"לורנס היה אחד מאלה שקצב חייהם מהיר יותר ומרוכז יותר מהרגיל. בעוד מטוס מתקדם במהירות שנקבעת בין היתר על ידי הלחץ הנגדי של הרוחות, לורנס הגיע למהירות הגבוהה ביותר והנוחה לו ביותר בתנועתו כהוריקן במלחמת העולם. ההמונים נסחפו אחריו עד שקצב התקדמותם דמה לשלו. בתקופה הרואית זו הוא מצא את עצמו במערכת יחסים מושלמת עם אנשים ואירועים". במילים אלה תיאר וינסטון צ'רצ'יל את תומס אדוארד לורנס, המוכר בכינויו לורנס איש ערב, שנה לאחר שנהרג בתאונת אופנוע בהיותו בן 46.
יומן המסע של לורנס בצפון סוריה נכתב ב־1911, כשהיה בן 23. הוא היה אז ארכיאולוג צעיר, בוגר אוניברסיטת אוקספורד, ואנו פוגשים אותו בתום עונת החפירות בכרכמיש, אתר הסמוך לעיירה ג'ראבולוס, הנמצאת כיום סמוך לגבול בין סוריה לטורקיה, על יד נהר פרת. הימים הם ימיה האחרונים של האימפריה העות'מאנית; מלחמת העולם הראשונה תפרוץ בעוד שלוש שנים.
בעת כתיבתו לא נועד היומן הקצר להתפרסם, וכשלעצמו יש לו ערך מוגבל מאוד. אלמלא הפך לורנס בהמשך חייו לדמות כל כך מפורסמת ומעוררת סקרנות ועניין, ספק אם היה היומן רואה אור. עברית היא כנראה השפה הראשונה שאליה תורגם, יותר ממאה שנים לאחר שנכתב, והספר הדק, 78 עמודים, מרתק בעיקר בזכות אחרית הדבר יוצאת הדופן שכתב מתרגם היומן – לא אחר מאשר ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי. את הספר מעשירים בנוסף שלושה מכתבים שכתב לורנס לאמו, באותה עת שבה ערך את מסעו בצפון סוריה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– העולים יתחשבנו עם מי שסוגר בפניהם את השמיים
– פמיניזם זה חשוב, אבל לא על חשבון ערכים אחרים
– השפעת בישראל בעשור האחרון
כובש לבבות
לורנס נודע בעיקר בזכות שירותו במודיעין הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה, והשתתפותו במרד הערבי נגד הטורקים. המרד הובל על ידי הנסיך פייסל, שעמד בראש כוח של עשרת אלפים לוחמים. לורנס, שידע ערבית על בוריה, חנך את פייסל, דאג לאספקה לכוח, לחם באומץ לב יחד עם המורדים, ותרם לערעור אחיזתה של האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון. הוא התערה בקרב האוכלוסייה המקומית, עטה בגדים ערביים מסורתיים והתהדר בפגיון ערבי שנשא על אבנטו.
הוא הפך לידוען בזכות הפקה תיאטרלית מ־1919 שנשאה תחילה את השם "עם אלנבי בפלשתינה", וכללה הרצאה, ריקודים ומוזיקה, שהציגו את המזרח התיכון כאקזוטי, מסתורי, חושני ואלים. המופע הוצג בניו־יורק והגיע ללונדון ב־1920, ושמו עודכן ל"עם אלנבי בפלשתינה ועם לורנס בערב". המופע הועלה מאות פעמים, זכה לפופולריות עצומה, והפך את הקולונל לורנס לסלבריטי. ב־1926 פורסם ספרו "שבעת עמודי חוכמה", שעסק במרד הערבי מנקודת מבטו האישית. ב־1962, כמעט שלושים שנה לאחר שנהרג, הופק הסרט עטור הכוכבים "לורנס איש ערב". פיטר אוטול שיחק את לורנס. הסרט זכה בשבעה פרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר. לורנס איש ערב, שהיה ידוען עוד בחייו, הונצח בזכות הקולנוע כאייקון של התרבות הפופולרית.
מצוידים בידע שיש לנו כיום על חייו הססגוניים ועל חלקו המשמעותי בעיצובו המחודש של המזרח התיכון אחרי מלחמת העולם הראשונה, אנו יכולים לקרוא ביומן שכתב בשנים שקדמו לסערה הגדולה שטלטלה את העולם, ולנסות למצוא בו רמזים למי שלורנס עתיד להיות ולתמורות ההיסטוריות שעתידות להתרחש.
ביומנו מתגלה לנו לורנס כצעיר מלומד וידען, ובעל עניין אמיתי ואותנטי בחייהם של אנשי המזרח התיכון שבקרבם הוא חי ופועל. יש לו סקרנות ורצון להכיר את אורחות חייהם של אנשי האזור, הוא מתגורר עמם בבתיהם ובאוהליהם, דובר את שפתם, אוכל את מאכליהם, מקדיש להם תשומת לב וקשב רב, וחש אליהם קרבה אמיתית. הוא נכון לכל קושי פיזי, מתמיד ונחוש למרות מחלות וזיהומים, כובש לבבות באישיותו וכובש ברגליו מרחקים עצומים.
פרופסורים בשירות הביון
כבר כנער בן 15 מיפּוּ לורנס וחברו, כשהם רוכבים על אופניים, כמעט את כל הכנסיות הכפריות במחוזות ברקשייר, בקינגהמשייר ואוקספורדשייר, ואת ממצאיהם העניקו למוזיאון לארכיאולוגיה ואמנות "אשמוליאון" באוקספורד. בקיץ 1908, והוא כבר סטודנט להיסטוריה באוניברסיטת אוקספורד, ערך מסע אופניים לאורך 3,500 קילומטרים בצרפת, כשהוא חוקר מבצרים מימי הביניים. ב־1909 ערך מסע רגלי של 1,600 קילומטרים בסוריה העות'מאנית, במטרה לחקור מבצרים צלבניים. נראה שלמסע שערך בצפון סוריה ב־1911 כבר בא מוכן.
יש ביומן רמזים לכך שכבר אז היה קשור בדרך זו או אחרת למודיעין הבריטי. ב־28 ביולי מופיעות ביומן, ללא הקשר ברור, המילים Watergate House. אחת מזרועות המודיעין הבריטי פעלה באותם ימים מבניין בלונדון בשם זה, וייתכן מאוד שדייויד הוגארת', שהיה מנהל מוזיאון אשמוליאון ומנהל עונת החפירות בכרכמיש שבה השתתף לורנס, היה קשור באותה עת לזרוע מודיעינית זו. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה "הולבן" הקשר של הוגארת' למודיעין: הוא גויס לצבא ופעל במסגרת "המשרד הערבי" בקהיר, שם היה גם מפקדו של לורנס.
למודיעין הבריטי קשרים מורכבים ורבי שנים עם העולם האקדמי. פרופסורים לא מעטים שימשו ציידי כישרונות עבור שירותי המודיעין, וסימנו את תלמידיהם המבריקים ביותר כמועמדים לגיוס. בנוסף הם תרמו למודיעין מכישרונם, ידיעותיהם וקשריהם, וכשפרצו מלחמות העולם הם גויסו ושירתו באופן מלא ובהצטיינות מזהירה בשירותי המודיעין השונים.
ייתכן מאוד שבכסות הפעילות הארכיאולוגית עסקו הוגארת', לורנס וחוקרים נוספים באיסוף מידע תשתיתי, במיפוי גיאוגרפי ובגיוס סוכני השפעה ומקורות מידע בקרב האוכלוסייה המקומית. הקשב, הזמן והכבוד שהקדיש לורנס לערבים שהכיר ושאצלם התארח במהלך מסעו מאפיינים את עבודתו של קצין מודיעין מעולה, גם אם באותה עת הוא לא היה כזה באופן רשמי.
לורנס עסק לא רק בהקסמת מארחיו וגיוסם, הוא גם מיפה בדקדקנות אתרים ארכיאולוגיים וצילם אותם בקפדנות. תיאורי האתרים שבהם ביקר והפירוט הטכני של הצילומים שערך, מעידים על עין בוחנת והקפדה על פרטים הדרושים לא רק לארכיאולוג אלא גם לקצין מודיעין מיומן.
לב מבין ועין רואה
ללורנס היו מודעות וכבוד להיסטוריה רבת הרבדים של המקומות שבהם סייר. תיאורו את באר רבקה, למרות קיצורו, מלמד שהוא חי גם את העבר של המקום ולא רק את ההווה: "עברתי לידה עוד אתמול ונחתי לחצי שעה. הנשים, בצאתן לשאוב מים מהבאר, הביטו בי ושרו. אחרות הציעו לי מים מדליי העץ שלהן. הבאר מצויה בתחתית מדרגות היורדות עמוק מאוד והמים קרים ונקיים. ליד הבאר שקתות לגמלים, אולי אלה שבהם השתמש הנביא אליהו כי דברים כאלה אינם מתבלים. מים טובים".
לורנס, ללא ספק, היה "טיפוס", מהסוג שהאנגלים מתגאים בהם ואוהבים לאהוב. המתרגם, אפרים הלוי, מכיר טיפוסים כאלה. הם לא אנגלים בהכרח. באחרית הדבר הוא כותב: "פיקוד על דמויות מסוגו של לורנס, שהם אנשים נדירים, מצריך לא רק נכונות של הדרגים המדיניים הבכירים להכיל אותם, אלא גם מפקדים בעלי סבלנות והבנה עד כדי קבלת אחריות על מעשיהם הבלתי צפויים… זו אינה בחינת 'התנהגות על פי הספר', כי לחלק ניכר מההחלטות המתקבלות אין בנמצא 'ספר'. הסיכונים הגדולים בעבודת המודיעין אינם אלה המכונים 'מחושבים' אלא אלה הנמצאים מעבר לכל 'חישוב'. כלל זה נכון במיוחד בנוגע לצורך של דרג פיקודי בכיר להכיל דמויות כלורנס".
אני מוכן להמר שלא רק את לורנס ראה הלוי לנגד עיניו כשכתב את הדברים האלה, אלא גם לוחמים ואנשי מבצעים שעליהם פיקד בעבר. כאלה שאין ספר שלפיו הם פועלים, ודווקא הם מביאים להישגים הגדולים ביותר. במובנים רבים גם הלוי עצמו היה קצין מודיעין ייחודי ויוצא דופן, ולמזלנו היו לו מפקדים שידעו להכילו ולאפשר לו לפעול לאורך שנים ככוכב הקובע את נתיבו בכוחות עצמו.
קצין מודיעין אינו רק מי שאוסף מידע ומנתח אותו. קצין מודיעין טוב פועל בשטח, משפיע עליו ומעצבו. לורנס איש ערב הכיר את השטח שבו פעל כאת כף ידו, והטמיע בקרבו את התרבות והשפה של האנשים שבקרבם פעל. הוא ידע לגייסם, להפעילם ולהניעם לפעולה. הוא לחם לצידם, הוביל אותם וידע להשפיע בעיתוי הנכון.
ובצד כל זאת, הוא ניחן בלב מבין ובעין שיודעת לראות, כפי שעולה מאחד התיאורים שביומן: "השחר במלוא תפארתו, כתמים שחורים בקדמת השטח מובילים לקו הכסוף של הנהר, שנחצה בסימנים המחוספסים של עצי הצפצפה שבקרבתו, ומשם הגבעות השחורות משחור בשפת המים ועבור לאפור, לסגול ולבסוף כתום מרהיב שהאור הקרין עליהן".
יומן מסע בצפון סוריה, 1911
תומאס אדוארד לורנס
מאנגלית: אפרים הלוי
נהר, 2021, 28 עמ'
