הוא התפרסם ביחסיו הקרובים במיוחד עם חוסיין מלך ירדן המנוח, והיה בן בית בארמון המלך הירדני. הקשר ההדוק ההוא אפשר לו יותר מפעם אחת לגשר על מחלוקות שהתעוררו בין המדינות שמשני עברי הירדן, ובין השאר גם להיות מעורב מאוד בגיבוש הסכם השלום ביניהן וביצירת הנוסח המקדים שלו, הצהרת וושינגטון. אפרים הלוי (83), ראש המוסד לשעבר,הגיע לא פעם אל חוסיין בשליחותו האישית של ראש הממשלה רבין, לא תמיד בידיעת שר החוץ דאז, שמעון פרס. לעיתים הוא הוזמן בידי חוסיין גם סתם כך, בלא כל הקשר מדיני, אל הממלכה ההאשמית.
עד כמה עניין הר הבית מרכזי בקשר שבין ישראל וירדן?
"בתחילת המשא ומתן לשלום זה לא היה נושא מרכזי, אף על פי שידענו תמיד שנושא הר הבית חשוב מאוד לשושלת ההאשמית ובמיוחד לחוסיין. ידענו שהעניין קרוב לליבו. זמן לא רב לפני פתיחת המשא ומתן תרם המלך כמה מיליוני דולרים לציפוי כיפת הסלע בזהב. מה שהעלה את העניין באופן בולט על פני השטח היה הביקור של שמעון פרס בירדן בשני בנובמבר 1993. יש יותר מגרסה אחת למה שהתרחש במפגש הזה של חוסיין ופרס.
"מיד לאחר המפגש הקצר טען פרס שנפתרו כל הבעיות בין המדינות והכול סודר. אחרי אתנחתא בת כמה שבועות, פתאום חוסיין קרא לי לבוא אליו בחופזה. הסיבה הייתה שהוא קיבל איגרת מנשיא ארה"ב, ביל קלינטון, שמברכת אותו על שהסכים לחתום על הסכם שלום עם ישראל. באיגרת הוסיף קלינטון שמכיוון שחוסיין עומד להגיע לארה"ב לצורך טיפול רפואי, הוא מציע לו לנצל את ההזדמנות ולקיים באותה עת את טקס החתימה על הסכם השלום בבית הלבן. חוסיין נאלץ להגיב על האיגרת של קלינטון ולכתוב לו שהידיעה איננה נכונה, ושהוא לא הגיע להסכם עם ישראל.
"חוסיין סיפר לי גם שקיבל באותם ימים מכתב מערפאת, שממנו התברר לו שישראל והפלסטינים הסכימו שנושא ירושלים יוכרע אך ורק ביניהם, ולירדן לא יהיה חלק בכך. זה הרתיח את דמו. הוא דיבר איתי בהתרגשות רבה בעניין הזה. רק כעבור כמה חודשים גמלה בו ההחלטה ללכת להסכם שלום. זה היה בעת ביקור חשאי שלי ברבת־עמון עם אשתי, כמה ימים לפני יום העצמאות של 1994. כשהתחלנו בתהליך הכנה של האירועים במסגרת החתימה על ההסכם ודובר על מפגש גלוי בין ראש הממשלה רבין לבין מלך ירדן, הפתיע חוסיין וביקש להוסיף להסכם סעיף שבו תבטיח ישראל את המעמד המיוחד של הממלכה ההאשמית בירושלים".
"איך יכולתם?"
הלוי נמנע במכוון מלפרט את תוכן הסעיף שביקש חוסיין להוסיף להסכם: "הוא הציע נוסח שלא חשוב כרגע מהו, כי בשורה התחתונה רבין במו ידיו, תוך הסתרת הנושא הזה מכולם, ניסח את הסעיף כפי שהוא מופיע בפועל בהסכם. רבין הגיב בכך על הניסוח שהציע חוסיין. הוא לא קיבל את הניסוח של חוסיין, אלא קבע ניסוח משלו שחוסיין קיבל בשמחה רבה מאוד".
כלומר, רבין נתן לחוסיין בעניין ירושלים יותר משחוסיין ביקש בעצמו?
"לא אומר זאת כך", הלוי נזהר מאוד. "זה היה ניסוח שלטעמי היה בהיר יותר, בעוד חוסיין קבע ניסוח מעט יותר מעורפל. זה התרחש פחות משבוע לפני הצהרת וושינגטון. בסופו של דבר, הנוסח של רבין מופיע בהצהרה בסעיף 9. המאמץ היה למנוע זליגה של הסוד הזה, של עצם קיום ההכרזה והפירוט שלה, אבל במיוחד למנוע זליגה של הסעיף הזה. תוכנו היה ידוע רק למתי מספר, פחות מאצבעות יד אחת: ראש המוסד ואני, ראש הממשלה ועוד מישהו נוסף. ארבעה בלבד. החשש היה שאם זה יתפרסם מבעוד מועד תתעורר התנגדות גדולה בארץ".
מהצד הפלסטיני או מהצד היהודי?
"אולי גם וגם. זה היה עלול לסכן את כל המהלך. לכן נעשה מאמץ מיוחד לשמור על סודיות, והסודיות אכן נשמרה. כאשר קראו את הכרזת וושינגטון על מדשאת הבית הלבן פרס ישב שם, ולא ידע כלל מה עומד להיאמר בה. ישבתי מאחורי דמות בכירה בפמליה של פרס, וכשהוקרא סעיף 9 הוא הסב את פניו לאחור ושאל: 'איך יכולתם לעשות דבר נורא כזה? זה סותר את מה שסיכמנו עם הפלסטינים'".
אולי זה היה נורא בעיניו כי בהיבט מסוים זהו ויתור על אתר המורשת היהודי החשוב ביותר?
"לא ולא. רק כי זה סתר את הסיכום שלהם עם הפלסטינים. בכל אופן, אמרתי לו: 'סלח לי, מה סיכמתם עם הפלסטינים?'. במקום תשובה הוא הסב את גבו אליי. עד היום הזה אני לא יודע מה הם הבטיחו לפלסטינים. בכל אופן, הסעיף הזה היה אחת הסיבות שאריאל שרון נמנע בהצבעה בכנסת על ההסכם. למרות זאת, צריך לומר ש־105 מתוך 120 חברי הכנסת הצביעו בעד ההסכם. אני חושב שזה הנושא שזכה לתמיכה הגדולה ביותר בתולדות הכנסת אי פעם, בוודאי כשזה נוגע לנושאים מדיניים".
גם לפני 1994 הווקף בהר הבית היה ירדני, כמו היום?
"כן. בזה לא השתנה משהו מהותי, אבל ההסכם הבטיח שהמעמד של ירדן יישמר בהסדר הקבע".
הסעיף המסוים הזה, אגב, קובע כך: "ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד הקיים של הממלכה ההאשמית של ירדן במקומות קדושים מוסלמיים בירושלים. בשעה שייערך המשא ומתן על מעמד הקבע, תעניק ישראל עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי במקומות קדושים אלה".
שרון אכן נמנע מתמיכה בהסכם עם ירדן בעיקר בגלל הסעיף הזה. בדברי ימי הכנסת מצוטטים דברים שאמר על דוכן הכנסת ביום ההצבעה על אישור ההסכם, ה־17 באוקטובר 1994: "אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, אני בעד הסדר שלום עם כל מדינות ערב. בוודאי הייתי שמח לחתום ולתמוך בהסכם שלום עם ירדן. אלא שככל שחלפו הימים ומתקרבת שעת ההצבעה, אני מרגיש שלא אוכל להרים ידי בעד ההסכם הזה. והתלבטתי הרבה.
"יש הרבה סעיפים בהסכם שאסור היה שיהיו בו, וסעיפים חיוניים הנעדרים ממנו, כמו אי קביעת הגבול בינינו לבין ירדן בקטע שבין ים המלח לעמק בית־שאן. אין אזכור לזכותנו ההיסטורית בעבר הירדן המזרחי, בארץ הגלעד, הבשן והחורן, נחלות השבטים ראובן, גד וחצי שבט המנשה. עניין הפליטים הפלסטינים והצורך ליישבם ולשקמם בארצות מגוריהם הנוכחיות אינו מופיע בהסכם. לעומת זאת, ישראל מוסרת מים, חרף מצוקתנו הקשה, ללא כל צורך. יש עוד סעיף, שפשוט איני יכול להבין כיצד לא עמדה הממשלה על כך שהוא ייכנס להסכם, והוא: אי־הכנסת סעיף שמוציא מחוץ לחוק את ארגוני הטרור, לרבות חמאס. ממשלת ישראל אפילו לא תבעה זאת. כל אלה הם משגים, משגים קשים, אבל ניתן אולי לעבור עליהם.
"אבל יש סעיף אחד, דבר אחד שאיני יכול לקבל בשום פנים ואופן, והוא: מתן מעמד ותפקיד פורמלי לירדן בהר הבית, המקום המקודש ביותר לעם היהודי. שום עם בעולם לא היה עושה זאת. שום אומה בעולם לא הייתה מעזה לחשוב שיש לה זכות, בדורה שלה, לוותר על נכס היסטורי, לאומי, יהודי, שאין מקודש ממנו. רק גורם אחד העז לעשות זאת, אדוני היושב ראש, זו רק הממשלה הזאת. אני אומר שבלי משהו מקודש לא נתקיים פה. אני מצטער מאוד, כי רציתי להיות בין אלה שירימו את ידם ויתמכו בשלום.
"זה שזה קיים [הכוונה לשליטת הווקף בפועל בהר הבית. א"ס] – זה דבר אחר. מעולם זה לא הוכר בחוזה רשמי בין מדינות. אין זכות לשום ממשלה ואין זכות לדור שלנו. אנחנו דור אחד בשלשלת הדורות. דור אחד. זה פרק זמן קצר מאוד של דור אחד, ואין לנו שום זכות שבעולם לוותר, בשם הדורות הבאים, על המעמד של המקום המקודש ביותר לעם היהודי. אין לנו מקום אחר כזה. דרך אגב, אין לשום עם מקום כזה. לשום עם בעולם אין מקום כזה. לכן, לצערי, עם כל הכאב, כך אצביע. אדוני היושב ראש, התלבטתי ארוכות. הרגשתי פשוט שאיני יכול להרים יד בעד הסכם שמביא לוויתור על זכותנו המוחלטת והבלעדית על המקום המקודש ביותר לעם היהודי, הר הבית".
נואם אחר בדיון ההוא, חבר הכנסת בנימין נתניהו, דווקא תמך בהסכם, אולם גם הוא ראה צורך להתייחס לסעיף המעניק לירדן מעמד מיוחד בהר הבית. נתניהו, שלימים נמנע מלבנות את גשר המוגרבים רק בשל התנגדות ירדנית והסיר את גלאי המתכות כדי ליישב את ההדורים עם עבדאללה מלך ירדן, ראש הממשלה ששליחיו התחייבו ברבת־עמון להגביל כניסת יהודים לאתר המקודש, הודיע בעת אישור ההסכם בכנסת בשלהי 1994 שהסעיף אינו מעניק לירדנים כל סמכות ממשית בהר:
"רבים מחברי הכנסת, רבים מחבריי, כבר הצביעו על כמה ליקויים מהותיים בהסכם הזה. הראשון שבהם הוא אי בהירות אפשרית לגבי מעמדה של ירדן בניהול המקומות הקדושים לאסלאם בהר הבית. חשוב להבהיר כאן, שאנו רואים בתפקיד הזה המשך של תפקיד אדמיניסטרטיבי דתי גרידא, שאין בו שום פגיעה בריבונות ישראל או בשום זכות מוקנית ריבונית של ישראל בהר הבית או בכל חלק אחר של ירושלים. על הבית הזה להתאחד בעמדה, שירושלים המאוחדת היא בירתו הנצחית והבלעדית של עם ישראל, ושלו בלבד".
"אל תבוא בטענות לירדנים"
בניגוד לדברי נתניהו בישיבת הכנסת הרחוקה ההיא, אפרים הלוי משוכנע שהסעיף ההוא העניק מעמד ממשי לירדנים עוד לפני הסכם הקבע: "הסעיף בהסכם עם ירדן מדבר על המקומות הקדושים לאסלאם", הוא מסביר. "הכותרת של הסעיף היא 'מקומות בעלי משמעות היסטורית ודתית', ונאמר בו שכל צד יאפשר זכות גישה חופשית למקומות בעלי משמעות דתית והיסטורית. כתוב בו שישראל מכבדת את התפקיד המיוחד של הממלכה ההאשמית הירדנית באתרים המוסלמיים המקודשים בירושלים. זה לא כתוב בלשון עתיד. 'מכבדת' – משמע כבר כעת.
"ברגע שחתמנו חוזה עם הירדנים אנחנו מחויבים לכבד את המעמד המיוחד שלהם באתרים הקדושים בירושלים. רק לאחר מכן נוסף משפט באשר להסדר עתידי: 'כאשר יתנהל משא ומתן על הסדר הקבע ישראל תתן עדיפות גבוהה לתפקיד ההיסטורי של ירדן באתרים הללו'.
"מרגע החתימה והלאה נתנה ישראל ביטוי למעמד הירדני בכל המשברים שהיו מאז ועד היום. תמיד זה נגמר בכך ששר החוץ האמריקני הגיע לירדן או ראש הממשלה נסע לירדן ודיבר עם הירדנים לגבי התפקיד שיש להם. ישראל גם נאחזה בזה לא מעט מול הפלסטינים. אנחנו מכירים בכך שיש לירדנים מעמד בהר הבית".
ומה לגבי המעמד היהודי בהר הבית? הרי גם לנו יש זיקה אליו.
"הר הבית לא מוזכר בשמו בהסכם. הוא מתייחס לכל 'האתרים המוסלמיים הקדושים'. קיימים בירושלים עוד אתרים קדושים לאסלאם מלבד הר הבית".
אפשר לשמוע מההצהרה הזו גם את ההפך, שהצד השני מחויב אף הוא במתן חופש גישה של יהודים להר הבית.
"נכון".
למה זה לא מתקיים?
"זה לא מתקיים?"
אין גישה חופשית של יהודים להר. קיימות הגבלות קשות על עליית יהודים להר בגודל הקבוצות, בשעות הגישה בהשוואה למוסלמים, ובפיקוח חונק. וזה עוד לפני שדיברנו על מתן חופש הפולחן.
"אני לא רוצה להתווכח על כך. רק אומר ששני הצדדים מחויבים למתן גישה חופשית למקומות המקודשים לדתות השונות. מצד שני, אתה לא יכול לבוא בטענה לירדנים על כך שלנו אין זכות גישה חופשית להר. מי ששולט שם הם אנחנו".
אבל בפועל ישראל מגבילה יהודים בהר מכיוון שזה רצון הווקף הירדני.
"אתה רוצה להאשים את הירדנים בכך שהיהודים לא עולים להר הבית?"
לא, אני שואל לדעתך בנושא והאם בעיניך מתקיים הסכם השלום בעוד היהודים מוגבלים מאוד בגישתם להר הבית.
"בהסכם לא נזכר כלל הר הבית, אלא 'אתרים מוסלמיים קדושים'. מי אמר שכל הר הבית הוא אתר מוסלמי קדוש? מסגד אל אקצה הוא אתר מוסלמי קדוש אבל האם זה אומר שכל הר הבית הוא אתר מוסלמי קדוש? זה לא כתוב פה".
בעיניך ההסכם מותיר מרווח מספיק כדי לאפשר גם פולחן יהודי במקום?
"אין פה התייחסות לעניין הזה. כתוב רק שלכולם תהיה גישה למקומות בעלי משמעות היסטורית ודתית".
ומה דעתך האישית בעניין?
"היא לא חשובה. אני לא קובע".
אם כתוב שאנחנו "מכבדים" את תפקיד הירדנים, האם זה אומר שישראל מחויבת למלא כל דרישה ירדנית בעניין ההר?
"אינני רוצה להגיב על כך".
למה? חשוב מאוד לדעת מה חושב אחד מאדריכלי ההסכם עם ירדן על העובדה שבימינו יהודים שמתפללים בהר הבית נעצרים עקב כך.
"אני לא רוצה לומר מה דעתי על זה. למה אני צריך לומר מה דעתי על האופן שבו נוהגת ממשלת ישראל?"
כי לגבי צעדים אחרים של הממשלה אתה דווקא מביע את דעתך.
"אבל על כך אני לא רוצה להביע דעה. אני מביע מספיק את דעתי על כל מיני עניינים אחרים. נושא הטיפול בהר הבית רגיש מאוד מכל הצדדים, וראינו את זה רק לאחרונה".
