למעלה משלושים ספרים בנושאים תורניים שונים פרסם עד כה הרב שמואל יניב, 80. ועדיין, כשהוא מדבר על מפעל חייו הוא מתייחס בעיקר ל־13 הספרים שכתב בסדרת "צפונות התורה", שהאחרון שבהם יצא לאור לאחרונה. בסדרה זו הוא מציג חישובי גימטריות ומבנים מספריים מורכבים, אותם חשף במהלך שנים ארוכות שבהן חקר באופן מתמטי את הטקסט של חמשת חומשי התורה.
"היצירה הזו היא הרבה מעבר לפרפראות", אומר הרב יניב. "קח למשל את סוגיית הדת והמדינה שמשסעת את החברה הישראלית. זו סוגיה סבוכה עם הרבה היבטים, אבל בבסיסה עומדת שאלה פשוטה: האם התורה היא מסמך א־לוהי או מסמך ספרותי אנושי? מפעל חיי מאפשר להכריע בשאלה הזו באופן חד־משמעי. לכן אני רואה בו את המהפכה הגדולה ביותר שהמין האנושי יכול היה לזכות בה. אם המהפכה הראשונה הייתה מעמד הר סיני, גילוי צפונות התורה הוא ההוכחה שלא אדם כתב את הטקסט הזה".
הרב יניב נרגש מאוד כשהוא מציג דוגמאות מהממצאים שהעלה בחכתו. אלא שהמשמעות העמוקה שהוא מוצא ביצירה הזו עומדת ביחס הפוך לקשב הנמוך, שלא לומר אדישות, שבה הז'אנר מתקבל בציבור הרחב.
אם הספרים הללו הם שובר שוויון, ראיה ניצחת שאין להשיב אחריה, איך זה שהתחום כולו נתפס אזוטרי, ולמעט קומץ משוגעים לדבר הוא בקושי מעורר עניין או תגובות?
"פרופסור אחד מבר־אילן כתב דברים מזלזלים על הנושא. הרמתי טלפון ואמרתי לו 'אני מוכן לבוא אליך ולהראות לך חלק מהדברים שמצאתי, תבחן בעצמך את הדברים בכלים סטטיסטיים טהורים ותוכיח לי שאני טועה'. הוא אמר לי 'אני מכיר את החומר', ולא היה מוכן לבוא. מצער אותי מאוד שאנשים רציניים לא מוכנים להתעמת עם עובדות ומסתמכים על דעות קדומות.
"ביקשתי להכניס מאמר לביטאון חצי מדעי, והעורך סירב. שאלתי אותו: האם מצאת פגם במאמר? אני מביא לך ראיות חותכות לצפנים הגנוזים בתורה. האם משהו ממה שכתבתי לא מדויק או לא נכון? לא הייתה לו תשובה. זה מכאיב לי מאוד. התכנים הללו היו אמורים להיות חלק מתוכנית הלימודים, אבל אנשים שלא רוצים להתמודד עם האמת הוציאו שם רע לתחום והפכו אותו ל'שנוי במחלוקת'".
למה בעצם? מה ההסבר שלך לכך שאנשים לא נמשכים לתחום הזה?
"אגיד לך דבר נורא. אם התזה שלי תתקבל, חלק גדול מהפרופסורים במדעי היהדות יהפכו מובטלים. גם מבחינה פוליטית, עולם הרוח לא בנוי להתמודדות עם הוכחה שהתורה היא מסמך א־לוהי ולא טקסט ספרותי. יש הרבה אנשים שלא מוכנים להודות שהם רואים את מעמד הר סיני ומתכחשים אליו".
חמישים דפי גמרא בשבוע
מגיל שלוש ועד היום, הרב שמואל יניב מתגורר באותה דירה בגבעת־שמואל. "גדלתי בבית עם מצוקה כלכלית", הוא מספר. "אבא היה פצוע מלחמת השחרור, ולא היה מה לאכול. כתלמיד לא הייתי מחונן, ולכן נשארתי כיתה בסוף כיתה ה'. בתיכון נשלחתי ל'תורה ומלאכה' בכפר אברהם, ובכיתה י"א הרגשתי שאני לא מבין שום דבר בשיעורים ועזבתי. הייתי כמו אבר מדולדל, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
צריך להבין שאחת השפות של התורה היא שפת המתמטיקה. במתמטיקה יש כללים, וכשאתה ער להם אתה מזהה בטקסט תופעות מתמטיות מדהימות ברמה שאתה אומר מה קורה כאן, איך אנשים לא ראו את זה, איך יכול להיות שאני רואה מה שכולם לא ראו
"באותה תקופה התלבטתי במציאות הא־לוהות, כי החיים שלי לא היו ממותקים כל כך. חבר שלי הלך לכרם ביבנה, שהייתה אז ישיבה קטנטנה ורק חיפשה תלמידים. נסעתי בעקבותיו בשנה של השמינית, ובסוף השנה עזבתי והלכתי למרכז הרב. באתי כדי לברר את הזהות הדתית והרוחנית שלי, ונשארתי שם שבע שנים. בין לבין התחתנתי ולחמתי בששת הימים, ושם עברתי מהפך. הצלחתי לפרוץ איזה מחסום פנימי והגעתי למצב שאני לומד חמישים דפי גמרא בשבוע".
ממצב שבו אתה לא מבין שיעורים בתיכון עד לחמישים דפים בשבוע זו חתיכת קפיצה.
"זו הייתה מסירות נפש בעוצמות לא נתפסות. באותם ימים לא היה לי לא יום ולא לילה, לא חול ולא שבת. הייתי לומד ללא הפסקה ומקיא את האוכל מרוב מתח. הרב צבי יהודה חס עלי ואפילו שלח אותי פעם לבית הבראה לנוח, אבל גם שם המשכתי בלימוד מאוד מסיבי.
"לא הייתה לי תעודת בגרות ולא רישיון הוראה אלא רק סמיכה לרבנות, אבל באותם ימים הייתה מצוקה ולא היו ר"מים בציונות הדתית. בגיל 25 הרב שאול ישראלי שלח אותי לעמוד בראש ישיבה תיכונית מקצועית בגן יבנה. לא הייתי בשל לתפקיד, והשנה הראשונה לא הייתה כל כך מוצלחת. עזבתי אותם ועברתי לכהן כר"מ במדרשיית נעם, שם עבדתי כעשור. פיטרו אותי לאחר שבחנוכה לקחתי את התלמידים להשתתף בעלייה השמינית לסבסטיה. נשארתי איתם עד אחרי שבת ועודדתי אותם להישאר. הייתי ר"מ ציוני יחיד בין 16 ר"מים, וההנהלה לא אהבה את השיגעון על ארץ ישראל".
בין תלמידיו באותה תקופה היו הרב אלישע וישלצקי, שאותו שכנע הרב יניב ללכת למרכז הרב ולא לישיבה גבוהה חרדית, והרב אבי גיסר, רב היישוב עפרה. משם עבר ללמד בתיכון עירוני ה' בחיפה, שם למד אצלו השופט נעם סולברג. לאחר שנה במקום התרחש מפנה בחייו.
"זה היה נס, אולי הנס הגדול בחיים שלי", הוא אומר. "נתבקשתי לכהן כרב אולפנת אמנה בכפר סבא. זה דרש מעט שעות וההיקף היה חצי משרה. במקביל אולפנת צפירה לקחה אותי באותו תקן. זה שחרר לי הרבה שעות ואפשר לי לצוף כלכלית במשך 34 שנים עד לפרישה. בזכות הסידור הזה יכולתי להתמסר למפעל המחקר והכתיבה".
איך הגעת לתחום של חיפוש צפונות בתורה?
"מצאתי בפירוש הגר"א כמה דברים, צירופים שאי אפשר להסביר מבחינה סטטיסטית, ונתתי אל ליבי שזה אירוע מכוון ואי אפשר לפטור את הדברים ב'פרפראות'. חשבתי שאם הוא מצא שלוש בטח יש הרבה יותר, וצריך לחפש ולמצוא. אם תעדור בגינה ותמצא שלושה יהלומים, סביר שתיקח מעדר ותמשיך לחפור. ברוך ה' ראיתי ברכה בעמלי.
"שיתפתי את הרב נריה בממצאים שלי, והוא עודד אותי להמשיך. הפעם הראשונה שהרציתי על הנושא הייתה במלחמת יום כיפור. כשהחלטתי להפוך את זה לעיסוק מרכזי חיפשתי מי עוד מתעסק בנושא, וכך הגעתי לדמויות כמו יעקב אורבך, טוביה וקסלר, הרב זלמן פנחס הורוביץ, אברהם אורן – שהיה הראשון שעבד עם מחשב – והרב יצחק גינזבורג. בהמשך נכנסו לתחום דמויות כמו פרופ' אליהו ריץ' ודורון ויצטום".
לרב יניב שישה ילדים, 38 נכדים ו־29 נינים. הוא חמיו של ראש ישיבת ירושלים לצעירים הרב יאיר גזבר, ושל איש התיאטרון חגי לובר. לצד מפעל הספרים שלו הוא יזם את "פרס היצירה התורנית" על שם הרצי"ה, ועומד בראשו. חברי ועדת הפרס כיום הם הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב אריאל, הרב יצחק שילת והרב יהודה יונגסטר. הפרס הראשון ניתן לרב חנן פורת ז"ל, ומאז הוא מוענק מדי שנה לדמויות בולטות בתחום היצירה התורנית היהודית ובהם הרבנים חיים דרוקמן, יואל בן־נון, צפניה דרורי, אליעזר מלמד ויצחק גינזבורג.
"פרסים הם מוסד חשוב", מסביר הרב יניב. "הציבור שלנו צריך ללמוד להעריך את התורה שצומחת בקרבו, וחלק מהעניין זה להכיר ולייקר את מי שהשיאו תרומה אישית מיוחדת ליצירה התורנית". בין מפעליו הנוספים הקמת הקתדרה לתורה וחכמה בגבעת שמואל, וייסוד מפעל גמ"ח גדול ששולח משאיות עם מצרכי יסוד למשפחות נזקקות ביו"ש. במהלך השנים שימש כמרצה בצה"ל, במכון גשר, באוניברסיטת בר־אילן ובמסגרות שונות.
הסתברות של 1 ל־3 מיליון
תן לי כמה דוגמאות לצירופים שמופיעים בספרים שלך.
"הדוגמה המפורסמת ביותר היא בטכניקת 'הדילוג השווה': נספור 49 אותיות מהאות ת' של המלה הראשונה 'בראשית' ונסמן את האות ה־50, היא האות ו', ושוב באותה שיטה נמנה לסירוגין 49, ונגיע לאותיות ר' וכן ה', והרי לפניכם התיבה 'תורה'. גם כאשר נחזור על כך בתחילת ספר שמות, מהאות ת' של המילה 'שמות', נקבל שוב את התיבה 'תורה'. מדוע דווקא 'קוד 49' חושף את המילה תורה? משום שאנו מצווים לספור שבעה שבועות, 49 יום, ולקבל את התורה ביום החמישים. וראוי שתימצא המילה 'תורה' בתחילת הספר, שהרי השם 'תורה' הוא השם שניתן לה, כנאמר 'זאת התורה אשר שם משה'".
"החישוב הסטטיסטי מלמד שההסתברות לשני ממצאים אלה הוא 1 ל־3 מיליון. אבל התופעה מפתיעה הרבה יותר, שכן היא חוזרת על עצמה גם בסוף חומשים אלה, בראשית ושמות. יתר על כן, בתחילת חומשים במדבר ודברים מתקבל דילוג דומה אך בסדר הפוך: בספר במדבר – מהאות ה' של המלה 'משה' ועד האות ת' של המילה 'אתם', ובספר דברים מהאות ה' של המילה 'התורה' ועד האות ת' של המילה 'נתתי'. וכך גם בסוף שני חומשים אלה: בספר במדבר מהאות ה' של המילה 'זה' ועד האות ת' של המילה 'לגבולותיה', ובספר דברים – מהאות ה' של המילה 'לא־להינו' עד האות ת' של המילה 'שנות'".
"ניכר בעליל כי משני כיוונים אנו חותרים אל המרכז, הוא ספר ויקרא, ובו מופיע שם הוי"ה פעמים אחדות בקודים (דילוגים שווים) שונים: 5, 8, 13, 21, 34, 55. למרבה הפלא, טור מספרים זה הוא בדיוק 'סדרת פיבונצ'י'. ההסתברות לקבלת תופעה שלמה זו היא נמוכה ביותר (~10־39!).
"והנה דוגמה מהספרה 7. בתורה יש שבע פרשיות העוסקות בשבת. בכל אחת מהן, ערכו הגימטרי של הפסוק החותם מתחלק ב־7. במקום אחד, בפרשת המן, ערכו של הפסוק החותם מתחלק ב־7, ובפרשה הסמוכה לה, הנספחת אף היא לפרשת השבת, הפסוק הראשון והפסוק האחרון מתחלקים כל אחד ב־7, וכך גם שבעת הפסוקים שביניהם. בספר על המספר 7 הראינו שכל אחד מן הפסוקים שציַנו – בנוי בצורת 'ריבוע פלא', כלומר: ריבוע שסכום כל אחת מן השורות, העמודות והאלכסונים – מתחלק ב־7.
"הלאה. מניין שמות הוי"ה בתורה הוא 1,820. מספר זה מעיד על מהותו: מכפלת 70 של ערך הוי"ה (26), הווה אומר 'שבעים פנים לתורה'. שני כרכים של 'צפונות' הוקדשו למספר זה, ונזכיר כאן דוגמה אחת, מברכת כהנים. בברכה יש שלושה פסוקים. אם נחבר את הערך הגימטרי של שש המילים המהוות מילה ראשונה ואחרונה בכל פסוק (יברכך, וישמרך, יאר, ויחנך, ישא, שלום) – נקבל 1,820. ולא זו בלבד, אלא שמניין המילים בברכה הוא 15. נבנה אותן בסדר מדורג: שורה ראשונה – מילה אחת, תחתיה – שתי מילים, וכן הלאה עד חמש מילים. גם כאן ניקח מילה ראשונה ואחרונה בכל שורה: יברכך, הוי"ה, וישמרך, יאר, פניו, אליך, הוי"ה, פניו, שלום. הסכום הגימטרי של כל אלה הוא 1,820. בספר על ברכת כהנים אני מראה שאם אוספים את כלל המילים בברכה ניתן לאתר ביניהם 7 מילים (לא בסדר רציף) שהחיבור שלהם מצטרף ל־1,820, וגם 8 מילים, 9, 10, 11, ו־12. שאר התופעות הללו מתוארות בפירוט והרחבה בספר.
"עברנו עכשיו את פורים", ממשיך הרב יניב להציג את ממצאיו, בשיחתנו שהתקיימה לפני כחודש. "אותיות המילה 'אסתר' מופיעות בתורה במילה 'אֶסָּתֵר' (בראשית ד, יד), ולידה באותו פסוק עצמו, החל מהאות מ' של המילה 'מעל', בדילוג של 12,111 אותיות מתגלה המילה 'מגלת'. הווה אומר, בין 4 אותיות המילה 'מגלת' קיימים 3 מרווחים זהים של 12,111 מילים כל אחד. באופן מפתיע ביותר, על פי המסורה, המספר 12,111 הוא מספר אותיות מגילת אסתר.
"יתר על כן: אם סופרים מהאות ע' של התיבה 'העמלקי', הופעתו הראשונה של עמלק בתורה (בראשית יד, ז), באותו דילוג של 12,111, מתקבלת המילה 'עמלק', כאשר האות ע' מתחילה מהמילה 'עמלק' וחותמת באות ק' של עמלק (בראשית לו, יב). דילוג נוסף, הפעם בדילוג 12,110, מהאות ה' של המילה 'העמלקי' הנ"ל – חושף את המילה 'המדתא'. בעניין זה ישנם ממצאים נוספים, שמעידים עוד יותר שהתורה ידעה על מגילת אסתר".
איך אתה מגדיר את הסוגה של העבודה שלך?
"מקובל להבחין בין פשט, רמז, דרש וסוד. הרובד שאני עוסק בו הוא הרמז. בניגוד לדרש ולסוד, שבהם אתה יכול לדרוש פסוק אחד באופנים שונים וכולם יהיו לגיטימיים, הרמז, כמו גם הפשט, מתאפיין בדיוק ומובהקות. בפשט אתה חותר להבין את המשמעות הפשוטה של הפסוק, ובמובן הזה הרמז דומה, כי אתה מאתר צפנים שיש בהם מובהקות סטטיסטית. כלומר שברור לך שמי שכתב את הטקסט הצפין שם משהו וכיוון דווקא אליו, כי אין אפשרות הגיונית אחרת להסביר את הממצאים. זה שהמספר שבע חורז את כל שבע הפרשיות שבהן התורה עוסקת בשבת, זו עובדה שאי אפשר להתכחש לה".
זה כבר לא גימטרייה של מילים, אלא טכניקה אחרת.
"כאן אנחנו צריכים ללכת אחורה, למתודולוגיה. בעבודה שלי אני מתרכז בשבע מתודולוגיות או שפות שונות שבהן מסרים מצופנים בתורה. הראשונה היא גימטרייה, השנייה היא דילוגי אותיות, השלישית מספרים בעלי משמעות אשר מלווים פרשיות מסוימות: מספרים כמו 7, שקשור מאוד לשבת, או 13, שמופיע במקומות שבהם הטקסט רוצה להביע רעיון רוחני צרוף כמו 'אהבה' או 'אחד' (שערכן הגימטרי הוא 13; י"י).
"לפעמים זה אפיון לשם מסוים, לדוגמה שם בן נח. התורה מפרטת 13 צאצאים לשם בן נח, כשהאחרון הוא יקטן. ערך הגימטרייה של שמו הוא 169 = 132. ערך הגימטרייה הכולל של כל הצאצאים הוא: 3,588 = 26×138 – מספר המתחלק ב־13. נוסף על כך, ליקטן עצמו יש 13 צאצאים, וערכם: 2,756 = 26×106, שוב מספר המתחלק ב־13. מניין המילים של פרשת צאצאי שם ויקטן הוא 104, גם הוא מתחלק ב־13. מספר האותיות בפרשה זו הוא 390 = 30×13, שוב – מתחלק ב־13. ערכם של שמונת הפסוקים הוא: 6,393 = 13x13x97".
בונה על נוסח המסורה
אחד השחקנים הראשונים בתחום דילוגי האותיות היה ד"ר דורון ויצטום, שפרסם בשנת 1989 ספר בשם "הממד הנוסף: על הכתיבה הדו־ממדית בתורה". ארבעה מתמטיקאים בכירים, חברי הוועדה הלאומית הישראלית למדעים, כתבו בהקדמה לספר כי "מדובר במחקר רציני… דוגמאות מרשימות של דילוגים היו עוד לפני המחקר הזה, אך דוגמאות כלשהן, ככל שהיו מרשימות, לא הייתה דרך למדוד את מובהקותן בצורה מדויקת, עד שהוצעה במאמר זה חקר התופעה בצורה שיטתית תוך סיוע במחשבים. גם אם מוקדם לומר שהתיזה שמציג המחבר הוכחה מעבר לכל ספק, התוצאות שכבר התקבלו מפליאות דיין כדי לעניין ציבור רחב ולעודד את המשך המחקר".
פולמוס אקדמי נרחב בנושא פרץ בשנות התשעים, לאחר שהספר הפך למאמר בכתב עת מדעי. ויצטום ועמו שני חוקרים נוספים, פרופ' איליה ריפס ויואב רוזנברג, פרסמו מאמר בכתב העת "סטטיסטיקל סיינס" ובו התייחסו לממצאים שונים שנתגלו בדילוגי אותיות בטקסט של המסורה. החוקרים טענו שהחריגות הסטטיסטית של הממצאים בספר בראשית היא מעבר לגדר הסביר. פרופ' ישראל אומן הגיב למאמר וכתב כי "מבחינה סטטיסטית זהו הרבה מעבר לנדרש בדרך כלל. אמות המידה המחמירות ביותר שהוחלו אי פעם הן בין 1 ל־1,000. התוצאות של ריפס משמעותיות לפחות ברמה של 1 ל־100,000. לא רואים תוצאות כאלה בניסויים מדעיים רגילים. הצופן התנ"כי הוא פשוט עובדה".
מאוחר יותר הצטרף אומן לוועדה של מתמטיקאים שהוקמה כדי לחקור את הנושא במסגרת המרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית. בשלב הזה הוא חזר בו מדבריו הראשונים, וטען שאין הוכחות חד־משמעיות לעניין.
ב־1999 פורסם ב"סטטיסטיקל סיינס" מאמר תגובה של מתמטיקאים מאוסטרליה וישראל, שביקשו אף הם להפריך את מאמרם של ויצטום, ריפס ורוזנברג. המפקפקים טענו שניתן למצוא תכנים בעלי משמעות בטכניקת דילוגי אותיות גם בספר "מלחמה ושלום". ויצטום פרסם תגובה נרחבת, ובמסגרתה אף הציע פרס בסך מיליון דולר למי שיפריך חלק מטענותיו.
"22 שנה עברו ואף אחד לא לקח את הפרס הזה", אומר הרב יניב. "ויצטום פרסם בכתב העת 'בדד' הפרכה מוחלטת לכל טענות המפקפקים. איך אנשים עם רמה שכלית פי כמה וכמה יותר ממני לא עמדו על הפלאים הללו, אין לי הסבר".
שאלה אחרת היא הנוסח שאתה מתבסס עליו. הדילוגים והגימטריות דורשים דיוק מרבי, אבל הטקסט של התורה הוא לא כזה. יש חסרות ויתרות, יש קרי וכתיב, יש מחלוקות במסורה על ניסוחים שונים. אתה מוצא בתלמוד ובחז"ל פסוקים שלא כתובים בדיוק כמו בספר התורה שלנו.
"כל העבודה מבוססת על המסורה שלנו וספר התורה שלנו, זה שתמצא בבית הכנסת, וזה פלא שהכול עובד על הטקסט הזה. אנחנו לא הראשונים שעלינו על זה. אפילו ניוטון הקדיש שנים מחייו כדי לחשוף צפונות בתורה".
בת קול לילית
איך נראה יום העבודה שלך? אתה כותב אלגוריתמים ומריץ אותם על המחשב?
"תתפלא, אבל לא. אני לא עובד עם מחשב. לפעמים יש לי התחלות של דברים ואני מבקש מאנשים לבדוק לי אותם במחשב. העבודה שלי מתחילה לרוב מהשראה. אני מתעורר באמצע הלילה וכאילו בת קול אומרת לי לבדוק פסוק מסוים, אני לוקח מחשבון קטן ומתחיל לבדוק. יש לי עשרות מחברות עם חומרים שאספתי במשך 50 שנה, לפעמים אני עובר עליהן ומתעכב על נושא מסוים.
"צריך להבין שאחת השפות של התורה היא שפת המתמטיקה. במתמטיקה יש כללים, וכשאתה ער להם אתה מזהה בטקסט תופעות מתמטיות מדהימות ברמה שאתה אומר מה קורה כאן, איך אנשים לא ראו את זה, איך יכול להיות שאני רואה מה שכולם לא ראו.
"קח עוד דוגמה: הילדים של בלהה הם דן ונפתלי, והילדים של זלפה הם גד ואשר. אם תחבר את בלהה, דן ונפתלי תקבל 666, שזה 36 במשולש, כלומר סכום המספרים מ־1 עד 36. ואם תחבר את זלפה, גד ואשר תקבל 630, שזה 35 במשולש. הכלל המתמטי קובע שאם אתה לוקח שני משולשים סמוכים תקבל את הריבוע הגדול מהשניים, כלומר אם תחבר 666 ו־630 תקבל 36 בריבוע. והמספר 36 הוא הגימטרייה של לאה, שאחרי שרחל נפטרה לקחה אחריות על המשפחה כולה.
"מזווית אחרת יש שוויון בין הקבוצות: בלהה, דן ונפתלי במילוי (שיטת גימטרייה שבה מחשבים גם את אותיות המילים – אל"ף, בי"ת וכדומה; י"י) זה 1,726. זלפה, גד ואשר במילוי זה גם 1,726. אם תשווה אותם לששת בני לאה בלי המילוי תגיע לאותו מספר – 1,726. אני לא חושב שאפשר להגיד על דבר כזה שהוא אקראי".
אולי הקושי לקבל את התחום נובע גם מכך שאין לו משמעות קיומית. יגידו לך אנשים, גימטרייה היא דבר נחמד ויפה, אבל מה המשמעות שלה בנפש?
"אני לא מסכים עם זה. הגימטריות לא מנותקות ממשמעות. אני מזהה כמה סיבות לכך שכותב התורה הטמיע את הצפנים הללו. הראשונה היא ככלי לביאור עומק הכתוב. למספרים שונים יש משמעות סמלית, לדוגמה 73 זו הגימטרייה של חכמה, והפסוק הראשון בתורה מבוסס עליו כדי להמחיש ש'ה' בחכמה יסד ארץ'.
"השנייה היא מקומות שבהם אתה מבין שהכותב ביקש להצפין את המעשה העולמי באמצעות הקריאה הדו־ממדית. כמו למשל כשהתורה כותבת לנו בקוד שמגילת אסתר עתידה להיכתב. השלישית היא שהכתוב מכיר יסודות מהמתמטיקה והפיזיקה של העולם, כמו מספרים טהורים שהוא עושה בהם שימוש. רביעית, שהתורה כוללת פסוקים שנכתבו כשעשועים עצמיים. כמו שבטבע יש פרחים וצבעים ויופי שאין בהם תועלת אלא רק תפארת ונוי ושעשועים, ככה הקב"ה כתב את התורה. יש בתורה צורות מופלאות של יופי".
