דווקא 'הארץ' היה הראשון להבחין במגמה. שם הצביעו בשבוע שעבר על כך שתרגולי קרבן הפסח המתקיימים מדי שנה בשנים האחרונות בירושלים הולכים ומתקרבים אל הר הבית. לפני שלוש וארבע שנים התקיים התרגול בשכונת קריית־משה ולפני שנתיים בבית אורות שבהר הצופים. בשנה שעברה הוא נערך ברחבת בית הכנסת החורבה ברובע היהודי. התרגול שהתקיים ביום שני השבוע נעשה ממש בצל הר הבית, במרכז דוידסון שבכותל הדרומי, ובהשתתפות 1,500 איש, זאת מלבד אלפי צופים בשידור החי באינטרנט. ובשנה הבאה? דווקא מאנשי 'הארץ' נשמעה השבוע הערכה שמנקודת ההתקדמות הנוכחית מובילה הדרך בנתיב אחד בלבד – אל ראש ההר. אל הדבר עצמו, בערב החג, ולא עוד כתרגול.
יותר מכול, מגמת ההתקרבות הזו אל ההר מעידה על ירידת מפלס התבהלה של המשטרה. בתחילת הדרך התנגדה המשטרה מכול וכול למעמד שכולל שחיטת בהמה כהדמיה לקרבן, שהיה עלול לטעמה לעורר שדים אסלאמיים מרבצם ולהזכיר את התביעה היהודית על הר הבית. בהמשך, לנוכח עקשנות הפעילים שהריצו אותה שנה אחר שנה לבג"ץ, התרככה המשטרה מעט ואפשרה את קיום תרגול הפסח ובלבד שיתרחש רחוק ככל האפשר מההר. בשנת 2013, למשל, קיבל השופט שומר המצוות דוד מינץ את עמדת המדינה ואסר על קיום תרגול קרבן הפסח בטיילת ארמון הנציב. הטקס התקיים לבסוף בחצר אחורית בשכונת נוף־ציון הסמוכה.
בשנה שעברה אושר כמעט האירוע במרכז דוידסון, בצל כותלי ההר, אולם מפקד המחוז ניצב יורם הלוי נבהל, וברגע האחרון ביטל את אישורו לקיום האירוע. הפעילים לא ויתרו ועתרו לבג"ץ, אך ההרכב בראשות השופט סלים ג'ובראן קיבל את עמדת המשטרה. בסופו של דבר התפשרו פעילי המקדש על העברת הטקס לרחבת החורבה ברובע היהודי, המרוחקת מאות מטרים מההר. ככלות הכול, שנה־שנתיים לפני כן גם מיקום כזה היה בגדר חלום בלתי מושג.
השנה נשמה המשטרה עמוקות ואפשרה את מה שלא העזה לאפשר אך לפני שנה – כוהנים בבגדי כהונה, מבנה דמוי מזבח, שחיטת גדי וצלייתו ראשו על כרעיו ועל קרבו, והכול במרחק נגיעה ממקום המזבח האמיתי. לנוכח השקט שבו התקבלו התרגולים הקודמים בצד המוסלמי גבר הביטחון העצמי בקרב כחולי המדים, ודוברי המשטרה ידעו לעמוד מאחורי ההחלטה על קיום המעמד גם בפני מכבש לחצים שהפעילה עליה כמדי שנה עמותת השמאל 'עיר עמים'.
"בקשת המארגנים נבדקה ונבחנה ככל בקשה אחרת, והוחלט לאשרה בכל הנוגע להיבטים שבאחריות המשטרה, בתחום הסדר והביטחון", הגיבה המשטרה לקונית ל'הארץ'. אגב, זו אותה דוברת, מרב לפידות, שלפני שנתיים שלחה בטעות באחת מקבוצות הווטסאפ העיתונאיות שורות לעגניות בדבר אותם "הזויים שעולים עם גדיים להקריב את קרבן הפסח". עם זאת, ההיתר לקיים את המעמד לא מנע גם הפעם מהמשטרה לתעד במצלמות וידאו את כל מהלך האירוע ואת משתתפיו ולהציף את המקום בבלשים ובשוטרים סמויים, כאילו מדובר בהפגנה בלתי חוקית.
מותר להעריך ששום דבר רע לא יקרה אם בשנה הבאה או אפילו בזו – עוד לא מאוחר – יאזרו הרשויות אומץ ויאפשרו לקיים את הקרבת הפסח בהר עצמו כמצוות התורה. הערבים לא ירצו להשמיד אותנו יותר משהם מעוניינים כיום, וכשם שתחזיות האימה המשטרתיות בנוגע לתרגול התבדו עד כה, יש להעריך שיתבדו גם אלו האפוקליפטיות שפרנסו בעשורים האחרונים פרוטוקולים עבי כרס בדיוני בג"ץ בעניין. ככל שהתביעה היהודית לחופש פולחן בהר הבית, חופש פולחן מלא על כל מרכיביו, הופך לדרישה ציבורית רחבה ולא נשמע רק מפי מיעוט שולי בלבד, המשטרה מבינה שעליה לכבד אותו ולאפשר אותו. הרב אריה שטרן, רבה של ירושלים, למשל, דיבר במעמד התרגול השבוע על "ההשתוקקות הגדולה להקריב קרבן פסח במועדו עוד השנה". לפני שנים מעטות לא היה אפשר לאתר התבטאויות כאלו.
המשטרה מבינה שעליה לתת פורקן לדרישה היהודית הזו לפחות בתחתית ההר, ומאפשרת זאת בחריקת שיניים ומתוך תקווה שהגמשת היחס שלה למעמד מדמה־ההקרבה תחסוך ממנה כאבי ראש ברגע האמת. כלומר, את המרדף אחר נערים המובילים גדיים וטלאים ברחובות העיר העתיקה בואכה הר הבית בערב החג. בשנים האחרונות כוננות הכבשים בערב הפסח העמידה את כל בלשי משטרת ירושלים על הרגליים והסתיימה בעשרות עצורים, כמו גם במעצרים מקדימים, בצווי הרחקה ואף בצעיר רפאל מוריס שבילה את ליל הסדר במעצר.
האמת היא שלמשאלה המשטרתית הזו אין סיכוי. עצם קיום אירוע כמעט־ממלכתי מטרים ספורים מהר הבית רק יעצים בהמשך את הדרישה לאפשר את המעמד המקורי במקומו המיועד מקדם. לא המשטרה תרסן את הפעילים, אלא הפעילים ירסנו את המשטרה. עוד שנה ועוד שנה, עוד עתירה לבג"ץ ועוד תרגול, עוד מעצר של פעיל ועוד גדי שנתפס בקרטון ברחוב הגיא, ושערי ההר ייפתחו לרווחה בפני חוגגים וגדיים כאחד.
