון שכטר למדעי היהדות
