בדרך הטבע, יציאתו לאור של ספר היא אירוע משמח ומרגש. אולם במקרה דנן, יציאתו לאור של הספר "פרשני המקרא" הוא גם אירוע עצוב, שכן המחברת, הרבנית ד"ר אביגיל ראק ז"ל, לא זכתה לראותו יוצא לאור.
ד"ר ראק הייתה מרצה לתנ"ך ומורה אהובה על מאות תלמידות במכון התורני לנשים "מתן" בירושלים ובבית־שמש, ועסקה באופן נרחב בפרשני המקרא, ובמיוחד בפרשנותו של ר' יוסף אבן־כספי, שעל דרכו הפרשנית כתבה את עבודת הדוקטורט שלה. היא נפטרה בטרם עת בגיל ארבעים ושמונה, לאחר התמודדות הירואית עם מחלה קשה. הספר מבוסס על סדרת שיעורים שכתבה במסגרת בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון, שאף הספיקה לערוך לקראת הוצאתם לאור כספר ולכתוב פתח דבר. צר הדבר שלא זכתה לראותו יוצא לאור.
הספר עצמו כולל סקירה מקיפה, תמציתית ויסודית, על למעלה מעשרים פרשנים, על פי סדר כרונולוגי. הסקירה כוללת את תולדות חייו של כל פרשן והרקע ההיסטורי שבו פעל, עומדת על היסודות המרכזיים בדרכו הפרשנית ומדגימה אותם בהקשרים שונים, מייצגים ומעניינים כאחד.
כך נסקרים בספר כל מפרשי ימי הביניים המוכרים, כגון רש"י, רשב"ם, אבן עזרא, רמב"ן, רד"ק, רלב"ג ובכור שור, כמו המפרשים המוכרים מן הדורות האחרונים כגון רש"ר הירש, שד"ל, מלבי"ם, הנצי"ב ורד"צ הופמן. בנוסף, יש בספר סקירות על פרשנים נוספים שפירושיהם פחות נלמדים, כמו רס"ג, ר' יונה אבן ג'נאח ור' יוסף קרא. שני הפרקים האחרונים מוקדשים למפרשים בני הדור הקודם: מ"ד קאסוטו והרב מרדכי ברויאר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כך הצליחה עוצבת אדום למגר הברחות סמים
– בחזרה לעתיד: איך תיראה המלחמה הבאה?
– המנהל האזרחי אכף בנייה בלתי חוקית באתר ארכיאולוגי
שלוש מעלות מרכזיות יש לספר: ראשית, יש בו כדי ללמד על עולמם ודרכי פרשנותם של פרשנים מוכרים, שרבים נוהגים לעיין בפירושיהם. היכרות עם תולדות חייהם ועם דרכי פרשנותם המרכזיות תורמת רבות להבנת הפירושים ולהבנת היחס שבין הפירושים הנקודתיים ובין דרכי הפרשנות הכלליות. שנית, הספר מסייע לכל מי שנתקל בפירוש מאת פרשנים פחות מוכרים, כשירצה להבין ולהכיר את הפרשן שבו נתקל: מי הוא, ומהם דרכי פרשנותו. ולבסוף, למרות היותו ספר מבוא יסודי לנושא הפרשנות, הוא כתוב בצורה מרתקת. אין הוא מעמיס פרטים מיותרים, והדוגמאות הרבות המלוות אותו הופכות את הקריאה בספר למעניינת גם למבקשים להרחיב את השכלתם באופן כללי בתחום זה.
ללא חבר לדעה
בספר המבקש להציג מגוון רחב של פרשנים, יש כמובן צורך לצמצם בהתייחסות למפרשים שנכתבו עליהם ספרים שלמים, כמו כמה מן הראשונים שהזכרנו לעיל. דווקא משום כך, יש ערך רב בתמצות שנעשה על ידי המחברת בהתייחסות לפרשנותם של ראשונים אלו, שיש בו כדי להדגיש את המאפיינים המרכזיים של כל פרשן. לעיתים, התייחסות מפורטת לדרכי פרשנותם של גדולי המפרשים עלולה לגרום לתופעה של "מרוב עצים לא רואים את היער", ולכן יש חשיבות בהתמקדות בנקודות המרכזיות ביותר. עם זאת, המחברת לא ויתרה בשל כך על התייחסות ראויה להיבטים שונים בדרכיהם של המפרשים הידועים.
כך למשל, בפרק על רש"י, עמדה המחברת על מחלוקת החוקרים בדורות האחרונים האם מגמתו של רש"י הייתה רק פרשנית, או שמא הוא מביא מדרשים גם כאשר אינם עולים בקנה אחד עם הפשט, "מתוך תחושת שליחות ציבורית, ורצונו העז לחזק ולחנך את קהל קוראיו" (עמ' 53). לאור זאת, היא מביאה דוגמאות שונות ויפות למקומות שבהם אכן נראה שכוונת רש"י הייתה להעביר מסר חינוכי, ודבריה החשובים בעניין ראויים לציטוט:
"ניתן לומר כי רש"י אחראי באופן ישיר לחלק נכבד מעיצוב המורשת החינוכית והערכית של עם ישראל, ואולי ניתן להרחיק לכת ולומר כי בתחום זה הצלחתו הייתה גדולה אף יותר מאשר בתחום הפרשני… כל ילד יהודי העומד להכות את חברו, מיד שומע את קולה של הגננת מהדהד באוזניו: 'כל המרים יד על חברו נקרא…'; כולנו זוכרים שעדיף לומר מעט ולעשות הרבה כפי התנהגותו של אברהם, ולא כעפרון הלא־יהודי אשר נוהג להפך; את חומרת הלבנת הפנים ברבים הפנמנו בילדותנו כאשר למדנו על תמר… כמובן, המקור לכל האימרות הנזכרות הוא בדברי חז"ל, אבל הם ידועים ומוכרים לרובנו מתוך דברי רש"י".
מן הפרשנים הפחות מוכרים הנסקרים בספר נציין לדוגמא את ר' יוסף אבן־כספי, שהמחברת, כאמור, גילתה בו עניין רב. ראק עמדה על התופעה, שלדבריה "לא מצאתי לך אח ורע אצל פרשני מקרא אחרים בני זמנו", שהיא "המספר הרב של המקומות בהם הוא מדבר על עצמו… מתוך דבריו, הציניים בצורה בלתי־רגילה, עולה כי ראה בעצמו אדם בודד אשר אין לו חבר לדעה, וככל שהוא מרבה לחפש אנשי קומה בשיעורו כן הוא מתאכזב יותר מן המחסור במציאותם" (עמ' 260). ואכן, פרשנותו של אבן־כספי חריגה מאוד בסגנונה ובתוכנה, והמחברת הדגימה היטב את ייחודה בדוגמאות מפתיעות מתוך דרכי פרשנותו, שחלקן משעשעות למדיי.
בפתיחה לספר סיפרה ראק כיצד הגיעה להתעניינות בתחום פרשני המקרא: "בין זיכרונות ילדותי המוקדמים ביותר, בעודי כבת שמונה, נמצאת תפילת ליל שבת ב'מכון גולד' בירושלים, שם לימדה אימי. הדרשה הקבועה ניתנה על ידי מי שלימים תהיה מורתי, נחמה ליבוביץ עליה השלום; חבל על דאבדין ולא משתכחין. שם, בין קבלת שבת לערבית, ניטעו בי זרעי התעניינותי בתנ"ך בכלל ובפרשנות בפרט".
באותו מכתם לשון נוכל לסיים את דברינו על המחברת: חבל על דאבדין ולא משתכחין. הספר המצוין הוא מצבת זיכרון מיוחדת במינה לזכרה. 
פרשני המקרא
אביגיל ראק
מגיד, 2021, 470 עמ'
