בגיל 11 הייתי אוסף תמונות של רבנים ואדמו"רים. היה לי אוסף נאה שהייתי מציג בשקיקה לכל מי שהיה מעט נחמד אליי, וכל תמונה שנוספה לו הייתי מקטלג עם שם, סטטוס חי או מת, ועד כמה התמונה נדירה. האוסף היה מחולק לפי זרמים ותקופות – חסידים, מתנגדים וספרדים בעיקר, וקטגוריה נוספת: קנאים.
קנאים, או אם תרצו "קנואים", היו רבנים מחוץ למיינסטרים ולרוב החרדי, אנשי היישוב הישן בירושלים, שהחזיקו בתפיסת עולם אנטי־ציונית תקיפה, גישת סאטמר. אולי כי גדלתי ברמת בית־שמש ואולי בגלל ההילה הרדיקלית שתמיד מהלכת קסם, הם עניינו אותי במיוחד. באחד הימים קיבלתי מחבר תמונה נדירה בהחלט: האדמו"ר רבי מרדכי הגר, האדמו"ר מוויז'ניץ מונסי – מהאדמו"רים הבכירים שבין תלמידי רבי יואליש מסאטמר, אבי התפיסה הקנאית האנטי־ציונית, ואחיו של האדמו"ר מוויז'ניץ בישראל, רבי משה יהושע הגר, נשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, אויבתה המושבעת של סאטמר. שני האחים היו אז בסכסוך עמוק, וכבר עשרות שנים לא החליפו מילה.
תליתי את התמונה בחדר, אולי כדי להשוויץ במצטרפת החדשה. בערב הגיע ללמוד איתי השכן, חסיד ויז'ניץ מונסי שאף פעם לא השתתף בבחירות לכנסת או לעירייה, ושעומד בראש מוסד שלא נוטל תקציבים ממשרד החינוך. חשבתי שישמח לראות את תמונת רבו תלויה על הקיר, אך במקום זה הוא נרתע. להפתעתי, הוא ביקש ממני מיד להסיר אותה. "הרב'ה לא אוהב שמצלמים אותו, וביקש לא לתלות תמונה שלו", הוא אמר, בניגוד מוחלט מאוד למקובל בקרב רבנים חסידיים. זה היה חדש לי, וכך שמעתי לראשונה את הפירוט על תפיסת עולמו המורכבת של האדמו"ר הזה, האלמוני־כמעט בישראל, שלפני כשבוע הלך לעולמו במונסי שבמדינת ניו־יורק, בעיירה ראמאפו האמריקנית – שאחת הערים התאומות שלה, אולי בגלל האוכלוסייה החרדית הדומה, היא בית־שמש.
אף שהוא כאמור פחות מוכר בישראל, לתפיסת עולמו וקורות חייו של האדמו"ר מוויז'ניץ מונסי, רבי מוטל'ה, יש השפעה לא מעטה על הזרם החסידי החי פה. חייו בצומת שבין שיטת סאטמר הקנאית ובין בית ויז'ניץ המתון והאגודאי, קשרי משפחתו הענפים עם בכירי האדמו"רים ופריסתם הרחבה של בניו, ששבעה מהם מונו לאדמו"רים מיד בעת הלווייתו, יחד עם נכד נוסף – עשו את היותו "זקן האדמו"רים" ליותר משאלה של גיל. מובן אפוא מדוע לכדה פטירתו את תשומת הלב של התקשורת החרדית, שבשנה האחרונה עקבה בדאגה אחר מצבו הבריאותי המידרדר.
ולא רק היא: סגן שר החינוך, מאיר פרוש, נסע אל האדמו"ר מוויז'ניץ בימי חוליו; ראש עיריית בית־שמש משה אבוטבול ביקר גם הוא, וכמובן אחיינו האדמו"ר רבי ישראל מוויז'ניץ המתגורר בבני־ברק, הנחשב לאחד משלושת האדמו"רים המשפיעים בישראל וכפטרונו הרוחני של ח"כ מנחם אליעזר מוזס מיהדות התורה. עם פטירתו כינס אחיינו את חסידיו ואמר כי "עם ישראל איבד מלך", וטס לארה"ב לנחם את בני דודיו.
קרע בצמרת
רבי מוטל'ה הגר נולד בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת. אביו היה ה"אמרי חיים" מוויז'ניץ, ר' חיים מאיר הגר, בנו של ה"אהבת ישראל", אך כבר בשנת 1940 נסע מוטק'ה ללמוד בישיבת סאטמר אצל רבי יואל, שבשנים ההן החל להנהיג את החצר. ברומניה היו הקשרים בין בית ויז'ניץ וסאטמר טובים ונעימים, אך עם השנים המחלוקת על היחס לציונות ולאגודת ישראל הפכה לאבן נגף: מחד גיסא עמד רבי יואליש, שביסס את כל תפיסת עולמו על התנגדות חריפה לתנועה הציונית ולכל שיתוף פעולה עמה, ומאידך גיסא ר' חיים מאיר הגר, שבחר בדרך המתונה יותר של אגודת ישראל, שיתוף פעולה עם הציונים ובהמשך הסכים להצטרפות מסויגת למוסדות המדינה שבדרך.
רבי מוטל'ה הצעיר מצא את עצמו אפוא, בשלב מוקדם מאוד, בדילמה בין רב לאב. לקראת שנות השישים הדילמה נעשתה עזה יותר, בעיקר בגלל הפיכתם של כל המעורבים למנהיגים בפועל של החסידויות הגדולות בעולם, והפיכתה של השאלה התיאורטית על הציונים לשאלה מעשית יותר: מה עושים עם העובדה הקיימת והמשגשגת של מדינת ישראל.
בריאיון נדיר שהעניק פעם בודדת בחייו לביטאון היידישאי של סאטמר, 'דער איד', דיבר רבי מוטל'ה בגילוי לב על המתח הזה, אך מיד תיאר את המשותף – מאבק בתנועת 'המזרחי' והתנערות מלימוד הדף היומי, שנתפס בסאטמר כאקט ציוני כמעט. רבי מוטל'ה, שהיה ברור שיהפוך למנהיג חסידי בדור הבא, נאלץ להכריע בין תפיסות העולם, ובסופו של דבר בחר בדרכה של סאטמר. הפיצוץ עם דרכו של אביו הגיע רק עם הסתלקותו של האב בתחילת שנות השבעים, כשההבדלים בינו ובין אחיו פרצו מעל לפני השטח, והפכו ליריבות מרה והיא הובילה לנתק ממושך.
אי הצלחה בקבלת אישור הגירה לארץ הביאה את רבי מוטל'ה להגר לניו־יורק, ושם החל מיד אחרי מלחמת העולם השנייה לבסס את מוסדות ויז'ניץ, עוד בחיי אביו, כשהוא קרוב למורו ורבו, הרבי מסאטמר. המרחק אפשר לו לנקוט עצמאות. כשאביו נפטר ואחיו רבי משה יהושע הפך לרבי בעצמו, הוא הורה למי שסר למרותו לא להצביע לאגודת ישראל – שאחיו היה ממנהיגיה, ולימים אף הפך כאמור לנשיא מועצת גדולי התורה שמנהלת את המפלגה הלכה למעשה.
עוד כתבות באתר מקור ראשון
–בין חירות לגאולה: רגעי הייאוש במרד הגדול נחשפים
–נשיא בית הדין לעבודה: "טיפים" הם חלק משכר העובד
–זנדברג וקלוגהפט: עניין של ביקוש לבעיטות מתחת לחגורה
הנתק נעשה בלתי הפיך ב־1984, אך מסיבה אחרת לגמרי. אחיו של הרב מוטל'ה, הרבי מוויז'ניץ הישראלי, כבר ביסס את עצמו כמנהיג חסידי חזק: בת אחת שלו נישאה לרבי ישכר דב רוקח מבעלזא, בת אחרת לאהרן בנו של רבי משה טייטלבוים מסיגעט, שתכף יהפוך לרבי מסאטמר ויעמוד בראש החצר החסידית הגדולה והאמידה בעולם, ובת אחרת לרבי דוד טברסקי מסקווירא. סכסוך משפחתי גרם לקרע במשפחה, והרבי מוויז'ניץ הישראלי החליט לסלק מעל פניו את בנו הגדול , ישראל הגר, מי שיועד להיות בבוא הימים יורשו, ולדרוש ממנו לעזוב את הארץ לאלתר.
הבן, המום וכאוב, מצא חסות אצל דודו הקנאי רבי מוטל'ה, שקיבל אותו במונסי, ובמשך יותר מעשור קיבל את מרותו והפך לתלמידו הקרוב. זהו אולי הסכסוך החסידי המוכר ביותר. החסידים מורגלים במלחמות ירושה, אך אב שמסלק את בנו זו דרמה של ממש. רבים, ביניהם הרבי מבעלזא והפוסק החסידי הרב שמואל הלוי וואזנר, ניסו לגשר אך ללא הועיל. האדמו"ר מוויז'ניץ בבני־ברק לא רק שלא הסכים לראות את בנו, אלא אף הפסיק לפגוש את אחיו רבי מוטל'ה שהעניק לו את החסות, וכך הפכו שני הפלגים של ויז'ניץ לעוינים, לפחות עד שהושג השלום בין האב לבנו כעבור 18 שנה.
הדילמה מכה שנית
לאחר שהאם הלכה לעולמה נישא בשנית האדמו"ר מוויז'ניץ ישראל, רבי משה יהושע. בריאותו כבר לא הייתה טובה כבעבר, ושורות ארוכות של פייסנים עלו לביתו. הבן הצעיר, מנחם מנדל, שהיה אמור לרשת את החצר במקום אחיו הגולה, החל מאבד את השפעתו בבית האב, ופתאום נוצרה הדרך לשלום. אחרי שנים ארוכות חזר הבן, השלים עם אביו וביקש את סליחתו, ואחרי כמה שנים הפך לאיש החזק בחסידות ויז'ניץ בבני־ברק, שהיא הענף הגדול ביותר של החסידות בעולם.
יצוין כי בוויז'ניץ מקובל מאז ומעולם שהבנים כולם הופכים לאדמו"רים במות האב, כך שהיום יש קרוב לעשרים אדמו"רי ויז'ניץ בעולם כולו, אך המשפיע והמשמעותי הוא מי שמחזיק בחסידות בבני־ברק, שמונה כ-4,500 בתי אב בארץ ובעולם, מרכזים רבים ואף כיסא ברשימת אגודת ישראל בכנסת.
אך להנהגתו החדשה של רבי ישראל הצעיר בוויז'ניץ הייתה גם משמעות אידיאולוגית. אותה דילמה שבפניה עמד דודו לפני עשרות שנים, בין אביו הרבי לרבו מסאטמר, הופיעה בשנית: במשך שנים היה רבי מוטל'ה רבו של רבי ישראל, והם אף באו בקשרי נישואין (בתו של רבי ישראל נישאה לבנו של רבי מוטל'ה, רבי ברוך שמשון, שהשבוע הוכתר לרבי מוויז'ניץ מונסי בבית־שמש ובבני־ברק, לאלפי חסידים) – אך מאידך גיסא הוא כעת ממשיכו בהנהגה של אביו, שנחשב לרבי מתון ופרגמטי, שלא רואה איום בשיתוף פעולה גובר עם מוסדות השלטון והחברה בישראל.
לדברי חסידי ויז'ניץ, אצל האדמו"ר רבי ישראל מוויז'ניץ ניכרת ההשפעה הסותרת הזו בגישת "הקנאות החדשה" שהוא נוקט. שאלות הקנאות הגדולות של העבר – השתתפות בבחירות ונטילת תקציבים – כבר פחות רלוונטיות במציאות הישראלית היום; אך הוא נחשב לאחד הסמנים הקיצוניים בין מנהיגי אגודת ישראל בקו הלעומתי מול הממשלה בשאלת הגיוס, וכן בסוגיות כמו היציאה לאקדמיה והשימוש הגובר ביידיש, כדי להיבדל מהישראלים. כך גם במאבקו ב"פגעי הטכנולוגיה" – סמארטפונים ואינטרנט, ואפילו במאבקי השבת הצצים בשנים האחרונות.
אף שהוא ירש את התפקיד, המוסדות והחסידים – את הקו המתון של אביו המנוח מוויז'ניץ מוביל דווקא גיסו, הרבי מבעלזא. רבי מוטל'ה, שבמשך שנים מודר מהנהגה והשפעה, יכול להתנחם בכך שאחיינו, בין האדמו"רים המשפיעים והחזקים בישראל, מנהיג את עדתו בדרך של דודו למעשה, גם אם לא להלכה.
