האם ניתן למצוא שבת יהודית־ישראלית משותפת?

את השיחה המשותפת של הרב אריה שטרן וד"ר רות קלדרון על נושא השבת קיימנו בבית הרב קוק בירושלים. הרב אריה שטרן (74), הרב הראשי האשכנזי של ירושלים, למד במבנה הזה כששכנה בו ישיבת מרכז הרב ומאוחר יותר היה שותף לשיקומו ולהפיכתו למרכז חינוכי. ד"ר רות קלדרון (56), חוקרת תלמוד ואגדה, אשת חינוך וחברת כנסת לשעבר, הביאה לבית הזה חיילים בעת שירותה הצבאי כמש"קית חינוך וידיעת הארץ.

באופן סמלי, "בית הרב" ממוקם בתפר שבין ירושלים החרדית של מאה שערים לבין ירושלים החילונית של רחוב יפו ונחלת שבעה, אך מעבר לפן הגיאוגרפי אין ספק שגם הרב שהתגורר כאן, הראי"ה קוק, סימל במובנים רבים את החיבור בין חלקי העיר ובין חלקי העם. באופן לא מפתיע, שמו הוזכר פעמים רבות בשיחה שלנו על השבת בחברה הישראלית.

הטיש של ביאליק

לפני שנדבר על השבת במרחב הציבורי, תרשו לי לשאול איך נראית השבת הפרטית של כל אחד מכם.
הרב שטרן: "ההבדל בין רב לכל אדם אחר הוא שרב לא כל כך יכול לנוח בשבת. תמיד מצפים ממנו לומר דרשה או שתיים, אם לא יותר, וממילא קשה לרב להגיד שהשבת היא זמן מנוחה. מתחילים בקבלת שבת בבית הכנסת, ואין דבר יותר יפה מתפילת קבלת שבת שיש בה אווירה מיוחדת. זה נכון אפילו לתל אביב שבה גדלתי. גם בה, שעת קבלת השבת היא שעה של מנוחה ושל שקט. מפעם לפעם אני הולך לבתי כנסיות שונים וגם מרוחקים, אבל נמל הבית שלי הוא בית כנסת הר חורב בשכונת קטמון שבה אני גר, והשטיבלך של קטמון שגם אליו אני מגיע די הרבה. אני מעביר לפחות שיעור אחד קבוע בשבת בבית הכנסת הר חורב.

"בשבת הקרובה אני גם מתעתד ללכת להרצות במפגש של תושבים, במסגרת מיזם 'שבאתי', שאני מעודד. זה מיזם שבו דתיים וחילונים מקיימים פעילות תרבותית משותפת. אני חושב שזו אחת הנוסחאות היפות להבנת המציאות המיוחדת שלנו היום. בהתחלה חשבתי שהמפגשים הללו יתקיימו בבתי כנסת, כמו קידוש, אבל התברר לי שקידוש יוצר הרגשה שנמצאים במגרש של מישהו אחד, אז הם לא מתקיימים בבית כנסת אלא בכל פעם במקום אחר, ובשכונה אחרת".

קלדרון: "הפעילות הזאת מזכירה את עונגי השבת שקיים ביאליק בתל אביב, שבהם האולם תמיד היה צר מדי. זה התחיל בבית הספר למוזיקה, עבר לגימנסיה הרצליה, ולאחר מכן – לבניין 'אוהל שֵׁם'. הכרטיסים היו אוזלים כבר ביום שלישי".

הרב שטרן: "אבא שלי עלה לארץ בזמן שביאליק עוד היה חי. הוא הלך פעם לעונג שבת שלו ואמר שזה היה כמו טיש של רבי".

שבת מיום חמישי

השבת של קלדרון, מטבע הדברים, שונה לגמרי מזו של הרב שטרן. "אני מקפידה לא ללמד בשבת", היא אומרת, "אני רוצה להיות פנויה למשפחה ולהיות יום אחד בלי המתח. אני מתגוררת בבית הוריי בשכונת מעוז בתל אביב, והולכת לפעמים לקבלת שבת שאנחנו מקיימים בבית ספר בשכונה, או לקבלת שבת ב'בית תפילה ישראלי'. בית כנסת הוא לא מרכז השבת שלי וגם לא מרכז החיים היהודיים שלי, למרות שבזכות ההשפעה של היהדות הפלורליסטית יש היום יותר ויותר בתי כנסת שאני מרגישה בהם בנוח.

"אבל השבת מתחילה אצלי עוד קודם, כבר ביום חמישי, כשאני הולכת לשוק. כמו שאמר הרב שטרן, השבת ניכרת גם בתל אביב ומורגשת כבר מיום חמישי. אנשים דתיים לא כל כך רואים שהחיים הישראליים, גם בעולם החילוני או הכללי, הם מאוד יהודיים, וששבת היא לא יום רגיל. ההכנות לשבת הן מהלך שלם גם במובן האישי וגם במובן הציבורי. הרחובות מתרוקנים, העסקים נסגרים, אנשים נפגשים והמשפחה מתכנסת. מדי שבוע אני קונה לקראת שבת שני זרי פרחים, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור.

"בליל שבת אנחנו מקיימים קידוש וארוחת שבת, ונהנים עם הילדים. בשבת בבוקר, המסורת של המשפחה שלי היא לצאת לטבע או לים. בשבילי זו התחברות גם לרוחו של הרב קוק כפי שאני מבינה אותה, משום שמבחינתי ים הוא לא מקום של חילול שבת אלא של פליאה מהבריאה. זו נחת מאוד גדולה, לראות את היופי של החוץ ולהיות ביחד, בלי מסכים ובלי חשמל. אמנם אנחנו לא הלכתיים בכלל, אבל אני מנסה לשמור על המהות של השבת גם כשאני לא מחויבת להלכה המקובלת".

חילול שבת וביטול שבת

נעבור לשבת במרחב הציבורי. איך אתם רוצים לראות אותה?
הרב שטרן: "כפי שאמרתי, גדלתי בתל אביב, וראיתי חילול שבת מהו. אנחנו יודעים ומכירים את חילולי השבת ואף פעם לא אוהבים אותם, ומקווים שהם יתמעטו. אבל התופעה שמטרידה אותי יותר מחילול השבת היא התופעה של ביטול שבת, ועליה אני מתקומם. ביטול שבת מתבטא למשל בפתיחת מרכולים. אני לא זוכר שפעם היו חנויות פתוחות בשבת בשביל העסקים, ואני רואה בזה דבר נוראי וקשה.

"אנחנו חיים במדינת ישראל, מדינה שהזהות היהודית שלה היא דבר יסודי וחשוב, והסעיף הראשון בזהות יהודית הוא שבת. השבת במדינת ישראל צריכה להיות יום שבתון, יום של קדושה, וכאשר במדינת ישראל מתאפשר באופן רשמי חילול שבת – זה כבר נקרא ביטול שבת. אני באמת דואג מכך שחס ושלום נטשטש את הזהות היהודית. אני לא מדבר על פגיעה ברגשות אישיים. זו לא הנקודה. תמיד גדלתי בסביבה מעורבת של דתיים וחילונים, וראיתי בכך ערך ונכס".

קלדרון: "כשנוסע רכב ברחוב שבו הרב גר, זה נקרא ביטול שבת?"

הרב שטרן: "לא, זה לא נקרא ביטול שבת, אלא חילול שבת. פתיחת חנויות היא ביטול שבת וחציית קו אדום. לצאת בשבת עם עגלה עמוסת מוצרים זה ביטול שבת, ומזה אני ירא. התעוררתי לכך כשהייתה פסיקה של בג"ץ שאישרה פתיחה של מאה וחמישים מרכולים בתל אביב. מבחינתי, אלה היו מאה וחמישים מרכולים יותר מדי. הזדעזעתי קשות. על ארץ ישראל נאמר שהיא 'ארץ אשר עיני ה' א־לוהיך בה'. ארץ ישראל ומדינת ישראל הן לא סתם. אנחנו נמצאים בבית הרב קוק. גדלנו והתחנכנו על כך שמדינת ישראל יקרה לנו, ודווקא משום כך, כל כך חשובה לנו שמירת השבת".

קלדרון: "אני אוהבת ומצטרפת להבחנה היפה בין ביטול שבת לבין חילול שבת. אני לא רואה את מה שאני עושה כחילול שבת, אבל הביטוי ביטול שבת הוא ביטוי חזק, והוא מצער גם אותי, ואעשה מה שאני יכולה כדי שהוא לא יקרה. שבת היא מתנה גדולה ורעיון מדהים. אני זוכרת שנסעתי פעם במונית בארצות הברית עם נהג לא־יהודי, ושאלתי אותו באיזה יום הוא נח. הוא אמר לי: 'אני לא נח. אין יום שבו אני בבית'. פתאום הבנתי מהי שבת. האדם הזה קם כל בוקר כדי לנסוע במונית, ואין אפילו יום אחד שבו הוא בן חורין. לכן אני אסירת תודה שאני בת לעם הזה. השאלה היא איך מייצרים תחושת שבת במרחב הציבורי.

"גם אני גדלתי בתקופה שבה לא היו מרכולים פתוחים בשבת, ואני מאוד אוהבת את השקט שיורד לקראת שבת ואת ההרגשה המיוחדת של יום מיוחד וקדוש. ועם זאת, אני גם יודעת שיש אנשים שאין להם רכב פרטי והם רוצים לבקר את המשפחה שלהם בשבת. דברים שנחשבים מבחינה הלכתית כחילול שבת הם בשבילי קיום שבת לפעמים. ככל שאני מתבגרת, אני מבינה יותר כמה ההורים מחכים לילדים בשבת".

לא עוד יום של סרט

בהיותה חברת כנסת, הגישה רות קלדרון, יחד עם ח"כ אלעזר שטרן, הצעת חוק בנוגע למרחב הציבורי בשבת, ברוח אמנת גביזון־מדן. "החוק אמר שבמרחב הציבורי בשבת תהיה יותר תרבות ופחות עסקים", מזכירה קלדרון. "המטרה היא ליצור מרחב משותף שיש בו דתיים וחילונים, אבל שהשבת תהיה מיוחדת. החוק מדבר על מינימום של עסקים כדי שתהיה שבת לכמה שיותר אנשים, אבל הוא מדבר גם על מה שחסר. אני חלק מקהילה שבית הכנסת הוא לא מרכז החיים שלה, ואני רוצה עושר של חיי תרבות בנוסח עונג השבת של ביאליק. שיהיה מוזיאון פתוח בחינם, גן חיות פתוח בחינם, הסעה לים בחינם, פארקים ושמורות טבע. דברים שמרוממים את הנפש אינם חולין.

"אמנות, למשל, היא מקום שדרכו אתה קופץ למה שמעבר, לקדושה. חשוב לי שלמשפחות בעולם החילוני יהיו מקומות לקחת אליהם את הילדים בשבת. ששבת לא תהיה סתם עוד יום של סרט ובייגלה בקניון, אלא שילכו למקום שמרומם – לראות תערוכה יפה, לשמוע קונצרט טוב, או לבקר בספרייה לאומית שתהיה פתוחה בחינם. לשיטת הרב שטרן, אולי גם זה יהיה חילול שבת אך לא ביטול שבת, כי ביטול שבת פירושו ששבת היא סתם עוד יום".

מה לגבי המרכולים?
קלדרון: "הרב שטרן אומר שאפילו מרכול אחד הוא יותר מדי, ואני אומרת שיש אנשים שחייבים את החלב לקפה ביום שבת בבוקר, ובלי נס קפה הם ישתגעו. בהצעת החוק שלנו דיברנו על מינימום מרכולים. כמו שיש בתי מרקחת תורנים, חשבנו שיהיו גם מרכולים ותחנות דלק שפתוחים בתורנות. אני יודעת שהמחשבה שלי לא הלכתית. היא נובעת מרצון לבוא לקראת, ולצמצם למינימום את החנויות הפתוחות".

הרב שטרן: "צריכים לקחת לתשומת הלב שאנחנו דתיים, ולכן חילול השבת שלך נוגע לנו. אנחנו סובלים ממנו".

קלדרון: "זו באמת בעיה. גם אנחנו סובלים מכך. אני יודעת שאתה מרגיש אחריות על כל מרכול שנפתח מול הבית שלך".

הרב שטרן: "זה לא רק המרכול, אלא גם הפעילות התרבותית. אני מרגיש שאם אני חתום על זה, אני יוצר חילול שבת".

קלדרון: "השאלה היא האם אפשר ליצור מרחב משותף שבו אתה לא תרגיש שאתה חתום על חילול שבת".

הרב שטרן: "אין אפשרות כזו. כל ישראל ערבים זה לזה. גם מנהיגי המדינה הראשונים הבינו שצריכה להיות שמירת שבת".

קלדרון: "אבל בתל אביב של ילדותך היו עגלות והיו מכוניות".

הרב שטרן: "אבל זה היה עניין פרטי. אני לא תומך בכפייה דתית, אבל כשמדובר על המרחב הציבורי, זה נוגע בכולנו. אנחנו שותפים".

קלדרון: "אני מרגישה שלא תהיה לי זכות לפגוש רב שרוצה שותפות יותר ממך. הבעיה היא שיש לנו מרחב משותף, ואנחנו ציונים מסוגים שונים. אנחנו רוצים להיות יהודים, אבל אופן היהודיות שלנו שונה, ועלינו ליצור, אפילו מבחינה הלכתית, מרחב יהודי משותף. אם הציבור הדתי מרגיש שעל כל דבר שמחליטים בנוגע למרחב הציבורי בשבת הוא חתום ונותן את הדין, אי אפשר לעשות שום דבר. האם אי אפשר לחשוב בחשיבה הלכתית רעננה של היום, ולאפשר ארץ שבה כל היהודים יחיו את השבת שלהם, ללא ביטול שבת".

הרב שטרן: "אנחנו עושים את זה, ועובדה שאנחנו חיים בכל זאת. החילונים צריכים לדעת שבציבור הדתי, וגם אצל חניכי בית המדרש של הרב קוק, פשוט סובלים מחילול שבת. פעם סיפרו לרב קוק על אספת פועלים שהתקיימה בשבת לא הרחק מכאן, בכיכר ציון, וישבו בה פועלים ועישנו סיגריות. הרב הצטער מאוד וביקש מהשמש שלו שילך לראות מה הולך שם. השמש הלך ופגש את ברל כצנלסון. ברל עצמו לא עישן, אבל הוא היה באספה. הוא שאל את השמש של הרב מה הוא מחפש, והשמש אמר לו שהרב קוק ביקש ממנו לבוא לראות אם באמת מעשנים שם סיגריות בשבת, ואם כן – לבקש להפסיק עם זה. ברל אמר לו: כיוון שאתה בא בשם הרב קוק, אני מקבל את זה. הוא עלה לבמה וביקש מהפועלים להפסיק לעשן".

קלדרון: "מה שיפה בסיפור הזה הוא שבין ברל לבין הרב קוק הייתה באמת רעות. גם בין ברנר לרב קוק היה כבוד הדדי ורעות, וזה מה שכל כך מצער אותי בימינו: כל החוויות שלי, גם בכנסת וגם מחוצה לה, הן חוויות של איבה. בשביל חברים, אתה מוכן לא לחלל שבת במקום מסוים, אם זה מפריע להם. אבל בשביל אנשים שאתה מרגיש שהם עוינים כלפיך, אתה אומר: לא רק שאתם לא נותנים לי לראות את הנכדים שלי בשבת, אתם גם רוצים לנהל לי את הבית? משהו יסודי התהפך כאן, וצר לי על כך".

להחליף בגדים עם הרב קוק

קלדרון: "אני רוצה לספר סיפור אחר על הרב קוק. במסע המושבות הוא הגיע, כמדומני, ליסוד המעלה. היה לילה, והחלוצים רקדו שם הורה. הרב היה בבגדי רב והחלוצים רקדו בבגדי חלוצים ואז הוא ביקש מאחד החלוצים להחליף איתו בגדים ורקד איתם בבגדי חלוצים. בעיניי זה סיפור חסידי יפה – להחליף את הבגדים, את הפרסונה ואת הזהות, לשים אותם רגע בצד ולנסות להבין איך ההרגשה בצד השני. זו גדולה, לא להיבהל מכך שאם אחליף לרגע את הבגדים כבר לא אהיה הרב קוק.

"כל הסיפורים של ראשי הציונות על הרב קוק הם סיפורים של אהבה והערצה. לצערי, היום בציונות הדתית, ועוד יותר בציבור החרד"לי, החוויה היא של היבדלות מאיתנו, הרחקת הילדים והתכנסות ליישובים סגורים. עיר מאפשרת תרבות משותפת מתוך הצפיפות והחיכוך. כשגרים לידי אנשים דתיים, אני מחבבת אותם ולא אעשה משהו כדי לעצבן אותם. אבל כשהם גרים ביישוב משלהם, והוא סגור בפני אנשים כמוני, ולהם יש דימוי שלילי על שינקין, שהוא בסך הכול כמה חנויות של נעליים ומיצים, אז זה אחרת".

הרב שטרן: "השותפות של החיים בארץ ישראל היא דבר יסודי ביותר, ואני תמיד בעדה. אנחנו משרתים ביחד בצבא, וזו נקודה מאוד חשובה. השותפות בצבא מראה שיש כאן בסופו של דבר קשר טוב ואמיתי. בית המדרש שאנחנו יושבים בו נתן הרבה כוח לשותפות הזו, והכוחות וההשפעות שלו ניכרים כבר מאה שנה ויותר. למרות שיש גם מגמות אחרות, השותפות עדיין קיימת. ועם זאת, אנחנו לא יכולים לדעת שיש חילול שבת ולקחת את זה בקלות.

"אני רוצה להגיד משהו שאולי יהיה לך קשה לשמוע. אני בדרך כלל ביחסי ידידות טובים עם השכנים החילונים שלי, אבל כשאני יוצא מהבית בשבת ומישהו יוצא עם הרכב, אני לא יכול להגיד לו שלום. לא מסוגל. מדובר בשכן שאני אומר לו שלום במשך כל ימות השבוע, ואני חושב שהוא כבר יודע שאני לא אומר לו שלום בשבת. הוא כבר מקבל את זה ומבין את זה שקשה לי לבוא ולומר שלום לאדם שמחלל שבת. זה לא עובד".

קלדרון: "אני מבינה את הכאב שלך. אבל אנחנו יכולים לכבד. גם כשחיים במשפחה יש הרבה כאבים".

הרב שטרן: "יש קשרים, אבל זה כואב. ורק שיהיה ברור: למחרת השבת אנחנו אומרים שוב שלום".

הרב, מה לגבי האפשרות לפתוח מוסדות תרבות בחינם בשבת?
הרב שטרן: "למה לא? מוזיאון ישראל בימי הקמתו היה פתוח בשבת, וגם גן החיות היה פתוח ללא צורך בכרטיסים. אין לי התנגדות לדבר כזה. סיפרתי גם קודם על מפגש של דתיים וחילונים שמסוגלים לשבת יחד ולעסוק בפעילות תרבותית של הרצאה או שיחה. עם זאת, אני לא יכול לבטל הלכות ואני לא חושב שצריך לבטל הלכות. כשמדובר במקומות ציבוריים ששייכים לציבור, יש בעיה לקיים שם פעילות שכרוכה בחילול שבת, כי גם אנחנו שותפים במקומות האלה".

לא לוותר על הדתיים

מה בנוגע להצעת החוק שרות ניסתה להעביר על בסיס האמנה של הרב מדן ורות גביזון?
"אני מודה על האמת שאני לא יכול להיות שותף לאמנה כזו, עם כל האהבה והקשר שיש לי. אני לא מסוגל לעשות הסכם שאומר על דבר מסוים שהוא מותר. הוויכוח הזה, אגב, כבר היה בעבר. הייתה מחלוקת בין הרבנים בקשר לחוק השבת בגרסתו הראשונה. היה חוק שאסר תחבורה ציבורית בשבת, אבל דרשו להחריג את חיפה כי שם כבר הייתה תחבורה ציבורית בשבתות. הייתה מחלוקת עצומה בין הרבנים אם להסכים לחוק שאוסר, אבל מחריג את חיפה. היו רבנים שאמרו שזה בסדר והיו רבנים שלא הסכימו, ודעתם התקבלה. ויתרו על החוק, כי לא הסכימו שהחוק יתיר חילול שבת בחיפה".

קלדרון: "כשקיימנו תיקון ליל שבועות במוזיאון תל אביב, היו גם אנשים דתיים שרצו לבוא, אז חשבנו איך לאפשר לדתיים להיות שותפים בערב הזה ללא חילול שבת. מכיוון שהמוזיאון גדול, יצרנו מסלול עם שיעורים ללא חילול שבת, בלי חשמל ומוזיקה או רמקולים. אנשים באו ברגל, הזמינו כרטיסים מראש והלכו בקומה שבה לא היה בכלל חילול שבת. כך יכולנו ללמוד תורה כל הלילה בשותפות. אני מחפשת פתרונות כאלה, וקשה לי עם זה שאנשים מרגישים אחריות ושותפות על כל ארץ ישראל, ולכן הם לא יכולים להתגמש.

"רבן יוחנן בן זכאי המציא את האפשרות להישאר יהודי בכל מקום בעולם, והיהודים שבאו אחריו שכללו את היכולת הזו בצורה מופלאה. אבל כשחוזרים לארץ ישראל, אני חושבת שאפשר להרגיע. רוב אזרחי ישראל הם יהודים. שבת קיימת בחוק, לוח השנה שלנו הוא יהודי, וגם השמות הם יהודיים. קוראים לי רות, והשם שלי מהדהד".

הרב שטרן: "את אומרת דבר מעניין, אבל בספר יחזקאל למדנו שדווקא כשהיהודים גלו מארצם, הם רצו לוותר על המצוות. יחזקאל שכנע אותם שיש תקווה והם הסכימו לא לוותר. בימי אחשוורוש הם קיבלו על עצמם להמשיך להישאר יהודים, עם כל הדרישות, גם כשזה מסוכן. קיום התורה מלכתחילה הוא דווקא בארץ ישראל. החידוש, על פי מדרש ספרי על פרשת 'והיה אם שמוע', הוא שגם כשגולים לחו"ל צריכים לקיים את התורה, כי קיומה הטבעי של התורה הוא דווקא בארץ ישראל. עם ישראל שונה מכל העמים. הקשר שלו עם ארץ ישראל הוא דרך קיומה של התורה. בחו"ל מקיימים את המצוות בעיקר כדי לא לשכוח אותן. בסוף, כולנו מקיימים מצוות ומלאים מצוות כרימון בעצם השותפות שלנו ביישוב ארץ ישראל. אני עוד לא סיימתי להתרגש מכך שיש לנו מדינה יהודית בארץ ישראל. אני רואה בזה את הדבר הכי גדול שקיים בעולמנו בדור הזה. זו זכות עצומה".

קלדרון: "אבא שלי היה בוכה כשהיינו רואים את הדלקת המשואות בליל יום העצמאות. הוא היה אומר לי: אף פעם אל תיקחי כמובן מאליו את העובדה שיש לנו דגל, ואני מאוד מזדהה עם זה. ועם זאת, אני רוצה לומר שארץ ישראל מעניקה ביטחון שאין בחו"ל. בארץ יש לנו חיים עשירים ביהדות גם מחוץ לבית הכנסת, בגלל השפה, לוח השנה והחגים שמורגשים במרחב הציבורי. אני עובדת הרבה עם ישראלים אמריקנים, ויש כבר כשש מאות אלף ישראלים שחיים בארצות הברית. הם חשבו שהם יישארו ישראלים בחו"ל גם בלי להתקרב לקהילות של בית כנסת, אבל ראינו ששבעים אחוזים מהילדים שלהם עוזבים את הזהות היהודית ומתחתנים עם אחרים.

"כשחייתי עם ילדים בחו"ל הבנתי שאם אין לך מעטפת כלשהי, אז העולם מאוד מפתה להתחבר אליו, כי כולם רוצים להתחתן עם יהודים. אבל בארץ יש הגנה מסוימת. אנשים דואגים לכך שהמרחב הציבורי יהיה יהודי, ולכן אני אומרת שלא תדאגו כל כך, כי בתוך ארץ ישראל אין כמעט גויים להתחתן איתם, וגם חג המולד כאן הוא לא איום. כשהיינו בחו"ל והבת שלי נעמי הייתה בת שבע, שאלתי אותה אם עץ חג המולד מפתה אותה. היא אמרה שזה כמו אופנת גברים: יפה, אבל לא בשבילי. כל כך שמחתי על התשובה הזאת, אבל ברור לי שאם היינו נשארים שם עוד חמש שנים יכול להיות שזה היה אחרת".

הרב שטרן: "ברור שארץ ישראל נותנת ביטחון, אבל היא גם מחייבת. ארץ ישראל נקנית בייסורים ולמדנו את זה על בשרנו. עברנו כאן הרבה מלחמות, ויש חשבון בעולם. אנחנו יהודים מאמינים, זו הארץ שלנו, אבל אנחנו לא ילידי הארץ אלא באים אליה".

קלדרון: "אני דואגת שאנחנו מפסידים את המרחב הציבורי המשותף, וזה יותר יקר לי מההלכה. אני חושבת שיש כאן כל כך הרבה ליצור יחד, ואני לא רוצה לוותר על יהודים דתיים וחרדים כי בלעדיהם הולך לאיבוד חלק מהותי מהיהדות. אבל בכל שותפות יש משא ומתן. אם יש לי ילד צמחוני והוא לא ירשה לאף אחד לאכול בשר, זה לא יעבוד.

"כשהקמתי בירושלים את בית מדרש אלול, התחלנו ללמוד בחודש אלול וזה היה טבעי. אני רק כואבת את זה שאי אפשר ללמוד ולגדל תלמידי חכמים חילונים. המדינה כל הזמן מתנכלת לתופעה הזאת, מסיתים נגדנו, וזה מעליב ופוגע. אני מזדהה עם המדינה, אבל מתייחסים ליהודים לא־אורתודוקסים כאילו הם לא יהודים. הייתי מחוקקת חוק יסוד לימוד תורה ושומרת על כמה מאות תלמידי חכמים בדור שפטורים בזמן הנעורים שלהם משירות צבאי ואחר כך נותנים חזרה לחברה, כמו שחכמים היו פותחים את בתי המדרש לציבור. הייתי מקיימת מבחן ברמה גבוהה לכולם – נשים וגברים, דתיים וחילונים, כדי לראות מי אותם תלמידי חכמים של הדור שצריכים לקבל את הפטור. לא פטור לעשרות ומאות אלפים באופן שמקטין את שמם של תלמידי החכמים, כי חלקם לדאבוננו הם לא תלמידי חכמים".

הרב שטרן: "כמי שבא מעולם הישיבה, נראה לי שלא ממש מבינים מהם באמת ההשקעה והעמל שמשקיעים לומדי התורה".

קלדרון: "לכן אני מציעה שאנשים ייבחנו. אני חושבת שלא יודעים שיש כבר כמה עשרות שנים לומדי תורה ואוהבי תורה לא פחות טובים מאלו שבעולם הישיבות וחבל שאנחנו לא לומדים ביחד. אני מקווה שיגדל העולם של לימוד התורה שיש בו מפגש".