בשלהי 2016 נרשמה נקודת ציון היסטורית במטה העולמי של תנועת חב"ד בשכונת קראון־הייטס בניו־יורק. מנדל ומוסי אלפרוביץ, זוג חסידים צעירים, נשלחו להקים בית חב"ד בדרום דקוטה, המדינה האחרונה מתוך 50 מדינות ארה"ב שלא עלתה עד אז על מפת שליחי התנועה ברחבי העולם. קהל היעד של בני הזוג אלפרוביץ הוא כמה מאות יהודים בלבד, המתגוררים ברחבי המדינה.
עד כמה נרחבת השפעתה של חב"ד על יהדות ארה"ב? ממחקר שהתפרסם לאחרונה עולה כי ייתכן שהיא גדולה משחשבנו.
ברחבי העולם כולו פועלים יותר מ־5,000 זוגות שליחים מטעם החסידות, שבשבוע שעבר ציינה 27 שנים לפטירת מנהיגה המנוח. מתוכם פועלים בארה"ב לבדה 2,075 זוגות שליחים, ומספרם של מוסדות חב"ד ברחבי ארה"ב הוא 1,100. זהו גידול מרשים מאז שנת 2001, שבה היה מספר שליחי התנועה בארה"ב פחות מ־700, ומספר המוסדות 419.
הרב דוד אליעזרי, שליח חב"ד בקליפורניה: יש אצלנו הרבה יותר לימוד תורה לעומת הזרמים האחרים. בעקבות זאת, חלק מחברי הקהילה הרפורמית הסמוכה מגיעים לשיעורים. אם ילד יעשה אצלנו בר־מצווה, הדרשה שלו תעסוק בתורה ומצוות. בבית הכנסת הרפורמי סביר להניח שהיא תעסוק ב"חיי שחורים נחשבים" (BLM) וב"תיקון עולם"
כדי למקם את המספרים הללו בהקשר כולל ולהעריך את מוטת פעילותה של חב"ד מול הארגונים והזרמים היהודיים האחרים בארה"ב, כדאי לשאול כמה בתי כנסת יש בכלל בארה"ב, בחלוקה לזרמים. בהיעדר מחקרים עדכניים יותר בנושא, נפנה למחקר עומק שנערך בשנת 2002. ממנו עולה כי באותה תקופה היו בארה"ב 896 בתי כנסת רפורמיים ובהם כ־1.5 מיליון חברים רשומים, 762 בתי כנסת קונסרבטיביים וגם בהם 1.5 מיליון חברים, ו־100 בתי כנסת המשתייכים לתנועה הרקונסטרוקציוניסטית עם 65 אלף חברים. בזירה האורתודוקסית נספרו במחקר הזה רק בתי כנסת המשתייכים לארגון OU, 800 במספר, ולא נכללו בו הקהילות ובתי הכנסת החרדיים. מספרים אלו, אף שהם חלקיים ולא מעודכנים, מספקים תמונה מסוימת באשר ליהדות ארה"ב ומוסדותיה הדתיים.
מבט השוואתי מלמד אפוא שמספר המרכזים הדתיים, בתי חב"ד או בתי כנסת, שמפעילה תנועת חב"ד איננו נופל ואולי אף עולה על זה של הזרמים היהודיים האחרים.
כמה מיהודי ארה"ב מבקרים במרכזי חב"ד ונחשפים לפעילותה של התנועה? את התשובה לשאלה הזו מספק מחקר עדכני של מכון Pew היוקרתי. אחת ל־7־8 שנים עורכים ב"פיו" סקר מעמיק ומקיף הבוחן את מצבה יהדות ארה"ב בשלל מדדים, והזוכה להערכה ותהודה רבה. הסקר הקודם פורסם בשנת 2013, ולפני כחודש וחצי פורסם הסקר העדכני, שכלל לראשונה התייחסות נפרדת לשאלת הזיקה לתנועת חב"ד.
ובכן, 16 אחוזים מיהודי ארה"ב מסרו שהם משתתפים "לעיתים" באירועים או בתפילות של חב"ד; 21 אחוזים "כמעט אף פעם לא משתתפים" באירועים של חב"ד; ו־62 אחוזים אינם משתתפים כלל באירועים של חב"ד. כלומר, כ־38 אחוזים מקרב יהודי ארה"ב משתתפים, במינון כזה או אחר, בפעילות של חב"ד. והנה פילוח שלהם לזרמים: מתוך אלה שהשיבו בחיוב לשאלה, 24% מגדירים עצמם כאורתודוקסים, 26% קונסרבטיבים,27% רפורמים, ו־16% אינם משויכים לאף זרם.
במחקר נוסף, משנת 2014, שנערך עבור הפדרציה היהודית של מיאמי, עלה שכמעט מחצית (כ־47%) מההורים היהודים במיאמי מתחת לגיל 35, ביקרו באותה שנה במרכז חב"ד או השתתפו בפעילות של התנועה. אצל הורים יהודים בגיל 35 עד 49, שיעור המשתתפים בפעילות חב"ד הוא 36 אחוז. בדו"ח השנתי האחרון של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) צוטט מחקר של פרופ' איירה שסקין, שלפיו 26% ממשקי הבית היהודיים באזור מיאמי היו מעורבים בתוכניות חב"ד באותה שנה. בקרב הורים לילדים, השיעור טיפס ל־42%. קהילות אחרות דיווחו על נתונים דומים.
"זרם" יהודי חדש?
השאלה בנוגע להשתתפות בפעילויות חב"ד נכנסה כעת לראשונה לסקר של פיו, והיא מבטאת הבנה חדשה בנוגע למקומה של התנועה על המפה היהודית־אמריקנית. בעבר נתפסה חב"ד כקהילה חסידית שהיא חלק מהקשת האורתודוקסית, ובאופן זה יש לבחון אותה. "אדם נשאל אם הוא אורתודוקסי, ואם השיב בחיוב היו שואלים אותו בין השאר אם הוא חסיד, ורק לאחר מכן אם הוא מחב"ד", מסביר מוטי זליגסון, עורך אתר Chabad.org ומדוברי החסידות. "אבל המודל של חב"ד פועל אחרת. אנחנו לא רואים את האחריות שלנו רק לאלה שכביכול 'חברים' בקהילות שלנו, כיוון שאין לנו דמי חברות. המודל שלנו הוא שכל יהודי הוא חבר בחב"ד".
הסבריהם של אנשי חב"ד, זליגסון ואחרים, על כך שהמשתתפים באירועי התנועה אינם מזוהים בהכרח כאורתודוקסים אלא מגיעים מרחבי הקשת היהודית, התקבלו על ליבם של חוקרי מכון פיו, והסקר החדש שלהם מתייחס למעשה לחב"ד כמעין זרם נוסף, שהזיקה אליו איננה כרוכה בזהות אורתודוקסית. אם מביאים בחשבון ש־85% מהיהודים הרפורמים בארה"ב, ו־67% מהקונסרבטיבים מגיעים לבית הכנסת פעמים ספורות בשנה ואף פחות מכך, ניתן לראות בחב"ד, המושכת לפעילויותיה יותר משליש מהיהודים האמריקנים, "זרם" מכובד בפני עצמו.
באיזה אופן משפיעה ההשתתפות באירועי ופעילויות חב"ד על הזהות היהודית העתידית? במחקר שנערך מטעם קרן הרטוג על ידי דמוגרפים מובילים בשנת 2016, עלה שצעירים יהודים מרקע לא אורתודוקסי שהשתתפו בפעילות חב"ד בקמפוסים האקדמיים, הגבירו באופן משמעותי את מעורבותם בנושאים יהודיים.
"בקרב צעירים שגדלו כרפורמים והשתתפו באירועים של חב"ד, נרשמה עלייה של 113 אחוזים במעורבות בנושאים יהודיים, בהשוואה לעמיתיהם שבאו מרקע דומה ולא השתתפו בפעילות חב"ד", נאמר במחקר. "אצל צעירים וצעירות בלתי־משויכים לזרם כלשהו, מדובר בעלייה של 107 אחוזים בהשוואה לחבריהם". עוד נמצא במחקר כי 88 אחוזים ממשתתפי פעילויות חב"ד בקמפוסים אינם מגיעים מבתים אורתודוקסיים.
ללא דמי חברות
אחד מאלה שהסבירו לאנשי מכון פיו מדוע חשוב להתייחס באופן נפרד לשאלת הזיקה לתנועת חב"ד וההשתתפות בפעילויותיה הוא הרב דוד אליעזרי, שליח חב"ד ורב קהילה במחוז אורנג' שבקליפורניה. לדבריו, יותר ממחצית מהמשתתפים בפעילויות מרכז חב"ד בראשותו הם רפורמים וקונסרבטיבים, שרבים מהם עזבו את קהילתם הקודמת. "לפני עשרים שנה בית הכנסת שלי היה במבנה קטנטן, כעת יש לנו כאן קמפוס עצום של יותר מ־8,000 מ"ר, וצמיחה של כ־200 אחוז במתפללים ובמשתתפים בתוכניות שלנו", מדווח הרב אליעזרי.
"כשאדם הולך לרב רפורמי או לחלופין בא אליי, הוא יקבל תכנים שונים מאוד", מוסיף הרב אליעזרי. "אני דוחף לכיוון של אידישקייט ומסורת, ויש אצלנו הרבה יותר לימוד תורה לעומת הזרמים האחרים. בעקבות זאת, חלק מחברי הקהילה הרפורמית הסמוכה מגיעים לשיעורים אצלנו. האם כל מי שמגיע אלינו ישתנה בעקבות זאת? לא. אבל אם ילד יעשה אצלנו בר־מצווה, הדרשה שלו תעסוק בתורה ומצוות. מאידך, בבית הכנסת הרפורמי סביר להניח שהדרשה שלו תעסוק ב'חיי שחורים נחשבים' (BLM) וב'תיקון עולם'".
פרופ' אדם פרזיגר: חב"ד היא שחקן חשוב במגרש היהודי העולמי, בוודאי האמריקני, אבל בעיניי זה לא ביטוי לכך שהם הזרם הכי גדול אלא לפוסט־זרמיות בארה"ב. חב"ד ממלאת תפקיד חשוב כספק דת מרכזי בקרב יהודים לא אורתודוקסים, אבל ההמשגה של זרם הופכת לפחות רלוונטית עם השנים
נקודה נוספת שהרב אליעזרי מדגיש בהקשר הזה היא היחס השונה למדינת ישראל. "יהודי רפורמי שבא אליי לא ישמע על נשות הכותל או ביקורת אחרת על ישראל", מציין אליעזרי, המשמש גם כשותף בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. "רבנים רפורמים מפרסמים מאמרים שהם לא יכולים עוד לאהוב את ישראל בעקבות המבצע בעזה או כל מיני תירוצים אחרים. מאידך, בקהילה שלי היה אדם, לא אורתודוקסי, שגייס סכום גדול כדי להוציא מבית הכנסת שלנו משלחת תמיכה בישראל".
במסגרת התחרות על לב הקהל היהודי, חב"ד מציעה פיתוי משמעותי: היא איננה גובה "דמי חבר" מהבאים בשעריה. בארה"ב, שבה מתקיימת הפרדה מלאה בין דת למדינה, פעילותם של בתי הכנסת ממומנת מהתשלום הקבוע שהחברים בקהילה נדרשים להעביר, שלעיתים קרובות מגיע לסכום משמעותי. סרטון שפרסמה חב"ד לפני כמה שנים, עשה שימוש בעניין זה. אצלנו, נאמר בו, לא תידרשו לרכוש כרטיס או מקום לתפילות ראש השנה ויום כיפור, כמו במקומות אחרים. "בחב"ד אנחנו פתוחים לכולם, ומזמינים להיכנס בדלת הקדמית. רק אם תאהב את מה שתראה תחזור, ורק אז, אם תרצה, תוכל לתרום", אומר אליעזרי.
מחפשים חיבור
בעיני אליעזרי, הנתונים הללו צריכים להביא למתן ייצוג גדול יותר לתנועת חב"ד בארגונים היהודיים – בין אם מדובר בגופים הפועלים מול ממשלת ישראל, או אלה כשמתנהלים מול הממשל האמריקני. "מי שמייצגים לרוב את יהדות התפוצות כלפי חוץ הם יהודים ליברלים. יש לי הרבה כבוד אליהם, אבל הם לא בהכרח מייצגים את רוב היהודים בעולם. חב"ד, למשל, היא הארגון שמגייס הכי הרבה משתתפים למשלחות של תגלית לישראל. אנחנו לא מקבלים יהודים אורתודוקסים אלא כאלה שיש להם רקע יהודי פחות חזק, המשלחות שלנו תורניות יותר – ולמרות זאת הצעירים בוחרים בנו.
"צעיר יהודי עשוי ללמוד בבית הספר שלנו בקליפורניה אף שאיננו מגדיר את עצמו כ'דתי', לאחר מכן כשילמד בקולג' הוא ימשיך את הקשר עם חב"ד בקמפוס, ויבקר איתנו בישראל במסגרת תגלית. גם בהמשך, כשישתלב בשוק העבודה, הוא עשוי להשתתף בהדלקת נרות חנוכה שלנו. בכל האירועים האלה הוא ישמע על ישראל ועל המסורת בצורה חיובית".
משפחתו של ראש הממשלה החדש נפתלי בנט, מציין אליעזרי, התקרבה אף היא ליהדות במסגרת חב"ד. "הוריו לא היו דתיים, אבל שלחו את בנם לגן של חב"ד במונטריאול שבקנדה, וזה גרם להם להתקרב ליהדות. אשתו של בנט, גילת, התחברה גם היא ליהדות במניין למתחילים במנהטן, שמתקיים במימונו של ג'ורג' רוהר – מהתורמים הבכירים של חב"ד. המניין הזה הוא שגרם לאשתו להיות שומרת שבת".
בנוגע למודל הכלכלי של חב"ד אומר הרב אליעזרי כי "מי שמקבל שירות משלם, בין אם מדובר בגן ילדים או בבית ספר יהודי של חב"ד, והשאר הוא מתרומות. אני מגייס מדי שנה 700 אלף דולר מתרומות מקומיות ומתשלומים עבור שירותים. אולי אקבל סיוע מצומצם מהמטה של חב"ד בניו־יורק כדי להקים אתר אינטרנט, אבל זהו".
מוטי זליגסון, עורך אתר Chabad.org ומדוברי החסידות, סבור ש"השיחה כאן היא לא על סטטיסטיקה, אלא ההשפעה על החיים של אנשים. ממיליוני היהודים שנמצאים בקשר עם חב"ד מדי שנה, אנחנו לומדים מה מדבר אליהם ומה הם מחפשים – תשובות לשאלות הגדולות של החיים, ייעוץ במערכות יחסים ועוד. צעירים יהודים רבים דוחים את האופן שבו הדת נתפסה בעיניהם, אבל הם כן מחפשים משמעות וחיבור למסורת. אפשר לראות בסקר שהם מדליקים נרות שבת, משתתפים בליל הסדר. רבים מהם מוצאים את החיבור הזה בחב"ד".
נקודה חשובה נוספת בהקשר הזה היא שהדור היהודי החדש אינו מזוהה עוד באופן אבסולוטי עם זרם מסוים. "אדם עשוי להשתתף בשיעור אצל רב אחד, לשלוח את הבן שלו לגן ילדים של רב או זרם אחר, ולהתפלל בקהילה שאיננה קשורה לשניים הקודמים", אומר זליגסון. "העניין של זיהוי מוחלט, כמו שהיה בעבר, כמעט ולא קיים. אנחנו מנסים לא לשים אנשים בקופסאות, כל אחד נמצא במסע אישי משלו".
לא הופכים לחב"דניקים
בעיני פרופ' אדם פרזיגר, ראש הקתדרה על שם הרב שמשון רפאל הירש לחקר תנועת תורה עם דרך ארץ באוניברסיטת בר־אילן, אין לראות בחב"ד זרם יהודי נוסף, אלא חלק ממגמה חדשה בזירה היהודית. "חשוב להצביע על חב"ד כשחקן במגרש היהודי העולמי, בוודאי האמריקני, אבל בעיניי זה לא ביטוי לכך שהם הזרם הכי גדול, אלא לפוסט־זרמיות האמריקנית, למצב שבו אין עוד נאמנות זרמית. חב"ד ממלאת תפקיד חשוב כספק דת מרכזי בקרב יהודים שאינם אורתודוקסים באמריקה, וגם עבור אורתודוקסים, אבל ההמשגה של זרם היא ביטוי לתשתית הפרוטסטנטית של אמריקה, ועם השנים היא הופכת לפחות רלוונטית".
כדי לקבל תמונה טובה יותר של משמעות הזיקה לחב"ד, מעיר פרזיגר, "היה כדאי לשאול במסגרת הסקר את אלה שמזדמנים לבתי חב"ד, האם הם מגיעים גם למסגרות דתיות אחרות".
הסיפור הבא ממחיש לדעת פרזיגר את גבולותיה של הזיקה לחב"ד. "לפני כ־15 שנה שהיתי בלוס־אנג'לס, והוזמנתי להרצות בבית כנסת אורתודוקסי־מודרני מוביל. אחד המתפללים, איש עסקים עשיר, סיפר לי שהוא בא מרקע לא דתי והתקרב ליהדות דרך חב"ד, ובעקבות זאת תורם להם הרבה. שאלתי אותו: 'אם כך, למה אתה מתפלל בבית כנסת אורתודוקסי רגיל ולא בחב"ד?' הוא השיב: 'חב"ד זה מקום טוב לאנשים בפריפריה היהודית, אבל אם אתה רוצה להיות במיינסטרים היהודי, זה לא מתאים'. בתי חב"ד יכולים להציע אלטרנטיבה לקהילה יהודית רגילה, אבל לא להחליף אותה".
כלומר, הפעילויות של חב"ד מתאימות רק בשלב ההתקרבות ליהדות, או באזורים שאין בהם הרבה יהודים?
"מן הסתם יש גם יהודים שמתפללים בבית חב"ד במשך כל החיים, אלא שאז מדובר לרוב באנשים שמתייחסים לדת כמשהו שהם רוצים שתהיה להם אפשרות להשתתף בו בהזדמנויות שונות – לנהל חיים כלליים, ומדי פעם להגיע לבית חב"ד כדי להרגיש יהודי, אבל זה לא יהיה חלק מרכזי בזהות שלהם. הם לא חב"דניקים. המתפללים הללו לא הופכים לחב"דניקים, אלא ליהודים יותר מחויבים או מסורתיים. פה נעוץ ההבדל בין חב"ד לזרמים היהודיים הגדולים.
"ג'ארד קושנר, חתנו ויועצו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, התחבר לשליח חב"ד בהרווארד במהלך לימודיו, אבל בסוף, כשבת הזוג שלו רצתה להתגייר כדי שיוכלו להינשא, היא הלכה לרב אורתודוקסי משום שבחב"ד לא עוסקים בגיורים. מנגד, חב"ד כן מקבלים זוגות שאחד מהם איננו יהודי, כיוון שבעיניהם על ידי ההתקרבות ליהדות אפשר לעשות תיקון. כמו שרב קונסרבטיבי שולח זוג מעורב שרוצה להינשא בחופה יהודית לרב רפורמי, כך רב חב"דניק ישלח לרב אורתודוקסי אחר שיגייר. אז גם אם משפחת קושנר הייתה מחוברת לחב"ד במהלך שהותם בוושינגטון, בסוף הם חברים בקהילות אורתודוקסיות רגילות בניו־יורק, מקום מגוריהם".
סוגיית דמי החברות, מבטאת לדעת פרזיגר גם את גבולות הזיקה לחב"ד. "כשאתה משלם חברות לכל גוף או ארגון, אתה בעצם מתחבר אליו מבחינה זהותית. כשאין חברות – הדינמיקה היא אחרת".
ובכל זאת, יש מגמת התחזקות של חב"ד.
"חלק מהקהילות הלא אורתודוקסיות נמצאות בירידה, וחב"ד הופכים לאלטרנטיבה. החב"דניקים גם מוכנים ללכת למקומות שרבנים אורתודוקסים אחרים לא הולכים אליהם. אבל יהודי אמריקה לא עומדים להפוך לחב"דניקים. יש פה דמיון מסוים לנוצרים שחברים בכנסייה קתולית ורוצים את הקשר עם הכומר בשביל הזמנים המסוימים שזה חשוב להם, אבל לא שזה יתבע מהם הרבה זמן ומשאבים".
נתונים בספק
גם הדמוגרף הבכיר פרופ' סרג'ו דלה־פרגולה, אינו מתרגש מממצאי מכון פיו, וזאת אף שהיה חבר בוועדת הייעוץ של הסקר. "אני חולק על חלק מהמסקנות שם, בעיקר בעניין מספר היהודים בצפון אמריקה", הוא מקדים ואומר. בעוד במכון פיו מתייחסים לכ־7.5 מיליון איש בארה"ב המגדירים עצמם כיהודים, על פי מחקריו מדובר על מספר נמוך יותר: כשישה מיליון.
בעניין חב"ד, ממשיך פרופ' דלה־פרגולה, "אני מתייחס בפקפוק רב לתוצאות הסקר. אין ספק שחב"ד נמצאים ברחבי העולם ובארה"ב, והם מתמחים בלהיות במקומות מבודדים. אבל מהשאלה בסקר לא ברור לאיזה סוג פעילות מתכוונים".
אם רוב הרפורמים לא מגיעים לבית הכנסת בכל השנה, למעט בחגי תשרי – מה ההבדל ביניהם ובין אדם שהשתתף כמה פעמים בפעילות של חב"ד?
"לומר ש־38 אחוזים מיהודי ארה"ב משתתפים בפעילות של חב"ד זה לא מציאותי בעיניי. כיוון שלא נחשפו פרטי הסקר המלאים, עם פילוח מדויק של המשיבים ועוד – אני לא יכול לתת לך תשובה מדויקת אלא את הפרשנות שלי. יכול להיות למשל שאדם הגיע ברכב לתפילת ראש השנה עם אשתו הלא יהודייה – האם שניהם נספרו כיהודים? מישהו שנגרר על ידי הגיס שלו לבית חב"ד כי הגישו שם ארוחה טובה – האם זה נחשב שהשתתף באירוע של חב"ד? אולי בכלל מדובר באדם שקיבל מייל מחב"ד – האם זה נחשב שהשתתף בפעילות שלהם? המותג חב"ד ידוע בארה"ב, זה נכון, אבל אני לא יכול לומר יותר מזה. כל זמן שאני לא יכול לפרק את הנתונים, אני לא קונה את זה".
"חב"ד היא התנועה הראשונה שפיצחה את הרעיון הגלובלי לטובת זהות יהודית", אומר פרופ' ידידיה שטרן, נשיא המכון למדיניות העם היהודי (JPPI). "יש פה גוף שמעניק זיכיון לסניפים ברחבי העולם. הם עושים בצורה טובה מה שכל ארגון גלובלי עושה: יש להם 'מוצר' שהוא די פשוט. ממש כמו ארומה או פפסי, תראה מרחוק שמדובר בחב"ד. בכל מקום בעולם הנראות היא אותה נראות, אבל כל בית חב"ד הוא ישות כלכלית נפרדת. המשמעות היא שעלויות התפעול של המטה העולמי הן אפסיות. בתי חב"ד הם עצמאיים ומקיימים תחרות בינם לבין עצמם, אך גם מול בתי כנסת וארגונים אחרים".
"כאשר הרבי מלובביץ הלך לעולמו, הסתכלתי בטלוויזיה ושאלתי את עצמי: מה יקרה לתנועה הזאת, שנראתה כתנועה של איש אחד? אלא שמאז הם הכפילו ושילשו את מספר בתי חב"ד והשלוחים. רוב הישראלים שמטיילים בעולם שאין להם רקע דתי, ורוב היהודים שאינם משויכים לזרם כלשהו – ירגישו יותר בנוח בחב"ד. אין שם דמי חבר, וזה מעין 'פונדק דרכים' פתוח ללא תנאים. תמיד תהיה אורח מקובל. הם פתוחים וחמים ולא שיפוטיים, אף שיש להם עמדה מאוד ספציפית. הם נותנים שלושה דברים בסיסיים – שירה, אוכל וחיבוק, ולא בודקים מי אתה ומה אתה. זה דבר נדיר".
