אחד הטעמים המרכזיים לדיני הכשרות, הוא ההבדלה בין ישראל לעמים. כבר בתורה נאמר: "וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר, וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" (ויקרא כ). חז"ל אסרו לאכול מיינם, שמנם ופיתם של עובדי כוכבים, כסייג מפני התבוללות: "גזרו על פתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן" (שבת יז, ע"ב). הלכות בישול עכו"ם, פת עכו"ם וסתם יינם נועדו להציב מחיצות חברתיות בין יהודים לסביבה הנוכרית, כדי למנוע קרבה יתירה שעלולה להביא לנישואי תערובת וקשרים משפחתיים.
אך כיום, כשחלק מהעם היהודי איננו מקפיד על אכילת מזון כשר, נוצר מצב ששמירת כשרות גורמת ליצירת מחיצות בין היהודים לבין עצמם, כאשר יהודים שומרי כשרות נמנעים מלאכול בביתם של קרובים או חברים שאינם שומרי כשרות. מצב זה עלול ליצור מתחים ולהביא לפגיעה אישית וחברתית, בעיקר בקהילות ישראל בתפוצות שבהן הממד הקהילתי והחברתי מרכזי כל־כך.
מניסיוני בקהילות ישראל, אנשים רואים ערך בהזמנת הרב, "איש הדת", לביתם, גם בשל הכבוד שהדבר גורם למשפחה, וגם עקב רצון אמיתי להעמיק את יחסי הידידות והאחווה. לא פעם כאשר סירבתי להגיע לביתן של משפחות, גרמתי לצער רב ולפגיעה עמוקה. נכון הדבר שתמיד הרב או המשפחה הדתית יכולים להזמין את המשפחה הלא־דתית, אולם ביחסי רעות חשובה גם ההדדיות. קשה לתאר עד כמה משפחה לא־דתית מתרגשת ומתעקשת במקרים רבים לארח את הרב ואת הידיד הדתי בביתה, ומוכנה לעשות מאמצים רבים לשם כך.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הראשון שזיהה: הפרופסור שחזה את השפעת החרדים על כלכלת המדינה
– גם החלפת נתניהו לא תרפא את המערכת הפוליטית
– מנהל רשות מקרקעי ישראל: "נשים סוף לתופעת המאכערים"
אין זה סוד שהיהודים צועדים על קיבתם. היהדות היא דת שהמרכיב הגסטרונומי בה חזק מאוד ונקשרו בו סגולות שונות: "גדולה לגימה שמקרבת לבבות" (סנהדרין קג, ע"ב). סעודות משותפות נועדו גם להעמיק את השייכות והחיבה בין יהודים. הישיבה סביב השולחן איננה אקט גסטרונומי בלבד, אלא יצירת לכידות משפחתית וחברתית. חז"ל התכוונו להרחיק יהודים משאינם יהודים סביב השולחן, אבל לא יהודים מיהודים. כיצד מתמודדים עם מצב זה? כיצד נוכל לאכול אחד אצל חברו על פי ההלכה? איך נשמור על הלכות כשרות אבל גם על מצוות דרך ארץ ואהבת הזולת?
אפשר לתת אמון
הדין הפשוט שמאפשר לנו לאכול בבית אחר הוא "עד אחד נאמן באיסורים" (יבמות פז, ע"ב). כלומר, מותר לנו להאמין לכל אדם בענייני איסורים. נאמנותו של אדם היא הבסיס שמתיר לאכול ממזונו, כאשר הוא מעיד על כשרותו, גם אם איננו מכירים אותו באופן אישי. האמון לא נקבע לפי כללי עדות, אלא יש כאן גמישות רבה יותר לסמוך על יושרו של האדם.
אלא שכלל זה נאמר במקרה שהמארח שומר על כשרות בבית, אבל אם ידוע שהמארח אינו שומר הלכות כשרות, לא ניתן לסמוך על עיקרון זה. כך פסק הרמב"ם (מאכלות אסורות יא, כו):
המתארח אצל בעל הבית בכל מקום ובכל זמן, והביא לו יין או בשר או גבינה וחתיכת דג – הרי זה מותר ואינו צריך לשאול עליו, אף על פי שאינו מכירו אלא יודע שהוא יהודי בלבד. ואם הוחזק שאינו כשר ולא מדקדק בדברים אלו, אסור להתארח אצלו. ואם עבר ונתארח אצלו, אינו אוכל בשר ולא שותה יין על פיו, עד שיעיד לו אדם כשר.
באותו אופן נפסק בשולחן ערוך: "החשוד לאכול דברים האסורים אין לסמוך עליו בהם" (יורה דעה קיט, ד).
אלא שבחברה היהודית המודרנית קיימים גם מצבי ביניים. למשל, אנשים ששומרים כשרות בביתם אך לא שומרים שבת. האם במצב זה ניתן לאכול בביתו של יהודי שאינו שומר שבת ולסמוך על הנאמנות בכשרותו?
מעניין הדבר שיש בהלכה מושג של "נאמנות לדבר אחד", כלומר שיהודי יכול להיות נאמן בנושא כשרות, גם אם אינו נאמן על שמירת שבת. חכמים נחלקו בגמרא האם חשוד לדבר אחד חשוד גם על איסורים אחרים. התנא רבי מאיר סבור שחשוד לדבר אחד נחשד לכל התורה כולה, אך לדעת חכמים אינו חשוד אלא על אותו איסור בלבד (בכורות ל, ע"ב). כלומר, מי שחשוד על איסור שאינו קשור לכשרות, אינו מאבד את נאמנותו בתחום הכשרות.
כך אמנם נפסק בשולחן ערוך: "מי שהוא מפורסם באחד מעבירות שבתורה… נאמן בשאר איסורים" (שם קיט, ז). נאמנות לדבר אחד עולה גם מתוך דברי הרשב"א:
שאלת: מי שהוא חשוד באחת מן העבירות שבתורה, אם נאמן באיסורין אם לאו? נאמן הוא בשאר האיסורין, דהא קיימא לן דמומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה, זולתי מומר לעבודה זרה ולחלל שבתות בפרהסיא דהוי כמומר לכל התורה…. אפילו מומר לדבר אחד כשר לדבר אחר (שו"ת הרשב"א א, תל).
הפוסקים מצאו מקום לסמוך על נאמנותו של אדם המחלל שבת ושומר כשרות, כדי להרבות קשר בין איש לרעהו וכן כדי לשמור ולחזק את הקשרים בתוך המשפחה. הרב משה פיינשטיין נשאל על בן שחזר בתשובה, והוריו הלא דתיים רוצים לשמור על כשרות בביתם על מנת שהוא יוכל להמשיך לאכול אצלם. מקרה אחר הוא הורים דתיים המבקשים להתארח אצל בניהם שאינם דתיים. וכך כתב:
וחדשתי שיש מקום להקל להרבה אנשים, באם האב יודע וקים ליה בגוה [וברור לו] דבתו וכלתו שלא יכשילוהו באיסור, משום דמכיר טבעה בידיעה ברורה על ידי שניסה אותה הרבה פעמים וראה שאינה מכשילתו, מטעם שאינה רוצה לצערו או שטבעה שלא להעביר אחרים על דעתם, יכול לסמוך עליה ולאכול מה שמבשלת בעדו… משום שלא נכנס זה בגדר נאמנות אלא בידיעה עצמית שהוא כראיה ממש, כיון שיודע בברור שאינה משקרת לו (אגרות משה יורה דעה א, נד; וראו גם שם ב, מג).
הרב פיינשטיין מחדש שהיכרות אישית עם האדם, באופן שברור שאינו משקר, מספיקה כדי להאמין לו. על כך אפשר אולי להוסיף שיקול מעניין, שכן בימינו יש משמעות לערך של "כבוד האדם", ואם כן, סביר שגם אדם שאינו מקפיד על דיני כשרות לא ירצה לרמות או להונות אדם דתי. המסקנה היא שאם אדם שומר תורה ומצוות מתארח אצל מי שאינו שומר תורה ומצוות, והוא מכיר אותו כאדם נאמן וישר, מותר לסמוך על דבריו אם הוא יודע כשרות מהי או היכן יש לקנות מזון כשר לאורח.
גם בדברי השולחן ערוך ניתן למצוא את האמון הבסיסי באדם, גם אם אינו שומר על כשרות:
מותר ליתן משלו לחשוד לאכול הדברים האסורים, כדי שיתקן או יבשל לו, ולא חיישינן שמא יחליפנו, כיוון שאינו חשוד על הגזל (יורה דעה קיט, ג).
גם בנושא השימוש בכלים שאינם טבולים, יש פוסקים שמקילים ומתירים לאורח להשתמש בכלים של בעל הבית, אף שלא הטבילם. אחד הנימוקים לכך הוא שהאיסור לשימוש בכלים לא טבולים הוא על בעל הבית ולא על האורח, ולכן מותר לו לאכול בהם גם כאשר לא הוטבלו (שו"ת בית אבי קלז). בחו"ל יש גם פתרון אחר: במקום להטביל את הכלי אפשר להשאילו או לתיתו במתנה ללא יהודי (דרכי תשובה קכ, ס"ק א).
סדנת בישול כשר
יש כמובן גם דרכים מעשיות לפתרון הבעיה ההלכתית של המזון והבישול הכשר. אחת הדרכים היא לבקש מבני המשפחה שיקנו אוכל מוכן ויגישו אותו בצלחות חד־פעמיות. אמנם לא בכל קהילות ישראל קיימות מסעדות, מאפיות או קייטרינג כשר, אבל יש אפשרות גם לקנות מוצרים המופיעים ברשימת הכשרות המקומית כגון לחמים, דגים מעושנים, זיתים, פיצוחים, וכך לבנות תפריט של סעודה כשרה למהדרין גם בלי אוכל מבושל.
אגב, נכחתי כמה פעמים במקומות שמשפחה לא דתית הזמינה את רב הקהילה לאכול בביתם, והרבנית ניצלה את ההזדמנות כדי לתת מעין קורס מזורז בהלכות כשרות. בני המשפחה המארחת קנו סיר ומחבת חדשים, והרבנית באה לבשל לקראת הסעודה יחד עם בעלת הבית, מעין סגנון מחודש של מאסטר שף כשר.
