התמודדותה של ישראל עם הקורונה ידעה עליות ומורדות, אך הודות למבצע החיסונים המוצלח, כיום עיני העולם נשואות אלינו. גם עיני העולם היהודי נשואות למדינת ישראל בשנה האחרונה, ובפרט לגוף הממונה על הקשר עמו מטעמה – הסוכנות היהודית. מצב התחלואה במדינות רבות מעסיק לא רק את הקהילות הפזורות על פני 65 מדינות, אלא גם את הזרוע הישראלית המופנית לעולם היהודי ומשגרת אליו שליחים.
"אני מודאג מאוד מהתחלואה הגואה באמריקה הלטינית", אומר לנו סמנכ"ל הסוכנות היהודית יהודה סטון. "גם במדינות אחרות המצב לא טוב, וזה משפיע מאוד על הקהילות היהודיות. השליחים שלנו עושים מה שרק אפשר".
חמ"ל הקורונה של הסוכנות היהודית, הפועל ממשרדו של סטון בבניין הסוכנות ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, עובד כבר יותר משנה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. אם תרצו, זהו "קבינט הקורונה היהודי העולמי". שליחי הסוכנות היהודית נדרשים לטפל במגוון מקרים, כשלנגד עיניהם עומדת המטרה: לסייע לקהילות היהודיות, לצד תחזוק הקשר שלהן עם ישראל.
"כשהמשבר העולמי התחיל, ההבנה שלנו הייתה שאנחנו יכולים להיות חלק ממארג שמחבר בין קהילות יהודיות בעולם", מגולל סטון את הפעילות האינטנסיבית של הסוכנות היהודית בשנה האחרונה. "עמים ומדינות הסתגרו בתוך עצמם, ובמצב חירום כזה, מי יחשוב על הקהילה היהודית ברומא או בדרום אפריקה? כך נוצרו שיתופי פעולה מיוחדים וחוצי יבשות בין קהילות יהודיות ברחבי העולם כדי לתמוך זה בזה. במובן מסוים, הקורונה הייתה הזדמנות אדירה".
דרום אפריקה לומדת מהוד השרון
בסביבות פברואר אשתקד, כאשר בישראל טרם נערכו להגעת המגפה החלו להגיע לאנשי הסוכנות דיווחים משליחיהם בעולם על הקורונה שהולכת ומתפשטת. "אני זוכר את זה כמו אתמול", משחזר סטון. "התכנסנו לכמה ימים של ישיבות. הבנו שאנחנו צריכים להקים צוות ייעודי לטיפול בקורונה ובהשלכותיה. אנחנו יודעים לנהל מצבי חירום, אז מהר מאוד הוקם צוות ואיתו נוהל מסודר. בשלב הראשון התחלנו לפעול כמו במצבי חירום אחרים. זה אומר לכנס 'שולחן לאומי', לאסוף נתונים מרחבי העולם על מספר החולים ועל ההנחיות בכל מדינה, וכל הזמן לטייב אותו, לקבל החלטות ולחלק משימות. פרסמנו הנחיות בריאות ב־13 שפות והפצנו אותן בקהילות היהודיות. היינו הגוף הראשון בארץ שרכש ערכות חיטוי עבור עולים ושליחים ברחבי העולם. חשבנו כל הזמן מה ההזדמנויות שלנו בסיטואציה כזו ואיך אפשר לעזור".
אנשי הסוכנות היהודית ושליחיה לא יכלו לסייע ברמה הרפואית המיידית, אך הם זיהו בשלב מוקדם את השלכות הרוחב של הקורונה: "נוסף על המשבר הבריאותי, היה פה משבר כלכלי כבד שפגע בעם היהודי בכמה אופנים", מסביר סטון. "יהודים בחו"ל משלמים על שירותים שניתנים להם. אם בית הספר היהודי או בית הכנסת לא נפתחים, אז אתה כחבר קהילה לא משלם למוסדות הקהילה, ואם הם לא מקבלים תשלום הם לא מסוגלים להתקיים. מעבר לזה, יש תחושה של סטרס עולמי, וכל התורמים מכווצים את הפעילות הפילנתרופית שלהם. בנוסף, מי הנפגעים העיקריים מהמשבר? העצמאים, וזה משלח היד העיקרי של יהודים ברחבי העולם".
המציאות הזו הביאה לאחת מהחלטות החירום הראשונות של הנהלת הסוכנות היהודית – הקמת קרן סיוע למוסדות ועצמאים שנפגעו. "אמרנו לקהילות שאנחנו נותנים את הכסף בעבור המוסדות שימשיכו להתקיים, כדי לשמור על המנגנון הקהילתי. זו חשיבה אחרת".
"העברנו אנשים גבולות כדי להגיע לטיסות. כשמשפחות הגיעו מדרום אמריקה לאירופה ולא יכלו לעלות לטיסה, היה שליח שדאג להם. יש פה מארג עולמי. הסוכנות עשתה גם מבצעים מורכבים בהרבה שהשתיקה יפה להם"
המיזם השני שהוקם סמוך לתחילת המגפה היה "JReady" – רשת חירום יהודית להתמודדות עם מצבי חירום. "ההבנה הייתה שאנחנו צריכים לייצר חיבורים ולהעביר ידע. בדרום אפריקה למשל הקהילה הייתה צריכה להתמודד עם פתיחת בתי ספר. חיברנו אותם בזום לשיחה עם ראש עיריית הוד־השרון כדי שיספר להם כיצד הוא פתח את בתי הספר, ובאותה שיחה השתתפו גם מנהלות בתי ספר מוונקובר שבקנדה. בנוסף, הבאנו לקהילה היהודית שם – שוב בזום – מומחים ממדינות נוספות בעולם כדי שישתפו באופן ההתמודדות עם הקורונה. דאגנו לחבר לקהילות מומחים מישראל אבל גם מהעולם, כדי לייצר תחושה שאנחנו יחד בסיפור הזה".
גם בסוכנות היהודית עברו לעבוד מרחוק, דבר שהם מורגלים בו כמי שעובדים ברמה גלובלית. "עברנו לעבוד מהבית ככה בשנייה, אבל לא רק כי אנחנו מורגלים ליצור קשרים חוצי יבשות, אלא גם כי הארגון הזה הרבה יותר צעיר ודינמי מהתדמית הארכיונית שלו".
לא מפסיקים את העלייה
סטון, בן 38, נשוי ואב לשלושה ומתגורר ביישוב אליאב שבחבל לכיש. הוא גדל בבת־ים ואת רוב חייו הקדיש לפעילות חברתית. את דרכו בסוכנות היהודית החל בשנת 2008, כשיצא מטעמה לשליחות בלוס־אנג'לס לשלוש שנים. "שם התחיל סיפור האהבה שלי עם העם היהודי", הוא מחייך. הוא היה אז בן 25, ומעולם לפני כן לא עלה על מטוס. ב־2011 חזר לסוכנות בירושלים והחל לנהל את מפעל השליחים, כשבמקביל הוא מבקש להשקיע גם בחברה הישראלית פנימה.
על שולחנו מונחות שלוש תמונות. אחת של סבא־רבא שלו, שהגיע מגרמניה ושהוא קרוי על שמו. "גיליתי שהוא היה במפלגה עם הרצל בקונגרס הציוני הראשון", הוא מספר. תמונה נוספת היא של אביו ומשפחתו, שנמצאה בתעודת המעבר של המשפחה ממצרים כאשר עלתה משם לארץ. התמונה השלישית היא של תעודת הקליטה בחיפה, עם חתימה של הסוכנות היהודית, משנת 1957. החיבור הזה של מזרח ומערב טבוע בסטון, ומכוחו הוא פועל גם בסוכנות.
בהמשך הפך סטון למנהל פיתוח עסקי בארגון, תוך שהוא ממשיך לנהל את היחידה לשליחים. לתפקיד סמנכ"ל הסוכנות התמנה לפני כשנתיים, וכיום הוא שותף לניהול כלל הפעילות של הסוכנות היהודית בארץ ובחו"ל, תחת המנכ"לית אמירה אהרונוביץ. נוסף על כך הוא גם מנהל מצבי חירום בארגון, כך שבמידה רבה ניתן לומר כי הקורונה תפסה אותו מוכן.
תחומי העשייה של הסוכנות נחלקים לשלושה ראשים: עלייה לישראל, חיזוק הקשר בין יהדות העולם למדינת ישראל, ופעילות בתוך ישראל. סטון מתמקד תחילה במפעל השליחות שממנו צמח. בתקופת הקורונה, הוא מספר, עלו לישראל 21 אלף איש. "הגיעו לפה רופאים, הגיעו מורים ואנשים שישתלבו בהמשך בתעשייה. תחשבי איזה הישג זה כשהשמיים סגורים. זה בין המספרים הגבוהים שהיו לנו, וההערכות שלנו מדברות על רבע מיליון עולים בחמש השנים הבאות. זה אתגר ענקי שממשלת ישראל צריכה להצטרף אליו".
איך זה קורה בשנת קורונה?
"זה קורה בראש ובראשונה כי יש פה צוות עובדים שאני אומר עליהם שהם צוות שליחים, בארץ ובעולם. בנוסף, לסוכנות היהודית יש מעמד ייחודי מאוד במדינת ישראל. לשמחתי המדינה על כל משרדי הממשלה הרלוונטיים – משרד העלייה והקליטה, משרד ראש הממשלה, משרד החוץ, משרד הבריאות, רשות האוכלוסין – כולם רתומים להבנה שאם העלייה לא פסקה לעולם, אין סיבה שהיא תיפסק. לצד זה מדובר בגוף רציני עם מערכות תומכות, שיודע לטפל באמצעותן גם בקורונה.
"תחשבי על משפחה שמגיעה מברזיל או מצ'ילה ומתמודדת עם שפה חדשה, תרבות חדשה ואוכל שהיא לא מכירה, ומיד כשהיא מגיעה היא צריכה להיכנס לשבועיים בידוד. כדי להתמודד עם עלייה בשנת קורונה פתחנו מלוניות והצבנו במרכזי הקליטה אנשי צוות שלנו, שעזבו את המשפחות שלהם כדי להעביר בידוד עם העולים ולתמוך בהם.
"הצד השני של המטבע הוא שהסוכנות מקבלת קרדיט ענק בקרב הקהילות היהודיות בעולם. הן מבינות שיש גוף שעושה את זה כבר 90 שנה, ושיש למי לפנות. זה נוסך ביטחון. העברנו אנשים גבולות כדי להגיע לטיסות, וכשמשפחות הגיעו למשל מאמריקה הלטינית לאירופה ולא יכלו לעלות לטיסה, היה שליח מאירופה שדאג להם. יש פה מארג עולמי. הסוכנות היהודית עשתה גם מבצעים מורכבים הרבה יותר שהשתיקה יפה להם, והכול יושב על ההבנה הזאת שאסור שמפעל העלייה ייפסק. עכשיו עם הקורונה יש פה הזדמנות אדירה, כי ישראל היא הצלחה אדירה".
למה עולים בחרו להגיע לישראל דווקא במהלך שנת הקורונה?
"תהליך עלייה נמשך בין שמונה חודשים לשנה, מהשלב שבו מתחילים לחשוב על זה. השאלה הנכונה יותר היא למה היה גידול של 41% בפתיחת תיקי עלייה של צעירים לישראל, וגידול של 50% בפתיחת התיקים מארצות המערב – דווקא בשנת הקורונה. זה נובע מכמה גורמים. ראשית, בממוצע הגלובלי מדינת ישראל נמצאת במקום טוב מאוד מבחינת ההתמודדות עם הקורונה. היא סיפור הצלחה. שנית, בגלל הקורונה והשלכותיה, מחסום הפחד או הטראומה מלעזוב את הקהילה ירד. הבנת שאתה יכול לעשות עסקים מרחוק וגם להתחבר לקהילה מרחוק. שלישית, דווקא הצעירים שישבו לבד בבית ובבידוד התחילו לשאול את עצמם שאלות של זהות. לכל אחד מאיתנו היה בתקופה הזו הרבה זמן לבד, וזה זמן של מחשבה. קיבלנו השנה לתוכנית 'מסע' את המספר הגבוה ביותר של צעירים מארה"ב. הם אומרים לעצמם, 'העולם עומד להיות משותק בשנה הקרובה, אז למה לא לעשות חוויה בישראל? זה הזמן הטוב ביותר'".
18 שעות בשדה התעופה
לא רק מפעל העלייה נמשך ביתר שאת, אלא גם תוכניות המסע לישראל. "היו פה 7,500 איש במהלך הסגר הראשון. צעירים יהודים מרחבי העולם ששהו בישראל במסגרת פרויקט 'מסע'", מספר סטון.
גם התנועה מישראל אל התפוצות באמצעות מפעל השליחות גדלה בשנה החולפת, ומאות שליחים גויסו בשנה האחרונה ונשלחו לקהילות ברחבי העולם. אני שואלת את סטון איך מגייסים שליחים בתקופה מאתגרת כזאת.
"ניהלתי במשך חמש שנים את עולם השליחות", הוא משיב. "אנחנו מחפשים אנשים שמעבר להיותם מעוררי השראה, הם גם מוּנעים מתחושת שליחות אמיתית.אנשים שהערבות ההדדית היא נר לרגליהם ושיכולים לצאת מאזור הנוחות. היה לי ברור מהרגע הראשון שזו שעתנו כמנהיגות. גם אני וגם היו"ר יצחק (בוז'י) הרצוג שוחחנו באופן אישי עם הורים של שליחים ואמרנו 'אנחנו פה איתכם'. בוז'י עלה לשיחות עם שליחים ועם הורים של שי"ן־שי"נים (צעירים בשנת שירות; א"כ). אמרנו להם במפורש, 'אם מישהו מרגיש שהוא רוצה לחזור הביתה, אנחנו נחזיר אותו הביתה'. אבל עם זאת, במצבי משבר התפקיד שלנו הוא להישאר בקהילות ולחבר אותן אלינו. עכשיו הקהילות היהודיות במשבר, זו השעה שהן זקוקות לנו. השליחים שלנו המשיכו לעסוק בענייני חינוך והסבו את עצמם גם לענייני רווחה. התחלנו לתת מענה לעולם החינוך שנפגע מאוד גם בחו"ל עוד לפני שהקהילות היו מוכנות לזה, כי הן היו עסוקות בטיפול בזקנים או בהחזרת המשק לעבודה.
"הייתה לי שיחה עם שליחים באחת ממדינות אירופה", הוא ממחיש. "אמרתי להם שהתחלואה משתוללת ושאני ערוך להחזיר אותם למחרת בבוקר בטיסת חירום. הם ענו לי, 'שום סיכוי'".
בכל זאת, איך אנשים נרתמים למשימה במציאות חריגה כזו?
"כשאתה בא למיונים בסוכנות אתה מבין שזה גוף אחראי, שאם זה לא יהיה בטוח הוא לא ישלח אותך. וכשהתעורר צורך אמיתי, יכולנו בכל מצב להחזיר את האנשים. צריך להגיד את האמת, לא בוטלו כל הטיסות, היו טיסות; אז אתה טס דרך אירופה ומבלה יומיים אצל השליחים באירופה ויוצא משם. יש לי נתונים בחמ"ל לא רק על טיסות, אלא גם על המצב בכל קהילה יהודית בעולם ועל ההגבלות באותה מדינה בכל זמן. מצאתי אוזן קשבת במשרדי הממשלה בהבנת המורכבות, ובהבנה שלנו כארגון יש תפקיד גדול יותר. בנוסף, יש לנו קשרים במדינות ובממשלות בעולם. יכולנו להרים טלפון ולהשיג אישורי מעבר מיוחדים כשהיה צריך".
אירוע שזכור לו במיוחד קרה באחת ממדינות דרום אמריקה. שתי שליחות הגיעו מישראל כשבאמתחתן בדיקת קורונה שלילית, אלא שבשל עיכוב בנחיתה פג תוקפה שעתיים לפני הנחיתה. במשך 18 שעות הן שהו בשדה התעופה, וכל הזמן הזה החמ"ל בארץ לא הפסיק לעבוד למענן: אנשי משרד החוץ מצידם, פגישה של יו"ר הסוכנות הרצוג עם שגריר אותה מדינה בישראל, וקצין הביטחון של שגרירות ישראל באותה מדינה שפנה אל מי שצריך שם בשדה התעופה. "השליח שלי ישן ברכב מחוץ לשדה וחיכה להן שיצאו. הוא העביר להן כסף, דאג שיביאו להן אוכל, אני לא ישנתי 24 שעות. אבל גם הן וגם ההורים שלהן הרגישו שיש על מי לסמוך, שיש מדינה שלמה שעומדת מאחוריהן".
סטון שולף עוד ועוד סיפורי חירום מהסוג הזה. למשל, משפחת עולים שהייתה בדרכה לישראל והדרך הסתבכה והתארכה בגלל הקורונה. "הם ישבו על המזוודות בשדה התעופה אחרי שמכרו את כל הציוד, אך לא יכלו להגיע מכיוון שהתבטלו הטיסות. אתה מוצא את עצמך במבצע חובק עולם, כשיש לך אחריות על חיים של אנשים. מעבר למציאת מלון לשהות בו בינתיים, אתה צריך למצוא את הדרך להביא אותם לישראל. אני לא רוצה לפרט יותר מדי, אבל היינו צריכים לצאת מגדרנו באישורים של הרבה מאוד גורמים כדי להעביר יהודים בין מדינות ולהביא אותם בסופו של דבר לישראל".
אתגרים היו גם בישראל, למשל עם עולים שהגיעו מאתיופיה. "מרכזי קליטה שעד לפני רגע היו מתוכננים כמרכזים לעולים ממדינה מסוימת מהמערב, פתאום צריכים להיערך לקבל עלייה מאתיופיה. האתגר לעובדים הוא גדול, לא בטוח שיש להם את השפה והכלים בשביל זה. בתוך פחות מחודש מרכז קליטה צריך לשנות את כל המערך שלו ולהתאים את עצמו לתרבות חדשה. היינו שם עם המשפחות כדי להסביר להן על הבידוד; הגעתם לישראל, החלום הכי גדול שלכם, אחרי שחיכיתם עשרות שנים כדי להתאחד עם המשפחות שלכם – ואתם לא יכולים לפגוש אותן. זה קורע לב. צריך גם לחשוב איך עוזרים להם מבחינה נפשית כדי שהחוויה לא תיצרב כטראומה. זה הדיר שינה מעיניי".
"היינו עם משפחות של עולים מאתיופיה כדי להסביר להן על הבידוד; הגעתם לישראל, החלום הכי גדול שלכם, אחרי שחיכיתם עשרות שנים להתאחד עם המשפחות שלכם – ואתם לא יכולים לפגוש אותן. זה קורע לב. צריך לעזור להם שהחוויה לא תיצרב כטראומה"
הזרוע הישראלית בסוכנות ידעה גם היא לא מעט אתגרים בשנת הקורונה. חלק ניכר מפעילות הארגון הוא דאגה לאוכלוסיות מוחלשות בישראל. הסוכנות היהודית מחזיקה יותר מארבעים מרכזי נוער בפריפריה, שהושבתו בסגרים. "במשבר הזה, מי שהיה מוחלש הפך למוחלש עוד יותר", אומר סטון. "הסטרס בתוך הבתים של הנערים שמשתתפים בתוכניות שלנו הוא מטורף. אין בתי ספר, הם תקועים בבית, ואתה שומע סיפורים על גידול באלימות במשפחה, והמפעל שלנו, שנועד לעזור להם, פשוט נעצר. אנשים מתרסקים לך מול העיניים ואין לך דרך לעזור להם.
"גייסנו כספים מכל העולם כדי לרכוש להם טאבלטים ללמידה מרחוק; השקענו בסלי מזון למשפחות, דאגנו למתנדבים שישירו לאנשים מבוגרים דרך המרפסות, הרמנו פרויקט של חלוקת חלה לשבת. דאגנו לפער הדיגיטלי של המבוגרים יותר, שיהיו אנשים שיעזרו להם להתחבר לנכדים. זו מחויבות בלתי מתפשרת לאנשים, והיא קיימת אצל כלל העובדים שלנו".
ביטוי לכל הזרמים
הסוכנות היהודית פועלת כבר יותר מ־90 שנה, ועד היום סייעה בעליית שלושה מיליון יהודים לישראל. תקציבה השנתי עומד על כ־360 מיליון דולרים מכספי תרומות, ומתחתיה פועלות בארץ ובעולם שש חבָרות־בנות. מעבר לתרומות, הסוכנות חתומה על עשרות הסכמי שיתוף פעולה עם משרדי ממשלה, שמעבירים תקציב לפעילותה. למשל, האחריות להפעלת מרכזי הקליטה היא של משרד העלייה והקליטה, והסוכנות מפעילה אותם. היקף הפעילות של הסוכנות נאמד בכמיליארד שקל בשנה.
יהודי העולם רואים בישראל בית כיום?
"השאלה היא אם יהודים בעולם מרגישים מחוברים לישראל, ואם היא חלק משמעותי בחיים שלהם. זה אחד האתגרים שאנחנו משקיעים בו. ההתרחקות של הדור הצעיר מישראל מתחילה בהתרחקות מהזהות היהודית. ברור שביקורים בישראל במסגרת הפרויקטים השונים תורמים מאוד לחיזוק הקשר, אבל זה עניין דורי. אנחנו רואים שהדור הצעיר ביקורתי יותר כלפי ישראל. הוא גדל בעולם שכבר לא נלחמים בו על עצם קיומה של המדינה, ומשום כך אתה יכול להיות יותר ביקורתי. אבל אני חושב שיהודים באופן גורף מרגישים שיש להם קשר לישראל ושהיא חלק משמעותי בזהות שלהם".
אם הם יותר ביקורתיים כלפי ישראל, לא נראה שהדור הבא ימשיך לעלות. איך אתם מתמודדים עם זה?
"הסוכנות היהודית מחזקת את החיבור של יהודים למדינה ולעם, ומצפה כמובן לתוצאה שהיא בסופו של דבר עלייה, אבל באותה נשימה היא אומרת, 'אם לא באת הביתה למדינת ישראל, אנחנו מצפים שתהיה מחובר לעם היהודי ולישראל'. אלה שתי תוצאות שאני מקבל באהבה".
איך היית מבחין את הסוכנות מארגונים אחרים שפועלים עם קהילות יהודיות?
"הסוכנות היהודית היא הגוף היחיד שיש בו ביטוי לכל הזרמים והגוונים בעם היהודי, והם חוברים יחד בשולחן יהודי גלובלי שמתמודד עם האתגרים הגדולים שלנו כעם. זה הגוף הממלכתי היהודי העולמי שנותן מענה לכולם בלי הבדל.
"לפני שנתיים נפגשנו בניו־ג'רזי עם כ־160 מנהיגים מקהילות יהודיות בעולם. הגענו לשלושה ימים, ניתקנו את הטלפונים ועברנו סדנה משותפת. אחד התרגילים היה לדמיין שאין סוכנות יהודית, מי הם הגופים האחרים שיכולים לעשות מה שהיא עושה? הבנו שיש כמה תפקידים של הסוכנות היהודית שאף אחד אחר לא יכול לעשות. אחד מהם זה מפעל העלייה הגדול. השני, העובדה שזה הגוף היחיד שמחבר את כל היהודים בעולם. הדבר השלישי הוא שאנחנו הקול של יהדות העולם במדינת ישראל. יש 1.2 מיליון יהודים שאנחנו נוגעים בהם באופן ישיר, במעגל ראשון. זה הסיפור של הסוכנות. בדברים האלה אין מי שיחליף אותה".
סטון עבד באופן צמוד עם שני יושבי הראש האחרונים של הסוכנות – נתן שרנסקי שכיהן עד 2018, ויצחק הרצוג, היו"ר הנוכחי.
"בוז'י הוא אדם שמחובר ברמ"ח איבריו ליהדות העולם", אומר סטון. "הוא יהיה קשוב למצוקות של אנשים ויטריף אותי עד שהנושא יהיה מטופל. הוא גרם לנו לעבוד בשותפות עם הרבה מאוד גופים. הסוכנות הפכה בתקופתו להיות גוף מקשר, ואין לנו שותפות שהיא לא טובה. דבר שני, הוא הרים את הראש במובן שהוא נסך בנו את הגאווה בשליחות שלנו בקהילות היהודיות. כשהוא הגיע הוא קודם כול למד את הארגון, וקידם מנכ"לית סופר מוכשרת מתוך הארגון, אמירה אהרונוביץ. הוא לא חיפש הון פוליטי בלהביא מישהו מבחוץ. טובת הארגון והעם עומדת לנגד עיניו, ואני מאוד שמח שקיבלנו דמות להנהיג אותנו שרואה בתפקיד הזה שליחות. גם נתן ראה בתפקיד הזה שליחות לא פחות. זכיתי עם זה וזכיתי עם זה, וטוב לעם היהודי שבתפקיד הזה, שהוא מעין 'ראש ממשלת העם היהודי', עומד אדם שרואה בו שליחות".
עוד על אתגרי הסוכנות היהודית כיום, בריאיון אחד על אחד שיקיים צביקה קליין עם יו"ר הסוכנות היהודית יצחק בוז'י הרצוג בוועידת עם עולם 2
הכתבה במסגרת גיליון עם עולם 2
הוועידה הבינלאומית השנייה, מקור ראשון
