"העולם לא טעמו אותי כלום עדיין"

ממש כמו במשל הידוע על הפיל והעיוורים הממששים שמנסים להגדירו, ככל שתשאל יותר אנשים מיהו ר' נחמן מברסלב כך תקבל יותר תשובות. הכול לפי נטיית ליבו ועומק השגתו של המשיב. זוהי תופעה מיוחדת במינה. דומה שאין כמעט אדם בעולם הרוח, ובפרט באורתודוקסיה המודרנית היום, שלא רואה עצמו מומחה לר' נחמן. לא הרמב"ם ולא הרמב"ן, לא הרב קוק ולא הרב סולובייצ'יק זכו לציבור מומחים כל כך מגוון. עשרות אנשים זכו לתואר "דוקטור" הודות ליצירתו של האיש שסלד מאותם "דוקטורים" שנכשלו בניסיונם לרפא אותו.

לא מעט ספרים על אודות הגותו ויצירתו של ר' נחמן מברסלב ראו אור רק לאחרונה – וייתכן שעוד נכתבים בשעה שמאמר זה מותקן לדפוס – בשדה ההגותי־רוחני ובשדה האקדמי. לבקשת המערכת, אסקור כאן ארבעה מהם; מובן שעל כל אחד מהם ראוי לקבוע ברכה כשלעצמה, אך יש ערך גם לראייה כוללת, המספקת אינדיקציה מסוימת לאופן שבו נלמדת תורת ר' נחמן כיום. לכן, בסיום הטעימות מן הספרים שיוגשו בזה אוסיף כמה הערות מכלילות.

בריחה מכבוד וחנופה

ספר העוסק בבעיותיו הנפשיות־קיומיות של האדם ביצירתו של ר' נחמן, "סיפורים נפלאים מרבי נחמן מברסלב", בהוצאת גילוי שליד ישיבת עתניאל, כתב הרב בנימין קלמנזון, ראש ישיבת עתניאל. ספר זה עוסק בנושא הקרוב לחלומות, והוא הסיפורים, ובייחוד בסיפורים שלא נכללו ב"י"ג מעשיות משנים קדמוניות", המוכרים יותר, אלא סיפורים נוספים, קצרים יותר בדרך כלל, שסיפר ר' נחמן. לפני כשנתיים כינס פרופ' צבי מרק את כל הסיפורים שסיפר ר' נחמן, לפי סדר כרונולוגי, לאסופה גדולה ומכובדת בשם "כל סיפורי רבי נחמן מברסלב".

הרב קלמנזון בוחן חמישה עשר סיפורים דווקא מתוך קובץ סיפורים שאסף ר' שמואל הורוביץ, אחד ממשמרי המסורות הברסלביות שחי בירושלים בראשית המאה העשרים. לחובבי הפוליטיקות הפנימיות, הרב קלמנזון מראה בכמה מן הסיפורים כיצד גרסתו של הורביץ הינה חתרנית יותר מזו של חסידי ברסלב האחרים, ובראשם ר' לוי יצחק בנדר.

דומה שהתמה החורזת את הסיפורים, שאותם בוחן הרב קלמנזון בעדינות ובעומק, היא שאלת האותנטיות האנושית – האם ניתן להימלט מן השקר, החנופה והמרדף אחר הכבוד. שאלות אלה, המטרידות כל אדם עם מודעות עצמית ונטייה רוחנית, נכונות שבעתיים לגבי אדם הנחשב בעיני אחרים למורה דרך רוחני. להיות אותנטי כאשר עשרות עיניים מביטות עליך במבט בוחן זו משימה כמעט בלתי אפשרית. וכך, בגילוי לב מרשים, מעיד המחבר עצמו:

 ביום שנעשיתי "הרב בני" נמנעה ממני מעתה ואילך היכולת לעשות דברים בשם בני; כל לימוד, כל תנועה איבדו מכוחם. "ראש ישיבה" זה המסלול הבטוח לקבור כל עבודה "לשמה"… (עמ' 336).

רבם של המיואשים

ספר על אודות ר' נחמן מכיוון אחר הוא ספרו של אשר אלבו, "ייאושו של ר' נחמן מברסלב", שיצא בהוצאת רסלינג. כשמו של הספר, המחבר מבקש לעסוק לעומק בסוגיה שללא ספק אפיינה את אישיותו של ר' נחמן, והיא סוגיית הייאוש. אלבו מקדיש סקירה מעניינת לנושא "הייאוש הדתי", היינו הייאוש הנובע דווקא מתוך הדחפים הרליגיוזיים (עמ' 26־22), ומבקש למקם את ר' נחמן ביחס למיואשים דתיים אחרים.

ככלל, המכיר את כתביו של ר' נחמן ואת המחקר שנכתב על אודותיו לא ימצא בספרון זה חידושים מרחיקי לכת; אך הרוצה להיכנס בשעריו של ר' נחמן, ושער "הייאוש" הוא שער נכון בעבורו, ימצא חיבור הכתוב ברהיטות, המביא בנדיבות מן המקורות ומנהל שיג ושיח עם המחקר הקיים. בנוסף הראה אלבו שממשיכי דרכו של ר' נחמן, עד לימים אלה ממש, "התחברו" בצורה מיוחדת לנושא הייאוש. ואכן, דורנו דור מיואש ובודד. במובן זה, אין ספק שר' נחמן עשוי להימצא כרופא נפשות, המעורר אמפתיה והזדהות מצד אחד, בשל מצבי הייאוש שתקפו גם אותו, ומספק מבט חכם ומקורי מצד שני.

צליל מכוון

חיבור מקיף ובעל תנופת חידוש מרשימה הוא ספרה של חני הרן סמית, "שיר של חסד: המוזיקה כתהליך רוחני במשנתו של ר' נחמן מברסלב", שיצא בהוצאת מוסד ביאליק. הספר הוא עיבוד של עבודת הדוקטור של המחברת מלפני כעשור. הרן סמית, מוזיקולוגית החיה בלונדון, ניגשה בכליה הייחודיים להתבונן בתורותיו של ר' נחמן העוסקות בניגון. מחקרה מהווה הדגמה מצוינת לכך שככל שארגז הכלים של החוקר עשיר יותר, כך מושא מחקרו נמצא עשיר יותר.

בזכותה של נעמי שמר הכול מכירים את "שירת העשבים" של ר' נחמן, אך מעטים יותר יודעים כי ר' נחמן החשיב מאוד את הניגון ככלי לטרנספורמציה אישית. הרן סמית מנתחת לעומק את הקשר שיוצר ר' נחמן בין תורת ה"נקודות הטובות" לבין הניגון. היינו המבט הרפלקטיבי של אדם על עצמו או על זולתו, שבו הוא מנסה לחשוף את הנקודות שיש בהן ולו "מעט טוב", מבלי קליפות האגו והיצרים, וליצור מנקודות אלה "ניגון" מיוחד, ניגון הנפש, שבכוחו לחולל שינויים אישיים ואולי אף קוסמיים.

מספרה של הרן סמית הקורא מרוויח לא רק הבנה מעמיקה של כמה מתורותיו של ר' נחמן, אלא גם סקירה מקיפה של תולדות המושג "נקודה" ומושגים קבליים נוספים, ואף מושגים במוזיקולוגיה ומידע על נתיב התגלגלותם אל ר' נחמן. כך למשל למדתי מהרן סמית כי המושג רזוננס – אותה תופעה מרתקת שלפיה אם מיתר מסוים רוטט בחדר אזי גם מיתר אחר, המכוון בדיוק לאותו הטון, ירטוט אף הוא – נכנס לספרי הדרוש היהודיים כמטפורה ליחסי הא־ל והאדם על ידי ר' יצחק עראמה, הפילוסוף הרנסנסי היהודי.

ר' נחמן אסר על חסידיו לקרוא בספרו של ר"י עראמה, "עקדת יצחק", אך מסתבר שנטל ממנו מלוא חופניים בעצמו. לא רק את המטפורה, אלא גם את השימוש בתואר "מכוון" בהקשר המוזיקלי. הרן סמית טוענת שקודם לבעל "עקדת יצחק" לא השתמשו בתואר זה בהקשר של מוזיקה, ואם כן – בהנחה שהביטוי חדר לעברית בתיווכו של ר' נחמן – ייתכן שר' נחמן תרם לנו לא רק את שירת העשבים הנזכרת אלא גם את הצליל המכוון של יצחק קלפטר. ניתוחה של הרן סמית ביחס לדרשותיו של ר' נחמן מפרספקטיבה של מוזיקאית וחוקרת מוזיקה מתברר אפוא כמחקר פורה ומוצלח.

פתיחות רעיונית ותרבותית

חיבור שאפתני יותר הוא זה של רוני בר לב. אף חיבור זה יסודו בעבודת דוקטור, אך הקורא מן השורה אינו צריך לחשוש מכך, שכן הספר כתוב בצורה נהירה וקולחת. בר לב, בספרו "אמונה רדיקלית", שהוציאה לאור אוניברסיטת בר־אילן, מבקש להציג את ר' נחמן כפילוסוף. מכירי תורתו של ר' נחמן בוודאי מגביהים עתה את שתי גבותיהם בתמיהה, שכן הכול יודעים שר' נחמן סלד מן הפילוסופיה וקרא לעבודת ה' בתמימות; ואם לא בתמימות, אז כמיסטיקן, אך בוודאי שלא כפילוסוף! אך הכוונה מעט שונה. ציינתי לעיל שמדובר בעבודה שאפתנית: המחבר מבקש "לשוחח" עם ר' נחמן, ו"להקשיב" לתורותיו בעזרתם של פילוסופים רבים ובהם היידגר, פוקו, קאנט, דלז־גואטרי, ארנדט ואחרים.

מלבד הבקיאות הנדרשת בתורתם של הוגים אלה, עליו היה גם להוכיח שאכן ניתן למצוא זיקה בין דברי ר' נחמן, שנאמרו בהקשר של השטייטל המזרח אירופי, בשפת בית המדרש, לבין הרעיונות ה"משכיליים" או פוסט־משכיליים אלה. דומה שניסיון זה הצליח ואכן, פעמים רבות שהקורא משתכנע ואף מתפעם מדקות האבחנות ומעומק הרעיונות.

אם לנסות לתמצת את הנקודה המרכזית בחיבור זה, הרי ש"האמונה" של ר' נחמן היא מצב תודעתי־נפשי, שבו האדם עומד "פתוח" אל מול כל מה שמתחולל מן הבחינה התרבותית־רעיונית־ציביליזציונית, תוך ניסיון למצוא את החיוב שבה, אך גם לא להסתמא ממנה. כמה שונה ר' נחמן הזה מר' נחמן של רבים מחסידיו כיום. אפיון זה של ר' נחמן עומד בסתירה לתיאורו המקובל כמי שנוקט עמדה "אורתודוקסית" של התגוננות מפני המודרנה ושלילתה מעיקרה (עמ' 36). לדעת בר לב ר' נחמן לא שלל את המודרנה כלל. אדרבה, הוא הפנים אותה, אך עם זאת זיהה את חולשותיה והתריע מפני כשליה.

ספרו של בר לב הוא אתגר אינטלקטואלי מרתק בכל הנוגע לזירה הפילוסופית, אך זוקק שבעה נקיים בכל הנוגע לזירה הברסלבית בפרט ולחקר החסידות בכלל. בעיקר הדבר נכון בכל הנוגע לניתוק שעורך בר לב לעולם רעיונותיו ושפתו של ר' נחמן מהקשריהם הקבליים־מיסטיים.

היעלמו של הצדיק המיסטיקן

בחזרה לפיל מהפתיחה, אפשר לנסות לאפיין את עיסוקם של המגששים בר' נחמן בארבעת הספרים שנסקרו ולהצביע על אילו איברים בחרו הכותבים לדלג – אם מפני שסברו שאיברים אלו פחות חשובים, אם מפני שסברו שהם אילוזיות של עיוורים אחרים ואם מפני שפשוט נפשם לא גילתה באיברים אלה עניין.

אך כמעט כל הספרים שנזכרו כאן עסקו אך בקושי בסוגיה המעסיקה יותר מכול את חסידי ברסלב האדוקים – סוגיית הצדיק, שהעסיקה רבות את ר' נחמן, אולי יותר מכל סוגיה אחרת – במיוחד כשנלקח בחשבון הזיהוי בין הצדיק והמשיח. במילים אחרות: אף אחד מן הספרים הנ"ל אינו מייצר אצל הקורא רצון לטוס לאומן, להתחבר לנשמתו הקונקרטית של הצדיק ר' נחמן מברסלב ולהסתופף בצל כנפיו, מתוך ידיעה שהוא מוחל העוונות ומעלה התפילות בפני ריבון העולמות. כל אלו הם דימוייו ה"עממיים" של ר' נחמן והם אלה שגורמים לעשרות אלפי אנשים להגיע לקברו באומן בראש השנה, או לאחרים לקפץ ברחובות. הספרים הנסקרים לעיל עוסקים למעשה בהיבטים האוניברסליים של הגות הברסלבר, ולא בהיבטים הפרטיקולריים של הגותו: החיבור לנשמתו בתור צדיק הדור או צדיק כל הדורות, כפי שרואים זאת חסידיו.

הערה מכלילה נוספת, הקשורה לקודמתה: הספרים הנסקרים, גם האקדמיים שבהם, עוסקים בעיקר בפנים האקזיסטנציאליים של יצירתו ואישיותו של ר' נחמן. בצדדים ה"אנושיים" יותר שלו – בייאוש, בניגון, בגישתו ה"פתוחה" לחיים ובסיפוריו העמוקים והנוקבים. ברם, לר' נחמן היו צדדים מיסטיים יוצאי דופן בעוצמתם, כפי שהראה צבי מרק, במיוחד בספרו "התגלות ותיקון" (מאגנס 2011. וראו סקירתי לספר זה בגיליון "שבת", ראש השנה תשע"ב).

משונה בעיניי שאף לא אחד מן הספרים האקדמיים לא מצא לנכון להתייחס לחיבור זה, המכנס עדויות רבות להתנסויותיו המאלפות של ר' נחמן במצבי תודעה מיסטיים חריגים ביותר. אזכיר כאן אחד מהם, אולי הידוע מכולם – בזכות מרק – "המעשה מלחם". בסיפור סודי זה ר' נחמן מתאר חיזיון, שבו הוא למעשה מזהה עצמו עם משה רבנו, נותן התורה. הוא פותח את פיו ועשרה הדיברות יוצאות ממנו. זו הייתה חוויה יוצאת דופן גם במושגיו של ר' נחמן עצמו, אך חוויות רבות אחרות ומצבי תודעה מגוונים מתוארים רבות בכתבי ר' נחמן. מה היחס בין אלו לבין העולה ממסקנות הספרים שאותם סקרנו? זו שאלה נכבדת, שעוד מחכה ל"עיוור־על", כמו בסיפורו של ר' נחמן על העיוור שרואה יותר מכולנו. רב־הוגה־חוקר בעל שיעור קומה, שימשש את מכלול האיברים של הפיל ולכל הפחות יסרטט מפה תלת ממדית של כל מה שהוא כולל. ואולי לא בכדי הדבר שטרם נכתבה ביוגרפיה מקיפה על ר' נחמן, ביוגרפיה הכוללת כמה שיותר מן הפנים המגוונים ההולכים ומתגלים באישיותו הרבגונית (האחרונה, מאת ארט גרין, נכתבה לפני שלושה עשורים) והכוללת גם התייחסות מפורטת למערכת היחסים בין פנים שונות אלו.

בפרפרזה על דברי ר' נחמן הידועים, "העולם אומרים שסיפורי מעשיות מסוגלים לשינה – ואני אמרתי שעל ידי סיפורי מעשיות מעוררים בני אדם משנתם", אסיים כך: העולם אומרים שספרי עיון מסוגלים לשינה, ואני אומר: חיבורים מחוכמים על ר' נחמן מוסיפים דעת ומעוררים למחשבה.

סיפורים נפלאים מרבי נחמן מברסלב, בני קלמנזון, גילוי, תשע"ח, 445 עמ'

ייאושו של רבי נחמן מברסלב, אשר אלבו, רסלינג, תשע"ח, 195 עמ'

שיר של חסד, המוזיקה כתהליך רוחני במשנתו של ר' נחמן מברסלב, חני הרן סמית, מוסד ביאליק, תשע"ז, 256 עמ'

אמונה רדיקלית, אוונגרד האמונה של רבי נחמן מברסלב, רוני בר לב, אוניברסיטת בר־אילן, תשע"ח, 284 עמ'